בר נ' פרקליטות המדינה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6058/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרת: זילפה בר נגד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. יחידת התביעות תל אביב – משטרת ישראל 3. אברהם אביב-סמוחיאן 4. אופירה אביב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת בעצמה פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה דנן מבקשת העותרת כי נורה למשיבות 2-1, פרקליטות המדינה ויחידת התביעות במחוז תל אביב של משטרת ישראל, לקבל החלטה בתלונה בגין זיוף חשבונית אותה הגישה העותרת נגד משיב 3 בשנת 2011, להעמיד לדין את משיבים 4-3 בגין מעשה הזיוף, וכן לספק לה אישור על כך שהחשבונית נושא התלונה זויפה. ככל שניתן להבין מהעתירה, החשבונית האמורה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בשנת 2010, במסגרת תביעה שהגיש משיב 3 נגד העותרת (ת"ק 8864-11-10). פסק דין שניתן לטובת משיב 3 על בסיס החשבונית הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, וסכום החשבונית נגבה מהעותרת. בהמשך נקטה העותרת הליכים נגד משיב 3 והוא נדרש להשיב לה כספים ששילמה לו, אך לא עשה כן. העותרת פנתה למשטרת ישראל ולגורמים שונים בפרקליטות, הציגה להם פסק דין שניתן לטובתה ובו נקבע לטענתה כי החשבונית זויפה (ת"א 29657-03-18), ודרשה להשלים את חקירת המעורבים, להעמידם לדין ולקבל אישור משטרתי על כך שהחשבונית זויפה. הכל במטרה "לדבוק בסופו של דבר באמת האחת בכדי שהצדק והאמת יצאו לאור", לשון העתירה. בעתירה נטען כי היעדר החלטה של משיבים 2-1 בתיק החקירה לוקה בחוסר סבירות, איננו ראוי או מאוזן, ולא עומד בחזקת התקינות המינהלית. בנוסף, ההתנהלות המתוארת גרמה לעותרת נזקים משמעותיים ובזבוז של שנים רבות מחייה. דין העתירה להידחות על הסף. מדובר בעתירה דומה במהותה לעתירה קודמת שהגישה העותרת ונדחתה על ידי בית משפט זה (בג"ץ 8062/23 בר נ' משטרת ראשון לציון (25.12.2023)), מבלי שנערך כל שינוי של ממש במצב העובדתי או בטענות המועלות בה. גם העתירה שלפנינו, כמו העתירה הקודמת, אינה מציגה את התשתית המשפטית הנדרשת לצורך הכרעה בה; כוללת תיאור עובדתי שאינו משקף את תמונת הדברים המלאה; ולוקה באי-מיצוי הליכים. כך לדוגמה, גם בעתירה זו, כמו בעתירה הקודמת, אין הסבר לעובדה שמהמסמכים שצורפו לה עולה כי תיק החקירה שנפתח בעקבות התלונה נסגר עוד בשנת 2013 בנימוק של חוסר עניין לציבור, וכי ערר על סגירת התיק נדחה כבר בשנת 2017 בשל השיהוי שדבק בהגשתו. כמו כן, גם כעת אין הסבר לכך שבשנת 2022 פנתה העותרת למשטרת ישראל בבקשה לפתוח את תיק החקירה מחדש, ואין כל מידע או מסמכים המאפשרים להתחקות אחר גורלה של הפניה ולקבוע אם העותרת מיצתה הליכים כנדרש. הדברים נכונים אף ביחס לבקשת העותרת לקבל אישור בדבר זיוף החשבונית, שלא הונח לגביה כל בסיס משפטי, או בסיס עובדתי המעיד על מיצוי הליכים. נוכח האמור, גם דינה של העתירה הנוכחית להידחות כמו קודמתה (ראו לדוגמה לאחרונה: בג"ץ 5294/24 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (2.7.2024); בג"ץ 1897/24 חדד נ' משרד החינוך מדינת ישראל (10.3.2024)). לגופם של דברים מצאתי להזכיר כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זה ביחס להחלטה על סגירת תיק חקירה והעמדה או אי-העמדה לדין – הוא רחב, וההתערבות בו שמורה למקרים חריגים ונדירים (ראו מני רבים: בג"ץ 8466/22 ח'טיב נ' משרד המשפטים פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 5 (13.12.2022); בג"ץ 2774/20 שבלי נ' משטרת ישראל, פסקה 9 (6.7.2020)). גם מטעם זה יש לדחות את טענות העותרת. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. פסק-דין זה ניתן ביום כ"ו בתמוז התשפ"ד (‏1.8.2024), בתקופת השבתת מערכת המחשוב, ונחתם כעת לצורך פרסומו באתר בית המשפט העליון. ניתן היום, י"ד אב תשפ"ד (18 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט