עיריית ראשון לציון נ. ציונה נחום

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 603/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערת: עיריית ראשון לציון נ ג ד המשיבה: ציונה נחום ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז מיום 4.12.2023 בת"צ 42392-04-16, ת"צ 47218-07-17 ות"צ 38400-06-19 שניתנה על ידי כב' השופטת מיכל נד"ב תאריך הישיבה: י"ח בשבט התשפ"ד (28.1.2024) בשם המערערת: עו"ד אשר אלוביץ; עו"ד דניאל זרימאני בשם המשיבה: עו"ד יעל דיין; עו"ד שלמה תוסיה-כהן; עו"ד צבי כהנא פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: הערעור דנן הוגש נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מיכל נד"ב) בת"צ 42392-04-16, ת"צ 47218-07-17 ות"צ 38400-06-19 מיום 4.12.2023, במסגרתה נפסקו למשיבה ולבאי הכוח המייצגים גמול ושכר טרחה לאחר שניתן פסק דין חלקי בתובענה הייצוגית, לטובת הקבוצה. הערעור נסוב כל כולו על אופן חישובם של שיעורי הגמול ושכר הטרחה לתובע ולבא הכוח המייצג בעבור ניהולה של תובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית. רקע והשתלשלות העניינים ביום 21.4.2016 הגישה המשיבה, גב' ציונה נחום (להלן: גב' נחום), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המערערת, עיריית ראשון לציון (להלן: העירייה), לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות): "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" (ת"צ 42392-04-16. להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור בטענה כי העירייה גבתה ממחזיקי נכסים בשטחה תשלומי ארנונה ביתר עקב כך שהחל משנת 2016 לא הצמידה את חיובי הארנונה למדדים שליליים, וזאת בניגוד לסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. המדובר בבקשה שנייה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה גב' נחום, לאחר שבקשת אישור קודמת נדחתה לאור הודעת העירייה על חדילה, לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, במסגרתה הצהירה כי "ממועד מתן ההודעה ואילך, יוצמדו תשלומי הארנונה המשתלמת בהסדר תשלומים לשינוי במדד, גם כאשר המדד הוא שלילי" (ת"צ (מרכז) 35865-09-13 נחום נ' עירית ראשון לציון (7.4.2014). ראו סעיף 2 להודעת העירייה בהליך זה מיום 3.12.2013 (להלן: הודעת החדילה ו-ההליך הקודם, בהתאמה)). ואולם, בראשית שנת 2016 שינתה העירייה ממדיניותה והחלה לפעול בניגוד לאמור בהודעת החדילה בהליך הקודם, וזאת בהתבסס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"מ (מחוזי חיפה) 48532-04-14 אבו שנב נ' מועצה אזורית מטה אשר עיריית טירת כרמל (28.10.2015) (להלן: עניין אבו שנב), אשר דחה שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהעלו טענה דומה. על רקע האמור, הוגשה בקשת האישור דנן. הסעד שהתבקש בבקשת האישור הוא השבה של הסכום שנגבה ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הן ביחס לסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, והן כלפי סכומים אשר ייגבו מיום הגשת בקשת האישור ועד שיינתן פסק דין בתובענה הייצוגית. עוד התבקש להורות לעירייה על הפסקת הגבייה כלפי העתיד. ביום 13.7.2017, במהלך דיון שהתנהל במעמד הצדדים, הללו קיבלו את הצעת בית המשפט קמא, לפיה בקשת האישור תאושר בהתאם לנימוקי בית המשפט המחוזי בת"צ (מרכז) 32239-05-13 גרטנר נ' עיריית פתח תקווה (21.10.2014), במסגרתו נדונה טענה דומה, תוך שתישמר זכותה של העירייה להשיג על החלטת האישור נוכח פסק הדין בעניין אבו שנב. לפיכך, אישר בית המשפט קמא את בקשת האישור (להלן: החלטת האישור), ובעקבותיו הגישה העירייה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה אשר נדחתה ביום 6.5.2020 (בר"מ 6878/17 עיריית ראשון לציון נ' נחום (6.5.2020) (להלן: בקשת רשות הערעור)). נפסק, כי הצמדת תשלומי הארנונה למדד חלה בין אם השינוי במדד הוא חיובי ובין אם הוא שלילי. עוד נקבע כי רשות רשאית לחזור בה מהודעת חדילה ולחדש את הגבייה בגינה הוגש ההליך הייצוגי רק בהתקיים אחד משני חריגים אשר אינם מתקיימים בענייננו: נחקקה חקיקה חדשה המכשירה את הגבייה או; יצאה הלכה מבית משפט זה הקובעת כי הגבייה הייתה כדין. להשלמת התמונה יצוין כי הקבוצה שבשמה אושר ניהולה של התובענה הייצוגית בהחלטת האישור היא "כל הנישומים המחזיקים בנכסים בתחומה המוניציפאלי של [העירייה] ששילמו את תשלומי הארנונה בהסדר תשלומים בארבעה חודשים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד מועד הגשתה" (פסקה 2 להחלטת האישור). לפיכך, הגישה גב' נחום בקשות נוספות לאישור תובענה כייצוגית בגין אותה עילה המתייחסות לתקופה המאוחרת למועד הגשת בקשת האישור (ת"צ 47218-07-17 ות"צ 38400-06-19), אשר הדיון בהן עוכב עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור. לאחר פסק הדין בבקשת רשות הערעור, ונוכח האמור בו, הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן לצורך הבאת שלושת ההליכים לסיומם. בהמשך לכך, ביום 14.4.2021 הוגשה בקשה מוסכמת למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הכלכלן מרק פיסחוב (להלן: המומחה פיסחוב), על מנת שיכמת את היקף הגבייה העודפת שהתבצעה על ידי העירייה. לאחר שהתקבלו התייחסויות הצדדים ונערכו מספר תחשיבים, ביום 29.6.2022 הגיש המומחה פיסחוב לבית המשפט קמא חישוב כלכלי של היקף ההשבה לקבוצה, וביום 17.4.2023, בסופו של דיון שנערך במעמד הצדדים ובהשתתפותו של המומחה פיסחוב, הצדדים הסכימו כי סכום ההשבה לקבוצה, הכולל את רכיבי הקרן וההצמדה (ללא רכיב הריבית), יעמוד על 12,205,684 ש"ח (להלן: הסכום המוסכם). עוד הסכימו הצדדים, בכל הנוגע לרכיב הריבית שיש להוסיף לסכום ההשבה (לרכיב הקרן), להחיל בעניינם את ההכרעה שתינתן בעע"מ 6693/22 עיריית פתח תקווה נ' קופל (להלן: עניין קופל), התלוי ועומד בפני בית משפט זה. בעקבות זאת, ביום 6.5.2023 ניתן פסק דין חלקי בתובענה הייצוגית המורה על תשלום הסכום המוסכם, בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום ההשבה בפועל, תוך שנקבע כי פסק דין משלים, בכל הנוגע לרכיב הריבית, יינתן לאחר הכרעת בית המשפט העליון בעניין קופל. כן נקבעו מועדים להגשת טיעוני הצדדים לעניין גמול ושכר טרחה. גב' נחום סברה כי בהתאם לשיטת האחוזים שנקבעה בפסק הדין בעניין ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012), ולמפתח שהוצע בו, יש לפסוק לה ולבאי הכוח המייצגים גמול ושכר טרחה בשיעורים של 2.5% ו-21.8%, בהתאמה, מהסכום