האחים נ. נתנאלחברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ. עזבון המנ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6045/97 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' ריבלין המערערים: 1. האחים נ' נתנאל, חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ 2. המגן, חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: עזבון המנוח מוסא נציר ואח' ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 11.8.97 בת"א 226/92 שניתן על ידי כבוד השופט טלגם בשם המערערים: עו"ד יורם קמין בשם המשיבים: עו"ד עוזר קליין פסק דין 1. המשיבים 8-2 הם תלוייו ויורשיו של המנוח מוסא נציר ז"ל (להלן: המנוח), אשר מצא את מותו כתוצאה מתאונת עבודה. המערערים חבים לפצותם על נזקיהם עקב תאונה זו. בית המשפט המחוזי קבע את הפיצויים המגיעים למשיבים בסכום של 401,196 ש"ח. עקב טעות, לא נוכו בפסק הדין גימלאות המוסד לביטוח לאומי אשר שולמו ועתידות להיות משולמות לתלויים. על יסוד בקשה לתיקון טעות בפסק הדין שהוגשה לבית המשפט, תוקנה הטעות ובית המשפט הורה על ניכוי סכום של 363,886 ש"ח מהסכום שנפסק, כך שהסכום לתשלום למשיבים הועמד על סכום של 37,310 ש"ח. כפי שהודיעו באי כוח הצדדים, סכום של 17,000 ש"ח מתוך הסכום הנ"ל מעוכב על ידי המערערים וטרם שולם למשיבים. 2. בערעור שכנגד תקפו המשיבים את קביעת בית המשפט בדבר כושר השתכרותו של המנוח. על אף כל טענות בא כוחם בנושא זה בסיכומיו בכתב, דעתנו היא שאין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, ועל כן דין הערעור שכנגד להדחות. 3. ערעור המערערים הוא בשני נושאים. ראשית, מסתבר שנפלה טעות בקביעת סכום הפיצויים בשיעור 401,196 ש"ח. סכום זה, מסתבר, כולל ריבית בגין הפסדי העבר של התלויים אשר חושבה על כל תשלומי העבר מיום התאונה. הדרך הנכונה היתה לחשבה מיום כל תשלום אותו הפסידו המערערים, או מאמצע התקופה שבין התאונה לפסק הדין. על פי חשבון שנעשה על ידי המערערים, אשר המשיבים לא חולקים עליו, הם חוייבו בריבית העולה על הראוי בסכום של 31,135 ש"ח. שנית, סכום הגימלאות של המוסד לביטוח לאומי אותו צריך היה לנכות עולה על הסכום שנוכה: במקום 363,886 ש"ח צריך סכום הניכוי להיות 445,534 ש"ח. בעניין זה הוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעת מתקנת בשלב בו נתבקש תיקון טעות בפסק הדין. בא כוח המשיבים לא חולק בסיכומיו על נכונות חוות דעת מתקנת זו. טענתו היא רק שזו לא הוכחה במועד. 4. נוכח כל האמור לעיל, הנני סבור שדין התביעה היה להידחות, וממילא לא היה מקום לחייב את המערערים בתשלום כלשהו למשיבים. במהלך קדם ערעור שהתקיים בערעור זה, הסכים בא כוח המערערים לכך שמה ששולם בפועל למשיבים לא יוחזר על ידם, ובלבד שהסכום של 17,000 ש"ח שעוכב על ידי המערערים לא ישולם למשיבים. הסדר זה מיטיב עם המשיבים, ואני מאמצו. התוצאה של הערעור והערעור שכנגד היא, שמה ששולם עד כה למשיבים על ידי המערערים, אין המשיבים חייבים להשיבו. מעבר לכך, לא זכאים המשיבים לכל תשלום מצד המערערים. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו. ניתן היום, יח' בחשון התש"ס (28.10.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /עכב