פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 6069/23 לפני: כבוד הנשיאה (בדימ') א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בת"ע 15991-01-21 שניתנה ביום 18.7.2023 על-ידי השופטת מ' רום פלאי; תגובת המשיבות מיום 14.9.2023 בשם המערער: עו"ד רוני שרעבי בשם המשיבות: עו"ד יהונתן שרעבי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ' רום פלאי; להלן: המותב) מיום 18.7.2023 בת"ע 15991-01-21 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. אמן המנוחה (להלן: המנוחה) של המשיבות הלכה לעולמה בשנת 2020 והותירה אחריה שלוש צוואות. בצוואה השלישית ציוותה המנוחה את כל רכושה למערער (להלן: הצוואה), מכר של המנוחה אשר מונה בעבר לאפוטרופוס לרכושה. ההליך עניינו בקשת המערער לקיום הצוואה, והתנגדותן של המשיבות לכך. בהליך התקיימו קדם משפט, שני דיוני הוכחות ודיון שהתקיים 21.6.2023 ובו נשמעו סיכומים על פה (להלן: הדיון). כעולה מפרוטוקול הדיון, בסיומו התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול ולאחריו צוין כי יישלח פסק דין לצדדים. ביום 29.6.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב ובה טען כי במהלך הדיונים גיבש המותב דעה שלילית נגדו באופן המעלה חשש ממשי לפגיעה באובייקטיביות הנדרשת. בפרט נטען כי בדיון אמר המותב בנוגע למערער כי "זה וידוא הריגה"; כי "אני מקבלת את ההתנגדות וזה פסק הדין שיהיה"; וכי "חבל בשבילו [המערער] שפסק הדין יתפרסם, זה יזיק לו במקום העבודה, והשם שלו יופיע בפסק הדין, לא כדאי לו, אולי לא יוכל להמשיך באותו מקום עבודה" (להלן ביחד: ההתבטאויות). המערער טען כי ההתבטאויות לא תועדו בפרוטוקול הדיון "וגם בכך יש פגם", אך צירף תצהיר מטעם בא-כוחו אשר לטענתו זוכר את ההתבטאויות "במדויק". המערער טען כי ההתבטאויות מלמדות שהמותב גיבש דעה שלילית לגביו וחרץ את דינו טרם מתן פסק הדין. המשיבות התנגדו לבקשת הפסלות וטענו כי המותב נהג בצדדים "באופן שווה", ולאחר ששמע את הסיכומים הציע למערער לוותר על בקשתו לקיום הצוואה כנגד ויתור המשיבות על הוצאות המשפט. ב"כ המשיבות טען כי אינו זוכר "אם ומה נאמר", אך כי אם אכן נאמרו דברים שיוחסו למותב הרי שאלה נאמרו לאחר שמיעת כל הראיות והסיכומים, כך שלא מתעורר חשש למשוא פנים. בהקשר זה נטען כי לא ייתכן משוא פנים "כשהמשפט לפחות מבחינת הצדדים הסתיים". ביום 18.7.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב ציין כי הבקשה הוגשה בגין "התבטאויות לכאורה" המלמדות על כך שהמותב גיבש דעה שלילית כלפי המערער. בהקשר זה קבע המותב כי "גם לשיטתו [של המערער] מדובר בדברים שלכאורה נאמרו לאחר תום שמיעת הראיות והסיכומים, רגע לפני מתן פסק דין". הובהר כי בדיון הוצע "מתווה לסיום הסכסוך בדרכי שלום" שאין בו כדי להעיד על העדפת צד אחד על פני השני. כמו כן הודגש כי ההצעה התבססה על התרשמות בית המשפט לאחר עיון בתיק ושמיעת כל הראיות, אך כי דעתו נותרה פתוחה ל"בחינה מחודשת ושינויים" במסגרת ניתוח הראיות והדין במהלך כתיבת פסק הדין. באשר להתבטאויות שיוחסו לו קבע המותב כי "מדובר בציטוטים מגמתיים, משוללים כל בסיס, אשר אין להם זכר בפרוטוקול". המותב הוסיף כי המערער מייחס לו "דברים שלא נאמרו ומפרש באופן שגוי ועל פי תפיסת עולמו בלבד, אמירות שנאמרו לכאורה בדיון האחרון, ואשר לא נטען דבר לגביהן בזמן אמת, במהלך