יאיר ביטון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"ב 6035/10 בבית המשפט העליון רע"ב 6035/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המבקש: יאיר ביטון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עת"א 21417-05-10 שניתנה ביום 13.7.2010 על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט כספי תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"א (28.10.10) בשם המבקש: עו"ד בועז קניג בשם המשיב: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים בעת"א 21417-05-10 מיום 28.7.10 (כבוד סגן הנשיא ז' כספי) לפיו נדחתה עתירת המבקש להורות על שילובו בסבב חופשות. רקע והליכים 1. המבקש הורשע בעבירות רכוש של התפרצות לבתי מגורים, גניבה והחזקת ציוד פריצה, וביום 22.1.09 נידון ל-26 חודשי מאסר בפועל אותם החל לרצות ביום 4.6.09. במסגרת גזר הדין שהושת על המבקש, הופעלו 18 חודשי מאסר על תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, שנגזרו על המבקש בהליך קודם (ת.פ. 7978/04 (שלום ת"א)). בנוסף, בית המשפט גזר על המבקש 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות רכוש. כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות של החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 12.12.08. העבירות המיוחסות למבקש בוצעו בשנת 2006, טרם ביצוע העבירות נשוא מאסרו הנוכחי, ובעת שהיה אסיר ברישיון לאחר שחרור מוקדם ממאסר אחר שריצה. נוכח נסיבותיו הפרטניות של המבקש ולאור קיומו של הליך פלילי תלוי ועומד כנגדו נדחתה בקשתו לשלבו בסבב חופשות. 2. המבקש הגיש עתירה ראשונה בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עע"א 1841/09) וזו נדחתה ביום 24.6.09. עתירה שנייה שהגיש נדחתה אף היא ביום 3.3.10 (עת"א 12358-01-10). המבקש הגיש עתירה שלישית במספר (עת"א 21417-05-10) וזו נידונה בפני כב' סגן הנשיא ז' כספי, אשר הורה לרשות לבחון מחדש את עניינו של המבקש ולהודיע תוך 30 יום כיצד נשקל עניינו ומה החלטתה. הודעת הרשות נתקבלה ביום 26.7.10, ובה נמסר כי הבקשה נדחית על בסיס נסיבותיו הפרטניות של המבקש, נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד המתנהל נגדו ומאחר שמדובר באסיר רצידיביסט שביצע עבירות בעת היותו אסיר ברישיון. לאור הודעתה של הרשות, נדחתה ביום 28.7.10 העתירה תוך שבית המשפט ממליץ לרשות כי עניינו של המבקש ייבחן מחדש מתוך מגמה לבחון הוצאתו לחופשה אחת לפחות בטרם יסיים את ריצוי עונשו. על דחייה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 3. לטענת המבקש, הטעם היחיד בבסיס החלטת הרשות שלא לשלבו בסבב חופשות, נעוץ בקיומו של הליך פלילי תלוי ועומד המתנהל נגדו (להלן: "התיק הפתוח") ולמעט נימוק זה אין כל מניעה אחרת. עוד טוען המבקש כי הכללים בעניין חופשות לאסירים שיש להם "תיקים פתוחים" – קרי, מתנהלים כנגדם הליכים תלויים ועומדים – אינם ברורים ומפורטים, כך שיש אסירים אשר בנסיבות זהות זכו לצאת לחופשות בעוד מאסירים אחרים זכות זו נמנעה. כל זאת, ללא נימוקים ענייניים ופרטניים ותוך יצירת מצב של אפליה לא מוסברת. לעניין זה, פרש בפנינו המבקש מספר דוגמאות בהן בקשותיהם של אסירים בנסיבות דומות הניבו תוצאות שונות. לטענת המבקש, סוגיית משקלו של "תיק פתוח" במכלול שיקולי ההחלטה אם לשלב אסיר בסבב חופשות, הינה סוגיה עקרונית שהיא נחלתם של אסירים רבים ומעוררת שאלה ציבורית בעלת אופי כללי החורגת מעניינו הפרטני. בכך, מנסה המבקש להתגבר על המחסום הדיוני לקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי. לעניין זה, המבקש מוסיף עצמו ומפנה לדברי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13.3.10, כי "שוב לנו עניין במשקלם של מה שקרוי "תיקים פתוחים" התלויים ועומדים כנגד אסיר בכל הנוגע לראייה הכללית של עניינו וההחלטה אם לשלבו בסבב החופשות" (שורות 23-22 בהחלטת בית משפט קמא מיום 13.7.10). 