יצחק רופר נ. השר לבטחון פנים

החלטה בתיק בג"ץ 6068/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6068/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: יצחק רופר נ ג ד המשיבים: 1. השר לבטחון פנים 2. נציב שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו מופנית כנגד החלטת שירות בתי הסוהר לאשר לנשיא המדינה לשעבר, מר משה קצב (להלן: קצב), לצאת לחופשה מבית הסוהר בו הוא מרצה את עונש המאסר שנגזר עליו בגין העבירות שבהן הורשע. 1. העותר הוא אסיר המרצה את עונשו בבית הסוהר "שיטה" ולטענתו החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של קצב עומדת בניגוד למדיניות המשיבים לפיה על מנת שתישקל בקשתם של עברייני מין - דוגמת קצב - לצאת לחופשה, על אותם עבריינים להודות במעשים שביצעו, להביע חרטה ולהשתתף בהליך טיפולי ייעודי. העותר מוסיף וטוען כי קצב אינו עומד בתנאים אלה וכי על כן ההחלטה להתיר את יציאתו לחופשה היא בלתי שוויונית ו"תגרום לרגשות קיפוח ואפלייה" בקרב אוכלוסיית האסירים. משכך מבקש העותר כי נורה למשיבים לחשוף מהם השיקולים שהובילו לקבלת ההחלטה בדבר שחרורו של קצב לחופשה וכי נמנע את יציאתו לחופשה עד להכרעה בעתירה. כמו כן מבקש העותר, שאינו מיוצג על-ידי עורך-דין, כי יועמד לו עורך-דין מטעם הסנגוריה הציבורית לצורך הדיון בעתירה. 2. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה כפי שנוסחה אינה מניחה תשתית עובדתית כלשהי לביסוס הטענות המועלות בה (ראו: בג"ץ 2689/12 לוין נ' המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, פסקה 2 (16.4.2012); בג"ץ 2815/13 דלאל נ' דיכטר, פסקה 3 (22.4.2013)). כמו כן לא הפנה העותר לאותם נהלים של שירות בתי הסוהר אשר על-פי שיטתו לא קוימו בעניינו של קצב. נראה כי העתירה כולה מבוססת על פירסומים בכלי התקשורת וברי כי בכך אין די על מנת לבסס טענות מסוג זה. פגם נוסף שבו לוקה העתירה נעוץ בכך שהעותר לא צירף את מר קצב עצמו כמשיב לעתירתו. לא אחת נפסק כי אי-צירופו של בעל דין דרוש כמשיב לעתירה היא כשלעצמה עילה לדחייתה על הסף (ראו: בג"ץ 353/67 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד כב(1) 332, 336 (1968); בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 416-415 (1994); בג"ץ 8122/11 עיריית ירושלים נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פסקה 5 (21.12.2011)), משום שבכך נפגעת יכולתו של אותו גורם להגן על זכויותיו וכן נפגעת יכולתו של בית המשפט לבסס את החלטתו על מכלול הנתונים העובדתיים הצריכים לעניין (ראו: בג"ץ 702/05 בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 6 (3.6.2007); בג"ץ 6940/12 סמיר נ' משרד המשפטים, פסקה 8 (18.10.2012); בג"ץ 2592/10 פלוני נ' פקידת סעד לסדרי דין, פסקה 8 (26.4.2010)). נוסף על כל האמור, העותר לא ציין אם טרם הגשת העתירה פנה למי מן המשיבים בעניינים המועלים בעתירתו. משכך עלינו להניח כי לא עשה כן והדבר מצדיק אף הוא את דחייתה של העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים (ראו, למשל: בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (28.7.2002); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי כרך שני 161 (2008)). אשר על כן, העתירה נדחית. זאת, כמובן, בלא שאנו מחווים דעתנו לגופם של דברים לגבי נושא העתירה. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתשרי תשע"ד (‏8.9.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13060680_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il