דורון עקיבא נ. מר נפתלי בנט - שר החינוך

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6032/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: דורון עקיבא נ ג ד המשיבים: 1. מר נפתלי בנט – שר החינוך 2. מר שמואל אבוהב – מנכ"ל משרד החינוך 3. מר מאיר שמעוני – מנהל מחוז ירושלים ומנח"י 4. מר אלכס גליקסברג – מחמ"ד מחוז ירושלים ומפקח כולל ישיבה תיכונית 5. רשם העמותות 6. עמותת "אהבת חיים" עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 5-1: עו"ד תהילה רוט בשם המשיבה 6: עו"ד בועז ארזי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. שני היבטים מרכזיים לעתירה שלפנינו – האחד, עוסק בהתנהלות הקונקרטית שהעותר מייחס למשיבה 6 (להלן: אהבת חיים או העמותה), ובצעדים שהוא סבור כי על המשיבים לנקוט בעניין; ומשנהו, נושא אופי כללי: "להורות למשרד החינוך לפרסם הנחיות המחייבות את בתי הספר בגילוי נאות להורים על תשלומי ההורים באופן מלא ומפורט". לטענת העותר – המציג את עצמו כאב ש"חווה על בשרו גבייה מופקעת של שכר לימוד" – הורי התלמידים בתיכון אהבת חיים נדרשים לשלם סכום גבוה בהרבה מזה שעליו מדווח המוסד במערכת הייעודית שהקים משרד החינוך (להלן: מערכת אפיק). לשיטתו, יש לחייב את מוסדות החינוך לדווח על מלוא רכיבי התשלום שבו נדרשים ההורים לשאת – לרבות עלויות פנימייה וכיוצא באלה – ולמנוע מהם לחרוג מן הסכום הסופי שפורסם. מעבר לכך, הוא מאשים כי תיכון אהבת חיים מתנהל "כעסק פרטי" של גורמי ההנהלה, אשר מצויים בניגוד עניינים פסול, והתנהלותם אף באה בגדרי עבירות פליליות שונות. שעה שפניותיו בעניין למשיבים 3 ו-5 (להלן, בהתאמה: מנהל המחוז ורשם העמותות) לא זכו למענה מספק, העותר מבקש, אפוא, להורות למשיבי המדינה "לדווח מה עשו בעניין פרשת 'אהבת חיים'", ולצוות על האחרונה להשיב לטענותיו ולהחזיר תשלומים שגבתה ללא דיווח מתאים. בשולי העתירה, העותר – שטוען כי מנהל תיכון אהבת חיים איים לשבור את מטה לחמו – מבקש כי תינתן לו הגנה לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. 2. בתגובה, טענה אהבת חיים כי דין העתירה להידחות על הסף משורת נימוקים. ראשית, לעותר – שלא נפגע אישית מן ההתנהלות המתוארת בעתירה – אין לדעתה זכות עמידה. יתר על כן, היא מייחסת לעותר חוסר ניקיון כפיים, ועשיית שימוש לרעה בהליכי משפט. לדברי העמותה, מאז הפסקת עבודתו במוסד החינוכי שהיא מפעילה, העותר "מטריד" אותה "ללא הרף בנסיון לקבלת כספים אשר הוא איננו זכאי להם על פי הדין", והעתירה דנן – שבה הוא מתיימר להילחם את מלחמתו של הציבור, אך מכפיש לשווא את אהבת חיים – אינה אלא צעד נוסף במאבקו זה. אולם, למרות חשיבותו, העותר הסתיר את המידע לגבי הסכסוך הכספי – כמו גם פרטים מהותיים נוספים, דוגמת הבהרת משרד החינוך כי הסכום שגבתה העמותה כלל את עלות הפנימייה. זאת ועוד, לעתירה לא צורף תצהיר כנדרש, ומכאן שניתן לדחותה על הסף גם בשל העדר תשתית עובדתית בסיסית. על פי השקפת העמותה, יש לדחות את הסעד המופנה כלפיה גם לגופם של דברים. התשלומים, הכוללים גם את עלות הפנימייה, נגבו כדין – בהתאם לפירוט שהוצג להורים מדי שנה – ולא נפל כל פגם בתגמול שניתן למנהל המוסד עבור עבודתו האינטנסיבית. לבסוף, אין מקום למתן הגנה בגין חשיפת שחיתות, הואיל והעותר לא חשף שחיתות, אינו מאוים, ובוודאי שלא מיצה את ההליכים בעניין. מן הטעמים הללו, העמותה מבקשת לדחות את העתירה, ולחייב את העותר "בהוצאות משמעותיות". יצוין כי לאחר הגשת תגובתה המקדמית של אהבת חיים ביקש העותר לתקן את העתירה – אך בקשותיו נדחו. 3. בהמשך, הוגשה תגובת המדינה – שסברה אף היא כי דין העתירה להידחות. לשיטתה, ההנחיות הכלליות שהעותר מבקש לאמץ מעוגנות זה מכבר במכלול הנורמטיבי המסדיר את גביית תשלומי ההורים עבור פעילות בית-ספרית. בד בבד, טענות העותר עוסקות בתשלומים שנגבו עבור שירותי פנימייה – אלא ששירותים אלה אינם מהווים חלק מחינוך החובה, כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949. מדובר בשירות וולונטרי שגביית תשלום עבורו כפופה לפיקוח רק כאשר המדינה משתתפת בתשלום – ואף שיש חובה לפרסם את תעריף אחזקת התלמיד בפנימייה, הדיווח אינו מתבצע באמצעות מערכת אפיק, המוגבלת לתשלומים "בגין הפעילות הבית ספרית בלבד". העמותה ממלאת כיום אחר ההנחיות הרלוונטיות, ולכן ראשה הכללי של העתירה, כמו גם סעד ההשבה המבוקש, אינם מגלים עילת התערבות. אשר לטענות כלפי ניהולה התקין של אהבת חיים – המדינה סבורה כי יש לדחותן על הסף נוכח אופיין הכוללני והעדר תשתית עובדתית, ומשום שאת ההיבטים הפליליים, לכאורה, יש לברר באמצעות הגשת תלונה למשטרת ישראל. אף על פי כן, הובהר כי טענות העותר נבדקו בעקבות פנייתו המוקדמת למשיבים, והתברר כי גם לגופם אין בהם ממש: בית הספר מעניק לתלמידיו את השירות שבגינו נגבו התשלומים; ליקויים שנמצאו תוקנו; ולא נפל פגם בהסדרי ההעסקה של מנהל המוסד ובני משפחתו. 4. דין העתירה, על כל ראשיה, לסילוק על הסף. העותר מבקש "להורות למשיבים 1-5 לדווח מה עשו בעניין פרשת תיכון 'אהבת חיים'" – ומשיבי המדינה פרשו בתגובתם את תוצאות הבדיקה שערכו בעקבות פנייתו המוקדמת. סעד זה מוצה, אפוא, והדיון בו התייתר. דין דומה לסעד שעניינו "הגנה בגין חשיפת שחיתות"; העותר לא הניח תשתית לקיומו של "איום" המחייב הגנה, ובכל מקרה עומד לרשותו סעד חלופי, כמפורט בסעיף 3 לחוק הגנה על עובדים. לבסוף, יש לזכור כי על אף שמשרד החינוך הביא לידיעת העותר את מהות התשלום הנוסף שגבתה אהבת חיים (במכתב שצורף כנספח 2 לעתירה) – עלות הפנימייה הפועלת ליד המוסד החינוכי – נתון זה הושמט מן העתירה. גם אם אין בהשמטה כדי להכתים את העותר בחוסר ניקיון כפיים, היא מבליטה את התשתית הנורמטיבית הרעועה והחסרה שביסוד העתירה, שאינה מבהירה מדוע, לדעת העותר, יש להחיל חובות גילוי והשבה בהקשר שלפנינו – קרי, תשלומים עבור שירות וולונטרי דוגמת הפנימייה. לפיכך, ומבלי להביע עמדה לגבי ההיקף המצוי או הרצוי של חובות אלה, ההליך דנן אינו מהווה מסגרת מתאימה לדיון בסוגיה, כך שדין ראשים 1 ו-3 של העתירה להידחות על הסף. 5. מן הטעמים האמורים, העתירה מסולקת על הסף. העותר יישא בשכר טרחת ב"כ המשיבים ובהוצאותיהם בהליך דנן בסך 2,500 ₪ לכל קבוצה (משיבים 1-5, והעמותה). ניתן היום, ‏ו' בחשון התש"ף (‏4.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18060320_Z12.docx מב+מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1