יהודה רסלר נ. ממשלת ישראל

10 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6046/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. יהודה רסלר 2. יוכבד כהן 3. חבצלת שחר 4. אנדראה לין שיף 5. שמחה מרציאנו 6. רבקה כלף 7. יהודית ברגר שרעבי 8. אושר פנינה 9. אלי שלו נ ג ד המשיבה: ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבה: עו"ד נטע אורן פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבה – ממשלת ישראל, להגיע עמם להסדר זהה מבחינה כספית להסדר נושא החלטת ממשלה מס' 821 מיום 21.2.2021, אשר קבעה "הסדר כספי למשפחות עולי תימן, המזרח והבלקן אשר עניין ילדיהן נדון במסגרת ועדות". הרקע לעתירה העותרים הם בני משפחתם (הוריהם ואחיהם) של תינוקות אשר, על פי הנטען, נולדו בין השנים 1978-1964 והועלמו מבית חולים "השרון" בפתח תקווה (להלן: בית החולים) ביום לידתם או ימים ספורים לאחריה. זאת, לטענת העותרים, תוך "ביצוע לכאורה של פשעים חמורים של גניבת תינוקות ע"י אנשים מהצוות הרפואי בבית החולים בתקופות הרלוונטיות ומכירתם תמורת בצע כסף למשפחות חשוכות ילדים" (עמ' 2 לעתירה). לצורך הבנת הרקע לעתירה, נדרשים אנו לשוב לפרשת ילדי עולי תימן, המזרח והבלקן, אשר התרחשה בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, והשלכותיה מלוות אותנו עד לעצם היום הזה. כידוע, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, עלו אליה המוני עולים ממדינות שונות בעולם. בתוך כך, עלו ארצה כ-50 אלף יהודים מתימן, לרבות ילדים ותינוקות אשר חלקם סבלו ממצב בריאותי ירוד ומתת-תזונה. במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת, החלו להצטבר ברשויות המדינה פניותיהם של הורים שעלו מתימן, במסגרתן נטען כי נמסרה להם בדיעבד הודעה על מות ילדם, לעיתים שנים לאחר היעלמותו, וזאת מבלי שנמסרו להם פרטים כלשהם ביחס לכך, אף לא פרטים בסיסיים על אודות נסיבות המוות ומקום קבורתו של ילדם. חלק מההורים אף טענו כי הם כלל אינם יודעים מה עלה בגורל ילדם. בעקבות זאת, ברבות השנים הוקמו ועדות ציבוריות שעסקו בפרשה זו. הוועדה הראשונה הוקמה בשנת 1967 כוועדת חקירה של משרד המשפטים והמשטרה, וכונתה "ועדת חקירה לגילוי ילדי תימן" (וועדה זו מוכרת גם בשם "וועדת בהלול-מיניקובסקי", ותכונה להלן: הוועדה הראשונה). תפקידה של וועדה זו היה לחקור את טענותיהם של משפחות שפנו אליה בנוגע להיעלמותם של תינוקות ממחנות עולים בין השנים 1951-1949, במטרה לברר מה עלה בגורלם של אותם תינוקות. הוועדה הראשונה הגישה את מסקנותיה בשנת 1968. הוועדה השנייה הוקמה בשנת 1988 כוועדת בירור מכוח חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 (להלן: חוק ועדות חקירה), וכונתה "הוועדה לבירור גורל ילדי תימן נעדרים" (וועדה זו מוכרת גם בשם "וועדת שלגי", ותכונה להלן: הוועדה השנייה). תפקידה של וועדה זו היה לטפל בעניינים ובתלונות שלא נדונו ונבדקו על ידי הוועדה הראשונה; וכן במקרים שטופלו על ידי הוועדה הראשונה אך קיים לגביהם חומר עובדתי שלא נבדק בעבר. הוועדה השנייה הגישה את מסקנותיה בשנת 1995. כחודשיים לאחר פרסום מסקנותיה של הוועדה השנייה, ועל רקע