דיאנה לוגבינץ נ. מנורה חברה לבטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 6021/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6021/08 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר המערערים והמשיבים שכנגד: 1. דיאנה לוגבינץ 2. סוניה וסרמן 3. לריסה ספקטור 4. רומן לוגביניץ נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. מנורה חברה לבטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ 3. עזבון המנוח אלאשוילי שוטה ז"ל ו/או יורשי המנוח אלא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.5.08 בת"א 182/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו תאריך הישיבה: י"ז בשבט תש"ע (1.2.10) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד אבנת אברהם בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד יצחק מנדה; עו"ד רקל מנדה-מגיד פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) מיום 12.5.2008 (ת"א 182/03). העובדות הצריכות לעניין ופסק דינו של בית המשפט המחוזי 1. המערערת 1 (להלן: המערערת), ילידת 1962, נפגעה ביום 13.2.1996 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המערערים הגישו תביעה לפיצויים נגד המשיבים בגין נזקיהם בעקבות התאונה: המערערת בגין נזקיה, המערערים 2 ו-3 (האפוטרופוסים של המערערת) בגין עזרה לזולת ושכר אפוטרופוסים והמערער 4 (הוא בנה של המערערת) בגין הוצאות לימודים. 2. בית המשפט המחוזי העמיד את נכותה התפקודית של המערערת על 100%, בהסתמך על חוות דעת המומחים ועל הנכות התפקודית שנקבעה לה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. כן נקבע, בהסתמך על חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט ועל קביעות רופאי קופת החולים, כי המערערת זקוקה לסיעוד מוגבל וכי אין היא נכה סיעודית קשה, אך כי יש להבטיח לה "'הגנה' מלאה 24 שעות ביממה". בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של המערערת לתשלום בעבור הוצאות שיקומה, בקובעו כי המערערת אינה מעוניינת בשיקום, לא תזדקק לשיקום ואינה בת שיקום, וכן דחה את תביעות המערערת לפיצויים בגין התאמת דיור ובגין עיסוי, בקובעו כי תביעות אלה לא הוכחו. כן נדחתה תביעת המערערת לפיצוי בגין תרופות, אביזרים והוצאות רפואיות, מאחר שהוצאות אלה מכוסות על-ידי קופת החולים ועל-ידי המוסד לביטוח לאומי. לבסוף נדחתה התביעה לפיצוי בגין הוצאות לימודים של המערער 4, כאשר נקבע כי אין קשר בין הוצאות אלה לבין פגיעתה של המערערת. בית המשפט המחוזי פסק למערערים פיצויים בגין סיעוד, אובדן השתכרות, עזרה לזולת, הוצאות כביסה, נסיעה וניידות, שכר אפוטרופוסים וכאב וסבל, וזאת בסך כולל של 2,243,773 ש"ח (לאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי), בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ותוך שהוא נמנע מלפסוק הוצאות משפט לטובת המערערים. 3. הצדדים מלינים לפנינו על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי (כגון קביעותיו בדבר גובה הנכות התפקודית של המערערת; היקף הסיעוד הנדרש; אי רצון המערערת להשתקם, והיות צרכי השיקום מסופקים במסגרת קופת החולים; יכולת ההשתכרות של המערערת; צרכי המערערת בקשר עם התאמת דיור ויתר ההוצאות שנתבעו), ולגבי סוגיות נוספות (כגון האופן שבו חושבו הפיצויים בגין סיעוד ובגין אובדן כושר השתכרות; פסיקת ואי פסיקת הוצאות שונות ושיעורן). בפי המערערים אף טענה בדבר אי יישום ההלכה שנקבעה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (להלן: עניין אקסלרד) במקרה דנא, ובדבר אי פסיקת הוצאות משפט לטובתם. אף מצד המערערים שכנגד הועלו טענות בדבר אי פסיקת הוצאות לדוגמא לטובתם, נוכח אופן ניהול ההליך על ידי המערערים. דיון והכרעה 4. כאמור, המערערים והמערערים שכנגד מעלים טענות רבות בנוגע לפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי. בפתח הדברים ייאמר כי אין בכוונתי לבחון כל אחת ואחת מטענות הצדדים. כבר נפסק כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב להעריך את הנזקים שנגרמו לנפגע, על בסיס התרשמותה מן הראיות