אלוני רז דגן נ. אורי מרמושטיין

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6061/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: אלוני רז דגן נ ג ד המשיבים: 1. אורי מרמושטיין 2. עו"ד רן מסיקה – מנהל מיוחד לנכסי החייב 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' מור-אל) בפש"ר 67719-10-18 מיום 26.5.2022 בשם המערער: עו"ד אורי בראון בשם משיב 1: עו"ד יואב רז בשם משיב 2: עו"ד רן מסיקה בשם משיב 3: עו"ד שרית ליפשיץ פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' מור-אל) , מיום 26.5.2022 בפש"ר 67719-10-18 בה נדחתה בקשת המערער לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של משיב 1 (להלן: החייב). ביום 17.2.2019 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו, ומשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). נגד החייב הוגשו 50 תביעות חוב בסכום כולל של כ-5 מיליון ש"ח. המערער, נושה של החייב אשר היה בעבר שותפו העסקי, הגיש ביום 25.3.2021 בקשה לביטול הליכי הכינוס. בבקשה נטען כי החייב פעל בחוסר תום לב בצבירת חובותיו, שכן הוא זייף שיקים וחתימות ופעל לגזילת נכסי שותפיו. כמו כן נטען כי במסגרת ההליך הסתיר החייב נכסים. זאת בעיקר בהסתמך על הודעת דוא"ל שנשלחה מטעם החייב ביום 26.12.2018 לצד שלישי, ממנה עולה כי במהלך משא ומתן עם הצד השלישי ליצירת שותפות עמו דובר על כך שייחתמו שני הסכמים, שרק אחד מהם ישקף את הרווח שיהיה צפוי לחייב מאותה שותפות (להלן: הדוא"ל מיום 26.12.2018). בנוסף נטען כי החייב אינו עובד בחברה שבה טען כי הוא מועסק אלא בעל עניין בה, גם אם באופן לא פורמלי. החייב בתגובתו מיום 18.5.2021 הכחיש את טענות המערער, וטען כי מדובר בבקשת סרק מצד גורם אשר עושה כל שביכולתו כדי להתנכל לו ולהפריע לו לשקם את חייו. בעניין הטענה להסתרת נכסים טען החייב כי מדובר בהודעת דוא"ל שנשלחה לפני מתן צו הכינוס, בתקופה בה היה מצוי בלחצים רבים. נוכח זאת הוא ניהל משא ומתן במסגרתו שקל להפריד בין שני הסכמים על מנת להימנע מעיקולים על הכנסותיו עד למתן צו הכינוס, אולם בסופו של דבר לא נחתם כל הסכם. החייב הצר על התנהלותו, אך הדגיש כי אין בה כדי להצדיק את ביטול ההליך. ביום 3.12.2021 הוגש תסקיר מטעם המנהל המיוחד בו ציין כי על רקע טענות המערער הוא זימן את החייב לחקירה. במסגרת החקירה נבחנה הטענה כי החייב אינו שכיר בחברה בה הוא עובד, ונמצא כי לא הוכח קשר סמוי לחברה המעסיקה אותו. באשר לדוא"ל מיום 26.12.2018, נמצא כי אין בטענות המערער בקשר אליו כדי להביא לביטול ההליך. כן צוין כי החייב הציע תכנית פירעון לפיה יוסיף לקופת הכינוס סך של 250,000 ש"ח ב-72 תשלומים כאשר לעמדת המנהל המיוחד ניתן לשקול בחיוב מתווה זה, בכפוף לפרישת התשלומים לתקופה קצרה יותר. בתום הדיון שהתקיים ביום 9.12.2021 נקבע כי בהתייחס לראיות שצורפו לבקשת המערער, לא ניתן לקבל את בקשתו לביטול ההליך. לצד זאת ניתנה למערער (וליתר הנושים) הזדמנות נוספת להצגת אסמכתאות נוספות המצויות ברשותו. בהמשך לכך שלח המערער למנהל המיוחד מכתב אליו צירף מסמכים נוספים אשר לטענתו תומכים בטענותיו: הודעת דוא"ל נוספת ששלח החייב ביום 11.9.2018 ומסרון שנשלח מאת אדם בשם עופר שטאובר, אשר נטען על ידי המערער כי הם מוכיחים שפעילותו של החייב עברה לחברה בה הוא עובד כשכיר. כן צורף הסכם הלוואה מיום 17.8.2016, אשר נטען כי חתימת המערער המתנוססת עליו זויפה על ידי החייב. בהודעת עדכון מטעם המנהל המיוחד מיום 22.2.2022 הובהר כי אין במסמכים הנוספים שהוגשו כדי לבסס את טענת המערער לקיומה של עילה המצדיקה את ביטול ההליך, ויש לעמדתו מקום לאשר את תכנית הפירעון של החייב. בתום הדיון שהתקיים ביום 26.5.2022 הוכרז החייב פושט רגל ותכנית פירעון המוסכמת על הנאמן והחייב אושרה. צוין כי עמדת המנהל המיוחד, אליה הצטרף גם משיב 3 (להלן: הכנ"ר), על פיה לא הוצגו נסיבות המצדיקות את ביטול ההליך, מתיישבת עם החומר שהוצג לפני בית המשפט. כמו כן, ניכר כי בין החייב לבין המערער קיים סכסוך על רקע שותפות עסקית שהייתה ביניהם בעבר, ולא הובאו ראיות משכנעות להתנהלות בלתי חוקית לפני צו הכינוס או לאחריו, או להתנהלות חסרת תום לב המצדיקה את ביטול ההליך. בהתייחס לדוא"ל מיום 26.12.2018, צוין כי אכן מסתמן כי החייב הציע להסתיר חלק מהכנסותיו באמצעות "הסכם מגירה", אולם אין חולק כי הדבר לא יצא אל הפועל, ומדובר בפעולה שנעשתה עוד טרם מתן צו הכינוס. הודעת הדוא"ל הנוספת שצורפה גם היא מהתקופה שלפני מתן צו הכינוס, ואין בתוכנו של המסרון, אשר לא ניתן לדעת את זהותו המדויקת של שולחו, כדי לתמוך בטענות המערער. באשר להסכם ההלוואה שנטען כי זויף, הובהר כי מדובר בטענה בעלמא ובכל מקרה מדובר בהסכם שנכרת שנים לפני מתן צו הכינוס. מכאן לערעור שלפנינו, בו נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי אין ליתן משקל לניסיונו של החייב להסתיר הכנסות באמצעות "הסכם מגירה", רק בשל כך שמדובר בהסכם אשר לא יצא אל הפועל ושהדבר אירע לפני מתן צו הכינוס. זאת שעה שדרישת תום הלב בהליך פשיטת רגל איננה כוללת תנאי לפיה חוסר תום הלב צריך להתגבש גם לכדי מעשה, והיא חולשת אף על התקופה שלפני מתן צו הכינוס. מעבר לכך, נטען כי מהראיות ניתן ללמוד כי תוכניותיו של החייב גם יצאו אל הפועל, שכן הוא עובד בחברה שממשיכה את פעילות החברה שניהל בעבר, תוך הסתרת מעמדו בחברה והכנסתו האמיתית. בתשובת החייב לערעור נטען כי מדובר בניסיון נוסף מיני רבים מטעם המערער לפעול לביטול ההליך שבעניינו כחלק ממסע רדיפה מתמשך שהמערער מנהל נגדו. מכל מקום, טענות המערער הן טענות עובדתיות אשר נבחנו בקפידה על ידי המנהל המיוחד ובית המשפט, ונמצא כי אין בהן ממש. זאת אף לאחר שניתנה למערער הזדמנות נוספת להצגת אסמכתאות להוכחת טענותיו. בנסיבות האמורות, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, מעבר לכך שכלל הנושים לא התנגדו לאישור תכנית הפירעון וביטול ההליך יביא לפגיעה גם בהם. גם בתשובות הנאמן והכנ"ר נטען כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אשר נתן דעתו לכלל הראיות שהוגשו ולטענות המערער. על יסוד עיון בערעור ובתשובות לו – על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענותיו של המערער מכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט של חדלות פירעון, אשר בחן את הראיות שהגיש המערער אחת לאחת, לאחר שנתן לו הזדמנות נוספת להצגת אסמכתאות להוכחת טענותיו, ולא מצא כי הוצגה תשתית המצביעה על חוסר תום לב המצדיק את ביטול ההליך. התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא תיעשה רק במקרים חריגים, נוכח שיקול הדעת רחב הנתון לבית משפט של חדלות פירעון בהינתן מומחיותו הייחודית והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (וראו למשל לאחרונה: ע"א 4836/22 קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, פסקה 9 (11.12.2022); ע"א 6244/22 אבו טריף נ' עו"ד יעקב זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 9 (13.2.2023)). אכן, צודק המערער כי הדרישה הקפדנית להתנהגות בתום לב מתפרשת גם על התקופה שלפני מתן צו הכינוס ואף על שלב יצירת החובות (ע"א 893/21 אברהם נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד, פסקה 4 (25.4.2021); ע"א 3414/19 יגיל נ' עו"ד הראל אורן – המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); ע"א 3631/21 בן אהרון שר נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 12 (7.12.2021)). אולם טענות המערער בקשר לכך נבדקו לעומקן ולא נמצא כי הוצג בסיס ראייתי משמעותי שיש בכוחו להביא לביטול ההליך. המערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה התערבות בכך, וגם עיון במסמכים שצירף בהליך בבית המשפט המחוזי אינו מביא למסקנה שונה. גם בהניח כי דבר מה מהאסמכתאות שהוגשו (שרובן המוחלט כלל אינו רלוונטי לעניין ואין בו כדי להוכיח איזו מטענות המערער), וביניהן הודעת הדוא"ל מיום 26.12.2018, מלמד על התנהלות בלתי תקינה של החייב, הדבר אינו מקים עילה להתערבות בהכרעת בית המשפט בדבר המשקל שיש ליתן לראיה מסוימת בקשר להתנהלות המערער בהתחשב במכלול נסיבות המקרה. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות החייב, הנאמן והכנ"ר בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם. ניתן היום, ‏א' באדר התשפ"ג (‏22.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22060610_N04.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1