מחאה ציבורית שהלכה וגברה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת וועדה שלישית בנושא, שהוקמה אף היא מכוח חוק ועדות חקירה, וכונתה "ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948" (וועדה זו מוכרת גם בשם "וועדת כהן-קדמי", ותכונה להלן: הוועדה השלישית). וועדה זו ביצעה את החקירה המקיפה ביותר ביחס לפרשת ילדי תימן, כאשר לצד איתור מידע בנוגע לנעדרים ספציפיים, חקרה הוועדה גם את שאלת המעורבות הממסדית בפרשה. מסקנותיה של הוועדה השלישית הוגשו בשנת 2001. יצוין כי כפי שעולה מדו"ח מסקנותיה של וועדה זו, על אף שכתב מינויה עסק באופן בלעדי בהיעלמותם של ילדים עולי תימן בין השנים 1954-1948, בפועל שמעה הוועדה תלונות גם בקשר להיעלמותם של תינוקות מתפוצות אחרות (אשר נעלמו בנסיבות דומות לאלו בהן נעלמו ילדי תימן), וכן תלונות שעניינן בהיעלמות תינוקות שהתרחשה שלא בשנים האמורות דווקא, אלא לאחריהן (עמ' 32, 135 ו-327 לדו"ח הוועדה השלישית). לאורך שנות פעילותן של שלוש הוועדות האמורות (להלן, יכונו יחד: הוועדות), פורסמו הודעות הקוראות לציבור לפנות אליהן. כך למשל, בדו"ח מסקנותיה של הוועדה הראשונה, צוין כי "הוועדה החליטה לפנות בקריאה לציבור באמצעות העתונות והרדיו ולבקשו לבוא לעזרת הוועדה ולמסור לה את כל הידיעות הנוגעות להעלמם של ילדי תימן" (עמ' 6 לדו"ח הוועדה הראשונה). בדו"ח מסקנותיה של הוועדה השנייה, צוין כי הוועדה פרסמה "בשני עתוני הערב 'ידיעות אחרונות' ו-'מעריב' הודעה המזמינה את הציבור למסור לה הודעות על היעדרם של ילדים, ומידע הקשור לנושא הבירור של הועדה, ולהציע מתן עדות בעניין" (עמ' 4 לדו"ח הוועדה השנייה). בדומה, בדו"ח מסקנותיה של הוועדה השלישית, צוין כי "במהלך השנתיים האחרונות, השקיעה הוועדה אמצעים ומאמצים משמעותיים – הן על ידי פנייה כוללת בכלי התקשורת והן על ידי הפעלת "מתווכים" – על מנת להניע את אלה מן הציבור שבידם מידע העשוי לשפוך אור על נסיבות היעלמותם של התינוקות, להביאו לידיעת הוועדה, וזאת, בכל דרך שתראה להם, כאשר מצד הוועדה הובטחה שמירה על אלמוניות לאלה שירצו בכך" (עמ' 139 לדו"ח הוועדה השלישית). כשנה לאחר פרסום מסקנותיה של הוועדה השלישית, בשנת 2002, התקבלה החלטת ממשלה מס' 1712 שהורתה על חשיפת פרוטוקולים ותיקי חקירה של הוועדה השלישית. בתוך כך, ניתן היתר לעיון בפרוטוקולים של דיוני הוועדה שהתקיימו בדלתיים פתוחות, וכן היתר למשפחות לעיין בתיקים האישיים של הנעדרים (וזאת למעט חומרים שהוגדרו כחשאיים מטעמי צנעת הפרט). יתר החומרים, לרבות דיונים שהתקיימו בדלתיים סגורות וחומרים שעמדו לפני הוועדה, לא הותרו לעיון או לפרסום. בחלוף השנים התנהל מאבק ציבורי, אשר בעקבותיו התקבלה בסוף שנת 2016 החלטת ממשלה מס' 2040, שהורתה על חשיפת חומרים נוספים של הוועדה השלישית, אשר עד אותו מועד נותרו חסויים. בהמשך להחלטה זו, בוצעה עבודה רבה לחשיפת החומרים שנשמרו בארכיון המדינה, בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בצו ועדות חקירה (היתר עיון בחומרי ועדת חקירה), התשע"ז-2016, כאשר המגמה הייתה לחשוף את מירב המידע, ולהעלותו לאתר אינטרנט ייעודי של ארכיון המדינה. עם פרסום חומרי החקירה של הוועדה השלישית, הוגשו מספר תביעות נזיקין נגד המדינה, הנוגעות לתיקי ילדים שנפטרו וילדים שגורלם לא נודע (ילדים עלומים), במסגרתן תבעו המשפחות פיצוי כספי על הנזק שנגרם להן, בין היתר, בשל כך שלא נמסר להן כל מידע בזמן אמת. ואולם, ביחס לכל התביעות הללו נקבע בסופו של דבר כי הן לוקות בהתיישנות. לצד תביעות אלו, הוגשו מספר בקשות לפתיחת קברים לפי חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשר משפחה (הוראת שעה), התשע"ח-2018 (יצוין כי תוקפה של הוראה זו כבר חלף, אך עדיין קיימים הליכים תלויים ועומדים שנפתחו מכוחה). בתוך כך, בשנת 2019 הגישו שבעה עותרים (חמישה מהם עותרים גם במסגרת העתירה דנן) עתירה במסגרתה נתבקש בית משפט זה לאפשר להם לערוך בדיקות גנטיות לקשרי משפחה לעצמות ולשיירי העצמות הקבורות בבית הקברות "סגולה" בפתח תקווה. באותו עניין הוחלט לדחות את העתירה, תוך שנקבע כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש להעניק מעמד-על לכבוד המת, ולכן, ככלל, אין להתיר פתיחה של מקום קבורה לצורך עריכת בדיקות גנטיות (בג"ץ 7895/18 רסלר נ' השר לשירותי דת (17.11.2019), שניתן מפי השופטת ענת ברון, בהסכמת השופט (כתוארו אז) ניל הנדל ובהסכמתי). בית המשפט הבהיר כי הוא אינו מקל ראש באינטרס המשפחות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן, אך בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה. על רקע השתלשלות העניינים האמורה, ומתוך רצון ליתן מזור כלשהו לסבלן הרב של המשפחות המעורבות בפרשה הכאובה, התקבלה ביום 22.2.2021 החלטת ממשלה מס' 821, שעניינה "הסדר כספי למשפחות עולי תימן, המזרח והבלקן אשר עניין ילדיהן נדון במסגרת ועדות" (להלן: החלטה 821 או ההחלטה). החלטה זו היא הניצבת במוקד ענייננו. בפתח החלטה 821, צוין כדלקמן: בעקבות פרשת ילדי עולי תימן, המזרח והבלקן שהתרחשה בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, פרשה כואבת בתולדות מדינת ישראל, המלווה את סדר היום הציבורי מזה עשרות שנים ומהווה פצע פתוח בחברה הישראלית, מביעה ממשלת ישראל צער על האירועים שהתרחשו בימיה הראשונים של המדינה ומכירה בסבלן של המשפחות אשר ילדיהן היו חלק מפרשה כאובה זו. מתוך הבנה עמוקה והכרה בסבלן של המשפחות, מבקשת הממשלה לאשר את המתווה הכספי... בהמשך, פורטת החלטה 821 את המתווה הכספי שגובש, ואת הזכאים במסגרתו (להלן: ההסדר הכספי). כך, סעיף 1 להחלטה קובע כי "בני משפחות אשר עניין ילדיהן נדון באחת משלוש הוועדות, ומסקנת הוועדה האחרונה בעניינו של אותו ילד הייתה כי הילד נפטר או שלא נמצא ממצא שיכול להעיד על גורלו... רשאים להגיש בקשה לקבלת סכום כספי. ניתן יהיה להגיש בקשה כאמור בתקופה שבין יום 1 ביוני 2021 לבין יום 30 בנובמבר 2021" (יצוין כי בסעיף 7 להחלטה נקבע כי ניתן יהיה להאריך את התקופה להגשת בקשות בחצי שנה נוספת לכל היותר, ואכן תקופה זו הוארכה כאמור עד ליום 1.6.2022). בסעיף 3 להחלטה, נקבע כי כל משפחה שתגיש בקשה כאמור, תקבל באופן חד-פעמי ולפנים משורת הדין סך כולל של 150 או 200 אלף ש"ח, כתלות במסקנת הוועדה האחרונה מבין שלוש הוועדות שדנה בעניינו של הילד. בסעיף 