שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ. גור שמואל

פסק-דין בתיק ע"א 6030/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6030/14 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערערת: שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שמואל גור 2. עזבון המנוח גורפינקל גרשון ז"ל 3. משה קליינמן 4. רחל סגלצ'יק 5. יגאל צינדר 6. זאב לרנר 7. משה וידה 8. אסתר וידה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 24.07.2014 בת"א - 1132/08 שניתן על ידי כב' השופטת א' כהן תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"ו (2.11.2015) בשם המערערת: עו"ד משה ציון; עו"ד עדן מושייב בשם המשיבים: עו"ד אבנר הקר; עו"ד גילה פלנר פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. ענייננו בערעור של שרונה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: המערערת או האגודה) נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת אביגיל כהן) בת"א 1132-08, בגדרו נקבע כי יחידות ההשתתפות בהון המניות על פי המפתח היחסי שהוקצו למערערת על ידי תנובה הן קניינם של המשיבים, חברי המערערת, ולא של המערערת; וממילא לא הייתה סמכות לאסיפה הכללית של המערערת לחלק את יחידות ההשתתפות בין כל חברי המערערת, כפי שעשתה. תמצית רקע כללי והליכים 2. תנובה נוסדה בשעתה כאגודה שיתופית מרכזית, כהגדרתה בסעיף 2 לפקודת האגודות השיתופיות, בה היו חברות למעלה מ- 600 אגודות שיתופיות (מושבים וקיבוצים), אשר שיווקו באמצעותה את תוצרתן. תמורת שירותיה נהגה תנובה לחייב את האגודות השיתופיות החברות בה בין היתר בחיוב על חשבון השתתפות בהון מניותיה בהתאם להיקף התוצרת החקלאית אשר שווקה באמצעותה. החיובים נוכו מהתמורה ששולמה לאגודה. במהלך השנים הצטברו בתנובה יחידות השתתפות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה, אשר נרשמו אצלה על שם האגודות, ואילו בדוחות הכספיים של האגודות נרשמו יחידות ההשתתפות כנכס של האגודות. בשנת 1999 התקבלה החלטה בוועידת תנובה בדבר הקצאת יחידות ההשתתפות בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה על פי שני מפתחות: האחד - מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה; השני - מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששיווקה כל אגודה לתנובה לאורך השנים (להלן: יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי). 3. בסמוך לאחר החלטה זו התגלעה מחלוקת בין אגודות לבין חבריהן בשאלה: למי שייכות יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי, האם לאגודה או לחברי האגודה אשר ייצרו בפועל את התוצרת ששווקה. לעומת זאת, לא היו עוררין על זכותה של האגודה לגבי יחידות ההשתתפות שהוקצו לה על פי המפתח האחיד. מחלוקת זו הגיעו לפתחו של בית משפט זה בבג"ץ 861/07, ע"א 2054/09, ע"א 8192/09 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: ענין ניר בנים). בפסק דין מקיף ומפורט הכריע בית המשפט כי ככלל יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי הן קניינם של חברי האגודה יצרני התוצרת ששווקה ולא של האגודה. ברם, לצד זאת הדגיש בית המשפט במסגרת מה שכינה כ"הערות אזהרה", כי - "התוצאה אליה הגענו בשלושת התיקים שבפנינו, אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים, לרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים במהלך השנים ועוד. כך, לדוגמה, ייתכן שיש אגודות שמימנו בעצמן את ההשקעה במניות תנובה, ייתכן שיש אגודות בהן לא נוהלו כרטיסי חשבונות נפרדים לחברים או לא נגבה מהחברים תשלום לרכישת מניות תנובה ועוד. בנוסף, אין בפסק דין זה כדי 'לפתוח' בהכרח החלטות שכבר נתקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב'מעשה עשוי' ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. כל חלוקה שבוצעה וכל החלטה שכבר נתקבלה יש לבחון לגופא על רקע נסיבות קבלתה, ובין היתר, באספקלריה של מידת הפגיעה ברפתנים (או במשווקי תוצרת חקלאית אחרת), 'מעשה עשוי', הסכמה, ויתור, מניעות, שיהוי, התיישנות וכיו"ב" (פסקה 117 לפסק דינו של השופט י' עמית). ובאותה רוח הדגיש גם השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בפסקה י"ד לפסק דינו: "י"ד. את חוות דעתו (פסקה 117), חתם חברי בהערות אזהרה שעניינן השלכות הרוחב שהטרידונו. הוא מציין כי התוצאה בשלושת התיקים אינה מחייבת בהכרח תוצאה זהה בכל האגודות השיתופיות, הן במבט צופה פני עבר לגבי החלטות שנתקבלו, הן במבט צופה פני עתיד לאגודות אחרות, אשר עניינן ייבחן באופן ספציפי לנסיבותיו. אל נכחד, ברי כי פסק דין נרחב של בית משפט זה יש בו משום תקדים שייעשה בו שימוש. על כן, חשובה האזהרה; כך, הן כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו ואינן נעות עתה, והן כדי שלא לפטור בעלי דין ובעלי סמכות וגם את בתי המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן. כמובן אשר נקבע כאן יובא בחשבון במקומות הראויים. הוא הדין לענייניהם של צדדים שלישיים." 4. בענייננו, בעקבות ההחלטה בוועידת תנובה, הוקצו למערערת 24,316 יחידות השתתפות, מהן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו- 15,248 יחידות על פי המפתח היחסי, ובהמשך לכך העבירה תנובה למערערת את תמורתן הכספית של יחידות ההשתתפות. ביום 3.2.2008 התכנסה האסיפה הכללית של המערערת וקיבלה החלטה, בקולות רוב מכריע של החברים, להשאיר 13% מהתמורה שהתקבלה אצל האגודה לצורך תשלומי מס ולחלק את היתרה - כולל היחידות על פי המפתח היחסי - באופן שוויוני לכל חברי האגודה. בעקבות ההחלטה נקראו חברי המערערת לקבל את הכספים המגיעים להם. 60 חברי המערערת, כולל המשיבים 8-7, התייצבו וקיבלו את הכספים. בהמשך הושג הסדר ולפיו גם המשיבים 6-1, אשר חלקו על החלטת האסיפה הכללית, קיבלו את הכספים אשר הגיעו להם בהתאם להחלטה, מבלי שיהיה בכך משום ויתור על טענותיהם. 5. המשיבים הם חברי המערערת שלא השלימו עם החלטת האסיפה הכללית בדבר חלוקת יחידות ההשתתפות באופן שוויוני בין כלל חברי המערערת ודרשו לקבל את חלקם ביחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי בהתאם לתוצרת ששיווקו בפועל באמצעות המערערת. התביעה הוגשה תחילה על ידי המשיבים 6-1, ולאחר מכן הצטרפו לתביעה גם המשיבים 8-7. 6. בפסק דינו מיום 24.7.2014 פסע בית משפט קמא בעקבות ההלכה שנקבעה בענין ניר בנים, וקבע כי יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי שהוקצו למערערת הן קניינם האישי של חבריה יצרני התוצרת ששווקה ולא של המערערת, ועל כן ביטל את החלטת האסיפה הכללית והורה לשלם למשיבים סכומי כסף כפי חלקם היחסי ביחידות ההשתתפות. 7. המערערת העלתה טענות שונות נגד פסק הדין קמא, ואולם במרכז ערעורה עמדה הטענה כי בנסיבות הייחודיות של המערערת היה מקום שלא ללכת בתלם של ההלכה בענין ניר בנים, וזאת מאחר שבהתנהלותה של המערערת מול חבריה, בשונה מהאגודות השיתופיות שנדונו בענין ניר בנים, היא נטלה על עצמה את חובות חבריה, כך דרך כלל וכך במיוחד במסגרת הסדר החובות של המערערת משנת 1998, במסגרתו נטלה המערערת על עצמה את חובות החברים ופרעה חובות אלה מכספי האגודה ותוך מימוש נכסיה. לטענת המערערת, אין הצדקה כי יחידות ההשתתפות יהיו קניינם הבלעדי של החברים מקום שהמערערת נשאה בחובות כל חבריה מתוך תפיסה של שיתוף, וכי במקרה דנן חלה ההסתייגות שקבע בית המשפט בענין ניר בנים ("הערות האזהרה"). המשיבים, מנגד, סמכו ידיהם על פסק דינו של בית משפט קמא ועל נימוקיו. דיון והכרעה 8. לאחר בחינת טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי. 9. כמצוין לעיל, בפסק הדין בענין ניר בנים מצא בית משפט זה להדגיש כי התוצאה אליה הגיע בתיקים שבפניו "אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות", וכי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים ועוד. במקרה דנן אכן קיימות נסיבות המצדיקות סטייה מהתוצאה העקרונית אליה הגיע בית המשפט בענין ניר בנים. בראש ובראשונה התנהלותה השונה של המערערת מול חבריה, ובעיקר העובדה כי במסגרת הסדר החובות משנת 1998 נטלה המערערת על עצמה את חובות כל חבריה. 10. כידוע, במהלך שנות ה- 80 של המאה העשרים נקלע המגזר החקלאי בישראל למשבר כלכלי חריף שאיים להביא להתמוטטותו. במטרה להתמודד עם משבר זה נחקק חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, שזכה לכינוי "חוק גל". החוק עיצב כלים משפטיים חריגים שיאפשרו להימנע מפירוק האגודות השיתופיות החקלאיות וחיסול פעילותן, תוך שיקומן והסדרת חובותיהן (נזכיר, כי חוקתיותו של חוק זה נדונה בפסק הדין שנודע כפרשת בנק המזרחי (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221 (1995), המהווה את אבן הדרך המרכזית ב"מהפכה החוקתית"). 11. כעולה מחומר הראיות ומפסק הדין קמא, במסגרת הליך הסדרת חובות המערערת במסגרת ההליכים לפי חוק גל, נטלה המערערת על עצמה את חובות חבריה כלפיה והגיעה להסדר עם הנושים מתוך כספי האגודה ונכסיה. הסדר זה אושר באסיפה הכללית של המערערת בדצמבר 1998. מדובר אפוא בנתון משמעותי ביותר לענין חלוקת יחידות ההשתתפות בין המערערת לחבריה. נוכח זאת, לא ייפלא כי ההחלטה באסיפה הכללית של המערערת מיום 3.2.2008, מושא ההליך שבפנינו, אשר החליטה כאמור לחלק את יחידות ההשתתפות באופן שוויוני בין כל חברי המערערת, התקבלה ברוב גדול מאוד של 84 מתוך 88 קולות, כולל רוב בעלי יחידות הייצור במערערת. 12. בדיון לפנינו, לאחר שמיעת טענות הצדדים, הבענו דעתנו כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא מעוררת קשיים ואינה משביעת רצון, וניסינו להביא את הצדדים להסכמה על הסדר אחר שיביא בחשבון, לצד ההלכה שנקבעה בענין ניר בנים, גם את הנסיבות המיוחדות במקרה הנדון, אך הדבר לא עלה בידינו. משכך אין מנוס מהכרעה. 13. נוכח המפורט לעיל - כאשר מחד גיסא, יש מקום לתת משקל לאופן בו התנהלה המערערת כלפי חבריה, בעיקר בנוגע להסדר הנושים כאמור, ומאידך גיסא, יש לתת משקל לעובדה כי יחידות ההשתתפות הצטברו לזכות המערערת במשך תקופה ממושכת, מאמצע שנות ה- 50 של המאה העשרים ועד לשנת 1992 - הגענו לכלל מסקנה כי חלוקת יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי בהתייחס למשיבים תיעשה על פי מפתח של 40% למערערת ו- 60% לחברים. 14. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שהחיוב הכספי שנקבע על ידי בית המשפט קמא לטובת המשיבים יתוקן בהתאם לחלוקה היחסית האמורה בפסקה 13. כמו כן, יבוטל החיוב של המערערת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין של המשיבים שנפסק בבית משפט קמא. לא יהא צו להוצאות בגין ההליכים בערעור זה. ניתן היום, ‏כ"ג בחשון התשע"ו (‏5.11.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14060300_B08.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il