זיד עיד- קבלן לעבודות בניין ופיתוח נ. מועצה מקומית כפר קרע

פסק-דין בתיק עע"ם 6063/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 6063/05 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: זיד עיד - קבלן לעבודות בניין ופיתוח נ ג ד המשיבים: 1. מועצה מקומית כפר קרע 2. ועדת המרכזית של מועצה מקומית כפר קרע 3. אסיל - חברה לבניין ופיתוח בע"מ 4. מר עאהד כנאענה ,יו"ר ועדת המכרזים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה ב-עת"מ 1177/05 מיום 9.6.2005 שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשס"ו (7.12.2005) בשם המערער: עו"ד יוסי עקיבא בשם המשיבים 1,2 ו-4: עו"ד המאם עבאדי בשם המשיב 3: עו"ד מודר יונס פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא). עובדות המקרה 1. המשיבה 1, המועצה המקומית כפר קרע, פרסמה ביום ה- 21.2.2005 את "מכרז מספר 02/2005 - תוספת למועדון פיס לקשיש – כפר קרע", בו נכתב: "1. מועצה מקומית כפר קרע מכריזה בזאת על קבלת הצעות מקבלנים רשומים במעטפה סגורה לביצוע תוספת בניה למועדון פיס לקשיש בכפר קרע. ... 4. רשאים להשתתף במכרז קבלנים בעלי נסיון, העונים על הכישורים כמפורט במכרז ורשומים בפנקס הקבלנים לענף ראשי במקצועות הבניה (ענף 100 סוג ג-1). יש לצרף את כל האישורים המתאימים. ... 7. המועצה וועדת המכרזים רשאית [כך במקור – מ"נ] לקחת בחשבון את היכולת הכספית של מגיש ההצעה, נסיונו בעבודות קודמות ומומחיותו המקצועית בעבודות דומות. כולל עמידתו בלוח הזמנים. 8. המועצה לא מתחייבת לקבל את ההצעה הזולה ביותר ו/או כל הצעה אחרת. כמו כן המועצה שומרת לעצמה את הזכות לבטל המכרז בכללותו או חלק ממנו, ולא תהיה לקבלן זכות לתבוע או לקבל פיצוי כתוצאה מכך." תנאי ההתקשרות פורטו במסמכי המכרז שהיו ניתנים לרכישה במשרדי המועצה. למכרז הוגשו שתי הצעות בלבד: הצעתו של המערער והצעתה של המשיבה 3 – אסיל חברה לבניין ופיתוח. ביום 27.3.2005 פתחה ועדת המכרזים של המועצה המקומית – היא המשיבה 2 – את תיבת המכרזים והעבירה את ההצעות לבחינתם של מהנדס המועצה ומחלקת ההנדסה ושל היועץ המשפטי. בנוסף פתחה הוועדה את מעטפת האומדן, שעמד על סכום כולל של 1,416,405 ש"ח. מסקנתו של היועץ המשפטי היתה כי שתי ההצעות עומדות בתנאי המכרז מבחינת הערבויות הנדרשות ושאר תנאי ההתקשרות. את הבחינה המקצועית של ההצעות העביר מהנדס המועצה לחברת רסט, החברה המתכננת והמפקחת של פרויקט הבניה. לפי דו"ח החברה, סכום ההצעה הכולל של המערער היה 1,185,601 ש"ח, וסכום ההצעה הכולל של חברת אסיל היה 1,178,701. לפיכך קבע הדו"ח כי ההצעה הנמוכה יותר היא ההצעה של אסיל. מחבר הדו"ח ציין כי : "הנני מעיר את תשומת לבך שהמחירים בהצעה שלו [של אסיל – מ"נ] הם נמוכים ב כ- 30% ממחיר השוק. יש לבדוק איפה הוא עבד ומה היכולת הכספית שלו ואיכות עבודתו." בהסתמך על הדו"ח קיימה ועדת המכרזים הצבעה בתאריך 7.4.2005, ובחרה ברוב של ארבעה חברים מול שניים את הצעתה של חברת אסיל כהצעה הזוכה. הודעה רשמית על תוצאות המכרז נמסרה למערער ב- 4.5.2005. המערער עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד תוצאות המכרז. טענתו האחת היתה כי חברת אסיל לא עמדה בתנאי הסף של המכרז, בכך שלא הגישה מסמכים ואישורים שנדרשו על פי מסמכי המכרז: אישור רואה חשבון תקף אודות מורשה חתימה בחברה, הוכחה בדבר רישום החברה ורשימה מאושרת של מנהליה. בנוסף טען המערער כי הזוכה לא עמדה בתנאי המכרז שדרשו צירוף מסמכים ואישורים המעידים על ניסיון קודם. טענה נוספת של המערער היתה כי דו"ח המומחה טעה כשקבע שהצעתה של אסיל היא ההצעה הזולה וזאת כיוון שבדו"ח המומחה לא נלקחה בחשבון הנחה של 5% נוספים שניתנה בשני פרקים של הצעת המערער. הטענה התבססה על כך שבסעיפים אלו נכתב מימין למחיר של העבודות באותו פרק "הנחה 5%". מתחת לשורה זו נרשם המחיר לאחר הנחה של 5% וליד מחיר זה נרשם שוב "הנחה 5%". טענת המערער היתה כי כוונתו בכך היתה לתת הנחה כפולה של 10% סך-הכל, ולא רק הנחה של 5% כפי שחושב בדו"ח. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים 2. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתו של המערער. בפסק הדין קבע בית המשפט כי העתירה לוקה בשיהוי כיוון שעוד ב-7.4.2005 התקבלה ההחלטה על ההצעה הזוכה והעתירה הוגשה רק ב-26.5.2005, ובנסיבות העניין מהווה פרק זמן זה שיהוי המצדיק את דחיית העתירה. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה נודע לו על החלטת ועדת המכרזים רק במועד מסירת ההודעה הפורמלית, ביום ה- 4.5.2005, וקבע ממצא עובדתי לפיו תוצאות המכרז נודעו למערער עוד בסמוך לקביעתן בוועדה. בית המשפט אף הוסיף, שגם לולא קבע ממצא זה, הרי שגם בפרק הזמן שחלף ממועד ההודעה הפורמלית ועד להגשת העתירה, כ- 20 יום, יש משום שיהוי המצדיק דחייה. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר אי עמידתה של הזוכה בתנאי הסף של המכרז. קביעתו של בית המשפט היתה כי דרישת ההוכחה בדבר רישום החברה התמלאה בכך שחברת אסיל הציגה בהצעתה אישורים של רשויות המס המורים על כך שהיא חברה רשומה לצרכי מס. לפיכך, המסמך היחיד שנדרש במכרז ולא נמסר על ידי חברת אסיל הוא רשימה של מנהליה, אולם חסרונו של מסמך זה מהווה בנסיבות העניין פגם טכני שאינו מביא לפסילת ההצעה. בנוסף קבע בית המשפט כי גם המערער עצמו לא הציג מסמך זה בהצעתו. לעניין אי העמידה של הזוכה בדרישות הניסיון הקודם, קבע בית המשפט כי המסמך שהוצג על ידי הזוכה – רישיון הקבלן שלה, בה מפורט סיווגה וכן מצוין כי היא מוכרת לצורך עבודות ממשלתיות – ממלא את תנאי הוכחת הניסיון. גם טענתו של המערער בדבר הטעות בחישוב הצעתו נדחתה על ידי בית המשפט. לגבי טענת ההנחה הכפולה קבע בית המשפט: "סבור אני כי מדובר בטענה שבאה לעולם רק לאחר שפורסמו תוצאות המכרז, ובחוסר תום לב. דף הריכוז הכללי המפרט את הסכומים הסופיים, לאחר הנחות, שבהצעת העותרת נקב בסכומים מפורשים. הסכומים הנקובים שם הם אלו שמתקבלים לאחר הנחה של 5% לרכיבים שבפרק 19 ופרק 22 להצעה. לא צוין שם דבר על הנחה נוספת ומכאן שלא היתה כוונה ליתן הנחה נוספת. האופן בו הובנה הצעת העותרת ע"י ועדת המכרזים הוא האופן הנכון, המשקף את ההצעה כפי שנרשמה". בנוסף קבע בית המשפט כי גם אילו התכוון המערער להעניק הנחה כפולה, הרי שהאופן בה הציג את ההנחה בהצעתו הינה חסרת תום לב ותכסיסנית ולפיכך פסולה, כיוון שהיא אינה מאפשרת למזמין להגיע לתוצאה ודאית וברורה בדבר המחיר המוצע. על פסק דינו של בית המשפט הגיש המערער את ערעורו לבית משפט זה. המערער הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולצו ביניים שיאסור על המשיבה 1 להתקשר עם חברת אסיל בהסכם לביצוע עבודות המכרז. הבקשה נדחתה. טענות הצדדים בערעור 3. לעניין השיהוי, טוען המערער בערעורו כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעותיו לגבי המועד בו נודע למערער על תוצאות המכרז. המערער טוען כי התוצאות נודעו לו רק עם ההודעה הפורמלית מוועדת המכרזים, וכי אין לקבוע שפרק הזמן מההודעה ועד להגשת העתירה הינו בגדר שיהוי. לגופו של עניין, טוען המערער כי טעה בית המשפט לעניינים מנהליים כשקבע שחברת אסיל עמדה בתנאי הסף של המכרז. לטענתו, גם החברה הזוכה עצמה לא טענה כי צירפה להצעתה את המסמכים בדבר הוכחה של רישום חברה ורשימת מנהלים, ולגבי אישור רואה חשבון אודות מורשה חתימה, טוען המערער כי האישור שצירפה הזוכה הינו אישור שהונפק שש שנים לפני מועד המכרז, ולפיכך אינו בגדר אישור תקף. לעניין קביעתו של בית המשפט כי גם המערער עצמו לא הציג את המסמכים הנדונים טוען המערער כי לפי מסמכי המכרז מסמכים אלה נדרשו רק ממציע שהינו חברה רשומה, ולא ממציע שהוא קבלן פרטי דוגמת המערער. ההבדל בדרישות בין מציע שהוא חברה לבין מציע שהוא קבלן פרטי מוכיחה, כך טוען המערער, כי אין מדובר בפגם טכני שניתן לתקנו אלא בפגם מהותי שצריך להביא לפסילת ההצעה. לעניין דרישת הוכחת ניסיון קודם, טוען המערער כי אין ברישיון הקבלן שהוצג על ידי הזוכה כדי למלא דרישה זו. לפי המערער, רישיון הקבלן הינו תעודה המעידה על כושרו של הקבלן, אך לא על ניסיונו. טענה נוספת של המערער הינה כי ועדת המכרזים לא פעלה בהתאם להמלצת המומחה בדו"ח, ולא בדקה את ניסיונה ואיכות עבודתה של הזוכה ואת יכולתה הכלכלית. כמו כן טוען המערער את שטען בפני בית המשפט לעניינים מנהליים - כי דו"ח המומחה התעלם מן ההנחה הכפולה שהתכוון להציע בהצעתו. המערער סומך טענתו בסעיף 6(ב) לפרק "מידע והוראות נוספות למשתתפי המכרז" המופיע במסמכי המכרז. בסעיף זה נאמר: "מציע המתכוון לתת הנחה יציין את אחוז ההנחה במפורש בגוף ההצעה בלבד. הנחה נקובה באחוזים תחול גם על כל סעיף מסעיפי כתב הכמויות, וכל הוראות החוזה תתייחסנה לסכום לאחר ההנחה כאמור לעיל." המערער אף טוען כי לאחר שהובאה ההנחה האמורה לידיעתם של חברי ועדת המכרזים, ביקשו ארבעה מהם לקיים ישיבה נוספת בעניין. בנוסף טוען המערער כי החלטת הוועדה על הזוכה במכרז בוצעה בניגוד לתנאי המכרז, וזאת משום שלקחה בחשבון רק את קריטריון המחיר, ולא שוקללו בה שיקולי הניסיון, היכולת הכספית וטיב העבודה של המציעים, זאת בניגוד להוראות מסמכי המכרז. לטענת המערער, פגם זה חמור במיוחד מקום בו הצעתה של הזוכה נמוכה באופן משמעותי מן האומדן. 4. המשיבים 1-2 והמשיב 4 – יושב ראש ועדת המכרזים – טוענים כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לעניין השיהוי טוענים משיבים אלה כי טענת השיהוי נטענה והוכחה בערכאה הדיונית, ולפיכך יש לקבל את ממצאיו של בית המשפט. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי ההחלטה בדבר בחירת הזוכה בוצעה כדין, לאחר שנבחנו כל תנאי הסף ונשקלו כל השיקולים המופיעים במסמכי המכרז. אמנם, המשיבים מסכימים כי בית המשפט טעה כאשר קבע כי גם המערער לא הציג את רשימת מנהלי החברה, למרות שלא נדרש להציגה בהיותו קבלן פרטי, אולם לטענת המשיבים אין עובדה זו שוללת את קביעת בית המשפט לפיה אי הצגת המסמך אינה מהווה פגם מהותי בהצעה. לעניין דרישת הניסיון הקודם טוענים המשיבים כי החברה הזוכה הוכיחה כבר את ניסיונה ומקצועיותה בעבודות קודמות שביצעה במועצה, וכי דרישת היכולת הכספית מתמצה בכך שהערבויות אותן הגישה הזוכה אושרו על ידי היועץ המשפטי של המועצה. לעניין טענת המערער בדבר אי התחשבות בהנחה הנוספת שנתן בהצעתו, טוענים המשיבים ראשית כי לאחר שהתקבלה החלטה על זוכה במכרז, אין לוועדת המכרזים סמכות חוקית לשוב ולהתכנס כדי לדון במכרז. שנית, טוענים המשיבים כי בעקבות פנייתו של המערער נבדקה הצעתו בשנית על ידי מומחה, ולאחר שזה לא מצא לסטות מהמלצת הדו"ח המקורי, כלל לא היה מקום לנסות ולשנות את החלטת הוועדה. לעניין טענת החריגה מאומדן טוענים המשיבים כי טענתו של המערער היא טענה שלא בתום לב, כיוון שגם הצעתו שלו, גם ללא ההנחה הנוספת לה הוא טוען, היתה נמוכה בצורה משמעותית מהאומדן. 5. הזוכה, חברת אסיל, גורסת כי כל טענותיו של המערער הן טענות עובדתיות, ובשל כך אין להתערב בפסיקתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לעניין המסמכים החסרים טוענת המשיבה 3, כי אישור רואה החשבון שהגישה ממלא אחר דרישות המכרז, כיוון שתנאי המכרז לא ציינו כל דרישה בדבר עדכניותו של האישור, וכי האישור משנת 1999 עודנו תקף. לעניין ההוכחה בדבר רישום החברה טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט כשקבע כי די באישורי רשויות המס כדי להעיד על כך שמדובר בחברה הרשומה כדין. לעניין דרישת הניסיון, טוענת המשיבה כי תנאי המכרז דרשו מסמכים או אישורים המוכיחים ניסיון קודם, ולפיכך רישיון הקבלן שהציגה מהווה אישור כנדרש. בנוסף טוענת גם המשיבה 3 כי ניסיונה בעבודה עם המועצה הוא ניסיון מוכח, וכי אם המועצה לא היתה מרוצה מעבודות קודמות שביצעה, ברור שלא היתה בוחרת בה לביצוע עבודות המכרז הזה. דיון תנאי הסף למכרז 6. התנאים בדבר הוכחת רישום החברה, רשימת מנהליה ואישור רואה החשבון בדבר מורשי חתימה הינם תנאי סף "חיצוניים" הנבחנים באופן אובייקטיבי על סמך מסמכים (ראו: בג"ץ 441/83 סעדיאן נ' ראש עיריית אשדוד, פ"ד לז(4) 368 (1983)). האם עמדה ההצעה הזוכה בתנאים אלה? סבורני שכן. אין מחלוקת כי אישור רואה החשבון הוגש בין מסמכי ההצעה. העובדה שנחתם כשש שנים לפני מועד המכרז אינה פוגעת בתקפותו, מה גם שאיש לא ערער על נכונות הנאמר בו. לגבי שני התנאים האחרים, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה האישורים שהציגה הזוכה מרשויות המס מספקים את הדרישה להוכחת רישומה של החברה. מקובלת עלי גם הקביעה לפיה היעדרה של רשימת מנהליה של החברה מהווה פגם טכני שאין בו כדי להביא לפסילת ההצעה, בהתחשב בכך שאישור רואה החשבון מצביע אף הוא על נושאי התפקיד הבכירים בחברה. 7. תנאי הכושר והניסיון הינם תנאים "פנימיים". בחינת עמידתה של הצעה בתנאים אלה צריכה להתבצע על ידי הוועדה תוך הפעלת שיקול דעת, בהתבסס על החומר הרלוונטי המוגש לה. סעיף 5(א) למסמך "מידע והוראות נוספות", המהווה אחד ממסמכי המכרז, קובע את דרישת הכושר: "א. יודגש, כי במכרז רשאים להשתתף אך ורק קבלנים הרשומים אצל רשם הקבלנים (בהתאם ל"חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט-1969" ותקנותיו) והמורשים לענף בניה, בסיווג ג2." סעיף 5(ג) למסמך זה קבע את דרישת הניסיון: "מבלי לגרוע בכלליות האמור לעיל, רשאים להשתתף במכרז רק קבלנים שבצעו בעבר עבודות ברמה נאותה ובהיקף כספי דומה לזה של המכרז הנדון. על המציע לצרף להצעתו מסמכים ו/או אישורים, המעידים על ניסיונו הקודם כנ"ל." אין חולק כי חברת אסיל עמדה בדרישת הכושר על ידי הצגת רישיון הקבלן שלה. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי בהצגת רישיון זה עמדה הזוכה גם בתנאי הניסיון. המשיבים מוסיפים גם כי וועדת המכרזים התבססה בהחלטתה על ניסיונה הקודם עם הזוכה בביצוע עבודות בניה במועצה. 8. יש להבדיל בין דרישת כושר שיכולה להתמלא על ידי הצגת מסמכים המעידים על הכשרתו או הסמכתו של המציע, לבין דרישות ניסיון שיכולות להתמלא על ידי הצגת מסמכים המעידים על ניסיון קודם בסוג דומה של עבודה (ראו: עומר דקל מכרזים כרך ראשון 293 (2004)). מילויה של דרישה אחת לא בהכרח תמלא את הדרישה השניה. אילו היתה הזוכה מגישה רק מסמכים המעידים על כושרה, לא היה די בהיכרות המוקדמת של ועדת המכרזים עם עבודתה כדי למלא את דרישת הניסיון, אלא אם הדבר היה מצוין במפורש במסמכי המכרז (השוו: עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 145, 158-160 (2004)). בג"צ 788/90 זוהר חוצות בע"מ נ' עירית רמלה, פ"ד מד(3) 843, 854-855 (1990). אולם בענייננו, מסמכי המכרז דרשו מסמכים או אישורים המוכיחים ניסיון קודם. לו ניסחו המזמינים את דרישת הניסיון הקודם אחרת, ייתכן והיינו למדים מן הניסוח כי אין די בהגשת רישיון קבלן. הניסוח הרחב מלמדנו כי הרישיון שהוצג ממלא הן את דרישת הכושר והן את דרישת הניסיון. חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969, ס"ח 570, קובע את התנאים לזכאות לרישום בפנקס הקבלנים. תנאים אלה, המפורטים בסעיף 4 לחוק מבוססים כולם על ניסיונו של המבקש להירשם. כך קובע לדוגמא סעיף 4(4): "מי שעבד כקבלן לעבודות הנדסה בנאיות שלוש שנים לפחות מתוך חמש השנים שקדמו לתחילתו של חוק זה...", וכך ממשיך הסעיף ומפרט חלופות שונות לרישום שכולן תלויות בניסיונו המוכח של המבקש. זאת ועוד, חברת אסיל אף מוסמכת ברישיונה לביצוע עבודות ממשלתיות, דבר המעיד אף הוא על כך שעמדה בדרישות ניסיון קפדניות (ראו נוהל 5 – מנהלת קבלנים מוכרים, מדריך רישום לקבלן מוכר). לאור כל אלה, הצגתו של רישיון קבלן המוכר לעבודות ממשלתיות ממלא אחר דרישות הכושר והניסיון גם יחד כפי שנוסחו במכרז זה. הצעתו של המערער 9. כאמור טוען המערער כי בחישוב הצעתו לא נלקחה בחשבון הנחה נוספת של 5% שניתנה בשני סעיפים של ההצעה. דין טענה זו להידחות מכל וכל. בחינה של הצעת המערער מעלה כי לא ניתן לקבל פרשנות כזו של המערער. בפרק 19 להצעתו של המערער מופיעות המילים: "סה"כ לפרק: 108000". מימין למילים אלו נרשם בכתב יד "הנחה 5%". מתחת לשורה זו נרשם המספר 102600, שהוא התוצאה של חיסור 5% מן המחיר 108000, ומימין למספר זה נרשם שוב "הנחה 5%". בדף ריכוז המחירים בהצעת המערער מול המילים "סה"כ לפרק 19" רשום הסכום 102600, משמע הסכום לאחר הנחה אחת של 5%. בדיוק כך נראה גם בפרק 22 להצעת המערער. פרשנותו של המערער כאילו בכך שרשם פעמיים את המילים "הנחה 5%" התכוון להנחה של 10% אינה יכולה להתקבל אפילו בדוחק. ועוד: בפרק 42 להצעה, כאשר מבקש המערער להעניק הנחה של 10% על מחיר הפרק הוא רושם במפורש ליד המילים "סה"כ לפרק" את המילים "הנחה 10%" בכתב יד, ומציין