שארלי (שואקי) זיינה נ. ריטשרד מינו זיינה

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 60242-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המבקש: שארלי (שאוקי) זיינה נגד המשיבים: 1. ריטשרד מינו זיינה 2. סלימאן פואד 3. סימון רושרוש 4. לשכת רישום המקרקעין נוף הגליל (טאבו) נצרת עילית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט י' אברהם) בת"א 37418-06-24 מיום 24.3.2025 בשם המבקש: עו"ד אמיר גנטוס בשם משיב 1: עו"ד ניזאר חדאד בשם משיב 2: עו"ד מרואן מויס פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט י' אברהם) מיום 24.3.2025 בת"א 37418-06-24, בה נדחתה בקשת המבקש לאפשר לצדדים לקיים הליכים מקדמיים ולהורות למשיב 1 להמציא מסמכים שונים. הרקע לבקשה בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לזכויות בשלוש חלקות מקרקעין בצפון הארץ. סכסוך זה הוביל את המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי ביום 16.7.2024 תביעה נגד המשיבים, בה עתר למתן סעדים הצהרתיים לפיהם הוא בעל הזכויות בחלקות. בית המשפט המחוזי הורה למשיבים להגיש כתבי הגנה מטעמם, וקבע כי קדם משפט יתקיים ביום 29.12.2024. אלא שבעקבות בקשות להארכת מועד להגשת כתבי ההגנה מטעם המשיבים, ביום 12.12.2024 הורה בית המשפט על דחיית קדם המשפט ליום 4.3.2025. בהמשך הוגשו בקשות ארכה נוספות, בין היתר על ידי משיבים 4-3 שבקשותיהם הוגשו בהסכמת המבקש, ובסופו של דבר כתבי הגנה מטעם משיבים 1, 2 ו-4 הוגשו בימים 13.11.2024, 31.12.2024 ו-22.1.2025 (בהתאמה). בכל הנוגע למשיב 3, המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו חל ביום 10.1.2025, אך רק בחלוף כחודשיים, ביום 3.3.2025 – יום אחד בלבד לפני קדם המשפט שנקבע, הוא הגיש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעמו. בית המשפט נעתר לבקשה ועוד באותו היום הוגש כתב ההגנה. במהלך ישיבת קדם המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מחיקת התביעה לגבי אחת מבין חלקות המקרקעין מושא הסכסוך, וכן למחיקת משיב 3 מהתביעה. בהמשך הם הגיעו להסכמה גם לגבי חלקה נוספת. בעקבות זאת ניתנו פסקי דין חלקיים, וביום 13.3.2025 ניתנה החלטה הקובעת הוראות שונות בנוגע להמשך ניהול ההליך לגבי החלקה השלישית. באותה החלטה צוין כי לא הוגשה "רשימת בקשות" מטעם מי מהצדדים, ועל כן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, תעודת עובד ציבור וחוות דעת ככל שנדרש. בחלוף 4 ימים ביום 17.3.2025 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה בה טען כי מאחר שרק ביום 3.3.2025 הוגש כתב ההגנה האחרון, טרם חלף המועד לקיום הליכים מקדמיים ולהגשת רשימת בקשות ורשימת עדים. על כן התבקש בית המשפט לאפשר לצדדים למצות את ההליכים המקדמיים עד תום. עוד התבקש בית המשפט להורות למשיב 1 להמציא את מסמכי המקור של השטר שמכוחו הוא נרשם כבעל הזכויות בחלקה שנותרה במחלוקת, וזאת לצורך עריכת חוות דעת בידי גרפולוג. ביום 24.3.2025 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע כי מלשונן של תקנות 57-56 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) עולה