חיים אברהמי נ. עו"ד שפירא עופר

בית המשפט העליון ע"א 6050/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערער: חיים אברהמי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד שפירא עופר 2. עו"ד גלעד ליפקר דגן 3. הכונס הרשמי 4. בנק דיסקונט לישראל 5. יוסף תמיר ז"ל באמצעות יורשיו 6. עופר ברוכים 7. גל ואח' 8. בנק דיסקונט לישראל 9. בנק לאומי לישראל, פורמלי 10. עו"ד יוסי דרור- כונס נכסים, פורמלי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.7.2018 בפש"ר 12712-05-15 שניתן על ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי תאריך הישיבה: ב' באדר התש"ף (27.2.2020) בשם המערער: עו"ד שרגא צייגר; עו"ד אבנר מנוסביץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד עופר שפירא; עו"ד גלעד ליפקר בשם המשיב 3: עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי בשם המשיב 4: עו"ד מיכל ויתקון גלור בשם המשיבים 6-5: עו"ד אבי וייג פסק דין הנשיאה א' חיות: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) בפש"ר 12712-05-15 מיום 17.7.2018, בו הוכרז המערער כפושט רגל. 1. בעניינו של המערער, מר חיים אברהמי, ניתן ביום 27.3.2016 צו כינוס לבקשת בנק דיסקונט לישראל. בשל מסכת דחיות שנבעה בעיקרה מבקשותיו של המערער להגיע להסדר עם נושיו ולהימנע מהכרזה כאמור, נדחה הדיון בהכרזת החייב כפושט רגל מספר פעמים. ביום 2.7.2018 הגישו המנהלים המיוחדים שמונו למערער תסקיר, במסגרתו פירטו את כלל נכסיו של המערער שיש בהם כדי להביא לפירעון כלל חובותיו, אך הם הוסיפו וציינו כי המערער צבר מחדלים ביחס לתשלומים החודשיים, אינו משלם דבר לקופת הכינוס, אינו מגיש דו"חות מאז נובמבר 2017 ואינו משתף פעולה עם המנהלים המיוחדים. עוד ציינו המנהלים המיוחדים כי המערער פעל באופן שעולה כדי העדפת נושים בהליך עת שחתם על הסדר פשרה עם אחד מנושי החברה שבבעלותו, וזאת לאחר שניתן צו הכינוס, בניגוד להוראות הדין ולצו האוסר על דיספוזיציה שהוצא לנכסיו, מבלי שיידע את המנהלים המיוחדים ואת בית המשפט. 2. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב בכך שהמערער טרם פרע את חובותיו לנושים, בכך שהצעותיו השונות להגיע להסדר עם נושיו לא קרמו עור וגידים, ובהינתן העובדה שנושיו וכן הכונס הרשמי תומכים בבקשת המנהלים המיוחדים, התקיימו התנאים להכרזתו של המערער פושט רגל. בית המשפט הוסיף וציין כי ניתן להורות על הכרזתו של המערער כפושט רגל ולו בשל כך שהמערער פעל בניגוד לצווי איסור דיספוזיציה ובניגוד לאמור בצו הכינוס תוך העדפת נושים. לפיכך, הורה בית המשפט כי המערער יוכרז כפושט רגל והכרזה זו תיכנס לתוקף בתוך 30 ימים, אלא אם יפקיד קודם לכן בקופת הכינוס סך של 1,843,089 ש"ח, בצירוף הוצאות ההליך ושכר טרחה. בית המשפט ציין כי סכום זה כולל סך של 1,105,263 ₪ בגין כלל תביעות החוב שהוכרעו, וכן סכום נוסף בסך של 737,828 ₪ בגין תביעת חוב נוספת שבעניינה טרם הוגש ערעור (להלן: תביעת החוב בעניין יורשי תמיר או תביעת החוב). בעניין זה נקבע כי המערער יוכל להגיש בתוך 14 יום בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת החוב וכן להגיש את הערעור עצמו. בית המשפט קבע כי ככל שהמערער לא יפקיד את הסכום האמור במועד, הוא יוכרז פושט רגל ללא צורך בדיון נוסף. בקשתו של המערער לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 22.7.2018. 3. מכאן הערעור דנן, אשר הוגש ביום 16.8.2018. אף שבהודעת הערעור פרש המערער חזית רחבה של טיעונים, סיכומיו בערעור התייחסו אך ורק לחוב בעניין יורשי תמיר, לגביו טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שלא החריגו מתיק פשיטת הרגל. טענותיו של המערער בהקשר זה התמקדו בשני ראשים: ראשית, לגופו של עניין המערער טוען כי נוכח העובדה שהוא מכחיש את החוב, היה על המנהלים המיוחדים להפנות את תביעת החוב להליך משפטי ולא להכריע בה בעצמם; שנית, המערער מעלה טענות לגבי התנהלותו של אחד המנהלים המיוחדים שהיה מעורב בהליכים אחרים כבא כוחו של המנוח תמיר ז"ל. המשיבים כולם, ובכלל זה המנהלים המיוחדים, הכונס הרשמי, נושיו של המערער וכן יורשי תמיר ז"ל, טוענים כי מדובר בערעור סרק, שאינו אלא צעד נוסף במסכת ניסיונותיו של המערער לעקוף את החלטות המנהלים המיוחדים ובית משפט קמא, ועוד הם עומדים על כך שהמערער אינו יכול לעשות דין לעצמו ולהשיג על הכרעה חלוטה בתביעת חוב בדרך של "החרגת חוב". 4. ביום 25.2.2020, טרם הדיון בערעור, הגישו יורשי תמיר ז"ל בקשה שהתקבלה להוספת שתי החלטות שניתנו לאחר הגשת הערעור בתיק דנן: החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 17.10.2019 הדוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת המנהלים המיוחדים בתביעת החוב שלהם, וכן החלטת רשם בית המשפט העליון, השופט ר' גולדשטיין, מיום 21.1.2020, בה נדחתה בקשת המערער להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. נוכח התפתחויות אלו, טענו המשיבים כי הדיון בערעור התייתר וביקשו להורות על מחיקתו. המערער מצידו עומד על הערעור. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטות שהוגשו לעיוננו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. תביעת החוב בעניין יורשי תמיר הוכרעה ביום 21.5.2017. המועד להגשת ערעור מצד החייב על הכרעת חוב הינו 45 ימים (ראו רע"א 5077/16 משה חי שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי (14.3.2017)). לפיכך המועד האחרון להגשת ערעור על הכרעת החוב בעניין יורשי תמיר היה – 5.7.2017, אך המערער הגיש את הערעור עליה רק ביום 2.8.2018 כלומר, באיחור ניכר של כשנה. זאת לצד בקשה למתן אורכה שניתנה לו האפשרות להגישה – לפנים משורת הדין – לאחר שהכרעת חוב כבר הפכה חלוטה. בקשתו של המערער להארכת מועד נדחתה ביום 17.10.2019 בהחלטה מפורטת ומנומקת של בית המשפט המחוזי וכן נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בצדק טענו המשיבים כי נוכח התפתחויות אלה תמה ההתדיינות בתביעת החוב בעניין יורשי תמיר והיא מתווספת לכלל תביעות החוב שכבר הוכרעו. לפיכך, נשמט גם הטיעון שבו מיקד המערער את טיעוניו בערעור שבפנינו שכן ברי כי ערעור זה אינו יכול לשמש מסלול עוקף להליכי הערעור הקבועים בסדרי הדין לענין הכרעת החוב הנ"ל. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים אשר הגישו תגובה בהליך זה. ה נ ש י א ה השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה א' חיות. ניתן היום, ‏ט"ז באדר התש"ף (‏12.3.2020). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18060500_V25.docx עס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il