6 להחלטה צוין כי קבלת הסכום הכספי האמור מותנית במסירת התחייבות בכתב של בני המשפחה על ויתור וסילוק כל תביעה כספית בעניין זה, בין קיימת ובין עתידית. בסעיף 8 להחלטה צוין כי לצורך מימון העלות הכרוכה ביישום ההחלטה, הוקצה סכום כולל של 162 מיליון ש"ח. ביום 13.7.2021 פנה בא כוח העותרים למשיבה במכתב המפרט את העובדות הרלוונטיות לעניינם של העותרים, וטען כי בשל הדמיון הרב בין עניינם של העותרים לעניינם של משפחות עולי תימן, המזרח והבלקן אשר עניין ילדיהן נדון במסגרת הוועדות – יש להחיל על העותרים הסדר כספי זהה לזה שגובש ביחס לאחרונים. על פי הנטען, על אף שקבלת המכתב אושרה על ידי מזכירות הממשלה, לא התקבל כל מענה לפנייה זו עד למועד הגשת העתירה. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו. העתירה והתגובה המקדמית לה העותרים הם, כאמור, הוריהם ואחיהם של תינוקות אשר נולדו בין השנים 1978-1964. לטענתם, זמן קצר לאחר הלידה, עת שהו התינוקות בבית החולים, הם נלקחו על ידי הצוות הרפואי בטענות רפואיות כאלה ואחרות, ובחלוף מספר ימים יוּדְּעוּ הוריהם בדיעבד כי ילדם נפטר והועבר לקבורה – זאת, מבלי שניתנה להם אפשרות להיפרד מילדיהם או לראות את הגופה, ואף מבלי לאפשר להם לקיים הלוויה או ליידע אותם בדבר מקום הקבורה של ילדיהם. לימים, גילו העותרים, כך לטענתם, כי בחלק גדול מהמסמכים הרפואיים שנמסרו להם ושהצליחו לאתר בעצמם, נפלו סתירות, אי-דיוקים וטעויות, המעוררים חשש כבד כי התינוקות הועלמו מבית החולים על ידי אנשי הצוות הרפואי, אשר בתקופה הרלוונטית ביצעו פשעים חמורים של גניבת תינוקות ומכירתם למשפחות חשוכות ילדים. נוכח דברים אלו, גורסים העותרים כי עניינם זהה לחלוטין לעניינן של משפחות עולי תימן, המזרח והבלקן שנזכרו בהחלטה 821, וזאת פרט לשני הבדלים: מוצאם של העותרים, והשנים בהן התרחשו לכאורה האירועים הנטענים. לטענתם, הואיל ואין מדובר בהבדלים רלוונטיים, הרי שיש מקום להעניק להם יחס זהה לזה שהוחל ביחס למושאי החלטה 821, ולהחיל גם עליהם את ההסדר הכספי שנקבע בה (יצוין כי העותרים לא מתכחשים לכך שעניינם של ילדיהם (או אחיהם) לא נידון במסגרת אחת הוועדות, אך סבורים כאמור כי אין כל הבדל מהותי בינם לבין המקרים אשר נידונו על ידי הוועדות). לתמיכה בטענה זו, מציינים העותרים כי עקרון השוויון – אשר מהווה את אחד מערכי היסוד של מדינת ישראל – מחייב את הרשות השלטונית במסגרת החלטותיה להפעיל את שיקול דעתה באופן שוויוני, ולהימנע מהענקת יחס מפלה לדומים. חובה זו, לדידם של העותרים, חלה על הרשות גם בקבלת החלטות המעניקות טובת הנאה לקבוצת אנשים מסוימת. אשר על כן, מבקשים העותרים כי נורה למשיבה להגיע עמם להסדר זהה להסדר הכספי שנקבע במסגרת החלטה 821. בתגובתה המקדמית, טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף. זאת, בראש ובראשונה, משהעתירה לוקה בשיהוי ניכר ומשמעותי, וזאת הן במישור הסובייקטיבי והן במישור האובייקטיבי. כך, במישור הסובייקטיבי נטען כי העותרים מציגים בעתירתם טענות עובדתיות ביחס לאירועים אשר התרחשו, על פי הנטען, בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת – קרי לפני כ-50 שנה. חרף