4. לגופם של דברים, טען המבקש כי יש לייחס משקל לעובדה כי האירוע נשוא כתב האישום בתיק הפתוח אירע כשנה עובר לאירוע בגינו הוא מרצה את מאסרו הנוכחי, וכי מיד לאחר המעצר הוא שוחרר לדרכו ללא כל תנאים מגבילים. עוד טען המבקש לחזקת החפות וכי יש ליתן משקל לעובדה כי הוא כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום ואין מדובר בתיק פתוח בו קיימת הודאת נאשם. הוסיף המבקש וטען כי גם אם יורשע בתיק המתנהל נגדו ויופקע ממנו רישיון האסיר שלו, עדיין תעמוד לזכותו תקופת מאסר ארוכה מהתקופה המינימאלית הקבועה בחוק הנדרשת לצורך מתן היתר יציאה לחופשה. אקדים ואומר כי איני נדרש לטענה זו מאחר שהמשיבה כלל לא העלתה נימוק זה במסגרת הנימוקים לדחיית בקשתו של המבקש. 5. לטענת המשיבה, הבקשה לא מגלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. זאת ועוד, החלטת הרשות הייתה סבירה, מבוססת על נימוקים ענייניים הנוגעים לנסיבותיו הספציפיות של המבקש וככזו, אינה מקימה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. לגופן של טענות, טוענת המשיבה כי אין מקום להוציא את המבקש לחופשה, בהיותו אסיר המרצה עונש מאסר חמישי בשל עבירות דומות, ואשר מתנהל נגדו כתב אישום בגין עבירות שביצע בהיותו אסיר ברישיון. מאחר שעונש מאסר על תנאי לא הרתיע אותו בעבר מביצוע חוזר של עבירות דומות, המבקש מסכן את שלום הציבור בשל היותו עבריין רכוש. הכרעה 6. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, מאחר שבקשות אסירים ליציאה לחופשות נבחנות בפני הרשות עוד בטרם הגיען לבית המשפט המחוזי, נוהג בית משפט זה לבחון בקשות רשות ערעור על עתירות אסירים כהליך בגלגול שלישי ולהיעתר לבקשה רק במידה שיש בה כדי לעורר שאלה משפטית או שאלה ציבורית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 2568/10 ג'ית (אלן) נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 12.4.2010); רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 29.4.2010); רע"ב 6284/09 פלוני נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 3.9.2009)). עם זאת, יש המצדדים בגישה מקלה לפיה ראוי לנקוט מבחנים מרחיבים יותר למתן היתר רשות ערעור בעתירות אסירים, מאחר שעתירות אלה עוברות רק ערכאה שיפוטית אחת שבפניה נתקפת החלטת הרשות, ובשל החולשה המובנית בנקודת המוצא של אסירים (ראו – רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, (לא פורסם, 11.3.2009) פסק דינו של השופט גרוניס; רע"ב 5745/10 ערפאת סאלח נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 21.9.2010)). מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי בענייננו, דין הבקשה להידחות על פי שתי הגישות. הבקשה שלפנינו עברה גלגולים לרוב. לאחר שבקשתו נבחנה בפני הרשות, הגיש המבקש שלוש עתירות לבית המשפט המחוזי, שנדחו בזו אחר זו. יתרה מזאת, בהוראתו של בית המשפט המחוזי הבקשה אף חזרה לבחינה מחודשת של הרשות בטרם עשתה דרכה לבית משפט זה. הנה-כי-כן, עניינו של המבקש אכן נבדק לפניי ולפנים ואין במקרה דנן כדי להצדיק מבחנים מרחיבים ולהיעתר לבקשה. חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשה שלפנינו היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, אין הדבר כך, והבקשה לא מעוררת שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט. 7. מקובלת עלי טענתה של המשיבה כי במערכת השיקולים לשילובו של אסיר בסבב החופשות, קיומו של "תיק פתוח" כשלעצמו אינו מהווה מחסום אוטומאטי. ההחלטה למנוע חופשות מאסיר הינה פרי שקלול כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו. אף קריאה מעמיקה בטענותיו של המבקש מצביעה על כך. במקום אחד מלין המבקש על כך שבעוד לחלק מן האסירים יש "תיקים פתוחים" שאינם מונעים מהם יציאה לחופשות, לאסירים אחרים – והוא ביניהם – "תיקים פתוחים" המונעים מהם יציאה לחופשות. במקום אחר מוסיף המבקש כי סוגיית המשקל של "תיק פתוח" לעניין יציאה לחופשות אינה ברורה "והמשיבה נוהגת בכל מקרה בצורה הנראית בעיניה, כאשר לאו דווקא העובדה כי קיים תיק פתוח היא המכריעה". היא הנותנת כי קיומו של "תיק פתוח" אינו משמש טעם יחיד למניעת חופשות אלא מעורב בנימוקים אחרים הנוגעים לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. 8. במקרה דנן, המבקש הינו אסיר בעל עבר עשיר בביצוע עבירות רכוש. עבירות הרכוש בגינן הוא יושב במאסר הנוכחי הן בעלת אופי קרוב לעבירה של החזקת כלי פריצה בגינה תלוי ועומד כנגדו כתב אישום נוסף. מעבר לכך, המבקש מרצה עונש מאסר חמישי ולא היסס לבצע עבירות רכוש נוספות למרות מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו. השיקול לפיו רמת המסוכנות של המבקש לשלום הציבור באספקלריה של עבירות רכוש אינה מאפשרת הוצאתו לחופשה הוא שיקול רלוונטי ובעל משקל. מכאן, שהשיקולים שהביאו את הרשות לדחות את בקשת המבקש לשלבו בסבב החופשות, לא היו אך בשל קיומו של "תיק פתוח", אלא בשל מכלול נסיבותיו הספציפיות. לפיכך, דחיית בקשתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות הינה, למצער, החלטה סבירה שאינה מעלה כל עילה להתערבות בית המשפט. פעמים רבות נאמר בפסיקה כי בית המשפט לא יתערב בהחלטת הרשות מקום בו ההחלטה הייתה סבירה בנסיבות העניין, אפילו אם הוא עצמו היה נוהג אחרת. על מנת לעמוד במבחני הסבירות, החלטת הרשות לא צריכה להיות זהה להחלטה שבית המשפט היה מאמץ אילו היה במקומה של הרשות. די שההחלטה סבירה, ונקייה מפגמים כגון שקילת טעמים זרים, היעדר תום-לב או פגיעה בשוויון (רע"ב 5570/09 אדינאייב נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 4.2.2010); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743 (1998)). 9. אוסיף כי נימוקיה של המשיבה אף מצביעים על מערכת שיקולים סדורה לכאורה. חרף טענות המבקש על שרירות ולמצער על היעדר בהירות בקבלת ההחלטות לגבי יציאה לחופשות של אסירים שתלויים ועומדים כנגדם "תיקים פתוחים", ניתן להבחין בפרמטרים אשר הנחו את שיקול דעתה של הרשות. כך, למשל, הרשות נימקה כי לעומת אסירים אחרים, שבדומה למבקש עומד כנגדם "תיק פתוח" בגין אירועים שקדמו למאסרם הנוכחי, המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בהיותו אסיר ברישיון. כמו כן, הדמיון בין העבירות שעבר המבקש ב"תיק הפתוח", בהיותו אסיר ברישיון, והעבירות בגינן הוא מרצה את מאסרו הנוכחי, מצביע על היותו אסיר רצידיביסט. אלה הם פרמטרים סבירים על מנת לשמש אבן בוחן בין אסירים שונים שיש כנגדם "תיק פתוח" תלוי ועומד. נימוקים פרטניים אלה