גאנם ואח' נ' משרד האוצר/המשרד הראשי ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6057-03-25 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. נאדם ג'אנם 2. עאיד ג'אנם 3. מוחמד ג'אנם 4. עארף ג'אנם 5. חאתם ג'אנם 6. סאוסן עזבה 7. חאזם ג'אנם 8. מאזן ג'אנם 9. פלאח ג'אנם 10. דלאל ג'אנם 11. היכל ג'אנם 12. גמיל גאנם נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל – משרד האוצר 2. רשות מקרקעי ישראל (רשות הפיתוח) עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד מת'קאל סמארה פסק-דין השופט יוסף אלרון: במוקד העתירה שלפנינו מצויים המקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 8654, שהם למעשה חלקה חקלאית הכלולה בשטחה של המועצה המקומית זמר (להלן: המקרקעין). כעולה מהעתירה, המקרקעין היו בבעלותו של המנוח פארס גאנם (להלן: המנוח), והעותרים הם חלק מיורשיו. לדבריהם, המקרקעין היו מוחזקים ומעובדים על ידי המנוח ויורשיו מזה עשרות שנים. בחודש דצמבר 2024 התברר לעותרים כי המשיבה 2 רשמה את המקרקעין על שמה במהלך המחצית השנייה של שנת 2023, וזאת לטענתם מכוח סעיף 2 לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953. בתמצית יתואר כי העותרים עומדים על מספר פגמים שנפלו לעמדתם בהליך הפקעת המקרקעין. בין היתר, נטען כי ההפקעה בוצעה בחוסר סמכות, ללא מתן הודעה מוקדמת, ומבלי שניתנה להם זכות טיעון. עוד הצביעו העותרים על עסקאות ופעולות שבוצעו במקרקעין בהסתמך על בעלותם בהם. כטענה חלופית העותרים גורסים כי גם אם ההפקעה הייתה חוקית, הרי שמימוש ההפקעה בדמות שינוי הבעלות בפנקסי המקרקעין נעשה בשיהוי ניכר שיש בו כדי להביא לביטול ההפקעה עצמה. לנוכח טענות אלה, מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו על תנאי המורה למשיבות לנמק מדוע לא תבוטל הפקעת המקרקעין; וכן צו ביניים האוסר על המשיבות לבצע כל פעולה בלתי הפיכה במקרקעין עד להכרעה בעתירה זו. דין העתירה להידחות על הסף ולו מחמת אי-מיצוי הליכים. העתירה אינה מציינת כי נעשתה פנייה יזומה כלשהי מטעם העותרים לרשות המוסמכת על מנת לשטוח בפניה את טענותיהם, בטרם פנו לבית משפט זה בעתירה לקבלת סעד. כל שמצוין הוא שנעשתה פנייה לרשם המקרקעין לשם "קבלת מידע ופרטים נוספים" – וגם פנייה זו לא צורפה כנספח לעתירה אלא רק התשובה לה. כידוע, עתירה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יכולה להישמע רק לאחר שמוצו ההליכים מול הרשות השלטונית המוסמכת. במסגרת חובה זו, על העותר לפנות לגורם הרלוונטי, להציג בפניו את טענותיו וליתן לו שהות מספקת לבחינת הנושא ולגיבוש תשובה (ראו מני רבים: בג"ץ 4148-02-25 בן שבת נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.2.2025); בג"ץ 31752-11-24 מטר נ' משרד האוצר, מדינת ישראל, פסקה 10 (27.2.2025)). משלא עולה מהעתירה כי חובה זו מולאה אף במקצת – ברור כי דינה להידחות. זאת ועוד, אי-מיצוי ההליכים במקרה דנן הוביל במידה רבה גם לחסר בתשתית העובדתית והמשפטית שעליה העתירה נסמכת. כך למשל, אין זה ברור מהטיעונים בעתירה מתי בוצעה ההפקעה, מכוח איזו עילה ומה הוביל לשינוי הבעלות בפנקסי המקרקעין בשנת 2023. במצב דברים מעין זה, גם אם מיצוי הליכים כדין לא היה מניב את התוצאה המיוחלת של פתרון הסוגיה ללא צורך בפנייה לערכאות, לכל הפחות היה בו כדי להוביל להבהרת המצב העובדתי ולליבון טענותיהם המשפטיות של העותרים. אשר על כן, העתירה נדחית ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים; טענות העותרים, לאחר מיצוי הליכים כנדרש, שמורות. משלא נתבקשה תגובה, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ד' אדר תשפ"ה (04 מרץ 2025). יוסף אלרון שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט