אלעזר קרבסי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6064/09 בבית המשפט העליון ע"פ 6064/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אלעזר קרבסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת ת' צבן) מיום 15.7.09, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ב"ש 599/09 בשם המערער: עו"ד מנחם בלום פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת ת' צבן) מיום 15.7.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ב"ש 599/09. 1. ביום 22.1.2009 ניתן נגד המערער ומספר משיבים נוספים צו הריסה מנהלי, לפי סעיפים 212(1) ו-212(5) בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בעניינן של שמונה חנויות בעיר ירושלים (להלן: הצו). על-פי האמור בצו, היה ותוגש התנגדות מטעם המערער או עם קבלת הודעת המדינה בעניין, יובא התיק בחזרה לדיון בפני בית המשפט (השופטת ת' צבן) החתום על הצו. 2. נוכח התנגדותם של המערער ושל המשיבים הנוספים לצו, נקבע התיק לדיון בפני בית המשפט. ביום 12.7.2009 הודיע עורך-דינו של המערער על התפטרותו מייצוג. זאת, ככל הנראה, על רקע סירובו של עורך-הדין לבקש את פסילת בית המשפט, חרף רצונו של המערער בכך. נוכח ההתפטרות, קבע בית המשפט כי המשך הדיונים ומועד הגשת הסיכומים ייקבע ליום 15.7.2009. במצב דברים זה, פנה המערער אל בא-כוחו הנוכחי בבקשה כי ייצג אותו בדיונים. מאחר ופניה זו נעשתה רק ביום 14.7.2009, הודיע בא-כוחו של המערער כי ייקח על עצמו את הייצוג בתנאי ובקשתו לדחיית מועד הדיון תתקבל. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט. 3. ביום 15.7.2009 הופיע המערער בפני בית המשפט בעצמו. במהלך הדיון חזר המערער על בקשתו לדחיית הדיון, תוך שהוא מדגיש את סמיכות החלפת הייצוג להמשך הדיונים בענייננו. אף בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט ונקבע כי המערער יגיש את סיכומיו בכתב. לאור קביעה זו, ביקש המערער את פסילת בית המשפט. בבקשתו טען המערער, כי המותב הדן בעניינו בעל דעה קדומה, בשל העובדה כי הרשיעו בעבר בהליכים קודמים שעניינם ברישוי עסקים ובעבירות בנייה. כן נטען בבקשת הפסלות, כי התעקשות בית המשפט לנהל את הדיון, כאשר המערער אינו מיוצג, מלמדת אף היא על נעילת דעתו באופן המצדיק את פסילתו (להלן: בקשת הפסלות). 4. ביום 15.7.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו המנומקת, קבע בית המשפט כי טענת המערער באשר לדעה קדומה לא הועלתה על-ידו בתחילת המשפט, ויש בכך כדי להטיל ספק בנכונותה. לגוף הטענה, קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי טענתו בדבר השפעת ההליכים הקודמים על ההליך הנוכחי אינה מבוססת ואף אינה תואמת את ההלכה המחייבת בסוגיה (להלן: החלטת הפסלות). 5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, ובצידו בקשה להפסקת משפט. בערעורו, חוזר המערער על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות, תוך שהוא מדגיש את עוינות בית המשפט כלפיו וכלפי בא-כוחו. כך למשל, מציין המערער את החלטת בית המשפט מיום 15.7.2009, בה נקבע כי חרף העובדה שמועד הדיון לא נדחה, עשה עורך-הדין "דין לעצמו ולא התייצב היום". כן נטען, כי החלטת בית המשפט לקיים את שלב הסיכומים, כאשר המערער אינו מיוצג קיפחה את הגנתו. בנוסף, מתאר המערער את ההליכים הקודמים בהם דן בית המשפט בעניינו, ומציין כי חלקם אף הסתיימו בהרשעתו. על יסוד כל אלה, סבור המערער כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים, אשר מצדיק את פסילת בית המשפט. ביום 2.8.2009 נדחתה בקשת המערער להפסקת המשפט ודיון בערעורו נקבע ליום 24.8.2009. 6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. המערער מבקש ללמוד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, נוכח העובדה כי בית המשפט הרשיעו בעבר בהליכים קודמים. דין טענה זו להידחות. הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט הכריע בעבר בעניינו של נאשם ואף גזר את דינו, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"פ 2879/07 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 1623/08 דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה, שכן המערער לא הוכיח כי דעתו של בית המשפט נעולה, באופן שלא מאפשר את ניהול המשפט באופן חסר פניות. יוער, כי אף אם סבור המערער כי בית המשפט בעל דעה מוקדמת ביחס אליו, הרי שאין די בחשש סובייקטיבי כדי להקים עילת פסלות. 7. בהמשך, מבקש המערער ללמוד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נוכח סירוב בית המשפט להיענות לבקשותיו השונות. גם דין טענה זו להידחות. בהתאם להלכה הפסוקה, אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה דיונית יחידה ובין אם מדובר במספר החלטות המצטרפות זו לזו. כך למשל, נפסק כי החלטות דיוניות שעניינן קביעת מועד דיונים, שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). המקרה שלפניי אינו חורג מהלכה זו. המערער הדגיש בערעורו וטען כי הגנתו קופחה, נוכח האופן בו ניהל בית המשפט את הדיון בעניינו. אף אם טענה זו נכונה, ואינני נוקטת עמדה לגוף הטענה, הרי שמקומה להתברר בהליך הערעור לגופו, אם ימצא לנכון המערער לעשות כן, ולא בהליך הפסלות. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ע (21.9.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09060640_N03.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il