דגנית פיגון נ. כונס הנכסים הרישמי

פסק-דין בתיק ע"א 6021/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6021/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון המערערת: דגנית פיגון נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי 2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16/04/2006 בתיק בש"א 6779/05 שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק בשם המערערת: עו"ד זאב אלון הלפטר בשם המשיב 1 : בשם המשיב 2: עו"ד אופיר פורת עו"ד הילה בועז פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט יורם צלקובניק) בה דחה את בקשת המערערת למתן צו הפטר במסגרת הליך פשיטת רגל בו היא נתונה. 2. כנגד החייבת הוגשו 5 תביעות בסך כולל של כ- 5,400,000 ₪, שמקורן בערבויות אישיות שנתנה לטובת אביה וחברות שהיו בבעלותו. מבין הנושים, נותר לפנינו כיום נושה אחד, הוא המשיב 2, הבנק הבינלאומי הראשון (להלן – הבנק), שסכום הקרן של תביעת חובו עומד על כ- 1,600,000 ₪. ביום 14.5.01 ניתן כנגד המערערת צו כינוס, וביום 27.11.01 הוכרזה כפושטת רגל. כונס הנכסים הרשמי, ששימש כנאמן פשיטת הרגל (להלן – הכונס), הורה למערערת לשלם תשלום חודשי לטובת קופת הכינוס בסך של 1,500 ₪. בקשת ההפטר הראשונה וההחלטה בה 3. ביום 24.1.05 הגישה המערערת את בקשתה הראשונה למתן צו הפטר. בבקשתה ציינה כי היא, כיתר בני המשפחה, אולצה על-ידי אב המשפחה לחתום על כתבי הערבות. קיומם של החובות והיקפם הגדול נודעו לה רק בשלב הליכי ההוצאה לפועל, ועד לשלב זה נתנה אמון מלא בדברי האב כי עסקיו הולכים כשורה, ואין חשש להתמוטטותם. לטענת המערערת, עקב גילה הצעיר, והאמון הרב אשר נתנה באביה, לא פעלה להגן על עצמה, וכך הסתבכה בעסקיו שלא בטובתה. המערערת ציינה כי שילמה עד להגשת בקשת ההפטר סכום של כ- 75,000 ₪, וכי בנוסף לכך יש ברשותה תכניות חסכון בשווי של כ- 17,000 ₪ נוספים, אותן תהא נכונה להעביר לטובת הנושים כחלק מהצעתה למתן הפטר. בנוסף לכך, נכונה היא להפקיד סך של 8,000 ₪ נוספים, בתשלומים חודשיים. כן טענה, כי הליכי גביית החובות החלו כשהיתה כבת 25, ועד היום היא מתקשה לשקם את חייה האישיים, ולהקים משפחה. אין לה בשלב זה, ואף לא בעתיד הנראה לעין, כל רכוש או זכויות כספיות נוספות הניתנות למימוש, ועל-כן המשך הליכי פשיטת הרגל לא יביאו כל תועלת לנושים. המערערת ציינה גם את דבר מתן ההפטר לאחותה, שאף היא הוכרזה כפושטת רגל עקב מתן ערבויות לחובות האב. 4. בראשית הדרך, התנגד כונס הנכסים הרשמי לבקשה. בתסקיר שהגיש, בהתאם לסעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן גם – פקודת פשיטת הרגל או הפקודה), צויין כי המערערת, ילידת 1970, רווקה, עובדת בנמל אשדוד ומשתכרת סך של כ- 7,000 ₪ נטו לחודש. החל בחודש דצמבר 2004 הפסיקה המערערת לשלם את התשלומים החודשיים ונמנעה מלהגיש דו"חות הכנסות והוצאות, ונצבר לחובתה סכום פיגורים של 16,500 ₪. לאור זאת, סבר הכונס, כי כל עוד המערערת לא סילקה את סכום הפיגורים, נמנעה מהגשת דו"חות ולא המציאה אישורים ביחס לחסכונותיה, לא ניתן להיעתר לבקשתה. אף הצעתה להפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 8,000 ₪ בלבד אינה סבירה, לאור פוטנציאל ההשתכרות שלה, וגילה הצעיר. עם זאת, הוסיף, כי לא יתנגד למתן הפטר, בתנאי שהמערערת תפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 20,000 ₪, בנוסף למימוש חסכונותיה וסילוק חוב הפיגורים. 