זאת, העותרים אינם מבהירים מדוע נמנעו מלהעלות טענות אלו במשך השנים, ובפרט מדוע נמנעו מלפנות לוועדות, אשר הוקמו בדיוק על מנת לחקור מקרים דומים לאלו הנטענים על ידי העותרים. אשר למישור האובייקטיבי, המשיבה טוענת כי מטבע הדברים, כאשר חלפו עשרות שנים ממועד התרחשותם של האירועים המתוארים על ידי העותרים, קיים קושי ממשי לברר את טענותיהם העובדתיות, ובכלל זאת, לאתר את המסמכים הרלוונטיים, למצוא את הגורמים המעורבים במקרים השונים ולגבות מהם עדויות. בהקשר זה, מדגישה המשיבה כי החלטה 821 לא עוסקת בקיום בירור עובדתי לגבי המשפחות להן הוחלט לתת הטבה כספית, שכן מדובר בשלב אחרון בתהליך ארוך שנים במסגרתו נחקרו טענותיהן של המשפחות ונערך בירור עובדתי יסודי בעניינן על ידי הוועדות. זאת, לא ניתן לומר לגבי העותרים, אשר טענותיהם לא הועלו בפני הוועדות, וממילא לא נחקרו על ידי מי מהן. לכך מוסיפה המשיבה כי על רקע מכלול הנסיבות, לא מתקיים חשש כלשהו לפגיעה בשלטון החוק, אשר יש בה כדי להצדיק את בירור העתירה חרף השיהוי הכבד שנפל בה. זאת ועוד, המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר תשתית עובדתית מספקת. כך, נטען כי העתירה מפרטת את הנסיבות הרלוונטיות לכל אחד מתשעת העותרים באופן חלקי ודל, ובמקרים רבים מבלי לצרף מסמכים רלוונטיים המבססים את הטענות. לדידה של המשיבה, הדבר נוגד את החובה לפרט בעתירה המוגשת לבית משפט זה את כל העובדות הרלוונטיות להכרעה בה. לצד דברים אלו, טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות גם לגופה, וזאת משהעותרים לא הצליחו לבסס את טענתם לפיה החלטה 821 יוצרת הפליה בינם לבין המשפחות אשר לגביהן היא חלה, על רקע מוצא. לטענת המשיבה, בניגוד לנטען, ההבחנה שקבעה החלטה 821 בין המשפחות עליהן הוחל ההסדר הכספי לבין משפחות אחרות היא הבחנה מותרת המבוססת על שוני רלוונטי – כך, הגבלת קבוצת הזכאים מכוח החלטה 821 אך למשפחות שעניינן נידון לפני אחת הוועדות נעוצה בכך שבעניינן של אותן משפחות התקיים בירור יסודי, אשר כלל את איתור המסמכים הקיימים ובחינה מקצועית שלהם, ואיפשר בחינה מעמיקה של הטענות בדבר נסיבות הפטירה או ההיעלמות, ובהתאם קביעת מסקנה בעניין כל מקרה ומקרה. זאת, להבדיל ממשפחות אחרות, ובכללן העותרים, אשר לא פנו לאורך השנים לאף אחת מהוועדות, וכפועל יוצא לא נערך בירור עובדתי מספק בעניינן. בהתאם, המשיבה מדגישה כי מדובר בהסדר ספציפי ותחום, עבור מי שעניינם נבדק ובורר באופן יסודי על ידי אחת הוועדות, ואשר מלכתחילה אינו מיועד לחול על מקרים נוספים שלא נידונו על ידן, ואשר לא נערכו בעניינם בירור וחקירה מקיפים. לעניין זה, מציינת המשיבה כי אומנם החקירה שביצעו הוועדות התמקדה בפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן ובאירועים שהתרחשו בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, ואולם במסגרת הוועדה השלישית נידונו גם פניות של בני עדות אחרות, כמו גם פניות ביחס למקרים שהתרחשו בשנים מאוחרות יותר. על כן, משלא פנו העותרים לוועדה השלישית או לוועדות שקמו לפניה כדי שיבחנו את עניינם, ברי כי אין הצדקה להחיל עליהם הסדר כספי זהה לזה שנקבע בהחלטה 821. לבסוף, טוענת