פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 6068/23 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. שומרה חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי) בת"א 31945-02-22 מיום 18.07.2023 פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי) בת"א 31945-02-22 (מחוזי ת"א) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער הגיש בחודש פברואר 2022 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעילה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). המשיבה 2, שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה), היא המבטחת את רכבו של המשיב 1 (להלן: המשיב). במרכז התביעה עומד אירוע שאירע בתחילת שנת 2021 עת נסעו המערער והמשיב ברכבו המנועי של המשיב. לפי הנטען, במהלך הנסיעה עקצה דבורה את המערער באופן שגרם לו להזדקק לטיפול רפואי ושיקומי ממושך. המערער עתר בתביעתו לפיצויים כספיים בגין נזקי הגוף וההוצאות הרפואיות שנגרמו לו לטענתו. ביום 2.6.2022, לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים, הורה בית המשפט לצדדים על הגשת טיעון משפטי ותצהירי עדות ראשית מטעמם לצורך בירור שאלת אחריות המשיבה. המערער הגיש תצהירי עדות ראשית וטיעון משפטי מטעמו ביום 19.6.2022; ביום 2.11.2022 הגישה המשיבה טיעון משפטי מטעמה והודיעה שאין בכוונתה להגיש תצהירי עדות ראשית בעניין שאלת האחריות. בקשת המערער להגיב בכתב לטיעון המשפטי מטעם המשיבה נדחתה ביום 14.12.2022. ביום 21.2.2023 התקיים דיון קדם משפט בנוכחות באי-כוח הצדדים (להלן: הישיבה מיום 21.2.2023). בפתח הדיון הציע בא-כוח המשיבה כי המשיבה "תודה בסעיף 7 לכתב התביעה" המתאר את נסיבות התאונה הנטענת ו-"בכיסוי הביטוחי"; עוד הוצע כי התביעה תמשיך להתנהל בדרך של הגשת סיכומים (עמ' 1 לפרוטוקול הישיבה מיום 21.2.2023). כחלק מהדיון בשאלת אופן ניהול ההליך, בית המשפט אמר את הדברים הבאים (פרוטוקול הישיבה מיום 21.2.2023, בעמ' 2, ש' 12-6): "אני חושבת שדין התביעה להידחות בשלב זה. הגשת תצהירים. בתגובה חברך אמר שלא רוצה לומר הכל כי אולי יחקור. קראתי את הדו"ח ממד"א לרבות התצהירים. לשלב זה ובזהירות המתבקשת אומר שלא נדע האם נעקץ תוך כדי נסיעה או כשירד מהרכב או כשעלה עליו שוב אח"כ. אני חושבת שזה לא משנה. אני חושבת גם עם פס"ד אנטילופות ומכירה את המאמר. הפרשנות שלי, בצניעות וזה בסדר שכל אחד יחשוב אחרת, שזאת לא תאונת דרכים. מעבר לעבודה שיש פס"ד במחוזי עם ארוע דומה שקבע שעקיצת דבורה זה לא תאונת דרכים [...] וגם אחרי פס"ד אנטילופות, עוד אני יכולה להבין את ההגיון ואת הרציונל, אני חושבת שהפסיקה הולכת לכיוון אחר ובטח ובטח שקורה כזה ארוע של עקיצת דבורה, אני חושבת שלא לכך התכוון המחוקק. זה לא אותו דבר. יש דוגמאות רבות". לאחר שנאמרו דברים אלה ובהמשך לדיון שהתקיים, הסכימו הצדדים כי המערער יעביר לעיון המשיבה ראיות נוספות המוכיחות לטענתו את נסיבות התאונה ולאחר מכן יודיע אם בכוונתו לתקן את כתב התביעה או להגיש סיכומים (פרוטוקול הישיבה מיום 21.2.2023, בעמ' 7, ש' 15-13). ביום 27.2.2023 הודיע המערער כי המשיב (שתצהיר עדותו הראשית הוגש כראיה מטעם המערער) "אינו מוצא לצערו" את הראיות הנוספות שאותן ביקש המערער להגיש בישיבה מיום 21.2.2023. נוכח הודעה זו ביקשה המשיבה מבית המשפט שיכריע בתביעה על סמך החומר שהוגש עד שלב זה. ביום 4.4.2023 התקיים דיון נוסף בתביעה אשר בסופו ניתנה שהות למערער להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה (נוכח אי התאמה שהתגלתה בין כתב התביעה לבין תצהיר המשיב). ביום 11.5.2023 נעתר בית המשפט לבקשת המערער לתיקון כתב תביעה וקבע שהמערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח. כתב