פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6045/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי באשדוד 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יורם ביתן בשם המשיבה 3: עו"ד ציפי פינקלשטיין בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד רפי רכס פסק-דין השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי אשדוד (להלן: בית הדין האזורי) אשר ניתנו בימים 6.4.2022 ו-26.5.2022 בעניין מזונות זמניים לילדיו, וכן על ביטול החלטתו של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 10.8.2022, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 26.5.2022. ואלה העובדות הדרושות לענייננו. ביום 3.11.2021 הגישה המשיבה 3 תביעת גירושין נגד העותר בבית הדין האזורי. כמו כן, ביום 3.2.2022 הגישה המשיבה 3 נגד העותר תביעה בענייני משמורת ומזונות קטינים וכרכה עניינים אלו לתביעת הגירושין הפתוחה. ביום 27.3.2022 שלח בא-כוח העותר שתי הודעות דואר אלקטרוני למשיבה 3 ובהן כתבי טענות, אשר נטען שהוגשו לבית הדין האזורי: (1) כתב הגנה כנגד תביעה למשמורת קטינים ובתביעת מזונות קטינים והוצאות מדור (להלן: כתב ההגנה); וכן (2) כתב תביעה למשמורת קטינים ולמזונות קטינים והוצאות מדור, שבמסגרתו תבע העותר, בין היתר, משמורת בלעדית על ילדיהם המשותפים של בני הזוג, וכן ביקש לחייב את המשיבה 3 במזונות קטינים. אעיר כי מכתבי הטענות עולה אי-בהירות בנוגע לשאלה האם כתב התביעה מטעם העותר אכן הוגש לבית הדין האזורי, כפי שטען בא-כוחו בהודעת המייל, אם לאו; ביום 6.4.2022 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בה נקבעו הוראות בדבר מזונות זמניים בהם יחוב העותר. ביום 9.5.2022 הגיש העותר לבית הדין האזורי "הודעה" בה נאמר, בין היתר, כדלקמן: "בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, מתכבד האיש להודיע על כפירה בסמכותו של בית הדין לדון בענייני המשמורת ומזונות הקטינים, ועל דרישתו להעברת הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה". אין מחלוקת כי הודעה זו, אשר הוגשה לאחר שבית הדין האזורי קיבל החלטה בעניין מזונות הילדים, הייתה הפעם הראשונה בה התכחש העותר לסמכותו של בית הדין האזורי לדון בתביעת מזונות הילדים. ביום 26.5.2022 – ולאחר קבלת תגובת המשיבה 3 להודעת העותר מיום 9.5.2022 – ניתנה החלטת בית הדין האזורי בנושא סמכותו לדון בתביעת מזונות הילדים. נקבע כי לבית הדין האזורי סמכות לדון במזונות הילדים משני טעמים: (1) תביעת מזונות הילדים נכרכה כדין ועומדת במבחני הכריכה שנקבעו בפסיקה. בהתאם לכך קנה בית הדין האזורי סמכות לדון בשאלת מזונות הילדים מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: חוק שיפוט בתי דין); ו-(2) עד להודעתו ביום 9.5.2022 העותר לא כפר בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בתביעת מזונות הילדים, טען בנושא זה בפני בית הדין, ואף ביקש מבית הדין לפסוק מזונות ילדים לטובתו. בכך הביע העותר "באופן חד משמעי" את הסכמתו לכך שנושא זה יידון בבית הדין האזורי. נוכח האמור קנה בית הדין האזורי סמכות גם מכוחו של סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין. על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול. ביום 10.8.2022 דחה בית הדין הגדול את בקשת רשות הערעור נוכח סיכוייו "הקלושים" של הערעור. במסגרת ההחלטה התייחס בית הדין הגדול לאסמכתאות שונות אשר מראות את הסכמתו המשתמעת, ואף המפורשת, של העותר לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי, וקבע כי לא נפל פגם בהחלטות בית הדין האזורי. מכאן העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה, שנפרסה ללא צורך על-פני 21 עמודים, טוען העותר כי כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין נעשתה על ידי המשיבה 3 באופן שאינו כנה, ואינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לכריכה כנה. כן טען העותר כי מעולם לא הסכים, לא במפורש ולא מכללא, לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי. בהתאם להחלטותיי הגישו המשיבים את תגובותיהם לעתירה (בנפרד). בתגובותיהם הציגו המשיבים אסמכתאות לרוב, שאינן משתמעות לשתי פנים ושלא הוצגו במסגרת העתירה, מהן עולה כי העותר נתן את הסכמתו לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי – זאת, גם כאשר היה מיוצג על ידי עורך דין – וכי העותר אף ביקש בעצמו מבית הדין, במספר הזדמנויות, לקבל סעד בעניין מזונות הילדים. נטען כי בנסיבות אלה בית הדין האזורי קנה סמכות מכוחו של סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. דין העתירה להידחות על הסף. נושא סמכותו של בית הדין הרבני לדון בסוגיית מזונות ילדים מוסדרת בשני סעיפים בחוק שיפוט בתי דין: (1) סעיף 3 – אשר קובע כי בית הדין קונה סמכות כאשר התביעה למזונות הילדים נכרכת בתביעת הגירושין; וכן (2) סעיף 9 – אשר קובע כי במקרה של הסכמת הצדדים יקנה בית הדין הרבני סמכות גם בנושאים שאין לו בהם סמכות שיפוט ייחודית. בענייננו קבע בית הדין האזורי כי הוקנתה לו סמכות הן מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין – נוכח כריכת תביעת מזונות הילדים בתביעת הגירושין; והן מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין – נוכח הסכמתו של העותר לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי. כפי שהבהיר היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בתגובתו, בנסיבות העתירה איננו נדרשים להכריע בשאלת סמכותו של בית הדין הרבני מכוח סעיף 3 הנ"ל – שכן העותר נתן את הסכמתו הברורה והמפורשת לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי; ומכאן שבית הדין האזורי קנה סמכות לדון בשאלת מזונות הילדים מכוחו של סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין. דברים אלה מקובלים עלינו ללא סייג. כאמור, המשיבים צירפו לתגובותיהם אסמכתאות לרוב להוכחת הסכמתו הברורה והמפורשת של העותר לקיום ההתדיינות בשאלת מזונות הילדים בפני בית הדין האזורי. אסתפק בעניין זה בהפניה לכתב ההגנה בו טען העותר מספר פעמים כי הוא זכאי למזונות ילדים, וביקש מבית הדין "להורות על חיובה של התובעת דנן [המשיבה 3 – א.ש.] בדמי מזונות הקטינים לטובת הנתבע דנן [העותר – א.ש.]". נמצא אפוא, כי לא רק שהעותר הסכים לכך שבית הדין האזורי ידון בתביעתה של המשיבה 3 למזונות ילדים, אלא אף ביקש בעצמו מבית הדין סעדים בנושא זה. בנסיבות אלה קנה בית הדין האזורי סמכות מכוח הסכמת הצדדים, בהתאם לאמור בסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין, ושאלת הכריכה הכנה כלל אינה עולה (ראו: בג"ץ 5437/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (16.8.2020)). לסיום אציין שמקובלת עליי טענת המשיבים לפיה כפירתו של העותר בסמכותו של בית הדין האזורי נעשתה בחוסר תום-לב, רק לאחר שבית הדין האזורי דחה את עמדתו; כן מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה עתירתו של העותר נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שכן הצגת הדברים בעתירה נעשתה באופן מגמתי ומטעה. סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 5,000 ש"ח, וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסף של 5,000 ש"ח (סה"כ 10,000 ש"ח). ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"ג (‏17.11.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22060450_F05.docx בל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1