המשיבה כי היענות לדרישת העותרים תהווה התערבות בוטה בשיקול דעתה המקצועי של הממשלה, אשר החלטתה התקבלה ביחס לקבוצה ייחודית ומובחנת, שהעותרים אינם נמנים עמה. להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 7.3.2022 הוגשה בקשה להצטרף כצד לעתירה מטעם שני מבקשים אשר, על פי הנטען, הם הורים לתינוק שהועלם מבית החולים בשנת 1979, ימים ספורים לאחר לידתו. עם זאת, בשל התוצאה אליה הגענו, כפי שתפורט להלן, מתייתר הצורך לדון בבקשה זו. דיון והכרעה עם כל הצער על נסיבותיהם המתוארות של העותרים, אין מנוס מלקבוע כי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי שנפל בהגשתה ומשאין היא מגלה עילה להתערבות. כידוע, שלושה יסודות מרכיבים את עילת השיהוי: היסוד הסובייקטיבי – במסגרתו יש לבחון האם העותר "ישן על זכויותיו" באופן שמלמד כי זנח את הזכות הנטענת או ויתר על בירור טענותיו; היסוד האובייקטיבי – המתמקד בבחינת ההשלכות והנזקים שנגרמו לרשות או לצדדים שלישיים עקב האיחור בהגשת העתירה; ויסוד הפגיעה בשלטון החוק – בגדרו נבחנת מידת הפגיעה בשלטון החוק לוּ תידחה העתירה מחמת שיהוי, וככל שמדובר בפגיעה חמורה במיוחד, יצדיק הדבר את בירור העתירה חרף השיהוי שדבק בה (ראו מהעת האחרונה: בג"ץ 2652/21 מושקוביץ נ' שר הביטחון, פסקה 7 (1.6.2021); בג"ץ 6420/21 דביר נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (30.9.2021); בג"ץ 7198/21 איגוד נותני שירותים פיננסיים (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 18 (17.11.2021)). בענייננו, בחינת היסודות האמורים מטה את הכף לעבר דחיית העתירה. כך, בכל הנוגע ליסוד השיהוי הסובייקטיבי, כפי שתואר לעיל, האירועים עליהם מבססים העותרים את טענותיהם התרחשו לפני כחמישה עשורים. אף לשיטת העותרים עצמם, אירועים דומים לאלו הנטענים על ידם נחקרו לאורך השנים על ידי שלוש וועדות ציבוריות, כאשר האחרונה שבהן סיימה את עבודתה בשנת 2001 – קרי, לפני למעלה מ-20 שנה. חרף זאת, העותרים לא מציגים כל טעם המבהיר מדוע נמנעו בזמן אמת מלפנות לוועדות בבקשה שיחקרו את האירועים הנטענים על ידם, ואף לא מדוע התמהמהו זמן כה רב בטרם פנו לערכאות המתאימות לצורך בירור טענותיהם. ודוק, הזמן הרב שחלף מאז קרות האירועים, בצירוף העובדה שלא הוצג כל טעם המצדיק את הימנעותם של העותרים מלפעול לבירור טענותיהם לאורך השנים הרבות שחלפו, מגבשים שיהוי סובייקטיבי. כמו כן, דומה כי נסיבות אלו מצביעות גם על קיומו של שיהוי אובייקטיבי – זאת, שכן משחלפו עשרות שנים מהמועדים בהם התרחשו לכאורה האירועים המתוארים בעתירה, מטבע הדברים קיים קושי ממשי לברר את הטענות ולהתחקות אחר העובדות הרלוונטית (ראו והשוו: בג"ץ 7164/02 ג'וואמיס נ' שר הפנים, פ"ד נט(2) 232, 239 (2004); בג"ץ 608/05 אלנסר יעקבס נ' משטרת ישראל, פסקה ה (10.3.2005); בג"ץ 3998/06 יאסין נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 4 (9.11.2006)). בנוסף, יש לתת את הדעת לעובדה שההסדר הכספי שנקבע בהחלטה 821 התבסס על ממצאיהן של הוועדות, ובאופן ספציפי על ממצאים המתייחסים לאותם מקרים אשר לגביהם הגיעו הוועדות למסקנה כי התינוקות נפטרו או שאין ממצא המעיד על גורלם. בהתאם לממצאים אלו נקבעו ההסדרים הרלוונטיים, והוקצו התקציבים הדרושים לצורך מימוש ההסדר הכספי. על כן, קביעה בדיעבד כי ההסדר הכספי האמור יחול גם על משפחות שעניינן מעולם לא נידון במסגרת הוועדות, כפי שמבקשים העותרים שנורה, תחייב את המדינה להשקיע משאבים רבים נוספים במימושו (הן לצורך עריכת בירור עובדתי לגבי טענותיהן של משפחות אלו, והן לצורך מתן ההטבה הכספית המובטחת בהסדר לאלו שיימצאו זכאים) – משאבים אשר היקפם אינו ברור, וממילא לא נלקחו על ידה בחשבון בעת קבלת ההחלטה על ההסדר הכספי. לבסוף, לא מצאנו כי דחיית העתירה תוביל לפגיעה קשה וחמורה בשלטון החוק אשר יש בה כדי להצדיק את בירורה חרף השיהוי שנפל בה, וזאת הואיל וכפי שיבואר להלן, גם לגופה אין היא מגלה עילה להתערבות. לגופם של דברים, תוקפת העתירה את ההסדר הכספי שנקבע במסגרת החלטה 821 בטענה כי מדובר בהסדר מפלה. כך, לשיטת העותרים, מאחר שהאירועים הנטענים על ידם דומים באופיים לאירועים שנחקרו על ידי הוועדות, ואשר בגינם הוחלט על מתן הטבה כספית, הרי שיש מקום להחיל הסדר זה גם ביחס אליהם. טענה זה איננו יכולים לקבל. בהזדמנויות רבות עמד בית משפט זה על כך ש"[]הפליה אין פירושה חוסר שוויון במובנו הטכני, כי אם מתן יחס שונה לשווים משיקולים שאינם ממין העניין", ולכן הבחנה בין מקרה אחד לאחר בהתבסס על טעמים ענייניים איננה בגדר הפליה אסורה (בג"ץ 7487/21 עיריית לוד נ' ממשלת ישראל, פסקה 14 (21.12.2021). ראו גם: בג"ץ 6975/04 המועצה האזורית חוף עזה נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 817, 825-823 (2005); בג"ץ 5998/12 רונן נ' הכנסת, פסקה 15 (25.8.2013); בג"ץ 2489/19 אביב בגליל התנועה לצדק חברתי ומנהל תקין נ' שר הפנים, פסקה 29 (27.4.2021)). בענייננו, נקבע כי ההסדר הכספי יחול רק על משפחות אשר עניין ילדיהן נידון ונחקר במסגרת אחת הוועדות, ובכך למעשה נוצרת הבחנה בין משפחות אלו לבין משפחות אשר עניינן לא נבחן בוועדות. ואולם, דומה כי לא יכול להיות ספק שמדובר בהבחנה המבוססת על שוני רלוונטי וענייני בין שתי הקבוצות – כך, ביחס למשפחות שעניינן נידון במסגרת הוועדות נערך בירור עובדתי יסודי ומעמיק אשר איפשר התחקות אחר נסיבות המקרה והסקת מסקנות לגבי גורל הילדים. בהתאם, ביחס למשפחות אלו ניתן לבחון האם קמה הצדקה למתן פיצוי כספי, כפי שנקבע בהחלטה 821. לעומת זאת, ביחס למשפחות אשר עניינן לא הובא לפני הוועדות, ובכללן העותרים, לא נערך בירור עובדתי כאמור, כך שבעניינן אין בנמצא כל מידע מבורר בנוגע לאירועים הנטענים, ובפרט לא ידוע האם התרחשו בנסיבות המזכות בפיצוי כספי כאמור. ברי כי שוני זה מהווה שיקול ענייני וראוי להבחנה האמורה. הנה כי כן, טענת העותרים לפיה ההסדר הכספי שנקבע בהחלטה 821 מפלה אותם אך בשל מוצאם, אין לה על מה שתסמוך, ודינה להידחות. סוף דבר: דין העתירה להידחות על הסף. בהתחשב בנסיבות המצערות שהיוו את הרקע להגשת העתירה דנן – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר ב התשפ"ב (‏16.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21060460_Y03.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1