חאלד דגש נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6053/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט מ' אילן המערערים: 1. חאלד דגש 2. מורסי דבס 3. מנסור דבס 4. איימן דגש נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.9.97 בת.פ. 200/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע' זועבי תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז התשנ"ט (6.7.90) בשם המערערים 1 ו2-: עו"ד יפתח דוד בשם המערערים 3 ו4-: עו"ד חיים אוחנה בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד פסק-דין השופט י. קדמי: פתח דבר ארבעת המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 200/96) בעבירות של עשיית עיסקה בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן, בקשר ליבוא של כ933- גרם הירואין מעבר לגדר המערכת בגבול לבנון סמוך לכביש קרית שמונה מטולה; ונדונו בשל כך לעונשים המפורטים להלן. מערער מס' 1 (חאלד דגש) נדון לעשר שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי; וכן הופעל לחובתו, באורח מצטבר מאסר מותנה של 15 חדשים. מערער מס' 2 (מורסי דבס) נדון לשבע שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי. וכל אחד מהמערערים מס' 3 (מנסור דבס) ומס' 4 (איימן דגש) נדון לחמש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים שנים מאסר על תנאי. המערערים מס' 1 ומס' 2 מערערים כנגד מידת העונש; ואילו המערערים מס' 3 ומס' 4 מערערים כנגד ההרשעה. 2. העובדות להלן בתמצית עקרי העובדות הדרושות לבירור הערעורים: א. ארבעת המערערים נסעו ברכב שבו נהג המערער מס' 2 - כשלידו יושב המערער מס' 1 - בכביש מטולה קרית שמונה; וכאשר נתקלו בדרכם - סמוך לצומת כפר גלעדי - במחסום משטרתי, לא שעו לדרישה לעצור, אלא פרצו את המחסום בנסיון להימלט. ב. בשלב זה, זרק המערער 1 מן הרכב תיק ובו כ933- גרם הירואין. המכונית נעצרה מן הנקבים שנקבו דוקרני המחסום בצמיגיה. מערער מס' 2 ניסה לברוח מן המכונית; ואילו המערער מס' 3 - שישב עם המערער מס' 4 במושב האחורי של המכונית - ברח מתוכה והסתתר בין השיחים שבסביבה. ג. יצויין כי, תצפית משטרתית שהופעלה באיזור, הבחינה בשתי דמויות שקלטו חבילה מעבר לגדר המערכת ולאחר מכן נכנסו לרכב שבו נתפסו המערערים מאוחר יותר. המערער מס' 1 הודה כי הוא היה אחת משתי הדמויות. הדמות האחרת נותרה עלומה. 3. ערעורם של המערערים מס' 3 ו4- כנגד ההרשעה טענתם של שני המערערים מס' 3 ומס' 4 היא, כי לא הובאו ראיות מספיקות לביסוס קשר כלשהו בינם לבין חבילת ההירואין. אכן, ראיות ישירות בענין זה לא הובאו. ברם, כידוע, הלכה פסוקה היא שנוסעיה של מכונית פרטית שבה נמצא סם מסוכן, מוחזקים כ"מחזיקים" בסם; ועליהם הנטל לסתור חזקה זו. המדובר בחזקה שבעובדה ודי, על כן, בהקמת ספק במסקנה המתחייבת הימנה. המערערים מס' 3 ומס' 4 לא עמדו בנטל סתירתה של החזקה האמורה. בית המשפט לא נתן אמון בהסבר שנתנו להימצאותם במכונית באישון הלילה; והיה רשאי ללמוד מהתנהגותם בעת פריצת המחסום, כי היו שותפים להחזקת הסם: המערער מס' 3 ברח מן המכונית וניסה להסתתר בין השיחים; ואילו המערער מס' 4, שהוא היה המחזיק במכונית, לא מחה על פריצת המחסום על ידי הנהג, המערער מס' 2. בהודעות שמסרו מערערים אלה למשטרה לאחר שנעצרו נתגלו סתירות שונות. וזאת גם זאת, הקלטה סמויה של השיחות שניהלו שני המערערים ביניהם לאחר מעצרם מלמדת בעליל: ראשית - על מאמץ של תיאום גרסאות "תמימות"; ושנית - על ידיעה מלאה של אופי פעילותו של המערער מס' 1 בליל המקרה. והכל, כשהם "מסמנים" זה לזה שלא לשכח שאפשר ומאזינים לשיחתם. המסקנה המתחייבת מהתנהגותם של השניים בליל המקרה - עובר לפריצת המחסום וסמוך לאחר הפריצה - ומאופי השיחה המוקלטת שקיימו ביניהם, מחזקת את כוחה של החזקה האמורה; ודחיית הסבריהם של השניים כבלתי אמינים, מספקת בסיס מספיק להרשעתם באחריות להחזקת הסם כפי שקבע בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, דין ערעורם של שני המערערים הנ"ל כנגד הרשעתם להידחות. 4. ערעוריהם של המערערים מס' 1 ומס' 2 כנגד גזר הדין. בפריצת המחסום, שלל מעצמו המערער מס' 2 את האפשרות לטעון, שלא ידע שהמערער מס' 1 מחזיק בסם; ולא בכדי ויתר מערער זה על ערעורו כנגד ההרשעה. תרומתו של מערער מס' 2 להצלחת המשימה של הברחת ההירואין, גדולה מזו של המערערים מס' 3, ו-מס' 4; שהרי הוא נהג במכונית ובידיו הופקד גורל המשימה. נוסף לכך, למערער מס' 2 יש עבר פלילי, אף כי לא עבר מכביד ביותר; ואילו למערערים מס' 3 ומס' 4 אין כל עבר פלילי. על רקע זה ישנה הצדקה להחמרת עונשו של המערער מס' 2 ביחס לעונשים שהוטלו על המערערים מס' 3 ומס' 4; ויש לדחות את טענתו להפליה מחמירה בהקשר זה. מאידך גיסא, הטריד אותנו במידה מה הפער הרחב, הקיים בין העונש שנגזר על המערערים מס' 3 ו4- לבין העונש שנגזר על המערער מס' 1. כנגד העונש שנגזר על שני המערערים הנ"ל לא הוגש ערעור מטעם התביעה; ובמהלך הדיון בביהמ"ש המחוזי הצהיר ב"כ התביעה כי ארבעת המערערים נושאים באותה מידה של אחריות ליבוא הסם והחזקתו. עם זאת, אופי התפקיד שממלא נאשם בביצועה של עבירה רבת משתתפים, עשוי להצדיק הבחנה בין המבצעים בכל הקשור לעונשים הנגזרים עליהם. במקרה דנא, הצדיק אופי התפקיד הבחנה בין המערער מס' 2 למערערים מס' 3 ומס' 4; ועל פי אותו קו מחשבה יש הצדקה להבחנה דומה בין המערער מס' 1 - שביצע בפועל את פעילות ההברחה - לבין שני המערערים הנ"ל. המערער מס' 1 ראוי לעונש כבד יותר מן המערער מס' 2. ראשית, הוא היה ליד גדר המערכת וקיבל, יחד עם אדם שזהותו לא הובררה, את חבילת הסם שהושלכה משטח לבנון. שנית, יש לו עבר פלילי מכביד יותר מן העבר הפלילי של המערער מס' 2. לכן אנו מחליטים להטיל על המערער מס' 1 בגין העבירות נשוא תיק זה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שמונה שנים, ומאמצים את הוראתו של בית המשפט המחוזי בדבר הפעלה באורח מצטבר של עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד מעליו. בסך הכל יהיה על המערער מס. 1 לרצות תשע שנים ושלשה חודשים מאסר בפועל; ויותלו מעליו שלש שנים מאסר על תנאי כפי שהורה בית המשפט המחוזי. לאור האמור לעיל, ערעורו של המערער מס' 2 כנגד חומרת העונש נדחה; ואין ערעורו של המערער מס' 1 מתקבל כמפורט לעיל. 5. סוף דבר ערעוריהם של המערערים מס' 2, מס' 3 ומס' 4 נדחים; ואילו ערעורו של המערער מס. 1 כנגד חומרת העונש מתקבל כמפורט בפסקה 4 לעיל. בשולי הדברים רואים אנו להעיר, כי העונשים שנגזרו על ארבעת המערערים הינם עונשים מתונים בהשוואה לחומרה היתירה שביבוא כ-ק"ג אחד הירואין מלבנון. עם זאת, ראינו מקום לקבל באופן חלקי את הערעור של מערער מס' 1 בשל העיקרון של אחידות בענישה. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מי' אילן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, ה' באב תשנ"ט (18.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060530.H03