תביעה מתוקן לא הוגש, ולאחר שניתנה ארכה בעניין זה ביקש המערער ביום 31.5.2023 כי יתאפשר לו לתקן את כתב התביעה מבלי לשלם את ההוצאות או לחלופין "להקפיא" את תשלום ההוצאות עד לסוף ההליך. לאחר קבלת תגובת המשיבה, דחה בית המשפט ביום 14.6.2023 את הבקשה. ביום 26.6.2023 הודיע המערער שהוא מוותר על תיקון כתב התביעה. בתוך כך ולאחר שהמשיבה מסרה את עמדתה באשר לאופן הרצוי להמשך בירור התביעה הורה בית המשפט ביום 6.7.2023 למערער להודיע מה עמדתו באשר לאופן המשך ניהול ההליך עד ליום 16.7.2023. ביום 17.7.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. במרכז הבקשה עמדו אמירות בית המשפט במהלך הישיבה מיום 21.2.2023. לטענת המערער בבקשת הפסלות, בית המשפט הביע במהלך ישיבת קדם המשפט עמדה נחרצת וחד משמעית שמבססת חשש מששי למשוא פנים באופן שמצדיק את פסילת המותב מלהמשיך ולדון בתביעה ולו מטעמים של מראית פני הצדק. לעניין המועד שחלף בין ישיבת הקדם במהלכה נאמרו לפרוטוקול דברי בית המשפט כאמור לעיל לבין הגשת בקשת הפסלות טען המערער כי מצבו הרפואי של בא כוח המערער והיעדרות ממושכת שלו ממשרדו לא אפשרו את הגשת בקשת הפסלות במועד מוקדם יותר (סעיף 1 לבקשת הפסלות מיום 17.7.2023). ביום 18.7.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות מבלי שהתבקשה תגובת המשיבה. לעניין טענות המערער באשר להתבטאויות בית המשפט בישיבה מיום 21.2.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בעמדה לכאורית של בית המשפט אשר התבססה על תצהירי העדות הראשית והטיעון המשפטי בכתב שהוגשו מטעם הצדדים וכן על הפסיקה שהוגשה מטעמם. בית המשפט המחוזי תיאר בהחלטתו כי המשך ההתנהלות הדיונית בתיק דווקא מעידה על נכונות המותב לשמוע את טענות הצדדים ולסייע לצדדים לקדם את ההליך בצורה יעילה. לכך הוסיף בית המשפט כי בקשת הפסלות הוגשה בחלוף כחמישה חודשים ממועד הדיון שמבסס לטענת המערער את עילת הפסלות ולאחר שהמערער חזר בו מבקשה לתיקון כתב תביעה אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. מכאן הערעור שלפניי שבו חזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. נטען כי אמירות המותב בישיבה מיום 21.2.2023 מבטאות את עמדתו הסופית ביחס לטענות המערער ועל כן מבססות עילה לפסילת המותב. המערער טוען כי דברי בית המשפט נאמרו בטרם השמיע בעל-פה את טענותיו בתביעה, בטרם נשמעו העדים מטעמו ומבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב בכתב על הטיעון המשפטי אשר הגישה המשיבה 2 ביום 2.11.2022. בנסיבות אלו, טוען המערער, אין טעם בהמשך ניהול ההליך מאחר שדעתו של בית המשפט "ננעלה". אשר לפרק הזמן שחלף בין הישיבה האמורה לבין הגשת בקשת הפסלות, נטען כי בהינתן מצבו הרפואי של המערער ובשל היעדרות בא-כוח המערער ממשרדו במשך תקופה של כחודש ימים הוגשה בקשת הפסילה במועד הראשון שהתאפשר. ביום 3.9.2023 הגישה המשיבה תשובה לערעור וטענה כי דינו להידחות. תחילה נטען כי דין הערעור להידחות על הסף כיוון שלערעור לא צורף תצהיר כנדרש (בפרט נוכח הטענה העובדתית ביחס לטענת השיהוי בהגשת בקשת הפסלות). עוד נטען כי הערעור הומצא למשיבה רק לאחר דרישה שהופנתה למערער. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי דין הערעור להידחות בשל השיהוי שנפל בהעלאת טענת הפסלות ומכיוון שהתבטאויות בית המשפט במהלך ישיבת הקדם לא מצביעות כי דעתו של המותב "ננעלה" באופן שמקים חשש מששי למשוא פנים. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובת המשיבה באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בהתאם להוראות סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". איני סבור כי אלה הם פני הדברים בענייננו. כפי שכבר נפסק, התבטאויות של מותב הדן בהליך תקמנה עילת פסלות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם ברור כי דעת המותב ביחס לצדדים או ביחס להליך "ננעלה" באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים של המותב (ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (7.3.2023); ע"א 5463/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (18.10.2022)). בתוך כך, ובשים לב לזהירות המתבקשת ממותב היושב בדין, אין מניעה כי בית המשפט יתייחס במהלך הדיון לחולשות בעמדתו של בעל דין ואף יביע עמדה "בנוגע לתמונת הסיכויים והסיכונים בהליך" או ימליץ לתובע לחזור בו מתביעתו (ע"א 8162/21 מאפיית האחים יחזקאל בע"מ נ' אלוף השניצל בע"מ, פסקה 10 (5.12.2021); ע"א 4202/21 בוקשפן נ' וייספיש, פסקה 8 (20.6.2021)). אכן, דומה כי במקרה דנן ניתן היה לנסח את הדברים ביתר זהירות, וזאת בפרט בשים לב לראשית דבריו של בית המשפט שלפיהם "דין התביעה להידחות". עם זאת, המשך דבריו של המותב היו מסויגים יותר, כשציין כי הדברים נאמרים "לשלב זה ובזהירות המתבקשת" (פרוטוקול הישיבה מיום 21.2.2023, עמ' 2 ש' 9). זאת ועוד, כעולה גם מהחלטת בית המשפט, בדבריו ביקש לשקף את הקשיים המשפטיים בתביעה (וזאת בהמשך להצעת בא כוח המשיבה בדיון כי המשיבה תקבל את הגרסה העובדתית שהעלה המערער ביחס לאופן התרחשות התאונה). ואולם, גם בנפרד מהאמור, אני סבור כי דינו של הערעור להידחות מחמת השיהוי שדבק בהעלאת טענת הפסלות. כאמור בתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". כפי שנקבע בעבר, טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן לשליפה במועד עתידי, בהתאם לשביעות רצונו של בעל דין מאופן התקדמות ההליך (ע"א 4633/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (22.6.2023); ע"א 1186/23 ראש העיר, דהרי נ' לדרמן, פסקה 9 (29.3.2023); ע"א 7038/22 צור ששון נ' פילדיס, פסקה 9 (17.11.2022)). בענייננו, בקשת הפסלות הוגשה כחמישה חודשים לאחר הדיון בו נאמרו דבריי המותב שבמוקד טענות המערער. המערער טען כי השיהוי בהגשת הבקשה נבע ממצבו הרפואי ומהיעדרות בא-כוחו ממשרדו (סעיף 16 וה"ש 1 לערעור; בהקשר זה תוזכר גם תשובת המשיבה שבה צוין שהטענות לא נתמכו בתצהיר כנדרש); ואולם, יש לתת את הדעת לכך שבתקופה שבין הישיבה מיום 21.2.2023 ועד למועד הגשת בקשת הפסלות, המערער המשיך בהתנהלותו הדיונית השגרתית והגיש בקשות ותגובות בעניינים שונים. בא-כוחו אף השתתף בדיון שהתקיים בפני המותב ביום 4.4.2023 אך גם במהלך דיון זה לא הועלתה בקשת הפסלות. בקשה כאמור הוגשה רק ב-17.7.2023 ובסמוך למועד שבו היה על המערער להודיע לבית המשפט המחוזי מה עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליך (בהתאם להחלטה מיום 6.7.2023). התנהלותו הדיונית של המערער אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו ביחס למועד הגשת בקשת הפסלות וגם משכך איני סבור שיש בטענותיו כדי לבסס את עילת הפסלות ולהורות על העברת ההליך למותב אחר (ראו והשוו לשיהוי בהעלאת טענת הפסלות בע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 9 (3.11.2021); ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020)). לבסוף, טענות המערער כי בית המשפט המחוזי לא אפשר לו להציג את טיעונים בעל-פה הן טענות בעלות אופי ערעורי מובהק שנוגעת לגופן של החלטות המותב. ערעור הפסלות דנן אינו האכסניה להעלאת טענות מעין אלו (ע"א 3780/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (5.8.2020)). הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בתשרי התשפ"ד (‏27.9.2023). המשנה לנשיאה _________________________ 23060680_M02.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1