איילת השחר סיידוף נ. הפרקליטה הצבאית הראשית

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6037/24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. איילת השחר סיידוף 2. אבנר יציב 3. אגמית גלב 4. אהוד משה קדם 5. אורית סופר 6. אורנה שפירא 7. אילת פלר מימון 8. אלינה צימרמן ליבון 9. אסנת רוט 10. אפרת זהר לבקוביץ נגד המשיבים: 1. הפרקליטה הצבאית הראשית 2. ראש מערך מדעי ההתנהגות בצה"ל 3. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צווים על תנאי וצווי ביניים; תגובה מקדמית מטעם המשיבים בשם העותרים: עו"ד דפנה הולץ לכנר בשם המשיבים: עו"ד תהילה רוט פסק-דין השופט יוסף אלרון: שני סעדים עיקריים התבקשו בעתירה שלפנינו: הראשון, כי בית משפט זה יורה למשיבים לפעול לקביעת הוראות וכללים ביחס לתקופות שהותם של חיילי צה"ל, בשירות סדיר ובמילואים בלחימה עצימה בשטח אויב. בכלל זאת, כי נורה למשיבים לקבוע הוראות וכללים בדבר משך הזמן המקסימלי ללחימה רצופה של לוחמים בשטח אויב ללא הפוגה ורענון, תנאי המחייה המינימליים המתחייבים בעת שהותם של הלוחמים בשטח אויב וכיו"ב; השני, כי נורה למשיבים לפעול בדחיפות לביצוע מחקר אמפירי בשאלת השפעת משך זמן הלחימה הרצוף בשטח אויב על יכולתם של לוחמי צה"ל לשמר את מידת הדריכות והערנות ואת כללי הבטיחות המתחייבים בשדה הקרב. כמתואר בעתירה, העותרים הם הורים ללוחמים אשר מזה מספר רב של חודשים מצויים בלחימה עצימה בשטח אויב ובהגנה על גבולות מדינת ישראל. עתירה זו ודאי מוגשת מדם ליבם, בעודם דואגים יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה לביטחון ילדיהם היקרים להם מכל. לא ניתן לבטא במילים את מידת ההערכה שיש לרחוש ללוחמים וללוחמות ולהוריהם. המלחמה הקשה שאנו בעיצומה גובה מחיר בלתי נתפס. מי שניצבים בחוד החנית של הלחימה, כבניהם ובנותיהם של העותרים, ראויים להערכה אין קץ בשל הקרבתם, תעוזתם, ונכונותם לשים נפשם בכפם למען טובת הכלל והמדינה. כפי שניתן גם להניח, הנשיאה בנטל המלחמה אינה פוסחת גם על קרובי משפחתם של שופטים מבית משפט זה כמו גם על חלק מעובדיו. עם זאת, הלכה למעשה, מה שמבוקש מאתנו בעתירה הוא כי נשים עצמנו כמעין "רמטכ"ל-על", ונקבע, למשל, כי החלטה של מפקד חטיבה כזה או אחר ביחס לשעות המנוחה של לוחמיו אינה סבירה או מידתית. כלומר, כי באמצעות כללי המשפט המנהלי, כביכול, נעביר תחת שבט ביקורתנו סוגיות כגון זמני השינה הניתנים ללוחמים וללוחמות, כמות ימי הריענון וההתארגנות הניתנים להם וכן הלאה, וזאת בימי מלחמה. אלא שמלבד העובדה כי אין לבית משפט זה כל מומחיות בתחומים אלו, חוסר ודאות הוא ממאפייניה היסודיים של המלחמה. עתירה לבית המשפט לא תוכל לשנות מציאות בסיסית זו. לא נוכל לקבוע עבור האויב מהו משך הלחימה המקסימלי; לא נוכל להיכנס לנעלי מפקדי הצבא; ולא נוכל להחליף את מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות, בהחלטות השוטפות אשר הם נדרשים לקבל. לא נוכל – ואף לא ננסה. הקושי האמור מתעצם בהתבוננות נכוחה על צו הביניים אשר התבקש – "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן צו ביניים אשר ימנע מרשויות הצבא להורות לחייל, בשירות סדיר או במילואים, אשר משרת בעת מתן צו הביניים למעלה משלושה חודשים בלחימה רצופה בשטח אויב במלחמת 'חרבות ברזל' מבלי שבמהלכן ניתנו לו לכל הפחות 96 שעות הפוגה אחת רצופה לריענון בביתו, להמשיך ולשרת בלחימה בשטח אויב עד להשלמת שעות ההפוגה הנדרשות, כאמור". וכי אם כך נורה, האם בית המשפט אמור למלא את רשימות השמירה? האם אמורים לוחמים ולוחמות לנטוש את משימותיהם מאחר שלא זכו למנוחה הנדרשת לשיטת העותרים ובית המשפט? וכי מי יגן על אזרחי המדינה וגבולותיה במקומם? סעד זה ממחיש, אולי יותר מכל, עד כמה מרחיקת לכת בקשת העותרים להתערבות בית משפט זה. מאפיינים אלו של העתירה, סעדיה וטענותיה, מצדיקים את דחייתה על הסף. גם אם היה מדובר בסוגיות שפיטות, ולטעמי לא זה המקרה, ודאי שלגורמי הצבא שיקול דעת רחב מאוד בעניינים אלו – כך בימי שגרה, וביתר שאת בימי מלחמה; שיקול דעת אשר איני רואה כל עילה להתערב בו (ראו: בג"ץ 28353-08-24 אריאל ואח' נ' שר הביטחון ואח', פסקה 4 (22.9.2024)). כאמור בהחלטתי מיום 24.7.2024, נדרשה תגובה מקדמית מהמשיבים על מנת שתונח מלוא התשתית העובדתית לפנינו. ואכן, מהתגובה המקדמית עולה כי הסוגיות הנכבדות המועלות בעתירה מטופלות על ידי הגורמים המוסמכים. יוצא אפוא שהתערבות בית המשפט בסוגיות אלו לא רק שאינה מוצדקת, אלא שהיא גם אינה נדרשת. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"ד (30 ספטמבר 2024). יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט