פלוני נ. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה

4 1 בבית המשפט העליון בג"ץ 6061/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד טל איטקין פסק-דין 1. עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטלנה שורת החלטות של בית הדין הרבני האזורי בנתניה (המשיב 1; להלן: ביה"ד האזורי), ומדוע לא תבוטל החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (המשיב 2; להלן: ביה"ד הגדול) מיום 20.8.2020, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת על החלטות ביה"ד האזורי. 2. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זל"ז בשנת 2007 ונולדו להם שני ילדים (להלן: הקטינים). בהמשך נפרדו בני הזו ופתחו בהליכים משפטיים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה, כך שענייני משמורת הקטינים נדונו בפני בית הדין הרבני, ואילו יתר הסוגיות הרלוונטיות, ובהן האפוטרופסות על הקטינים וחינוכם – נדונו בפני בית המשפט לענייני משפחה. 3. בהחלטותיו מושא העתירה דנן קבע ביה"ד האזורי, בעיקרו של דבר, כי הקטינים יועברו למשמורת המשיב, וכן נדונו הסדרי שהותם אצל העותרת. בתוך כך, קבע ביה"ד האזורי כי המשיב יהיה מוסמך להחליט בענייני חינוך ורפואה הנוגעים לקטינים, וזאת באופן זמני, עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בעניינים אלה. כמו כן, בהחלטת ביה"ד האזורי מיום 14.7.2020 נקבע, בין היתר, כי כל הבקשות הנוגעות לענייני האפוטרופסות, החינוך והרפואה של הקטינים תוגשנה לבית המשפט לענייני משפחה, וכי החלטות ביה"ד האזורי בעניינים אלה תעמודנה בתוקפן למשך 40 יום, במהלכם יהא המשיב רשאי לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה לשם מתן החלטה קבועה. עוד נרשמה הצהרת המשיב ובא-כוחו כי לעת עתה, לא ייעשו לקטינים חיסונים ללא החלטת בית המשפט לענייני משפחה. 4. העותרת הגישה עתירה לבית משפט זה על שורת החלטות של ביה"ד האזורי בסוגיות המתוארות לעיל, ועתירתה נדחתה על הסף בפסק דין מיום 30.7.2020. זאת, כך נקבע, מאחר שהעותרת לא הגישה בקשת רשות ערעור לביה"ד הגדול, ומשכך לא מיצתה הליכים כדין. 5. בהמשך לכך, הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לביה"ד הגדול, כמו גם בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 20.8.2020 דחה ביה"ד הגדול, כאמור, את בקשת העותרת. בין היתר, נקבע כי החלטות ביה"ד האזורי הן החלטות סבירות וראויות, אשר ניתנו לאחר דיון מעמיק ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. כן נקבע כי החלטות ביה"ד האזורי בסוגיות החינוך והרפואה נוגעות אך לקביעת המיקום הגאוגרפי בו ילמדו הקטינים ולענייניהם הרפואיים השגרתיים והשוטפים, ולכן החלטות אלה כרוכות באופן טבעי בסוגיית המשמורת, ומצויות בסמכות ביה"ד האזורי. זאת, כך נקבע, בייחוד משעסקינן בהחלטות זמניות. 6. בעתירתה דנן טוענת העותרת כי החלטות ביה"ד האזורי וביה"ד הגדול ניתנו בחוסר סמכות, בניגוד לדין ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לטענתה, סוגיות חינוך הקטינים והטיפול הרפואי בהם אינן מצויות כלל בתחום סמכותו של ביה"ד האזורי, והוא אף אינו מוסמך ליתן החלטות זמניות בסוגיות אלה. עוד נטען, בין היתר, כי העתירה דנן מעוררת שאלה עקרונית הנוגעת לתיחום סמכויותיהם של בתי המשפט לענייני משפחה ושל בתי הדין הדתיים בכל הנוגע למשמורת ולאפוטרופסות לאחר גירושין; וכי החלתו של עקרון הסמכות הנמשכת בכגון דא, מובילה לפיצול הדיון בין הסוגיות האמורות שלא לצורך, ופוגעת בטובת הקטינים. כן נטען כי משעה שהושלם הליך הגירושין, הופכת סוגיית האפוטרופסות לסוגיה העיקרית הנדונה בין הצדדים, ומשכך על יתר הסוגיות הכרוכות בה, כגון משמורת, חינוך ורפואה – להידון יחדיו בפני בית המשפט לענייני משפחה. העותרת מוסיפה ומעלה טענות שונות בדבר פגמים מהותיים ודיוניים שנפלו בהחלטות מושא העתירה דנן, וכן טוענת להתנהלות חסרת תום-לב מצד המשיב. לצד זאת, מבוקש אף ליתן צו ביניים המורה לבתי הדין הרבניים להימנע מלדון בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות, לחינוך הקטינים, ולסוגיות הנובעות מכך. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בעתירה דנן, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לבקש תשובה. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, וכי התערבותו בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים בהם ניתנה החלטה תוך חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או סתירה של הוראות הדין, כמו גם למקרים חריגים נוספים בהם יש מקום ליתן סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פסקה 7 (29.4.2018); בג"ץ 3394/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (2.5.2018)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו כאמור, ודי בכך כדי לדחות את העתירה דנן. 8. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות העותרת לפיהן ביה"ד האזורי חרג מסמכותו כאשר התייחס לחינוך הקטינים ולטיפול הרפואי בהם. זאת, נוכח העובדה שמדובר בהחלטות זמניות ונקודתיות גרידא, הנובעות באופן טבעי מן הצורך לאפשר למשיב לטפל בקטינים אשר הועברו למשמרתו. אדרבה, ביה"ד האזורי אף הכיר בכך שככלל, סוגיות החינוך והרפואה אינן נתונות לסמכותו, ומשכך תחם בבירור את החלטותיו בנדון בזמן ובמהות – הכול עד שבית המשפט לענייני משפחה יידרש לסוגיות האמורות ויכריע בהן כחוכמתו. 9. כמו כן, לא ראיתי להידרש לטענות העותרת בדבר עצם סמכותו הנמשכת של ביה"ד האזורי לדון במשמורת על הקטינים. עיון בנספחי העתירה מעלה כי לאורך הדרך העותרת לא חלקה על סמכותו זו של ביה"ד האזורי (ראו למשל סעיף 5 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.8.2019; וסעיף 41 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.1.2020), ואף מהחלטת ביה"ד הגדול עולה שנדונה בפניו אך הטענה בדבר הסמכות לדון בענייני החינוך והבריאות כאמור. אין מקום, אפוא, להעלות טענות מעין אלה לראשונה במסגרת העתירה דנן. 10. אשר על כן, העתירה נדחית, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תשובה, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באלול התש"ף (‏16.9.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20060610_R01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1