המוסכם. בתוך כך, ציינה גב' נחום כי ההליך התנהל למעלה מ-7 שנים, במהלכו נוהלו דיונים בשתי ערכאות שיפוטיות והוגשו שלוש בקשות לאישור תובענה כייצוגית (טרם ההלכה שנפסקה בדנ"מ 8626/17 מנירב נ' מדינת ישראל- משרד האוצר-רשות המיסים (11.11.2020)), על מנת למצות את חובת ההשבה עד תום, וכן נדרשו להשקיע משאבים גם בקשר לאופן ביצוע החישוב שערך המומחה פיסחוב. עוד צוין כי ההליך היה כרוך בסיכון מצדם של גב' נחום ובאי הכוח המייצגים נוכח פסיקות סותרות של הערכאות הדיוניות בסוגיה הנדונה. בנוסף, גב' נחום טענה כי להליך תרומה ציבורית כפולה: פעם אחת, בכך שהביא לפסיקתן של שתי הלכות חשובות בבית המשפט העליון (במסגרת בקשת רשות הערעור); ופעם שנייה בהעמדת התנהלותה של העירייה לביקורת שיפוטית באופן מהיר, בסמוך לתחילת הגבייה בניגוד להודעת החדילה בהליך הקודם. העירייה, מנגד, גרסה כי יש לפסוק לגב' נחום ולבאי הכוח המייצגים גמול ושכר טרחה בשיעורים מינימאליים, באופן שמחד גיסא ישקף את ההוצאות הריאליות ומאידך גיסא יתחשב בכך שמדובר בכספים המשולמים מקופת העירייה שאינה אלא קופת הציבור. בראשית דבריה ציינה העירייה כי עמדתה בכל הנוגע לאופן הגבייה נסמכה על פסק הדין בעניין אבו שנב, שהיה בתוקף באותה עת, ומיד לאחר הכרעתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור היא פעלה לשינוי התנהלותה. מכאן, לשיטתה, שאין לראות את התנהלותה בחומרה. כמו כן, טענה העירייה כי לא מדובר בהליך מורכב או כזה הדורש מומחיות, ואף אין הוא כרוך בסיכון מיוחד. בנוסף נטען כי מצדם של גב' נחום ובאי הכוח המייצגים לא הושקעו משאבים משמעותיים בניהול ההליך, וממילא הללו לא הביאו כל פירוט או ראיה בעניין. לבסוף, הקדישה העירייה חלק ניכר מטיעוניה למשנה הזהירות בו יש לנהוג בכספי ציבור, מהם משולמים הגמול ושכר הטרחה. ביום 4.12.2023 הכריע בית המשפט קמא בסוגיית הגמול ושכר הטרחה, וקבע כי אלו יעמדו על שיעורים של 234,349 ש"ח, ו-2,284,904 ש"ח, בהתאמה. זאת, תוך שאימץ את מרבית טיעוניה של גב' נחום בעניין. הערעור דנן על החלטת בית המשפט קמא ערערה העירייה, וביום 28.1.2024 התקיים לפניי דיון קדם-ערעור בתיק (ביחד עם עע"מ 9032/23). במסגרת הדיון הודיעו הצדדים כי הם מסכימים להצעת בית המשפט, לפיה הערעור יוכרע על דרך של ביצוע הפחתה מסוימת בגמול ובשכר הטרחה שפסק בית המשפט קמא, וזאת בסכום שייקבע על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. כן הותר לצדדים להגיש טיעונים קצרים בעניין. בטיעוניה, גורסת העירייה כי הסכומים שפסק בית המשפט קמא הם מופרזים באופן בלתי מתקבל על הדעת. כך בכלל, וכך בהתחשב בעובדה שטרם ניתנה הכרעה ברכיב הריבית אשר עשויה להגדיל את הסכום שייפסק לטובת הקבוצה. את עיקר יהבה משליכה העירייה על הטענה כי הגמול ושכר הטרחה משולמים מקופת העירייה שהיא לא אחרת מקופת הציבור, ומכאן שנדרש לנקוט בריסון ומשנה זהירות בקביעת גמול ושכר טרחה נגד רשויות מקומיות, שכן קביעת סכומים גבוהים יתר על המידה מביאה לפגיעה קשה בקופה הציבורית אשר משמעותה פגיעה בתושבים ובשירותים הניתנים להם. כן חוזרת העירייה על יתר טיעוניה בפני בית המשפט קמא. גב' נחום טוענת כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בפסיקת גמול