כי דרישות לגילוי ועיון במסמכים ניתן להעביר גם טרם הגשת כתב ההגנה האחרון, וכי בקשה בעניין גילוי מסמכים תוגש לא יאוחר מ-20 ימים לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט הראשונה. מועד זה חלף, והגשת הבקשה תביא לסרבול ההליך ולהשבתו לאחור במקום לקדמו, דבר המנוגד לתכלית התקנות. מכאן הבקשה שלפנַי, בה טוען המבקש כי החלטת בית המשפט מנוגדת להוראות הדין. משמעותה של ההחלטה הלכה למעשה היא כי אין לקיים הליכים מקדמיים כלל, ובכך יש כדי לפגוע באופן ממשי בזכויות הצדדים ובניהול ההליך. זאת שכן הליכים אלה מגבשים תשתית הכרחית להליך משפטי צודק, ראוי והוגן. כך בכלל וכך בפרט במקרה זה, בו התבקש גילוי של מסמך מהותי ביותר הנוגע לליבת המחלוקת. בעקבות קביעותיו של בית המשפט בעניין ההליכים המקדמיים והחלטתו שלא להיעתר לבקשה לגילוי מסמך ספציפי הנוגע לליבת המחלוקת, נגרם למבקש עיוות דין מובהק. כפי שנקבע על ידי בית משפט זה בעבר, הרצון לקדם את ההליך מבורך, אך הוא לא יכול להצדיק פגיעה בזכויותיהם המהותיות והדיוניות של הצדדים, ויש לנהל משפט צדק. במקרה זה ברור שהתיק מצוי עוד בראשיתו, ואין חולק כי לא קוימו הליכים מקדמיים בשים לב לכך שכתב ההגנה מטעם משיב 3 הוגש יום אחד בלבד לפני דיון קדם המשפט. המבקש הוסיף כי הקביעה לפיה ניתן להעביר דרישות לגילוי ועיון מסמכים לפני הגשת כתב ההגנה האחרון סותרת את לשון תקנות 57-56 לתקנות, המורות מפורשות כי יש לעשות כן לאחר הגשת כתב הטענות האחרון. עוד הוסיף כי בהתאם לתקנה 61 לתקנות, ישיבת קדם המשפט תיקבע לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, שהוא כתב התשובה או המועד שחלף להגשתו, ועל כן שגה בית המשפט כשקבע את קדם המשפט קודם לכן. נוכח כל האמור התבקש להורות על ביטול ההחלטה מיום 24.3.2025, ולהורות על קביעת קדם משפט תוך מתן אפשרות לצדדים למצות את ההליכים המקדמיים ביניהם. משיב 1 טען מצדו כי דין הבקשה להידחות. לטענתו לא נפל פגם במועד קדם המשפט, שכן כל כתבי הטענות הוגשו לפניו. אמנם, הדיון התקיים לפני שהוגש כתב תשובה, אולם התנהלותו של המבקש – אשר לא העלה כל טענה בעניין במסגרת קדם המשפט – מלמדת כי הוא ויתר על זכותו לעשות כן, כך שאין כל קושי בהיבט זה. עוד נטען כי המבקש כלל לא פנה למשיב 1 על מנת לבקש לעיין במסמכים, ועל כן לא היה כל בסיס להגשת בקשה בעניין זה לבית המשפט. לכך יש להוסיף כי בהתאם להוראות התקנות, תנאי מקדים לקבלת צו לעיון במסמכים הוא השלמת הליכי גילוי מסמכים, וגם מטעם זה לא היה מקום לפנות לבית המשפט בעניין. משיב 2 טען גם הוא כי דין הבקשה להידחות. לשיטתו, בית המשפט ביצע הערכה סבירה של מועדי הגשת כתבי הטענות וקבע מראש מועד דחוי לקדם משפט. דרך ניהול זו של הדיון היא סבירה ומקובלת ומאפשרת לבית המשפט לשלוט ביומנו. ככל שהמבקש לא רצה לבקש פסק דין בהיעדר הגנה נגד משיב 3, היה עליו לבקש מבית המשפט לדחות את קדם המשפט. אלא שהוא לא עשה כן, ואף התייצב לקדם המשפט ולא העלה כל טענה בעניין. לא זו אף זו, במסגרת דיון קדם המשפט המבקש אף קיבל את הערת בית המשפט לפיה לא היה מקום לצרף להליך את משיב 3 וביקש למחוק