מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 6049/17 בבית המשפט העליון בע"ם 6049/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) ברמ"ש 29793-06-17 מיום 16.7.2017 בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום; עו"ד יעל בלונדהיים בשם המשיבים: עו"ד מתן חודורוב פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט( מיום 16.7.2017, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ר' מקייס) מיום 1.6.2017 בבקשה לאימוץ שהגישו המשיבים. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. עיקר הרקע הדרוש לענייננו הובא באריכות בהחלטתו של השופט נ' הנדל בבע"ם 2464/17 מדינת ישראל נ' פלוני (11.7.2017) (להלן: בע"ם 2464/17), ועל כן יובא להלן אך בתמצית. המשיבים נישאו זה לזו במהלך שנת 2006. המשיבה 2 היא תושבת ואזרחית מדינת ישראל ואילו המשיב 1 (להלן: המשיב) הוא בעל אזרחות כפולה – פיליפינית וישראלית, תושב מדינת ישראל אף הוא. בחודש יוני 2013 הגיש המשיב בקשה ברפובליקת הפיליפינים לאימוץ אחייניתו – קטינה ילידת שנת 2012, אזרחית ותושבת הפיליפינים. כשנה לאחר מכן נתן בית משפט אזורי בפיליפינים צו לאימוץ הקטינה על ידי המשיב. זאת, על אף שמספר חודשים עובר לכך מסרה מפקחת ארצית לאימוץ בין ארצי בישראל לאישה המקורבת למשיבים (אשר נראה שפנתה אל המפקחת בשמם) כי מאחר שאין בפיליפינים עמותה מוכרת שפועלת לאימוץ בין ארצי, לא ניתן לבצע אימוץ כאמור ממדינה זו. המפקחת אף הבהירה כי במידה שהמשיב יאמץ את הקטינה ברפובליקת הפיליפינים והאימוץ לא יוכר בהמשך בישראל, הוא עלול לעבור בכך עבירה פלילית. 2. בשלהי שנת 2014 הגיעו הקטינה ודודתה לארץ אך כניסת השתיים סורבה, בין היתר, בשל חשש להשתקעות. המשיבים השיגו על החלטה זו לפני בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים), אשר דחה את בקשתם למתן צו ארעי שיאפשר את כניסת השתיים לישראל ובהמשך מחק את עררם לבקשתם. במרץ שנת 2015 פנו המשיבים למחלקה המשפטית במשרד הרווחה והשירותים החברתיים בירושלים בבקשה להנחותם ביחס להליכים שעליהם להשלים בישראל על מנת להכשיר את אימוץ הקטינה. במענה הובהר להם כי הליך האימוץ בו נקטו נעשה בניגוד להוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ). בצד זאת צוין כי ככל שתתקבל אצל הרשות המרכזית בישראל פניה מן הרשות המרכזית של הפיליפינים בגדרה תתבקש לשקול לאפשר את אימוצה של הקטינה על ידי המשיב, תבחן הפניה, כמקובל במקרים דומים. ברם, בחודש יוני 2015 סורבה פניית המשיבים לרשות המרכזית בפיליפינים מאחר שהליכי אימוץ הקטינה בוצעו והושלמו בהתאם לדין המקומי ברפובליקת הפיליפינים ולא על יסוד אמנת האג הנוגעת לעניין, עליה חתומה גם רפובליקת הפיליפינים. 3. בחודש יולי 2015 הגישו המשיבים בקשה לאימוץ הקטינה לבית המשפט לענייני משפחה (להלן: הבקשה לאימוץ). המדינה, היא המבקשת, טענה מצדה כי יש לדחות את הבקשה לאימוץ על הסף, בין היתר, מאחר שבהתאם להוראות חוק האימוץ לא ניתן להכשיר בישראל את הליך אימוץ הקטינה על ידי המשיב בפיליפינים. בצד האמור, עתרו המשיבים להתיר את כניסת הקטינה לארץ נוכח חשיבות נוכחותה לצורך ניהול הליך האימוץ. במקביל, פנו המשיבים לרשות האוכלוסין וההגירה לשם מתן אשרת כניסה זמנית לקטינה לישראל. בהחלטתו מיום 22.1.