את המחיר לאחר ההנחה. כל אלה מחזקים את המסקנה כי צדק בית המשפט לעניינים מנהליים כשדחה את טענת המערער. לעניין טענתו בדבר אי התאמת ההצעה הזוכה לאומדן, אין בטענה זו כדי להושיעו בערעור. האומדן הינו כלי עבודה בידי הרשות המהווה קנה מידה לסבירות ההצעות (דקל מכרזים 384). אולם האומדן אינו בגדר האינדיקציה היחידה לגבי המחיר המוצע, במיוחד כאשר ההצעה הנבחנת נמוכה מהאומדן (ראו: בג"צ 117/63 זלוף נ' עיריית כפר סבא, פ"ד יז(2) 1278, 1279 (1963)). העובדה ששתי ההצעות שהתקבלו למכרז היו שתיהן נמוכות משמעותית מן האומדן וקרובות זו לזו מחזקת אף היא את המסקנה כי אין לייחס משקל רב לטענה זו של המערער. לו היתה הוועדה סבורה, לאחר בדיקת מומחה, כי ההפרש בין ההצעות לאומדן אינו סביר, היה בידה לא לקבל אף אחת מההצעות, כפי שצוין במסמכי המכרז. במצב כזה, יצויין המערער לא היה זוכה במכרז. שיהוי 10. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי יש לקבל את גרסת המשיבים לפיה ידע המערער על תוצאות המכרז כבר בסמוך לקבלת ההחלטה בוועדת המכרזים, בהתבסס על כך שלא מצא הכחשה לטענה זו בכתבי הטענות של המערער. עיון בכתבי הטענות מעלה כי בתגובתו של המערער לתגובת המשיבים קיימת הכחשה מפורשת של הטענה בדבר הידיעה המוקדמת. נראה, אם כן, כי שאלה זו לא זכתה לבירור עובדתי מספק בבית המשפט לעניינים מנהליים, ולפיכך לא מצאתי לנכון להכריע בסוגיית השיהוי, שאין בה כדי להשפיע על תוצאת פסק דיני. 11. סיכומו של דבר, משנתמלאו כל תנאי הסף בהצעתה של המשיבה 3 והצעתה היתה ההצעה הזולה ביותר, ממילא היה על המשיבים 1-2 לקבל את הצעתה בהיעדר שיקולים מיוחדים המצביעים לטובת קבלת הצעתו של המערער. אמנם, משקלם של שיקולי הכושר והניסיון עולה ככל שהפער בין ההצעות למכרז קטן יותר (בג"צ 128/81 ד. זילבר ובניו בע"מ נ' עיריית ב"ש, פ"ד לה(4) 456 (1981); עע"מ 2310/02 איגוד ערים איזור דן נ' דסאל מרחבים – חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(1) 337, 344-346 (2002)). אולם בענייננו המערער כלל לא הוכיח כי יש לו יתרון של כושר או ניסיון על פני המשיבה 3. לפיכך לא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים או בהכרעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין המשיבים בסך 10,000 ש"ח עבור המשיבים 1-2 ו-4 יחדיו, ו- 10,000 ש"ח עבור המשיבה 3. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לחוות דעתה של חברתי השופטת נאור, בנסיבות התיק ועל פי ניתוחה. לא איעף, עם זאת, מלשוב ולומר כי "לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי. אין מנוס. שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלת השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים" (עע"ם 5853/05 אחים כאלדי נ' רכבת ישראל (לא פורסם)). לעניות דעתי על תורה זו לחלחל ולחדור אל מגישי ההצעות במכרזים ואל ועדות המכרזים, וככל שכך יקרה כן ייטב לניקיון רשויות הציבור ולניקיון הדעת. ב. כאמור, במקרה דנן מה שכתבה חברתי בפסק דינה אינו מביא את המכרז לגדר אותם שראויה התערבות בהם. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏י"ט שבט, תשס"ז (7.2.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05060630_C08.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il