את התביעה נגדו. בנסיבות אלה, הרושם הנותר הוא שצירופו של משיב 3 להליך נעשה בחוסר תום לב, ואין לאפשר למבקש להישען על מועד הגשת כתב ההגנה מטעמו בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור. המבקש גם יכול היה למצות את ההליכים המקדמיים מול יתר המשיבים, וההמתנה עד להגשת כתב הטענות האחרון נוגדת את לשון ורוח התקנות. בנוסף העיר משיב 2 כי מצופה היה שבקשת רשות הערעור תוגש בתכוף לאחר מתן החלטת בית המשפט ולא בחלוף כחודשיים, ודי בשיהוי זה כדי לדחותה. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובות המשיבים, החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי בתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. משכך המבקש ייקרא להלן: המערער. אומר כבר עתה שהגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בעיקרו. להליכי הגילוי והעיון במסמכים חשיבות רבה בהליך האזרחי, וקיומם הנאות מהווה תנאי בסיסי לניהולו של הליך שיפוטי ראוי והוגן (תקנה 60(א) לתקנות). הטעם לכך נעוץ בתרומתם הרבה של הליכים אלה ליעילות הדיונית, לניהול ההליך ב"קלפים פתוחים", לשוויון ולהגינות הדיונית ולהגעה לחקר האמת (ע"א 151/24 עו"ד יקיר ניידיק נ' אינוזמצב, פסקה 2 לחוות דעתי (16.4.2024) (להלן: עניין ניידיק); רע"א 6660/22 מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח (5.2.2023); ער"א 5891/22 גנוסר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 9 (18.12.2022); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 34-29 (2021) (להלן: עמית)). אופן הביצוע והיישום של הליכי הגילוי והעיון, לרבות משלוח שאלונים, מפורט בתקנות 59-56 לתקנות המורות כדלקמן (ההדגשות הוספו): 56. (א) לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון או בתוך מועד אחר שיורה בית המשפט, בעל דין רשאי לשלוח לבעל דין אחר שאלון שיכלול שאלות ובלבד שהן נוגעות לעניין הנדון ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה ורשאי בעל דין להציג מסמך הנוגע לדברים הנדונים חלף מענה לשאלון; התשובה לשאלון תינתן בתצהיר בתוך שלושים ימים מיום מסירת השאלון או בתוך מועד אחר שיורה בית המשפט. [...] 57. לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, או במועד אחר שיורה בית המשפט, יחליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים המאמתים את רשימת כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין ושאיתר בעל הדין לאחר חקירה ודרישה; אם המסמך אינו מצוי עוד ברשותו או בשליטתו, יפרט את הנסיבות הקשורות לכך. 58. עד שלושים ימים לאחר שהחליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים לפי תקנה 57, או במועד אחר שיורה בית המשפט, ישלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים ויאפשרו האחד לבעל הדין השני לצלם את המסמכים או לסרוק אותם על חשבון בעל הדין שביקש את העיון. 59. (א) בקשה בעניין הליך גילוי ועיון, לרבות בקשה בעניין מענה לשאלון או לגילוי או עיון במסמך פלוני, תועלה ברשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג). [...]