ושכר הטרחה. לשיטתה, טענת העירייה בכל הנוגע לפגיעה בקופה הציבורית נטענה בעלמא, וממילא היא מנועה מלהעלותה לאור התנהלותה – הן משום שאלמלא חזרה בה מהודעת החדילה בהליך הקודם באופן חד צדדי, ההליך דנן לא היה בא לעולם; והן משום שגם לאחר הגשת בקשת האישור, המשיכה העירייה לגבות תשלומי ארנונה ביתר, ואף לאחר הכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור התנהלה בעצלתיים, דבר שהוביל להגדלת סכום ההשבה שבינתיים הוסיף לתפוח. עוד טוענת גב' נחום כי מטרתם של הגמול ושכר הטרחה היא לתמרץ הגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות, תוך התחשבות בתשומות שהושקעו בהליך, ומכאן שמיהות הנתבע איננה רלוונטית; ובוודאי שאין הצדקה להוסיף על ההגנות שניתנו לרשויות ציבוריות בחוק אשר משקללות את הצורך בשמירה על כספי הקופה הציבורית. לבסוף ולחלופין, נטען, כי ככל שייקבעו פרמטרים שונים לפסיקת גמול ושכר טרחה בתביעות נגד רשות ציבורית, יש להחילם באופן פרוספקטיבי. למען שלמות התמונה יצוין כי הסכום הכולל שהושב עד כה לקבוצה לפי הסדר הפשרה עומד על 12,913,567.40 ש"ח (הכולל תוספת הפרשי הצמדה עד לתשלום בפועל), והוא אינו שנוי במחלוקת. עוד יוזכר כי בתובענה הייצוגית ניתן פסק דין חלקי בלבד, וכי הגמול ושכר הטרחה בהם עסקינן מתייחסים אליו בלבד. השאלה אם יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה נוסף ככל שסכום ההשבה הכולל יוגדל בעתיד בעקבות שיפסק בעניין קופל (ראו פסקה 6 לעיל) אינה מונחת לפנינו, והיא תוכרע בבוא העת, כשמכלול טענות הצדדים לגביה שמורות להם. לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, ושקלנו את מכלול נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש להפחית את סכום הגמול ושכר הטרחה, כך שהגמול לגב' נחום יעמוד על 180,000 ש"ח (כולל מע"מ) (במקום 234,349 ש"ח), ושכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים יעמוד על 1.6 מיליון ש"ח (כולל מע"מ) (במקום 2,284,904 ש"ח). למען הבהירות נציין כי סכום זה מהווה בקירוב 2/3 מהסכום המירבי אותו ניתן לפסוק כגמול ושכר טרחה בהתאם להלכה הנוהגת בתובענות ייצוגיות (ראו רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן, פסקאות 50-48 (17.3.2024)), כאשר ההפחתה משקפת את ההתחשבות בכך שמדובר בתובענה ייצוגית המתנהלת נגד רשות ציבורית, אשר אין לה משל עצמה, אלא הכספים המשולמים על ידה כספי הציבור הם (לכך שמדובר בשיקול המצדיק מתינות בקביעת גובה הגמול ושכר הטרחה, ראו, בין השאר, עע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מנהל המכס ומס בולים, פסקה 32 (27.12.2010); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול, פסקה 36 (25.12.2012); עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס, פסקאות כ"ה ו-ס' (23.7.2015) (נוהל דיון נוסף במסגרת דנ"מ 5519/15 אך לא בעניין זה); עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני, פסקה 16 (21.2.2018)). בכך מתמצה הטיפול בערעור. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏ט"ו באדר ב התשפ"ד (‏25.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24006030_Y06.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1