פלוני נ. משרד הבטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 6030/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6030/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותר: פלוני נ ג ד המשיב: משרד הבטחון עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ז באלול התש"ע (06.09.10) בשם העותר: בעצמו ; עו"ד הרן רייכמן בשם המשיב: בשם הסנגוריה הציבורית: עו"ד גורני הילה עו"ד יואב ספיר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר הנו אסיר המסיים בימים אלה לשאת במאסרו. הוא מבקש כי נורה למשיבים ליתן לו היתרי שהיה מתחדשים בישראל או רישיון ישיבה זמני ממועד שחרורו מבית הסוהר ועד שיעזוב את ישראל, הואיל ובשיבתו לשטחים הנתונים לשליטתה של הרשות הפלסטינית, כרוכה בסכנת חיים עקב מה שהגדיר "כשיתוף פעולה עם מדינת ישראל". כמו כן, נתבקשנו להורות למשיבים לסייע לעותר לצאת מישראל אל הפיליפינים שם חיים אשתו וילדיו. 2. מתגובת המשיבים לעתירה מיום י"ט באלול התש"ע (29.8.10) עולה, כי אין זו הפעם הראשונה שהעותר מבקש לסייע לו להגר לפיליפינים, וכבר בשנת 2001 הונפקה לו תעודת מעבר, אולם הוא לא פעל כדי לקדם את יציאתו מישראל. במקום זאת הוא המשיך לבצע עבירות פליליות עליהן נדון למאסר, וכאמור, באחרון שבהם הוא מסיים לשאת בימים אלה. בשנת 2009 שב העותר וטען כי נשקפת לו סכנה בתחומי ה"אזור", ועל כן חזר וביקש ליתן בידו רישיון שהייה עד להסדרת מעמדו בפיליפינים. בעקבות דיון שקיימה וועדת המאוימים בעניינו, היא הגיעה למסקנה כי לא נשקפת סכנה לחייו באזור, ומאידך, עברו הפלילי מלמד כי נשקפת ממנו סכנה לציבור אם ישוחרר לתחומי ישראל. עם זאת, החליטה ועדת המאוימים, בחודש פברואר 2010 כי ככל שהעותר יציג מסמך על נכונותה של מדינה זרה לקלוט אותו לתחומה, תיבחן מול הגורמים הרלבנטיים האפשרות לסייע לו. בהודעה משלימה מיום 5.9.2010 הוסיפו המשיבים והסבירו, כי אשתו של העותר יכולה לפנות לשלטונות הפיליפינים, שם מקום מושבה, בבקשה להתאחד עם בעלה, וככל שבקשה זו תאושר תיבדק האפשרות ליתן לעותר תעודת מעבר. בעקבות הדיון שקיימנו בעתירה בנוכחות הצדדים, מיהר בא-כוח העותר לשגר לנו הודעה נוספת בכתב לפיה שוחח עם אשת המערער וזו טענה בפניו כי שלטונות ארצה מתנים את הטיפול בעניינו של העותר בכך שיהיה בידו דרכון. 3. אנו סבורים כי העמדה בה נקטו המשיבים היא המרב שניתן היה לעשות עבור העותר, והעובדה שהוא לא עשה דבר כדי לקדם את הגירתו מאז שנת 2001, ולמצער, מאז חודש פברואר 2010, מעוררת חשד כי הוא לא נלהב לצאת מישראל. מדעתנו לא שינינו גם לאחר שהאזנו ברוב קשב לטיעונו של עו"ד רייכמן, בא-כוחו המלומד של העותר, ועיינו בהודעתו המשלימה. באשר לאותה טענה בדבר התניית השלטונות בפיליפינים כי הטיפול בעניינו של העותר מחייב שהוא יחזיק בדרכון, לא נוכל להתייחס לטענה זו על בסיס שיחת טלפון שקיים בא-כוח העותר עם אשת שולחו, ומותר להניח כי אם יוצג מסמך של השלטונות באותה ארץ המאשר זאת, ישקלו המשיבים כיצד לסייע לעותר להתגבר על משוכה זו. 4. נוכח האמור, אנו מחליטים לדחות את העתירה. עם זאת, אנו מורים כי הרחקתו של העותר מישראל תעוכב במשך 60 ימים, כדי ליתן בידו אפשרות להסדיר את יציאתו לפיליפינים או לשטחה של ירדן, על פי החלופות שהציעו המשיבים בתגובתם מיום 5.9.10. רשמנו לפנינו את הסכמתו של עו"ד רייכמן כי יוצא נגד שולחו צו משמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בשולי פסק-הדין נוסיף, כי בגדרה של עתירה זו הועלתה בפנינו סוגיה חשובה – אם הסנגוריה הציבורית מוסמכת לייצג עותרים בהליכים מנהליים, אולם לא ראינו מקום לשמוע טיעונים לעניין זה, אף שהצדדים נערכו לכך, הואיל ולא ראינו צורך להכריע באותה שאלה בעתירה הנוכחית, ונעשה זאת בבוא השעה. ניתן היום, כ"ח באלול התש"ע (07.09.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10060300_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il