. מתקנות אלה עולה כי הליכי הגילוי והעיון בין הצדדים נעשים בשני שלבים. בשלב הראשון, באפשרותם לשלוח שאלון ועליהם להחליף ביניהם תצהירי גילוי מסמכים, וזאת לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהוגש "כתב הטענות האחרון". יצוין כי "כתב הטענות האחרון" מוגדר בתקנה 6 לתקנות כ״כתב התשובה או המועד שחלף להגשתו – לפי המוקדם [...]״. בשלב השני, עד שלושים ימים לאחר החלפת תצהירי הגילוי ולאחר מסירת השאלון (ככל שנשלח), על הצדדים למסור תשובה לשאלון בתצהיר, וכן להשלים את הליכי העיון במסמכים ולאפשר זה לזה לצלמם או לסרוק אותם. כפי שניתן להיווכח, התקנות קובעות עד לאיזה מועד ניתן לבצע את השלב הראשון של הליכי הגילוי והעיון ("לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון"), אך הן אינן קובעות החל מאיזה מועד ניתן לעשות כן. עם זאת, הנחת היסוד היא שהליכי הגילוי והעיון במסמכים יחלו רק לאחר השלמת הגשת כל כתבי הטענות על ידי בעל הדין. זאת שכן כתבי הטענות הם שתוחמים את גדרי המחלוקת בין הצדדים, ולאורם נבחנת השאלה מהם המסמכים הרלוונטיים שיש לגלותם במסגרת ההליך (רע"א 4813/22 תאגיד – סקרינטק (2004) בע"מ נ' תאגיד – כפר המכביה בע"מ, פסקה 17 (15.8.2022) (להלן: עניין סקרינטק); עמית, עמ' 36, 43 ו-58-57; והשוו: רע"א 425/11 מעבדות ד"ר מלומד בע"מ נ' סובל, פסקאות 5-4 (31.3.2011); רע"א 7946/18 המוסד לביטוח לאומי נ' נגאש, פסקה 7 (10.12.2018)). לא בכדי אפוא נקב מחוקק המשנה בהגשת כתב הטענות האחרון כעוגן הרלוונטי שממנו נמנים הימים לביצוע הליכי הגילוי והעיון. יצוין כי בעבר, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, גילוי המסמכים היה מותנה בדרישה מטעם בעל הדין שכנגד. לעומת זאת כיום קיימת חובת גילוי "אוטומטית", וזאת ללא כל צורך בפניית בעל הדין שכנגד או במתן החלטה שיפוטית (עניין ניידיק, פסקה 14; רע"א 5361/23 סלקום ישראל בע"מ נ' השקמה אן. ג'י. אן. תקשורת בינלאומית 105 בע"מ, פסקה 25 (31.12.2023); רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (20.1.2021); רע"א 4999/21 עו"ד עמוס גבעון נ' עו"ד נעמי וייל, פסקה 7 (21.7.2021) (להלן: עניין גבעון); עמית, עמ' 44-43). ביסוד שינוי זה עמד הרצון להגביר את השקיפות בין בעלי הדין, וכן ליתן פתרון לפרקטיקה שרווחה בעבר לפיה בקשות למתן צו גילוי מסמכים הועלו לראשונה בישיבת קדם המשפט, דבר שפגע באפקטיביות הישיבה וביכולתה לשמש כלי לקידום ההליך לגופו (עניין גבעון, פסקה 7; עמית, עמ' 49; דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 4 (להלן: דברי ההסבר)). מכאן גם נלמד שאת הליכי הגילוי והעיון בין הצדדים יש למצות לפני מועד קדם המשפט (וראו גם: עניין גבעון, פסקה 7). על אף שניהול הליכי הגילוי והעיון מופקד בידי הצדדים, יישומם עלול להביא למחלוקות אשר לצורך פתרונן תידרש מעורבות של בית המשפט. לכן קובעת תקנה 59(א) כי הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט בקשה בעניין הליך גילוי ועיון, לרבות לגבי מענה לשאלון, כאשר המקום להעלותה הוא במסגרת "רשימת הבקשות" המוגשת לפי הוראות תקנה 49(ג). רשימת הבקשות גם היא חידוש של התקנות