סלמאן אבו חאמד בן סלימאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6061/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6061/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: סלמאן אבו חאמד בן סלימאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 3.5.04, בתיק פ' 8089/01, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: כ"ד בשבט תשס"ו (22.2.2006) בשם המערער: עו"ד הישאם פראג בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ענת חולתא גב' יעל להב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המתלונן החזיק בחנות לבגדים במרכז המסחרי ברהט. באחד מימיו של חודש אוגוסט 2001 הגיעו לחנות המערער ואחדים מחבריו. המערער שאחז בידו סכין נטל מכיסו של המתלונן, שלא כדין, סכום של 4,500 ש"ח, והחבורה עזבה את המקום. ביום המחרת שב המערער לחנותו של המתלונן, ואיים עליו כי יהרוג אותו אם לא יבטל את התלונה שהגיש נגדו במשטרת ישראל. גם באירוע זה אחז המערער בסכין, בה נופף מול פניו של קורבנו, והוא אף שרט אותו בלחיו הימנית. 2. בעדותו בפני בית המשפט המחוזי אישר המערער כי נכנס לעסקו של המתלונן, אולם לא למטרת שוד, אלא כדי לשוב ולהתרות בו להימנע מלהשכיר נכסים לתושבי השטחים, הואיל ואלה נהגו להטריד נערות בדואיות שהיו עלולות לשלם על כך בחייהן. המערער הוסיף והודה כי אחז בידו בסכין, ובלשונו (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון): "אני כל הזמן יש עלי סכין". יתרה מכך, המערער אף הודה כי נטל מהמתלונן סכום של 1,200 ש"ח, אולם טען כי סכום זה נועד להבטיח שהמתלונן ימלא אחר הנדרש ממנו. דא עקא, גרסה זו של המערער הופרכה הואיל ובחקירתו הנגדית הוא אישר שאת הכסף שנטל שלא כדין בזבז, ועל כן שילם את חובו למתלונן רק לאחר 10 חודשים (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון). לנוכח כל אלה ביקש בא-כוח המדינה להרשיע את המערער בעבירת שוד, ועל כך השיב הסנגור באומרו: "אני מסכים שמבחינה משפטית אפשר להרשיע את הנאשם כבקשת התובע ואנו נטען לגבי הנסיבות בכל הנוגע לשאלת העונש" (עמ' 7). ובאשר לעבירת ההדחה בחקירה, הוסיף הסנגור ואמר: "לגבי האישום השני, גם אפשר להרשיע את הנאשם, על סמך דבריו בלבד בעבירה של הדחה בחקירה והחזקת סכין, כפי שביקש התובע". 3. לנוכח כל אלה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שוד, הדחה בחקירה והחזקת סכין – עבירות לפי סעיפים 402(ב), 245(ב) ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, ביקש המערער לצרף תיק נוסף שבעובדותיו הודה, ועניינו היה בעבירות של הפרה חוקית (צווים שאסרו על המערער להימצא ברהט עקב עבירת השוד שיוחסה לו), וכן איומים, החזקת סכין, ניסיון לתקיפת עובד ציבור, והתנהגות פרועה במקום ציבורי. 4. לאחר שהצדדים טענו לעונש, גזרה הערכאה הראשונה למערער את אלה: 5 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי, בני 12 ו-6 חודשים, חלקם במצטבר ומרביתם בחופף, כך שבסך הכל על המערער לשאת ב-5 וחצי שנות מאסר. 5. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה בעבירת השוד, והיא נסמכת על הטענה לפיה לא היה בתשובות המערער במהלך עדותו בפני בית משפט קמא, כדי לקיים את כל יסודותיה של עבירה זו. לדאבוננו, בטענה זו לא מצאנו ממש, הואיל וגם אם כוונת המערער היתה לעכב את הכסף אצלו, די היה בכך כדי לבסס הרשעה בעבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. יתרה מכך, העובדה שהמערער הודה כי בזבז את הכסף והשיב את הסכום רק לאחר 10 חודשים, מבססת היטב את גרסת המשיבה לפיה התכוון המערער לשלול את הכסף מבעליו, ונראה כי החליט להשיבו רק לנוכח ההליכים הפליליים שנפתחו נגדו. לנוכח כל אלה דינו של הערעור כנגד ההרשעה להדחות. 6. באשר לערעור כנגד העונש - וגם בו לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. למערער שורה ארוכה של הרשעות קודמות. עד כה נהגו בו בתי המשפט במתינות רבה, אולם נראה כי הוא מתקשה להיגמל מביצוען של עבירות שעניינן בריונות, אלימות, והתעלמות מהדין וצווים של בתי המשפט, והוא ממשיך בכך גם כשעונשי מאסר על-תנאי מרחפים מעל לראשו. גם תסקירו של שירות המבחן אינו מדבר בשבחו של המערער. הוא תואר כבעל סף תסכול נמוך, שאינו נוטל אחריות על מעשיו ואף רואה את עצמו כקורבן. יתר על כן, שירות המבחן התרשם כי מהמערער נשקפת סכנה, מאחר והוא עלול לחזור ולבצע עבירות אלימות. לנוכח כל אלה איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, כ"ד בשבט תשס"ו (22.2.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04060610_O06.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il