הדיון, בסיומו ואף בסמוך לאחר קיומו". המותב קבע כי מדובר "לכל היותר" בתחושות סובייקטיביות של המערער המבוססות על פרשנות שגויה של "אמירות שנאמרו לכאורה במועד הדיון, אשר לא הוכחו". נקבע כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות, ולפיכך הבקשה נדחתה תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבות בסך של 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי גם ב"כ המשיבות "לא התכחש" להתבטאויות אלא רק "ציין בשפה רפה 'לא זוכר'", אך לאחר מכן התייחס להתבטאויות לגופן "כאשר מדבריו עולה כי הדברים אכן נאמרו". לטענת המערער אין מקום לזקוף לחובתו את העובדה שהדברים לא תועדו בפרוטוקול הדיון, שכן "האחריות לרישום הפרוטוקול מוטלת על המותב". המערער טוען כי אין המדובר בתחושות סובייקטיביות שלו, אלא בדברים מפורשים וברורים המלמדים כי המותב חרץ את דינו טרם מתן פסק הדין. המשיבות סבורות כי דין הערעור להידחות. ב"כ המשיבות מטעים כי "להסיר כל ספק, הח"מ לא שמע [את ההתבטאויות] מפי [המותב] ולאחרונה פנה אל המשיבות שאישרו בפה מלא שלא היה ולא נברא. הדברים המצוטטים כביכול מפי [המותב] לא נשמעו באולם". המשיבות טוענות כי התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול בהסכמת הצדדים ובמהלכו המליץ המותב למערער לקבל את הצעת הפשרה בין היתר משום שאם יינתן פסק דין לרעתו, עשוי הדבר לסכן את מקום עבודתו בהוסטל של קשישים וזאת, כך המשיבות, בשים לב לטענות שהועלו כלפי המערער בנוגע לאופן שבו הגיע למנוחה. המשיבות טוענות כי המותב פירט בפני המערער את הצעתו ועמד על היתרונות שבקבלתה – פטור מתשלום הוצאות ואי-פרסום פסק דין שעלול להזיק לו. לטענתן, בכך אין פסול ובפרט בהינתן שההצעה הועלתה לאחר שמיעת סיכומים וכאשר ההליך הסתיים. כמו כן המשיבות מציינות כי המערער ובא-כוחו לא העלו כל טענה לאחר שמיעת דברי המותב בזמן אמת. עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. טענת המערער מבוססת על התבטאויות המיוחסות למותב בשיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול ודבר קיומו אף תועד בפרוטוקול הדיון כנדרש. המערער אמנם מלין על כך שההתבטאויות לא תועדו, אך לא אחת צוין כי בעל דין המסכים לקיום שיח מחוץ לפרוטוקול לוקח בחשבון, מניה וביה, כי הדברים שייאמרו לא יקבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון וכי הנטל להסתמכות על דברים שייאמרו במתכונת דיונית זו, יהיה כבד במיוחד (ראו: ע"א 1606/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (21.3.2023)). לכך יש להוסיף כי ההצעה וההתבטאויות שנלוו לה, כנטען, הועלו לאחר שהמותב שמע את כל העדים ואף את סיכומי הצדדים, ולמעשה היה רשאי לתת את פסק דינו הסופי לאלתר (ראו והשוו: ע"א 3443/22 זמן שעונים ותכשיטים בע"מ נ' רוטמן, פסקה 9 (10.8.2022)). בנסיבות אלה, הטענה כי הצעת פשרה שנלווית לה הערכה של תוצאת ההליך המסתמנת, מקימה עילת פסלות מלתת את פסק הדין – מוקשית עוד יותר (ראו והשוו: ע"א 4644/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (6.8.2023)). הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבות ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א בחשון התשפ"ד (‏26.10.2023). הנשיאה (בדימ') _________________________ 23060690_V03.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1