שנועד לייעל את בירור וניהול ההליך המשפטי, ובפרט למנוע "טפטוף" של בקשות המוגשות לבית המשפט. ייעול ההליך נעשה באמצעות "עוצר בקשות" – היינו איסור על הגשת בקשות (זולת סוגי בקשות מסוימים) בתקופה שבין הגשת כתב הטענות האחרון לבין מועד ישיבת קדם המשפט הראשונה – תוך חיוב בעלי הדין להגיש לבית המשפט, לא יאוחר מ-20 ימים לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט הראשונה, רשימה של הבקשות בהן הם חפצים שבית המשפט ידון (תקנה 49(א) ו-(ג); ראו גם: רע"א 65525-05-25‏ פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (16.6.2025); יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 363 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, 2025) (להלן: רוזן צבי); דברי ההסבר, עמ' 23-22). יצוין כי עובר להכללתה של בקשה ברשימת הבקשות על ידי בעל דין, עליו לעדכן את בעל הדין שכנגד בדבר כוונתו לעשות כן 7 ימים מראש (תקנה 49(ד)); וכי לאחר הגשת רשימת הבקשות עומדת לבעל הדין שכנגד האפשרות להשיב לה בתוך ארבעה עשר ימים מיום שהומצאה לו (תקנה 49(ה)). במועד ישיבת קדם המשפט ייקבע בית המשפט את דרכי הדיון בבקשות המנויות ברשימת הבקשות, כאשר בחלק נכבד מהמקרים, ודאי בענייני גילוי ועיון במסמכים כאשר לא מועלות סוגיות מורכבות, הבקשות יידונו כבר במעמד הדיון (תקנה 49(ו); רע"א 3481/23 בר אור נ' ג'רבי, פסקאות 14-13 (5.6.2023); רוזן צבי, עמ' 365). השאלה הנשאלת היא, כיצד משפיעות כלל ההוראות האמורות על מועד קדם המשפט. תקנה 61(א) קובעת כי ישיבת קדם המשפט תיקבע לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, אולם מועד הגשת כתבי הטענות אינו המועד הרלוונטי היחיד לקביעת קדם המשפט. בהינתן שבמסגרת קדם המשפט נעשה בירור של הבקשות המפורטות ברשימת הבקשות; שרשימת הבקשות מוגשת לפחות 20 יום לפני ישיבת קדם המשפט; שלפני הגשת הרשימה נדרש בעל הדין להודיע לצד שכנגד על כוונתו לכלול בקשה ברשימת הבקשות; שבעל דין המעוניין להגיש בקשה בענייני גילוי ועיון במסמכים נדרש לכלול אותה ברשימת הבקשות; שהצורך בהגשת בקשה בעניין גילוי ועיון במסמכים מתעורר במקרים רבים רק לאחר מיצוי ההליכים המקדמיים בין הצדדים; שלצדדים עומדים 60 ימים לצורך יישום ומיצוי הליכים אלה; ושככלל ההליכים המקדמיים מתחילים רק לאחר הגשת כתבי הטענות – ברי כי ישיבת קדם המשפט הראשונה אינה יכולה להתקיים בסמוך להגשת כתבי הטענות, והמועד לקיומה חייב להביא בחשבון את קבועי הזמן שצוינו לעיל לצורך השלמת ההליכים המקדמיים והגשת רשימת בקשות. אם לא כן, תיפגע אפשרותם של בעלי הדין לערוך הליכים מקדמיים אפקטיביים, וישיבת קדם המשפט לא תשיג את התכלית שלשמה היא נועדה. ומהתם להכא. בענייננו, ישיבת קדם המשפט נקבעה ליום 4.3.2025. פירוש הדבר הוא שבהתאם לתקנה 49(ג), היה על הצדדים להגיש את רשימת הבקשות עד ליום 12.2.2025. ברם, משעה שבית המשפט התיר למשיב 3 להגיש את כתב ההגנה יום לפני קדם המשפט (ביום 3.3.2025), הרי שבמועד קדם המשפט שנקבע כלל לא החל להימנות מניין הימים לביצוע השלב הראשון של הליכי הגילוי והעיון. שכן כאמור לעיל, מועד זה מתחיל להימנות מיום הגשת כתב התשובה או מהמועד האחרון להגשתו. ממילא אפוא, גם לא היה מקום לצפות ממי מהצדדים להגיש לקראת דיון זה רשימת בקשות ולכלול בה בקשות בנוגע להליכי הגילוי והעיון במועד הקבוע לכך בדין. אך אף אם הייתי מקבל את טענת משיב 2 לפיה אין לאפשר למבקש להיבנות ממועד הגשת כתב ההגנה של משיב 3, הרי שגם אז כתב ההגנה האחרון מבין יתר המשיבים הוגש ביום 22.1.2025, כך שרק ביום 6.2.2025 (המועד האחרון להגשת כתב תשובה מטעם המערער) החלו להימנות 30 הימים העומדים לרשות הצדדים לצורך החלפת תצהירי גילוי מסמכים ומשלוח שאלונים. ברם 30 הימים הללו טרם חלפו במועד קדם המשפט שהתקיים כאמור ביום 4.3.2025, וממילא גם בנסיבות כאלה לא היה מקום לצפות מבעלי הדין להגיש רשימת בקשות במועד הקבוע בדין. אכן, יעילות ההליך היא עיקרון שאין להפחית מערכו (על כך גם מצביעות תקנות 5-1 ) ובית המשפט המחוזי במקרה זה ראוי לתשבחות. יש גם יתרונות בשיטה של קביעת קדמי משפט מיד עם הגשת כתב הטענות הראשון. אולם יעילות זו אינה יכולה להביא לקיפוח זכויותיהם הדיוניות הבסיסיות של בעלי הדין. וכפי שציין השופט נ' סולברג בהקשר דומה: "הרצון לקדם את יעילות הדיון – רצוי ומבורך. ואולם, לא כל האמצעים כשרים. לא ניתן להקריב את זכויותיו המהותיות והדיוניות של אחד מבעלי-הדין על מזבח היעילות. הדיון בתביעה אכן נמשך שנים ארוכות, אך אין בכך כדי לייתר את ההליכים המקדמיים ולאפשר לקדם את התביעה באופן מלאכותי לשלב ההוכחות. אין מקום אפוא לדילוג, לא על השלבים המקדמיים של ההליך, אף לא על לב ליבו של ההליך המשפטי – שלב ההוכחות; העיקר חסר מן הספר" (רע״א 4880/21 זילכה נ׳ קלדרון, פסקה 23 (7.10.2021); ראו גם: עניין סקרינטק, פסקה 17). אין לכחד, טוב היה עושה המערער אילו היה מגיש בקשה לדחיית ישיבת קדם המשפט שנקבעה. שהרי הצורך בדחייה נבע בין היתר מהארכות מועד נוספות שהתבקשו לצורך הגשת כתבי הגנה מטעם משיבים 4-3, שהוגשו כאמור בהסכמתו. גם נפל פגם בהתנהלותו של המערער שפנה לבית משפט זה בבקשת רשות הערעור במועד מאוחר מאוד בנסיבות העניין, ובכך פגע פגיעה נוספת ביעילות הדיון. ברם איני סבור כי יש בהתנהלות זו כדי להצדיק הימנעות מהיעתרות לטענותיו. סיכומו של דבר, יש ממש בטענת המערער לפיה בשים לב למועד ישיבת קדם המשפט נמנעה ממנו זכותו (וחובתו) הדיונית לקיים הליכי גילוי ועיון במסמכים, ויש לאפשר לו לעשות כן. לצד האמור, ובהינתן שהצדדים טרם החליפו תצהירי גילוי מסמכים והשלימו את הליכי העיון וההעתקה ביניהם, אין מקום להורות למשיב 1 להמציא את מסמכי המקור של השטר שמכוחו הוא נרשם כבעל הזכויות בחלקה שנותרה במחלוקת. מובן אפוא כי ככל שלאחר השלמת הליכי הגילוי והעיון יעמדו למערער טענות בעניין זה, הוא יוכל להעלותם במסגרת המתאימה. אשר על כן, הערעור מתקבל חלקית במובן זה שהעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מועדים לקיום הליכי גילוי ועיון במסמכים, וכן מועד לישיבת קדם משפט נוסף שלקראתו יגישו הצדדים רשימת בקשות, ככל שיהיה בכך צורך. בנסיבות העניין אין מקום ליתן צו להוצאות. ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ה (01 יולי 2025). דוד מינץ שופט