והטענות שהובאו לפניה, וכי בית המשפט שלערעור לא יתערב אלא אם סכומי הפיצויים שנפסקו הינם בלתי סבירים או שנפלה טעות בולטת בהערכת הנזק [ראו: ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 8.12.2009); ע"א 6091/06 הלון נ' בלייר (לא פורסם, 10.1.2008); ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (לא פורסם, 4.8.2005) (להלן: עניין בן חיון); 11294/05 מורדוך נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2.7.2008); 10090/03 אלול-חמרני נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ (לא פורסם, 20.6.2007)]. איני סבור כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלה טעות בולטת בהערכת הנזק, או כי הסכום הכולל שנפסק על-ידו הינו בלתי סביר. אף אם סטה בית המשפט המחוזי בנקודה זו או אחרת כלפי מעלה או כלפי מטה, הרי שסטיות אלה מאזנות האחת את השנייה. 5. כמו כן, וכאמור בסעיף 3 לעיל, הן המערערים והן המערערים שכנגד מעלים טענות בדבר ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית והיא אינה בוחנת את הראיות במקומה של ערכאה זו, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפלה בהחלטה של הערכאה הדיונית טעות של ממש [ראו: ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר-בית חולים, פ"ד נא(4)687; ע"א 9163/04 גרטלר נ' רובינשטיין (לא פורסם, 18.4.2007)]. ככלל, הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי נשענים על ראיות שהובאו לפניו, ובכלל אלה: חוות דעת המומחים שמינה, חוות דעת רופאי קופת החולים, דוחות וקביעות המוסד לביטוח לאומי, ועדויות ומסמכים נוספים. לא השתכנעתי כי בממצאים אלו נפלה טעות של ממש המחייבת את התערבות בית משפט זה. 6. על רקע דברים אלו אפנה לדון בטענות המערערים והמערערים שכנגד שאליהן ראיתי לנכון להידרש. עזרה וסיעוד 7. המערערים טוענים כי נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש להבטיח למערערת "'הגנה מלאה" במשך 24 שעות ביממה, היה מקום לפסוק למערערת פיצויים בגין סיעוד, על פי אמות המידה שנקבעו בעניין אקסלרד. איני סבור כי הצדק עם המערערים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו במפורש כי "התובעת אינה נזקקת לסיעוד 24 שעות ביממה, אלא לסיעוד מוגבל בלבד", וכי מבחינת סיעודית המערערת אינה "נכה קשה" (סעיף 12 לפסק הדין). נוכח קביעות אלה, שהינן בגדר ממצאים עובדתיים שאין בכוונתי להתערב בהם, אין מקום לפסוק למערערת פיצויים על פי אמות המידה שהתווה בית משפט זה בעניין אקסלרד. אמות המידה שנקבעו בעניין אקסלרד בנוגע לפיצויים שיפסקו בגין עזרה לזולת נגעו לנכים קשים, כגון נכים קוודרופלגים, והמערערת איננה בעלת נכות שכזו. אוסיף כי בעניין אקסלרד נקבע כי אף כאשר מדובר בנכים בעלי נכות תפקודית בשיעור של 100% "יש לבחון את מצבו של כל נפגע ולפסוק לו פיצויים בהתאם לצרכיו המיוחדים" וכי יתכנו מקרים, מבחינת חריג לכלל, בהם נכים בעלי נכות תפקודית כאמור יהיו בעלי רמת תפקוד כזו שתצדיק התייחסות שונה בנוגע לעלות הסיעוד [ראו עמ' 456 לפסק הדין בעניין אקסלרד, וכן ראו: ע"א 2445/03 שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 22.9.2004) ועניין בן חיון]. נוכח האמור, לא מצאתי מקום להתערב בגובה הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי למערערת בגין סיעוד. 8. בפי המערערים טענה נוספת לפיה שגה בית המשפט המחוזי באופן חישוב הפיצויים בגין סיעוד. בית המשפט המחוזי קבע כי סכום הפיצוי החודשי בגין סיעוד יעמוד על 9,000 ש"ח לחודש, וכי הפיצוי לעתיד יעמוד על סך כולל של 2,300,200 ש"ח (סעיף 12 לפסק הדין). לטענת המערערים הסכום שנפסק מפצה את המערערת על הסיעוד שיידרש לה עד גיל 67.5, בעוד תוחלת חייה צפויה להיות 82 שנים. זאת לומדים המערערים מחלוקת הסכום הכולל שנפסק בסכום הפיצוי החודשי. אין בידי לקבל טענה זו. כלל יסוד של דיני הנזיקין הוא שהנזק מוערך במועד מתן פסק הדין. לשם כך, יש להשוות את ערכם של נזקי העתיד ליום מתן פסק הדין, וזאת על ידי הפחתתם באמצעות היוון ליום מתן פסק הדין [ראו: ע"א 10701/05 פטרומילו נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (לא פורסם, 16.7.2007)], על-כן איני מוצא בסיס לטענת המערערים לפיה יש לכפול את סכום הפיצוי החודשי במכפלת החודשים המשוערים שתחיה המערערת. את היוון נזקי העתיד יש לבצע באמצעות הכפלת הסכום החודשי שנקבע במקדם ההיוון עד למלוא תוחלת החיים. כך נעשה במקרה זה, ומשכך איני מוצא מקום להתערב באופן חישוב הפיצויים בגין ראש נזק זה. שיקום 9. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת לא קיבלה טיפול שיקומי כלשהו מאז קרות התאונה, ואף לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' אבי עורי, המומחה שמונה מטעם בית המשפט, לפיה היא זקוקה לטיפול שיקומי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת עצמה לא פנתה לקופת חולים כדי לקבל טיפול שיקומי, וכי אף לאחר פניית בא כוחה לקופת החולים בעת בירור ההליך, לא פנתה המערערת למימוש זכויותיה, בקשר עם שיקומה. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי המומחים מטעם בית המשפט העמידו את פרק הזמן הדרוש לשיקומה של המערערת על שנה אחת בלבד, שחלפה (סעיף 15 לפסק הדין). בהתאם קבע בית המשפט המחוזי, כי המערערת איננה בת-שיקום, כי היא אינה מעוניינת בשיקום, ועל כן אין היא זכאית לתשלום בגינו (סעיף 15 לפסק הדין). המערערים טוענים כי קביעה זו, כמו גם הקביעות העובדתיות עליהן היא נשענת, מוטעות. 10. איני מוצא לנכון להתערב בממצאים עובדתיים אלו של בית המשפט המחוזי, שכן לא שוכנעתי כי נפלה בהם טעות, ובוודאי שלא "טעות של ממש". נדמה כי די בכך שהמומחים מטעם בית המשפט קבעו כי משך השיקום מוגבל לשנה, שכאמור חלפה, כדי לדחות כל תביעה בעניין זה. על זאת אבקש להוסיף כי התנהלותה של המערערת איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם תביעת הוצאות בגין שיקומה. המערערת אינה מעוניינת בשיקום ונמנעה מלפעול לצורך קבלתו, ועל-כן אין היא יכולה לתבוע כעת כספים בגינו. הוצאות משפט 11. כאמור, המערערים מלינים על אי פסיקת הוצאות משפט לזכותם, וזאת על אף שתביעתם התקבלה. המערערים שכנגד מלינים על כך שלא נפסקו הוצאות לדוגמא לזכותם, נוכח אופן ניהול ההליך לפני בית המשפט המחוזי על-ידי המערערים. 12. פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול הדעת של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת פסיקת הוצאות משפט, אלא אם נפלה בהחלטה טעות משפטית או כאשר התגלה פגם בשיקול הדעת [ראו: רע"א 4370/07 ד"ר הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ (לא פורסם, 20.11.2007); ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד מט(6)490 (2005)] בקביעת שיעור ההוצאות רשאי בית המשפט להתחשב גם בדרך בה ניהלו הצדדים את ההליך לפניו, וביחס בין הסכום הנתבע על-ידי התובעים לסכום הנפסק על-ידו [ראו: תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 745-746 (מהדורה עשירית, 2009)]. 13. בעניין שלפנינו, קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "בטרם סיום לא אוכל להימנע מלהעיר כי התביעה בפני נוהלה באופן בלתי ראוי, כאשר מרבית הראיות שהובאו כלל לא היו רלבנטיות למחלוקת שבפני אלא שהינן תיאורטיות וכלל לא מתאימות לעובדות. גם איני סבורה שהיה מקום להגיש סיכומים בני 370 סעיפים על פני 90 עמודים ועוד 112 הסעיפים בסיכומי תשובה לסיכומי הנתבעים, על פני 23 עמודים" (סעיף 28 לפסק הדין). בשים לב לקביעתו זו של בית המשפט המחוזי, ובשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק לטובת המערערים בסופו של יום, לא מצאתי לנכון להתערב באי פסיקת הוצאות משפט לטובת המערערים (ויודגש, כי שכר טרחת עורך דין נפסק על ידי בית המשפט המחוזי). יחד עם זאת, איני סבור כי זהו המקרה בו יש מקום לפסוק הוצאות לדוגמא, כטענת המערערים שכנגד. 14. אשר על כן, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד. 15. בנסיבות העניין אציע שלא לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י' באדר תש"ע (24.2.2010). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08060210_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il