ברורים ונהירים בחוות הדעת שהגישה הרשות ביום 26.7.10 לבקשת בית משפט קמא כהאי לישנא: "מדובר בתיק פתוח בו הוגש כתב אישום כנגד האסיר אשר מתאר מעשים שביצע האסיר בהיותו אסיר ברישיון, להבדיל ממקרים בהם מדובר בתיק פתוח קודם למאסר שאין לו כל זיקה לתקופת המאסר, יתרה מכך, מדובר בעבירות דומות לעבירות בגינם מרצה האסיר את מאסור הנוכחי. [...] אין זה סביר להוציא את האסיר לחופשה אשר כבר זכה במאסרו הקודם בשחרור מוקדם אולם בחר לעשות מעשים אלו, הגם שאיננו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהאסיר לא ישוב ויחזור על עבירותיו כפי שכבר עשה ולא נסכן את שלום הציבור [...]" (ההדגשות שלי – י.ע.). במקרים שהביא המבקש כדוגמא בכתב טענותיו, הנסיבות הן שונות. כך, למשל, ברע"ב 5420/09 והניך נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 23.8.2009) החשש שהנחה את הרשויות היה כי האסיר לא ישוב מחופשתו במידה שיורשע ב"תיק הפתוח" המתנהל נגדו ומאסרו יוארך. זהו חשש מסוג אחר, להבדיל מחשש למסוכנות לשלום הציבור המתקיים בענייננו. בעע"א 1055/09 אברהם נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 14.4.2010) הנסיבות היו שונות בתכלית. שם הייתה זו המשטרה שהתנגדה ליציאת האסיר לחופשה בגין תיק שהיה פתוח מספר שנים, בעוד שירות בתי הסוהר כבר אישר את יציאתו של האסיר לחופשה. לא כך במקרה דנן, שהמבקש הוא אסיר שביצע עבירות רכוש חוזרות ונשנות למרות מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו. 9. ולבסוף, נחזור ונזכיר כי זכות האסיר לצאת חופשה אינה זכות קנויה אלא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתה של הרשות. כך נקבע פעמים רבות בבית משפט זה (ראו: רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 22.6.2004); רע"ב 10475/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 26.1.2010); עע"א 6481/01 אל-עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003); רע"ב 5713/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 9.12.2009)) וכך קבוע בפרק א סעיף ב לפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.40.00. ההחלטה על יציאתו של אסיר לחופשה הינה החלטה מנהלית ובית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה על פי אמות המידה המקובלות במשפט המנהלי. אכן, גם אם הזכות לחופשה הינה פריבילגיה התלויה בשיקול דעתה של הרשות, עדיין מדובר ב"דרך המלך" והיא מהווה "ציפייה סבירה של אדם" (ראו: רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 9.7.2007)). עם זאת, ההחלטה על יציאה לחופשה תלויה בנסיבות התנהגותו של האסיר, עברו, ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו. במקרה דנן, מכלול הנסיבות הביאו את הרשות לדחות את בקשתו של המבקש ולא מצאתי בהחלטה פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבותו של בית משפט זה. 10. בשולי הדברים אציין כי גם אם נפלה טעות עובדתית בהחלטת בית המשפט המחוזי בעתירה השנייה (עת"א 12358-01-10) בה נאמר כי "בעוד ימים ספורים אמור משפטו של העותר להיפתח בגין התיק הנוסף", הרי שהמבקש התייחס לכך בעתירה השלישית וקיבל את יומו בפני בית המשפט שדחה עתירתו בשלישית. סיכומו של דבר, שדין הבקשה להידחות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשע"א (25.11.2010). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10060350_E09.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il