ישעיה נ' רשות מקרקעי ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 60548-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: משה ישעיהו נגד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יניב בן חמו בשם המשיבה: עו"ד שרון הואש-איגר פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת למתן סעד שיורה על רישומם של יורשים כבעלי הזכויות במקרקעין תחת המנוחה, שהייתה החוכרת שלהם, וכן על רישום עיקול לטובת העותר על חלקו של אחד היורשים. כבר עתה יובהר כי העותר הוא נושה של אותו יורש. 2. המקרקעין נרשמו על שמה של המנוחה, שנפטרה בשנת 2013, עוד בשנת 2001 על-פי חוזה חכירה שנחתם בינה לבין המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). קודם להגשת העתירה התקיים דין ודברים בין העותר לבין רמ"י, במסגרתו התבקשה העברתן של הזכויות במקרקעין ליורשי המנוחה, בהתאם לצו הירושה שהוצא. מבלי לפרט יצוין כי בסופו של דבר רמ"י מסרה שבהתאם לנהליה, לא ניתן לבצע רישום זכויות על שם יורשים לבקשת צד שלישי בהיעדר ייפוי כוח של אחד מהם לכל הפחות. 3. ראוי להוסיף כי ביום 6.8.2024 ניתן בתיק הוצאה לפועל (מס' 23-00760-14-5) צו עיקול ברישום על חלקו של החייב במקרקעין. יודגש, כי הדבר נעשה בטרם המקרקעין נרשמו בפועל על שם היורשים, ובהם החייב. בהמשך לכך, ביום 14.8.2024 נרשם אצל רמ"י עיקול על המקרקעין לטובתו של העותר, אך ביום 19.6.2025 זה בוטל תוך מתן הודעה מתאימה ללשכת ההוצאה לפועל. במכתב מיום 22.6.2025 הסבירה רמ"י כי לא ניתן לרשום עיקול כאשר לחייב אין זכויות בנכס, וכי לא ניתן להטיל עיקול על זכות של יורש בעיזבון. 4. ביום 25.6.2025 הוגשה העתירה דנן. למחרת היום התבקש העותר להבהיר מדוע לא תימחק העתירה תוך שמירת טענותיו וזכותו לנקוט בהליך מתאים לפני הערכאה המוסמכת. 5. ביום 30.6.2025 הגיש העותר הודעת הבהרה ובה טען, בין השאר, כי הוא שקל את האפשרות של נקיטת הליך אזרחי בבית המשפט המחוזי. אולם, לדבריו, הוא סבר שיש מקום להגשת עתירה לבג"ץ בהתחשב בכך שטענותיו מכוונות נגד נוהל פנימי של רמ"י והחלטה מינהלית שניתנה מכוחו. לצד זאת ציין העותר כי הוא מותיר את ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית משפט זה. 6. ביום 31.7.2025 הגישה רמ"י את תגובתה המקדמית לעתירה. בתגובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי. עוד צוין כי לעתירה לא צורפו יורשי המנוחה כמשיבים, באופן שמקים עילה נוספת לדחייתה על הסף. רמ"י הוסיפה וטענה כי דין העתירה להידחות אף לגופה, תוך פירוט עמדתה בעניין. 7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אכן דין העתירה להידחות על הסף. זאת, הן לנוכח קיומו של סעד חלופי והן מהטעם של אי-צירוף משיבים. 8. סעד חלופי – במסגרת העתירה התבקש צו על-תנאי המורה לרמ"י לבוא וליתן טעם "מדוע לא תרשום את הנכס... על שם היורשים של המנוחה" וכן "מדוע לא תרשום עיקול על חלקו של [החייב]". אלה הם סעדים אזרחיים מובהקים, שמקומם להתברר בבית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו והשוו: בג"ץ 681/16 נפתלי נ' מנהל מקרקעי ישראל – מרחב צפון, פסקה 12 (23.6.2016); בג"ץ 4591/23 נהוראי ושות לבנין (1979) נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 11-9 (4.3.2024)). הגם שהעותר מעלה טענות שחלקן בעלות אופי מינהלי, אלה אינן מצויות בליבת המחלוקת. כפי שכבר הובהר בפסיקתו של בית משפט זה, העלאת טענות אזרחיות במונחים של חובות מהמשפט המינהלי אינה מספיקה על מנת לשנות את טבעה האמיתי של המחלוקת בין הצדדים (ראו: בג"ץ 533/09 אמקור בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 8 (21.1.2009)). מכל מקום, אין מניעה לדון גם בטענות מתחום המשפט המינהלי, ככל שיש בכך צורך, אף במסגרת התדיינות אזרחית, בהתאם לעקרון הדואליות הנורמטיבית (ראו והשוו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג: משפט מינהלי כלכלי 20-16 (2013)). 9. אי-צירוף משיבים – פגם נוסף שנפל בעתירה נעוץ בעובדה שזו הוגשה נגד רמ"י בלבד. כידוע, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה יש לצרף לעתירה את כלל המשיבים הרלוונטיים שעשויים להיות מושפעים או להיפגע מהסעדים המבוקשים בה (ראו למשל: בג"ץ 2329/17 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פסקה 6 (2.11.2017); בג"ץ 419/24 בן חיים נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 7 (8.2.2024)). העתירה עוסקת במישרין בזכויותיהם של יורשי המנוחה, וברי כי יש להם עניין של ממש בתוצאות ההליך. הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לחייב, שהעותר מבקש להטיל עיקול על חלקו במקרקעין. לא ניתן אפוא לדון בהליך מבלי שיתאפשר להם לקבל את יומם. אילו היה זה הפגם היחיד שנפל בעתירה, ניתן היה לשקול לתקנו באמצעות צירוף המשיבים הדרושים. אולם, בנסיבות העניין אין תוחלת למהלך זה, בהינתן קיומו של סעד חלופי כמפורט לעיל. 10. לנוכח האמור, איננו נדרשים לגוף הטענות שהועלו בעתירה ובתגובה המקדמית לה. זכויות הצדדים שמורות. 11. סוף דבר: העתירה נדחית. בשים לב לצפי להתדיינות נוספת בנושא, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, י' אב תשפ"ה (04 אוגוסט 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט