פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6070/16

פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בעניין חוב מזונות וטען לחוסר סמכות פונקציונלית של בית הדין האזורי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 16/01/2017 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6070/16 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מזונות וסמכות בתי דין רבניים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בעניין חוב מזונות וטען לחוסר סמכות פונקציונלית של בית הדין האזורי.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6070/16

פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

העותר ביקש לבטל החלטות של בתי הדין הרבניים בעניין חוב מזונות וטען לחוסר סמכות פונקציונלית של בית הדין האזורי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטות בתי הדין הרבניים בעניין חוב מזונות שצבר כלפי גרושתו. העותר טען כי בית הדין האזורי פעל בחוסר סמכות מאחר שלא כל הדיינים נכחו בכל הדיונים, וכן העלה טענות קשות נגד התנהלות הדיינים בבית הדין הגדול. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי אין עילה להתערבותו. בית המשפט ציין כי הטענה בדבר חוסר סמכות לא הועלתה בערכאות הקודמות, כי מדובר בשיהוי רב בהגשת העתירה ביחס להחלטות המקוריות, וכי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים אלא במקרים חריגים בלבד.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים מ' נאור, א' רובינשטיין, ח' מלצר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • בית הדין הרבני האזורי בירושלים
  • בית הדין הרבני הגדול לערוערים
  • פלונית

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני האזורי פעל בחוסר סמכות פונקציונלית מאחר שלא כל שלושת הדיינים נכחו בכל שלבי הדיון.
  • התנהלות הדיינים בבית הדין הרבני הגדול הייתה לקויה.
טיעוני ההגנה
  • אין ממש בעתירה.
  • בדיון בבית הדין האזורי נכחו כל שלושת הדיינים בכל שלבי הדיון.
  • העותר לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני בית הדין הרבני הגדול.
  • העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ביחס להחלטה משנת 2013.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נכחו כל שלושת הדיינים בכל שלבי הדיון בבית הדין הרבני האזורי.
  • האם העותר שילם מעבר למה שהתחייב בהסכם הגירושין (טענת פרעתי).

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטות בתי הדין הרבניים
  • הסכם הגירושין משנת 1996
ראיות מרכזיות שנדחו
  • החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים (לעניין נוכחות הדיינים)

הפניות לתיקים אחרים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

7500

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה

צווים וסעדים

צו על תנאי
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

החלטה בתיק בג"ץ 6070/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6070/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול לערוערים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשע"ז (16.1.2017) בשם העותר: בשם המשיבים 2-1: בשם המשיבה 3: בעצמו עו"ד ד"ר רפי רכס עו"ד גלעד קורינאלדי; עו"ד טליה גרינשטיין פסק-דין הנשיאה מ' נאור: 1. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת בעלי הדין הגענו לכלל מסקנה כי אין בעתירה זו ממש ואין כל הצדקה להוצאת צו-על-תנאי. משמע, דינה של העתירה להידחות. 2. בעתירה שלפנינו מבקש העותר לבטל החלטות של בית הדין הרבני הגדול ושל בית הדין הרבני האזורי בירושלים אשר ניתנו במסגרת סכסוך הקשור לחוב מזונות שהעותר חב למשיבה 3 (להלן: המשיבה). המשיבה והעותר נישאו זו לזה בשנת 1987. עם השנים נולדו להם ארבעה ילדים. בשנת 1996 התגרשו הצדדים וחתמו על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק-דין בבית הדין הרבני האזורי. בהסכם נקבע שעל העותר לשאת בדמי מזונות חודשיים של 850 ש"ח הכוללים השתתפות בהחזר חוב משכנתה. בשנת 2012 חדל העותר מלשלם סכומים אלה למשיבה. בתגובה נקטה המשיבה הליכי הוצאה לפועל נגד העותר. בהליכי ההוצאה לפועל העלה העותר טענת "פרעתי". טענתו הייתה כי הוא שילם לאורך השנים מעבר למה שהתחייב בהסכם הגירושין ולכן זכותו לקזז את הסכומים העודפים מסכום החוב. במקביל הגיש העותר תביעה לבין הדין הרבני האיזורי בירושלים לביטול הסכם הגירושין. ביום 2.6.2013 דחה בית הדין הרבני האיזורי את טענות העותר וקבע כי המשיבה רשאית לגבות את החוב בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: החלטת בית הדין האיזורי מיום 2.6.2013). העותר הגיש לבית הדין הרבני הגדול שורה של בקשות למתן אורכה להגשת ערעור על החלטת בית הדין האיזורי. הערעור הוגש בסופו של דבר והועבר לטיפולו של הדיין כבוד הרב אלגרבלי. תחילה הורה הרב אלגרבלי על מחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו. אולם בהמשך קיבל הרב אלגרבלי בקשה לעיון חוזר וקבע כי הערעור הוגש במועד. כן קבע הרב אלגרבלי כי החלטת בית הדין האיזורי תעוכב רק בנוגע למחצית מחוב העבר שהצטבר. 3. העותר לא היה מרוצה מהחלטותיו של הרב אלגרבלי והגיש בקשה לפסלותו מלשבת בדין בערעור. הרב אלגרבלי דחה את בקשת הפסלות. העותר פנה בערעור פסלות לנשיא בית הדין הרבני הגדול, כבוד הראשון לציון הרב יצחק יוסף. בערעור הפסלות נדחו כל טענות העותר ובנוסף נקבע כי בנסיבות העניין תותנה שמיעת הערעור בהפקדת ערובה בסך 20,000 ש"ח. העותר לא הפקיד את הערובה ונשיא בית הדין הרבני הגדול הורה על סגירת הערעור. בעתירה שלפנינו שהוגשה ביום 7.8.2016 תוקף העותר את החלטת בית הדין האיזורי מיום 2.6.2013, את פסק הדין שבו נדחה ערעור הפסלות ואת ההחלטה שהורתה על סגירת הערעור בשל אי הפקדת הערובה. בפי העותר שורה ארוכה של טענות כנגד התנהלותם של הדיינים שדנו בעניינו. העתירה דנן, כמו גם כתבי הטענות שהוגשו לבתי הדין הרבניים, רצופה טענות קשות – חלקן מבזות – המכוונות להטיל דופי ביושרתם של הדיינים שדנו בעניינם של הצדדים. בתגובת היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים נטען כי אין ממש בעתירה וכך גם נטען על ידי המשיבה בתגובה שהוגשה מטעמה. אכן, אין ממש בעתירה ודינה להידחות. 4. הטענה המשפטית המרכזית שהעלה העותר היא שבית הדין הרבני האיזורי נתן את החלטתו ביום 2.6.2013 בחוסר סמכות פונקציונלית, שכן לא כל שלושת הדיינים שדנו בתביעה השתתפו בכל שלבי הדיון שהתקיים במעמד הצדדים. העותר מסתמך לעניין זה על החלטה שניתנה על ידי נציב תלונות הציבור על שופטים בעקבות תלונה שהגיש העותר. לטענת העותר, מהחלטת הנציב עולה כי לא כל שלושת הדיינים נכחו באולם בכל שלבי הדיון. איננו סבורים שטענה זו מצדיקה הוצאת צו-על-תנאי. העותר לא העלה כל טענה בעניין חריגה מסמכות פונקציונלית של בית הדין האיזורי במסגרת הערעור שהגיש לבית הדין הרבני הגדול. אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק ידון בטענה שלא הועלתה בפני בית הדין הרבני הגדול. נוסיף כי לא נעלמה מעינינו גרסתה העובדתית של המשיבה שלפיה בדיון בבית הדין האזורי נכחו – לטענתה – כל שלושת הדיינים בכל שלבי הדיון. מעבר לכך, אין מקום "לצבור" החלטות שעליהן מוגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן אין מקום להעלות טענה זו בעתירה שהוגשה ביום 7.8.2016, לגבי החלטה שניתנה עוד ביום 2.6.2013. טענותיו האחרות של העותר כנגד הדיינים שדנו בעניינו בבית הדין הרבני הגדול אינן מצדיקות אף הן הוצאת צו-על-תנאי. אין זה מדרכו של בית המשפט הגבוה לצדק לשמש ערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים. התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים מוגבלת למקרים חריגים והמקרה שלפנינו אינו נמנה עמם (ראו והשוו, בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (6.8.2014)). 5. לפיכך העתירה נדחית. העותר יישא בשכר טרחה בסך 7,500 ש"ח לטובת המשיבה 3. ניתן היום, ‏י"ח בטבת התשע"ז (‏16.1.2017). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16060700_C06.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il