פסק-דין בתיק ע"פ 6024/02
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6024/02
ע"פ 6236/02
ע"פ 6255/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
המערער בע"פ 6024/02:
המערער בע"פ 6236/02:
המערערים בע"פ 6255/02:
יוסף בן מחמוד אבו סנינה
סמיר עבד רבו
1. מחמוד אבו חאמד
2. מוראד אבו חאמד
נ ג ד
המשיבה בע"פ 6024/02, בע"פ 6236/02 ובע"פ 6255/02:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין
שניתנו בבית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.6.02 בת"פ 1051/01, על-ידי כב'
השופטת מ' שידלובסקי-אור
תאריך הישיבה:
י"ט בסיון תשס"ג (19.6.03)
בשם המערער בע"פ 6024/02:
בשם המערער בע"פ 6236/02:
בשם המערערים בע"פ 6255/02:
עו"ד יעקב קמר
עו"ד אנדרה רוזנטל
עו"ד מונדר ג'אבר
בשם המשיבה בע"פ 6024/02, בע"פ 6236/02 ובע"פ 6255/02:
עו"ד אתי כהנא
פסק-דין
השופט מ' חשין:
שלושה הערעורים שלפנינו עניינם במסכת
עובדתית אחת. שמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין בהמשך אחד ופסק-הדין אף הוא
אחד הוא.
2. ארבעה מערערים לפנינו, ואלה הם: מחמוד
(המערער 1 בע"פ 6255/02), מוראד (המערער 2 בע"פ 6255/02), סמיר (המערער
בע"פ 6236/02) ויוסף (המערער בע"פ 6024/02). בהמשך דברינו להלן נידרש
לערעורו של כל אחד מאלה בנפרד.
3. בית-המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את מחמוד
את מוראד ואת סמיר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בעבירה של חטיפה לשם סחיטה
ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. יוסף הורשע בסיוע לעבירת החטיפה לשם סחיטה.
משהורשעו כך בדינם נגזר דינם של המערערים כלהלן: מחמוד נדון לתשע שנות מאסר, מתוכן
שבע שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי; עונשו של מוראד נגזר לשש שנות מאסר,
מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי; סמיר נדון לשבע שנות מאסר,
מתוכן שש שנים לריצוי בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי; עונשו של יוסף נגזר למאסר בן
30 חודשים, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי.
הערעורים שלפנינו ערעורים הם על
הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד.
4. מסכת האישום כפי שנקבעה בבית-משפט קמא
היתה זו, שהמערערים מחמוד, מוראד, סמיר וחאזם (נאשם רביעי שאינו עומד לפנינו; להלן
נכנה ארבעה אלה - הארבעה) קשרו קשר
ביניהם לחטוף איש עסקים ירושלמי במטרה לדרוש תשלום כופר כסף תמורת שיחרורו. אמרו
ועשו. באחד מימי חודש פברואר 2001, בשעות הערב, תפסו הארבעה את המתלונן, והכניסוהו
לרכב ג'י.אם.סי. תוך שהם מכים אותו מכות נמרצות ביותר באגרופים ובבעיטות ואגב שהם
מצמידים לסנטרו סכין. במהלך הנסיעה עטו הארבעה על ראשו של המלונן כובע גרב שחור
בהדקם את הכובע לראשו בעזרת סרט הדבקה. לאחר מכן כפתו הארבעה את ידיו ואת רגליו של
המתלונן באזיקוני פלסטיק ובאזיקוני מתכת. כשעתיים לאחר מכן התקשרו החוטפים אל ביתו
של המתלונן ודרשו כופר בסך מיליון דולר וחצי.
זמן קצר לאחר מכן הוצא המתלונן מרכב
הג'י.אם.סי. והועבר לרכב מסוג פורד טרנזיט בו נותר כפות משך כל הלילה. בשעות הבוקר
ובתחבולה עלה בידי המתלונן להסיר את כובע הגרב מעל לראשו, לשחרר את רגליו הקשורות,
ובעוד ידיו קשורות באזיקים מאחורי גבו הצליח לצאת את הרכב ונמלט מן המקום.
אשר למערער יוסף, חלקו של זה נקבע אך כמסייע
לעבירת החטיפה לשם סחיטה. בית-המשפט קבע כי יוסף לא נטל חלק בביצוע העיקרי של
העבירה הגם שידע על אודותיה. פעילותו הסתכמה אך בכך שלאחר החטיפה סיפק לאחיו - חאזם,
הוא הנאשם שהורשע בדין ואינו עומד לפנינו - סוללה למכשיר הטלפון הסלולרי שהפסיק
לפעול. בית-משפט קבע כי הספקת הסוללה לאחיו וידיעתו על אודות אירועי החטיפה מעמידה
את יוסף כמסייע לעבירה.
עד כאן - עיקרי עלילת החטיפה של המתלונן.
5. קראנו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין
והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפיהם. נדון עתה במערערים, אחד לאחד.
6. אשר למערערים מחמוד ומוראד: בית-משפט קמא
ניתח בפרוטרוט את הראיות המחייבות מערערים אלה בעבירות שהורשעו בהן, ובראשן - טביעות
אצבע של השניים אשר נמצאו על-גבי סרט ההדבקה שעטף את הכובע שהושם על ראשו של
המתלונן. טביעת אצבע, מהווה, כידוע, ראיה נסיבתית חזקה ביותר להימצאותו של נאשם
במקום שבו נמצאה טביעת האצבע, אלא אם נמצא הסבר סביר אחר להימצאותה של טביעת האצבע
במקום שנמצאה. בענייננו-שלנו, הימצאות טביעות אצבע של מחמוד ושל מוראד על-גבי סרט ההדבקה
אשר הידק את כובע הגרב אשר הושם על ראשו של המתלונן, מהווה ראיה חזקה עד למאוד
להשתתפותם של השניים בעבירות שיוחסו להם. בנסיבות אלו ניתן היה לצפות כי השניים
יתנו הסבר כלשהו להימצאותן של טביעות האצבע על סרט ההדבקה כאמור. אלא שגם מחמוד גם
מוראד לא נתנו כל הסבר להימצאותן של טביעות האצבע על-גבי סרט ההדבקה, לא במשטרה
ולא בבית-המשפט. משנותרה אפוא הראיה בדבר טביעות האצבע של שני מערערים אלה, מסקנה
נדרשת מאליה היא כי השניים היו מעורבים כפי שהואשמו בהאשמות שיוחסו להם. בא-כוח
מערערים אלה ניסה לסבר את אוזנינו בהסברים מהסברים שונים, אך הסברים אלה לא היה
בהם כדי להעלות ולו בדל של ספק סביר באשמתם של המערערים. כל-כך באשר לטביעות האצבע,
ולא-כל-שכן אם נוסיף עליהן ראיות נוספות שהובאו לפני בית המשפט והקושרות מערערים
אלה בעבירות נושא הדיון. כך, למשל, זיהוי תמונתו של מחמוד בידי המתלונן במסדר
זיהוי תמונות, כמי שהיה במקום החטיפה בעת החטיפה, והעובדה כי ברשותו של מוראד היה
מפתח של האזיקים אשר היו על פירקי ידיו של המתלונן.
7. אשמתם של מחמוד ושל מוראד הוכחה למעלה
מספק סביר ולא מצאנו עילה להתערב בהכרעת-הדין של בית-משפט קמא.
8. אשר לסמיר: מסתבר כי טביעות אצבע של סמיר
נמצאו על פיסת סרט הדבקה שנמצא בטרנזיט, פיסת-סרט-הדבקה שעליה אף נמצא כתם דם של
המתלונן. סמיר הסביר את הימצאות טביעת האצבע בכך שערב לפני האירוע עישנו הוא
ומחמוד סמים במכונית הג'י.אם.סי., וכי לצורך עישון סמים אלה נדרשו לסרט הדבקה. כך,
לטענתו, נותרה טביעת אצבעו על פיסת סרט ההדבקה. בית-משפט קמא דחה הסבר זה בקובעו
כי פיסת סרט ההדבקה נמצאה בטרנזיט דווקא ולא בג'י.אם.סי. . לא עוד, אלא שלא הובאה
כל ראיה כי מחמוד וסמיר נהגו לעשן דרך קבע יחדיו, כטענת סמיר.
9. עורך-דין רוזנטל טען לפנינו ברוב כישרונו
כי טביעת האצבע של מרשו, סמיר, נותרה על גלגל סרט ההדבקה מן הערב הקודם, וכי בעת
שהיה המתלונן ברכב הטרנזיט או-אז נתלשה אותה פיסת סרט הדבקה וכך מצאה את מקומה
דווקא בטרנזיט ולא בג'י.אם.סי. שבו עישנו סמיר ומחמוד את הסם. טענה זו, עם כל החריפות
שבה, אינה מקובלת עלינו. אין לה כל אחיזה בחומר הראיות שהיה לפני בית-המשפט, קל
וחומר שבית-המשפט לא האמין כלל לגירסת סמיר באשר לכך שעישן סמים בצוותא חדא עם
מחמוד. יתר-על-כן: גירסתו של סמיר היתה גירסה כבושה, בטוענו במשטרה כי לא היה כלל
לא בטרנזיט ולא בג'י.אם.סי. וכי אינו מכיר כלל את מחמוד. על טביעת האצבע שעל פיסת סרט
ההדבקה סוגרות ראיות חיזוק נוספות, בהן שיחות פלאפון תכופות בין סמיר לבין מחמוד בזמנים
קרובים לחטיפה. ואף האליבי שסמיר טען לו, בית-המשפט מצא כי אין בו ולא כלום.
אנו מחליטים אפוא לדחות אף את ערעורו של
סמיר.
10. אשר לעונשים שהוטלו על מחמוד, על מוראד ועל
סמיר: עונשים אלה אינם חמורים כלל ועיקר, בייחוד בתיתנו דעתנו לחומרתה ולנסיבותיה
של העבירה. בית-משפט קמא ידע להבחין הבחן היטב בחלקם של הנאשמים, ביניהם לבין
עצמם, וכמידת מעורבותו של כל נאשם כן נגזר עונשו.
11. מחמוד, בצוותא חדא עם חאזם (הנאשם החמישי
שאינו עומד לפנינו), היו המובילים במעשיהם של המערערים ועל-כן ספגו את העונש החמור
ביותר, עונש שאינו חמור כלל ועיקר בשים-לב לעונש המירבי הקבוע בחוק (עשרים שנות
מאסר). בוודאי כך בהצטרף העבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, שהעונש המירבי עליה הוא
שש שנות מאסר (כהוראת הסעיפים 382(א) ו- 381(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977,
כפי שהורשע מחמוד).
מוראד, כאמור, עונשו נגזר לחמש שנות מאסר
לריצוי בפועל הואיל וחלקו במעשה היה פחות מעונשו של מחמוד. גם עונשו של מוראד עונש
מידתי הוא, על דרך הכלל ובנסיבות העניין בפרט.
סמיר, עונשו נגזר לשש שנות מאסר בפועל
ובית-המשפט מסביר כי החמיר בעונשו ביחס לעונשו של מוראד, הואיל וביצע את העבירה
בעת שהיה אסיר ברשיון. בא-כוחו, עורך-דין רוזנטל, קובל על כך אך אנו לא מצאנו עילה
להתערב גם בגזר-הדין שנגזר על נאשם זה.
12. אשר למערער יוסף: כהסכמה שהושגה בין המדינה
לבין המערער יוסף, אנו מחליטים לקבל את ערעורו, לבטל את הרשעתו כהכרעת הדין בבית
משפט קמא ועימו את גזר הדין שנגזר עליו, ולהרשיעו בעבירה של סיוע לעבירה של סחיטה
באיומים, עבירה כהגדרתה בסעיף 428 רישא לחוק העונשין.
אשר לעונש: באי-כוח בעלי הדין הסכימו
ביניהם כי כל אחד מהם יטען בדרכו: בא-כוחו של יוסף יטען כי יש לגזור על מרשו מאסר
על-תנאי בלבד, ואילו המדינה תטען לעונש מאסר בעבודות שירות בצירוף מאסר על-תנאי.
לאחר ששמענו טיעונים באשר לעונש, אנו
מחליטים כי עונשו של יוסף יעמוד על שנת מאסר אחת, מתוכה מאסר בפועל לתקופה של שישה
חודשים ומאסר על-תנאי לתקופה של שישה חודשים. התנאי הוא שיוסף לא יעבור עבירה שהיא
פשע תוך שנתיים מיום שיחרורו ממאסר. הממונה על עבודות שירות יודיענו, תוך 30 ימים,
אם כשיר הוא יוסף לעבודות שירות ומהי עבודת השירות שיוסף יוכל לעבוד בה. על-פי
הודעתו של הממונה - אם ימליץ בחיוב על עבודת שירות - נחליט איזו עבודת שירות תוטל
על יוסף מבלי צורך להזמין שוב את באי-כוח בעלי הדין לדיון נוסף.
13. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את ערעוריהם של
מחמוד, של מוראד ושל סמיר, הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין. אשר ליוסף, אנו
מחליטים כאמור בפיסקה 12 לעיל.
היום, י"ט בניסן תשס"ג (19.6.2003).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02060240_G08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il