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה על כניסת הקטינה לארץ למשך 30 ימים, בקבעו כי היתר הכניסה והערבויות הנדרשות לשם כך ייקבעו על ידי בית הדין לעררים שהעניין מצוי בסמכותו. בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שבקשת האימוץ "רצופת סתירות, ומעלה תהיות רבות" בדבר התנהלותם של המשיבים. בצד זאת הובהר כי על מנת לאפשר למשיבים להוכיח קיומו של קשר הורות בינם לבין הקטינה, וכדי שבית המשפט יתרשם מטיב וסוג הקשר, נוכחותה של הקטינה חיונית והכרחית להליך. עוד הובהר כי קביעת הערבויות למתן היתר הכניסה לארץ נועדה להפיג את החשש שלפיו כניסת הקטינה לישראל תכפה על המדינה או על בית המשפט ליתן לה מעמד. 4. על החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שבגדרה טענה, בין היתר, כי מתן היתר כניסה לארץ לקטינה מצוי בסמכותו הבלעדית של שר הפנים; וכי ממילא היה מקום לדחות את בקשת האימוץ על הסף. בפסק דין מיום 19.2.2017 (כב' השופטת ו' פלאוט) מצא בית המשפט המחוזי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור ולקבל את הערעור במובן זה שהדיון יוחזר לבית משפט לענייני משפחה על מנת שידון ויכריע תחילה בטענות הסף שהעלתה המדינה לעניין בקשת האימוץ. נקבע, כי ככל שטענות הסף תתקבלנה ממילא תבוטל ההחלטה המורה על כניסת הקטינה לארץ; וכי ככל שתדחנה – תיוותר על כנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה וכניסת הקטינה לישראל תותר בתנאים שנקבעו. בנימוקים להחלטתו הבהיר בית המשפט המחוזי שיש לבחון תחילה אם אכן התקיימו הוראות חוק האימוץ ככלל וההוראות בדבר אימוץ בין ארצי בפרט, וזאת עובר לדיון בשאלת הצורך בהימצאותה של הקטינה בישראל לשם הכרעה בבקשה לאימוץ – בהתבססו, בין היתר, על סעיף 28לח לחוק האימוץ. בהקשר לכך צוין כי "יתכן וכלל אין היתכנות לאימוץ מסוג זה, ועל כן מה לי שאלת כניסת הקטינה לארץ בנסיבות אלו". בצד זאת, דחה בית המשפט את טענות המדינה ביחס להיעדר סמכות של בית המשפט לענייני משפחה להורות על כניסת הקטינה לישראל, בין היתר, בהסתמך על הסעיף האמור. 5. על החלטה זו הגישה המדינה בקשה רשות לערער לבית משפט זה, בה שבה וטענה כי ההחלטה על מתן היתר כניסה לישראל (במידה שתדחנה טענות הסף שהעלתה כלפי הבקשה לאימוץ) ניתנה תוך חריגה מסמכות. הבקשה נדחתה בהחלטת השופט נ' הנדל מיום 11.7.2017 בבע"ם 2464/17, בין היתר, בהסתמך על בע"ם 7414/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (29.11.2011) (להלן: עניין פלוני). 6. ביני לביני, ביום 1.6.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המדינה לדחיית הבקשה לאימוץ על הסף. בית המשפט חזר ועמד על התנהלותם הבעייתית של המשיבים מחד גיסא, ומאידך גיסא ציין את נסיבות המקרה, ובהן הקשר היומיומי שמתקיים בין המשיבים לקטינה באמצעות תוכנת "סקייפ". בהתחשב באמור נקבע כדלקמן: "במצב דברים זה, כשפרוסות בפני מצד אחד היריעה המשפטית לפיה אין למבקשים כניסה, לכאורה, 'בשערי' בית משפט זה על פי פרשנות מקובלת של סעיפיו של חוק האימוץ (זאת מבלי להרחיב ולהיכנס לעומקם של דברים בשלב זה) ומצד שני היריעה העובדתית לפיה ישנה קטינה ולה אבא רשום כלפי כולה עלמא, באימוץ תקף על פי חוקי מדינת הפיליפינים, ובת זוגו הנטען כי הינה אמה הפסיכולוגית, אין כל ספק כי ראוי ונכון שההכרעה תעשה שלא בדרך הקלה של דחיית הבקשה על הסף, כי אם על ידי בחינה דווקנית ומפקחת של בימ"ש זה אודות סוג וטיב הקשר שבין המבקשים לקטינה לאחריה תוכרע הבקשה לגופו של עניין" (עמ' 6 להחלטה). אף על פי כן, בסיום החלטתו קבע בית המשפט לענייני משפחה את הדברים הבאים (אשר, למצער על פניו, יש בהם סתירה פנימית): "51. כמו כן, בהחלטתי זו יהא על מנת לדחות על הסף את בקשת המבקשים למתן צו אימוץ בעניינה של הקטינה וקבלת כלל טענותיה של באת כוח היועמ"ש לכך שהליך האימוץ נעשה שלא בהתאם לקבוע בחוק אימוץ ילדים. 52. לאור כל המקובץ לעיל וכפי החלטתי מיום 22.1.17, הנני דוחה את בקשת באת כוח היועמ"ש לדחייה על הסף, ומתירה את כניסתה של הקטינה למדינת ישראל בליווי דודתה, אשר לטענת ב"כ היועמ"ש הינה הדמות ההורית של הקטינה, למשך 30 ימים" (עמ' 8 להחלטה). 7. על החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה נטען כי בית המשפט לענייני משפחה למעשה לא דן בטענות הסף שהעלתה המדינה כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2017. ביום 16.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי עם מתן החלטת בית משפט זה בבע"ם 2464/17 התייתרה הבקשה שבפניו, שכן בית המשפט העליון הורה על כניסתה של הקטינה לארץ לצורך המשך הדיון בבקשת האימוץ. בצד זאת, הבהיר בית המשפט המחוזי כי נוכח הסתירה הלכאורית בין האמור בסעיף 51 לבין האמור בסעיף 52 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה (כמצוטט לעיל), אין מניעה שהמדינה תשמור על טענותיה ואף תגיש בקשה נוספת לדחיית בקשת האימוץ על הסף אם ישתנו הנסיבות ולאחר שבית המשפט לענייני משפחה יתרשם מהקטינה. להחלטה אחרונה זו מכוונת הבקשה שלפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. טענות הצדדים 8. לטענת המדינה, בהחלטה שניתנה בבע"ם 2464/17 החליט בית משפט זה להתיר את כניסת הקטינה לישראל בכפוף לדיון והכרעה בטענות הסף שהעלתה המדינה לעניין הבקשה לאימוץ. משכך נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי ההחלטה בבע"ם 2464/17 מייתרת את הדיון בהשגות המדינה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטענות הסף. לגישתה, החלטת בית המשפט המחוזי עלולה "לגרום לנזק רוחבי" שכן יש בה כדי לעודד פעולה לאימוץ קטינים באופן בלתי חוקי, בין בישראל בין מחוצה לה, מתוך נקודת מוצא שלפיה בבוא העת יוכשר הליך האימוץ על ידי המערכת המשפטית בישראל. המדינה חוזרת בטיעוניה באריכות על הטעמים לדחיית הבקשה לאימוץ על הסף. לפיכך, נטען כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בהשגות המדינה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2017. לחלופין מציעה המדינה מתווה מפורט שלדידה עשוי להביא לפתרון מעשי לסוגיה הכולל התקשרות בין הרשות המרכזית בישראל לבין הרשות המרכזית בפיליפינים בעניינה של הקטינה. בהחלטתי מיום 26.7.2017 ניתן צו ארעי האוסר על כניסת הקטינה לישראל עד להחלטה אחרת, והתבקשה תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור כמו גם לבקשה לעיכוב ביצוע. 9. לטענת המשיבים, בהחלטה בבע"ם 2464/17 נקבע בלשון ברורה כי יש לאפשר את כניסת הקטינה לישראל, וכי יש להחיל בענייננו את שנקבע בעניין פלוני. לכן, נטען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה ההחלטה בבע"ם 2464/17 ייתרה את הצורך בדיון בטענות שהובאו בפניו. עוד נטען כי אין לקבל את הצעתה החלופית של המדינה, בין היתר, משום שכבר בחודש יוני 2015 הבהירה הרשות המרכזית בפיליפינים את עמדתה הסופית בעניינה של הקטינה. המשיבים חוזרים על טענותיהם השונות לעניין הצורך בנוכחותה של הקטינה במדינת ישראל לצורך ניהול הליך האימוץ. עוד נטען, בין היתר, כי במסגרת ההליך שהתנהל בבע"ם 2464/17 הגישה המדינה הודעת עדכון ובה פירטה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2017 כמו גם את טענותיה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי – על כן לגישתם, בעת קבלת ההחלטה בהליך האמור, עמדה בפני בית משפט זה מלֹא התשתית העובדתית הדרושה לעניין. המשיבים הוסיפו והעלו טענות לעניין התנהלותה של המדינה במהלך הליך האימוץ ככלל, ובהגשת הבקשה דנא בפרט. עוד נטען, כי מקרה זה אינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לבסוף, מפרטים המשיבים באריכות מדוע יש לדחות את טענות הסף שהעלתה המדינה. דיון והכרעה 10. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף, על אחת כמה וכמה כשעסקינן בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 3862/16 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (26.6.2016); רע"א 5337/17 כץ נ' כץ, פסקה 13 (31.7.2017)). עם זאת, לאחר העיון בבקשה שלפניי כמו גם בתשובת המשיבים, על צרופותיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה – זאת, מששוכנעתי שלא יהא בכך כדי לפגוע בזכויותיהם של בעלי הדין. 11. כפי שפורט לעיל, הצדדים הכבירו טענות לעניין הפרשנות הראויה, לגישתם, של החלטת בית משפט זה בבע"ם 2464/17. ואולם, כפי שצוין בהחלטה האמורה, השאלה שנדונה בה נגעה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להורות על כניסתה של הקטינה לישראל, שעליה השיגה המדינה – הא ותו לא. משמצא בית משפט זה בהחלטתו בבע"ם 2464/17 לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, נותרה בעינה החלטת בית המשפט המחוזי שלפיה יש לדון ולהכריע תחילה בטענות הסף שהעלתה המדינה לעניין בקשת האימוץ – ככל שתתקבלנה ממילא לא יהיה צורך בכניסת הקטינה לארץ; וככל שתדחנה – תותר כניסתה לישראל בתנאים שנקבעו. לכך יש להוסיף כי ממילא המשיבים לא השיגו על החלטת בית המשפט המחוזי שלפיה כניסת הקטינה לישראל תתאפשר לאחר הדיון בטענות הסף שהעלתה המדינה, ובמידה שאלו תידחנה. בהתחשב בכלל האמור, ברי כי לא היה בהחלטה שניתנה בבע"ם 2464/17 משום הכרעה בטענות הסף שהעלתה המדינה ביחס לבקשת האימוץ, טענות אשר נדונו והוכרעו לראשונה על ידי הערכאה הדיונית בהחלטתה מיום 1.6.2017. ודוקו: אף אם בית המשפט המחוזי או המשיבים מצאו לפרש את ההחלטה שניתנה בבע"ם 2464/17 כמורה על כניסת הקטינה לישראל באופן מיידי ועובר להכרעה בטענות הסף, אין בעניין זה, כשלעצמו, כדי להפקיע מהמדינה את זכותה להשיג על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבקשתה לדחות על הסף את הבקשה לאימוץ על ידי הגשת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי, וּודאי שלא לייתר את הצורך לדון בהשגות אלו. הנה כי כן, בסיטואציה שנוצרה, השגות המדינה לעניין קביעות בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2017, לא נדונו באיזו מהערכאות. מצב מעין זה לא ניתן לקבל והוא לא מתחייב, אף לא במשתמע, מהחלטת בית משפט זה בבע"ם 2464/17, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי. 12. לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שההחלטה נושא הבקשה דנא מבוטלת והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בהשגות המדינה ביחס להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2017. במסגרת כך, מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים, יהא באפשרות המדינה להעלות גם את המתווה שהציעה לפתרון מעשי לסוגיה, ובית המשפט יכריע בעניין כחוכמתו. בנסיבות העניין מצאתי להורות כי הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 26.7.2017 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטתו של בית המשפט המחוזי. ככל שבית המשפט המחוזי ימצא לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2017, תותר כניסת הקטינה לישראל בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באב התשע"ז (‏17.8.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17060490_M02.doc זב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il