מכון ירושלים לצדק בע"מ (חל"צ) נ. שר הרווחה יעקב מרגי

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 60537-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: מכון ירושלים לצדק בע"מ נגד המשיבים: 1. שר הרווחה 2. שר הבריאות 3. מ"מ מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי 4. יושב ראש מרכז השלטון המקומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד גיא אקוקה בשם המשיבים 3-1: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל, עו"ד יעל קולודני ערבה בשם המשיב 4: עו"ד אילנה בראף-שניר, עו"ד אהרון שורץ פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על נושא חשוב – הבטחת הזמינות של מרחבים מוגנים עבור אנשים עם מוגבלות שמרותקים לכסאות גלגלים. ראוי לפתוח בכך שמלכתחילה העתירה, שהוגדרה דחופה, הוגשה בתקופה שלאחר פרוץ המלחמה עם איראן, כלומר בעת שפינוי למקלטים על בסיס יומיומי היה צורך השעה. לצד זאת, בעת הנוכחית, ונוכח התגובות שהוגשו, דומה כי יש מקום לדחות את העתירה. זאת, בשים לב לכך שהלכה למעשה, וניתן להתרשם כי על רקע נסיבות התקופה, העתירה לא כללה כל התייחסות לפנייה מתאימה לרשויות המוסמכות האמונות על הטיפול בנושא, ואף מנסות לקדמו. 2. לעתירה הוגשו תגובות מקדמיות הן מטעם משיבי המדינה, הם המשיבים 3-1, והן מטעם יושב ראש מרכז השלטון המקומי, המשיב 4. 3. כלל המשיבים הצביעו על כך שהעתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים, קושי משמעותי שאינו פורמאלי בלבד, בהתחשב בכך שבתגובות המקדמיות נזכרו צעדים שונים שננקטו ושננקטים לקידום הטיפול בנושא החשוב שהעתירה העלתה. 4. מבלי למצות, יצוין כי משיבי המדינה עדכנו כי הם פועלים לקידום תקנות רלוונטיות – תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים בשעת חירום). עוד צוין כי כבר הושלמה התקנתן של תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מאגר מידע לסיוע לאנשים עם מוגבלות בחירום), התשפ"ד-2024, שיחייבו את הרשויות לבצע פנייה יזומה לצורך בירור צרכים, החל בשנת 2026. כמו כן, התגובה המקדמית מטעם משיבי המדינה פירטה לגבי חוקים ונהלים נוספים הרלוונטיים לסיוע לאנשים עם מוגבלות בשעת חירום, וכן לגבי צעדים נוספים שננקטו בהקשר זה. בין השאר צוין כי "מינהל מוגבלויות ומינהל אזרחים ותיקים במשרד הרווחה הנחו מיידית את כלל נותני השירותים מטעם המשרד והרשויות המקומיות ליצור קשר עם כלל מקבלי השירות ולברר על מצבם והצרכים שעולים כתוצאה ממצב החירום". המשיב 4 כלל בתגובה המקדמית מטעמו פירוט של פעולות שונות שנעשו ברמת הרשויות המקומיות, בכפוף להדגשה כי אין בפעולות שנעשו למעלה מן הדרוש כדי להחיל על הרשויות חובה שאינה מוטלת עליהן מכוח הדין. 5. כאמור בפתח הדברים, לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי אין מנוס מדחיית העתירה. העתירה אכן נסבה על סוגיה חשובה. אולם, בלא פנייה מוקדמת וללא התייחסות מספקת לפעולות שכבר נעשו, אין תוחלת לבירורה במתכונת הנוכחית. מבלי לנקוט עמדה, העותר רשאי כמובן להוסיף ולעקוב אחר הנושא שהעלה והוא יוכל להידרש אליו בהתאם להתפתחויות שיחולו ולאחר מיצוי הליכים מתאים. 6. דומה שאף המשיבים מכירים בכך שההיערכות לסיוע לאנשים עם מוגבלות בימי חירום חייבת להימשך. ניתן לקוות כי עם שוך הלחץ המיידי על העורף בזמן המלחמה יוכלו הרשויות לשנס מותניים ולבצע את הדרוש והמתבקש. 7. ערב החתימה על פסק הדין הונחה על שולחננו תגובת העותר, ובה הוא חוזר על החשיבות הנודעת לטיפול בנושא העתירה, וכן מלין על הסתמכותם של המשיבים על הכלל שעניינו החובה למצות הליכים. בכך העותר לא דק פורתא בפן המהותי של הכלל האמור. כפי שכבר הטעמנו, אין מדובר ב"חובה לשם חובה", אלא בכך שיעיל ונכון לאפשר לרשויות לבחון טענות ולטפל בהן. כאשר הדבר נעשה, יש בכך כדי לסייע לפתרון בעיות ללא צורך בהתדיינות, ואף כאשר זו מתקיימת – הרי שהתשתית העובדתית היא שלמה ובהירה (ראו: בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 71, 83-82 (1997); בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)). 8. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות שתוארו אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"ו (04 דצמבר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת