פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ת''א

פסק-דין בתיק בג"ץ 6058/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6058/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. העותר והמשיבה 3 (להלן המשיבה וביחד הצדדים) נישאו בשנת 2005 והמשיבים 5-4 הם שני בניהם הקטינים (להלן הקטינים). לאחר נישואיהם התגוררו הצדדים בארצות הברית, ומאז שנת 2009 מנהלים הם הליכים בבית הדין הרבני בישראל. העתירה שבפנינו מתמקדת בהחלטות בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (אשר אושרו בהמשך בבית הדין הרבני הגדול), שעניינן הענקת המשמורת על הקטינים למשיבה וביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדה תוך קביעת הסדרי קשר. בין היתר נטען, כי החלטות בתי הדין אינן מנומקות, וניתנו מבלי שהתקבל תסקיר בעניין טובת הקטינים (אף שבשלב מסוים ניתנה החלטה לפיה ייערך תסקיר כאמור). ב. לגופו של עניין נטען, כי בשלב מסוים עלתה המשיבה עם הקטינים לישראל, כי הם נקלטו בה, כי חזרת המשיבה עם הקטינים לארצות הברית מונעת קשר אפקטיבי בינם לבין אביהם (כפי שכנטען התברר גם בתקופה בה שהו הקטינים בישראל, ושוב לאחר חזרתם לארצות הברית בשבועות האחרונים), וכי במכלול נסיבות אלה טובת הקטינים היא להישאר בישראל; ולמצער, כי היה מקום לקבוע ערבויות להבטחת מאמצי המשיבה לטובת שמירת הקשר. כן נטען, כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול הומצא לעותר לאחר שכבר הומצא למשיבה, באופן אשר איפשר לה לחזור לארצות הברית עם הקטינים ללא ידיעתו; ובנסיבות התבקש צו ביניים שעניינו שמירת המצב הקיים, באמצעות חיוב המשיבה להחזיר את הקטינים לישראל באופן מיידי. הכרעה ג. לאחר העיון, ואף שיתכן שיש על פני הדברים ממש בחלק מטענות העותר, אין בידינו להיעתר לעתירה. אכן, "ההכרעה בתיקים בהם מבקש הורה להגר מהארץ עם ילדיו הינה קשה ביותר. ההשלכות של הכרעה בסוגיה זו הן מרחיקות לכת לגבי חיי כל המעורבים" (בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) פסקה 12 - השופט, כתארו אז, גרוניס). קשה להלום מצב בו מכריעה ערכאה שיפוטית בסוגיה כגון זו שלפנינו בלא שהונח בפניה תסקיר מקצועי בדבר טובת הקטינים; ובהקשר קרוב נאמר בעבר, "בלא שנדרש לחוות-דעת של מומחים, לא יכול היה בית-הדין הרבני, בנסיבות העניין, לקבוע מה היא טובתו של הקטין; ומשקבע מה שקבע, ממילא הוגה עצמו מן המסילה שקבעה החוק" (בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 466 - השופט, כתארו אז, מ' חשין). בפרט כך שעה שההכרעה תמציתית ולקונית, ולמעשה - בודאי בבית הדין האזורי - אינה מנומקת. ד. ואף על פי כן, למטבע שני צדדים: החלטות בתי הדין הרבניים לא ניתנו בחלל הריק. לעתירה צורפו החלטות רבות מאוד של בית הדין האזורי בכל הנוגע להסדרי הראיה, הפרתם, הרחבתם והתאמתם לנסיבות המשתנות (ההחלטות שצורפו מתייחסות לשנים 2011-2010). החלטות אלה, שניתנו בהמשך לבקשות בכתב ולדיונים בעל פה, ואשר יורדות לפרטי פרטים, מעידות על היכרות קרובה של בית הדין עם הנפשות הפועלות במכלול יחסיהם עם הקטינים. זאת ועוד, לצדדים ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיהם באופן מקיף בפני בית הדין הרבני הגדול, אשר ציין בפסק דינו, כי העותר דחה שורה של הצעות שנועדו - בין היתר - לבחון "מחדש את הסדרי המשמורת והסדרי הראיה בצורה מעמיקה על ידי כלים מקצועיים" (עמוד 2 לפסק הדין); ואף התרשם "שמניעים זרים שונים מדריכים את הבעל" (שם), ושלעת הזאת אף הוא אינו סבור כי "שייך להעביר לו את המשמורת" (עמוד 3). עוד לא למותר להזכיר, כי בית הדין הרבני הגדול ייחס חשיבות רבה לקשר בין העותר והקטינים, והתערב בהחלטת בית הדין הרבני האזורי במובן זה שהמשיבה חויבה "לשלוח את הילדים פעמיים בשנה לארץ על חשבון האב". ה. בהתחשב במכלול נסיבות זה - לרבות בכך שהקטינים נולדו בארצות הברית וכבר חזרו לשם בטרם הגשת העתירה - אף אם היתה חובה לערוך בירור מקצועי מקיף יותר, אין חולק כי בתי הדין הרבניים לא התעלמו מהוראות הדין בכל הנוגע לשיקולים המנחים בתיקים מסוג זה, והיו "רגישים מאוד לשאלת טובת הילד, והעמידו אותה בראש מעייניהם ושיקוליהם עד שבאו לכלל הכרעה" (בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מו(3) 423, 429 - השופט ד' לוין); כשנוספות לכך קביעות בית הדין הרבני הגדול בדבר מניעי העותר ותום ליבו, נראה כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. זאת, שלא לדבר על חוסר האפקטיביות בצוים להחזרת הילדים ארצה, שניתן להטיל ספק בסיכוי לקיומם. ו. בשולי הדברים אציין, כי העותר מזכיר בעתירתו טענת פסלות כלפי אחד מדייני בית הדין האזורי (ללא פירוט, כנטען כיון שהנושא מצוי בחקירה משטרתית), ואולם כפי שציין בית הדין הרבני הגדול העותר לא הגיש בקשת פסלות באופן המתחייב, ומסיבה זו לא יכלו הערכאות הקודמות - ואף אנו - להתייחס לה לגופה. ז. איננו נעתרים איפוא לעתירה. ניתן היום, כ"ו באב התשע"ב (14.8.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12060580_T01.doc עש/רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il