פלוני נ. שירות בתי הסוהר

החלטה בתיק רע"ב 6023/06 בבית המשפט העליון רע"ב 6023/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ד' ברלינר המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.6.06 בעע"א 1412/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אוהד תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשס"ז (21.12.06) בשם המבקש: עו"ד צדוק חוגי בשם המשיב: עו"ד אמיר אילאיל החלטה השופטת ד' ברלינר: 1. המבקש מרצה, החל מיום 25.2.00, עונש מאסר של ארבע עשרה שנים בגין עבירות של הריגה, שוד וקשירת קשר לביצוע פשע. בקשתו של המבקש לצאת לחופשות נענתה בשלילה על ידי השר לביטחון פנים (להלן – השר) ובשל כך הוא פנה בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את העתירה. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפנינו. יצוין כי עתירת אסיר קודמת שהגיש המבקש בשל הסירוב להעניק לו חופשות (עע"א 2310/03, השופט צ' גורפינקל) נדחתה אף היא. טעם מרכזי לדחיית עתירותיו של המבקש נעוץ בהיותו תושב הרשות הפלסטינית. 2. סמכותו של השר לביטחון פנים לאשר יציאת אסיר לחופשה קבועה בסעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"א-1972: "36. (א) השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה זו." מכוח סמכותו זו קבע השר נוהל מפורט לעניין הוצאת אסירים לחופשה (להלן – פקודת החופשות). מטרת הנוהל לאזן בין רצונו המובן של אסיר לצאת לחופשה, לבין הצורך להגן על שלום הציבור. ביולי 2001 הוסף סעיף 3(א) לפרק ו' לפקודת החופשות ונקבע כי: "ככלל לא יומלץ בפני השר לאשר יציאתו לחופשה של אסיר תושב הרשות הפלסטינית" על פי האמור בתגובת המשיב, הטעם המרכזי למנהג החומרה כלפי אסירים פליליים תושבי הרשות הינו ביטחוני. ביסודו חשש, הנתמך במידע מודיעיני ומנומק בהרחבה בתגובת המשיב, לשיתוף פעולה בין ארגוני הטרור וגורמים פליליים ברשות. בעקבות הערותיו של בית משפט זה (רע"ב 1698/02 זהאר עיאדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)) תוקנה פקודת החופשות והוסף לה חריג (סעיף 3(ב)) המרכך את המגבלה האמורה. על פי הנוהל המתוקן, ניתן להמליץ בפני השר על הוצאתו לחופשה של אסיר פלילי תושב הרשות הפלסטינית בהתקיים שני תנאים: האסיר שפוט למאסר לתקופה העולה על שלוש שנים ומתקיימות נסיבות "מיוחדות וחריגות" המפריכות את חזקת המסוכנות הקיימת ביחס לאסירים פליליים תושבי הרשות. פקודת החופשות ממשיכה וקובעת את האופן בו תיבחן השאלה אם מתקיימות נסיבותיו של החריג (סעיף 3(ג)-(ד)). על פי הנוהל, השאלה האם יש לאשר חופשה לאסיר תושב הרשות הפלסטינית נבחנת על ידי ועדה מיוחדת (להלן – הוועדה) הבוחנת, בין השאר, את חוות דעתו של שירות הביטחון הכללי. את המלצתה מביאה הוועדה בפני השר לביטחון פנים. 3. בקשתו של המבקש לצאת לחופשות נדונה על ידי הוועדה ביום 6.7.05. הוועדה סברה, כי לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות הסותרות את חזקת המסוכנות של המבקש ולכן המליצה לדחות את בקשתו. השר לביטחון פנים אימץ את ההמלצה ביום 22.8.05. בעקבות כך הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הדיון בעתירה מספר פעמים, תוך שהוא מבקש הבהרות מהמשיב ביחס לטענותיו של המבקש שיפורטו להלן. עקב כך הובא עניינו של המבקש בפני הוועדה בשנית. ביום 31.5.06 החליטה הוועדה, פעם נוספת, כי לא עלה בידי המבקש להפיג את חזקת המסוכנות שלו והמליצה שלא לאשר לו חופשה. ההמלצה אומצה על ידי השר בהחלטתו מיום 5.6.06. העניין חזר אל בית המשפט המחוזי אשר החליט, ביום 21.6.06, לדחות את העתירה. מכאן הבקשה שבפנינו ליתן רשות ערעור. 4. שתי טענות מרכזיות בפיו של המבקש, אותן העלה גם בפני בית משפט קמא: טענה אחת, שלגישתו מעלה שאלה תקדימית בעלת חשיבות כללית, היא כנגד סבירותן של ההוראות בפקודת החופשות. המבקש טוען, כי החריג שבמסגרתו ניתן להוציא לחופשה אסיר פלילי תושב הרשות הפלסטינית מנוסח בצורה מעורפלת וכללית, וזאת בניגוד לאמור בפסק דינו של בית משפט זה (רע"ב 1698/02 הנ"ל) אודות הצורך ב"אמות מידה פרטניות". לשיטת המבקש, הנוהל אינו קובע מה יחשב כנסיבות "מיוחדות וחריגות", ומהם הקריטריונים לבחינתן של אותן נסיבות. משכך לא ניתן להוציא את הוראות הפקודה אל הפועל ומצבם של האסירים הפלסטינים נותר לא ברור. טענתו השנייה של המבקש נוגעת לאופן יישום הנוהל כלפיו לאור נסיבותיו האישיות. לטענתו, על אף שפורמאלית הוא מסווג כתושב השטחים הרי במהות הוא תושב ישראל. לטענת המבקש, מזה כעשר שנים הוא מתגורר בישראל; הוא סייע ומסייע לכוחות הביטחון ובשל התנהגות זו הוא נמצא בכלא באגף טעוני הגנה ונבצר ממנו לחזור לשטחים. בנוסף, הוא מצוי בהליך גיור ורואה בישראל את מרכז חייו. המשיב גורס, כי אין בנסיבותיו של המבקש כדי להפיג את חזקת המסוכנות הטבועה במעמדו כתושב הרשות הפלסטינית. כמו כן, נמסרה תגובתם של המשטרה ושירותי הביטחון לפיה המבקש לא היה קשור עימם. 5. דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ככלל, "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא שוכנענו כי המקרה הנוכחי חושף בעיה משפטית או נושא שחשיבותו כללית. נקודת המוצא היא שאין לו לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות (רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, פיסקה 6)). לנקודת מוצא זו מצטרפת השקפת הגורמים המוסמכים, שהתגבשה גם על רקע ההחמרה במצב הביטחוני, באשר למסוכנות הטמונה במתן חופשות לאסירים תושבי הרשות הפלסטינית. קביעה כי אסירים אלה יהיו רשאים לנוע באופן חופשי במהלך חופשותיהם במרחבי ישראל הופכת אותם מניה וביה ל"מאגר אטרקטיבי" (כהגדרת המשיבה) עבור ארגוני טרור למיניהם לצורך איסוף נתונים, החדרת מחבלים, מטעני חבלה וכיו"ב. גם ללא החשש מפני החיבור בין אסירים היוצאים לחופשה לארגוני טרור, קיימת מסוכנות אינהרנטית ביציאתו לחופשה של אסיר פלילי שנאמנותו אינה נתונה בהכרח למדינת ישראל. הכרה במצב דברים זה גרמה לכך ששלילת חופשה היא הכלל ומתן חופשה הוא החריג. המבקש לטעון לקיומו של החריג נושא בנטל להפריך את חזקת המסוכנות הטבועה, כאמור, במתן חופשה לאסיר פלילי תושב הרשות. עמדה זו ראויה ומאזנת נכונה בין השיקול הביטחוני לבין הרצון שלא לחסום לחלוטין את האפשרות למתן חופשה גם לאסיר פלסטיני, אם ייבדק וימצא מתאים לכך. 6. באשר לצורך ב"אמות מידה פרטניות": הערכה של מסוכנות, מטבע הדברים, הינה עניין שבשיקול דעת, שעל כן אין מקום לרשימה סגורה של תנאים נקובים מראש. האמור בסעיפים 3(ג) ו-(ד) לפקודת החופשות יוצר מסגרת להפעלת שיקול הדעת, מתווה את קווי המתאר הכלליים ויורד אף לפרטים במידת האפשר. על-פי האמור בסעיפים אלה הגוף שיעסוק בסוגיית החופשה הוא ועדת אסירי עולם. סעיף 3(ג) קובע כי "הועדה תבחן את חוות הדעת כמפורט בסעיף 9ג' הרלוונטיות לעניין וכן חוות דעת של שירות הבטחון הכללי". סעיף 9(ג) (שאליו מפנה כאמור סעיף 3(ג)) מונה מספר קריטריונים שאותם תשקול הוועדה (לעניינם של אסירי עולם), כאשר ההנחיה היא כאמור להתייחס לעניין מתן חופשה "לחוות הדעת הרלוונטיות". בין היתר מונה סעיף 9(ג) את הנושאים הבאים: התנהגות האסיר בבית הסוהר, מידת המסוכנות הנשקפת לציבור מן האסיר בתקופת חופשתו, הסיכויים שהאסיר לא יתייצב ליתרת מאסר בתום החופשה. הדעת נותנת – כי קריטריונים אלה רלוונטיים גם לעניין יציאה לחופשה של מי שאינו אסיר עולם (קריטריונים אחרים המנויים בסעיף זה ישימים רק לעניינם של אסירי עולם). סעיף 3(ד) מתייחס גם לדרך בחינת הנתונים כאשר הדרישה היא כי הוועדה תעביר המלצותיה "תוך התייחסות לנטען על-ידי האסיר המבקש....". צירוף האמור בסעיפים הללו נותן מענה לדרישה לאמות מידה פרטניות שמכוחה עותר המבקש למתן רשות ערעור. 7. באשר לעניינו הפרטי של המבקש - איני סבורה שיש מקום להתערבותנו, שעל כן גם היבט זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור. שיקול הדעת האם לאשר לאסיר חופשה נתון בידי השר, אליו מעבירה הוועדה את המלצותיה כאמור בסעיף 3(ד), והתערבותו של בית המשפט מצומצמת לגדרי הביקורת השיפוטית המקובלת על רשויות מינהליות (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב (2) 743, 746). בענייננו בחנה הוועדה את נסיבותיו של המבקש והגיעה למסקנה כי חזקת המסוכנות שלו לא נסתרה. זאת, בין השאר, על רקע גילו הצעיר, חומרת העבירות בהן הורשע ויתרת העונש שנותר לו לרצות. בנסיבות העניין, ובהתחשב בשיקולי המסוכנות הכלליים כמפורט לעיל, לא ניתן לומר כי המשקל שנתנה הוועדה לאינטרסים המונחים על הכף אינו סביר - ועל כן אין מקום לשנות מהחלטתה. 8. הבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר. ניתנה היום, כ' בשבט התשס"ז (8.2.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06060230_Z04.doc אמ רכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il