5. במהלך הדיון בבקשה, הצהיר בא-כוח המערערת על נכונות המערערת להיענות לתנאים שהציב הכונס, ולהעלות את סכום ההפקדה לקופת פשיטת הרגל לסך של 20,000 ₪, בנוסף לפדיון חסכונותיה הניתנים למימוש. בעקבות זאת, הסיר כונס הנכסים הרשמי את התנגדותו לבקשת ההפטר, והותיר את ההחלטה בה לשיקול דעת בית המשפט. 6. על אף השינוי בעמדת הכונס הרשמי, דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 23.11.05, את הבקשה למתן הפטר (כב' השופטת רחל ברקאי בבש"א 3229/05). בית המשפט ציין, כי חרף ההפטר שניתן לאחותה של המערערת, אין מקום לאפשר גם לה ליהנות מהפטר, בשלב זה של הדברים. זאת, בשל התנהלותה חסרת תום הלב לאורך הליכי פשיטת הרגל, אשר במהלכם לא עמדה בחיוביה החודשיים, ואף לא הגישה דו"חות שוטפים; ולנוכח שיעורו הנמוך של דיבידנד החלוקה לנושים. כמו כן קבע בית המשפט, כי על המערערת לסלק את יתרת חוב הפיגורים, ולהגיש דו"חות שוטפים לכונס הנכסים הרשמי בתוך 14 יום, ולא, תהיה צפויה לביטול הליכי פשיטת הרגל. המערערת לא הגישה ערעור על החלטה זו לערכאת הערעור. בקשת ההפטר השניה 7. כחודש אחד בלבד לאחר מתן ההחלטה בבקשת ההפטר הראשונה, הגישה המערערת את בקשתה הנוספת למתן הפטר, היא הבקשה נשוא ערעור זה. בבקשתה זו, ציינה המערערת כי, בניגוד לאמור בהחלטה בבקשתה הקודמת, היא לא פעלה בחוסר תום לב. מאז הכרזתה כפושטת רגל בשנת 2001, ועד הגשת בקשת ההפטר הראשונה, עמדה בכל התשלומים החודשיים שהושתו עליה, והגישה דו"חות חודשיים כסדרם. עם הגשת בקשת ההפטר, ועמה ההצעה הכספית, סברה בתום לב כי עליה להשהות את ביצוע התשלומים והגשת הדו"חות החודשיים, וזהו מחדלה היחיד. עד ערב הדיון בבקשה הקודמת, הכונס הרשמי גם לא היתרה במערערת כי עליה לבצע את התשלומים החודשיים. מכל מקום, בינתיים חידשה המערערת את תשלומיה החודשיים, והגישה דו"חות כסדרם. בהתאם להסכמה אליה הגיעה עם הכונס הרשמי, הציעה המערערת להפקיד בקופת פשיטת הרגל, נוסף על הסכומים שנצברו בה עד כה, סכום של 35,000 ₪ בתשלומים (שלאחר סילוק חוב הפיגורים יעמוד על 18,500 ₪), וכן את חסכונותיה הניתנים למימוש, בסך של כ- 20,000 ₪. מתוכם, התנתה המערערת את העברתם של כ- 16,000 ₪ שהצטברו לזכותה בפוליסת ביטוח מנהלים, בכך שהסכום ייזקף על חשבון הסכום המוצע מטעמה בבקשת ההפטר. 8. בתסקיר שהגיש הכונס הרשמי ביום 13.2.06, הוא ציין, כי בינתיים סילקה המערערת את חוב הפיגורים, למעט תשלום אחד בסך של כ- 1,500 ₪, והגישה דו"ח הכנסות והוצאות. נכון ליום 8.11.05, הצטברו בקופת פשיטת הרגל כ- 85,000 ₪. הסכום מאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של כ- 1.32% מקרן החוב. במידה שתתקבל הצעת העותרת, שיעור הדיבידנד לחלוקה יעמוד על 2% מקרן החוב. בכפוף לביצוע תנאי ההצעה כאמור, הודיע כי אין הוא מתנגד למתן צו הפטר. החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת ההפטר השניה 9. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה גם את בקשתה השניה של המערערת למתן הפטר. בהחלטתו ציין, כי המערערת הזדרזה לחדש את בקשתה למתן הפטר כחודש אחד בלבד לאחר מתן ההחלטה הקודמת בעניינה, וכי הצעתה הנוכחית אינה מחדשת כמעט דבר באשר לסכומים המוצעים להעשרת קופת פשיטת הרגל. קשה לקבל את הסבריה של המערערת לענין הימנעותה מהעברת התשלומים, וגם כיום היא מתנה העברה של חלק מחסכונותיה בקבלת הפטר, בניגוד להצהרתה בדיון בבקשתה הקודמת. ענין זה מעיד אף הוא על חוסר תום לב מצידה, ועל כך שהיא אינה עושה כל שניתן לצורך העשרת קופת פשיטת הרגל, ושיפור מצבם של הנושים. עוד נפסק, כי אין גם מקום לגזור גזירה שווה ממתן ההפטר לאחות המערערת. לאחות, אשר אף היא ערבה לחובות האב בסכום של כ- 560,000 ₪, ניתן הפטר בכפוף לפירעון של 15% מסכום החוב הנקי, ולנוכח נסיבותיה האישיות והיותה "אם חד-הורית, ומתפרנסת בקושי למחייתה ומחיית בתה" (החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בבש"א 3318/04, מיום 26.9.04). אמנם, מקור היווצרות החוב של השתיים זהה, אולם שיעור הדיבידנד שהעמידה האחות לטובת הנושים משמעותי יותר ביחס לחוב המקורי, ונסיבותיה האישיות קשות יותר מאלה של המערערת. עם זאת, בית המשפט ציין, כי לא ניתן לצפות שהמערערת תוכל להעמיד דיבידנד משמעותי ביחס לחוב לו ערבה, וזאת, גם בחלוף זמן ממושך. על-כן, בבוא העת, יהיה מקום לשקול מתן הפטר, אך זאת בתנאי שהמערערת תעמיד את כל משאביה הנזילים לטובת קופת פשיטת הרגל, תעשיר את הקופה בסכום משמעותי נוסף, ותמלא באופן קפדני את כל החובות המוטלות עליה בהליך פשיטת הרגל; כלשונו של בית המשפט: "אין לצפות, נוכח כושר השתכרותה ואמצעיה הכלכליים, כי החייבת תוכל להעמיד שיעור דיבידנד משמעותי מאוד ביחס לחוב שנוצר, גם לאחר חלוף זמן ממושך, ויהיה מקום לשקול בבוא העת מתן הפטר כדי לאפשר לה להיחלץ מההגבלות המוטלות עליה. ואולם, מתן ההפטר יהיה מותנה באלה: העמדת כל משאביה הכספיים הנזילים של החייבת לטובת קופת פשיטת הרגל כמפורט לעיל, העשרת הקופה בסכום נוסף ומשמעותי, ומילוי קפדני ועקבי של כל החיובים המוטלים עליה, כפי שנפסק על ידי בית המשפט. אם תעמוד החייבת באלה, תוכל בעתיד לפנות לבית המשפט בבקשה להפטר חובותיה". על החלטה זו נסב הערעור. טענות הצדדים בערעור 10. המערערת הדגישה בטיעוניה בערעור כי הכונס הרשמי מהווה גורם מקצועי ובלתי תלוי, האמון על טובת כלל הנושים, וכי תסקירו מהווה ראיה לכל האמור בו. על-כן, לטענתה, לא היה מקום כי בית המשפט ידחה את המלצתו למתן הפטר. כמו כן, שגה בית המשפט בסוברו כי יש באפשרותה להעמיד לזכות קופת פשיטת הרגל דיבידנד בשיעור גבוה יותר. בתסקיר הכונס, מפורטות כל זכויותיה הכספיות של המערערת שטרם מומשו, ואשר היא נכונה להעמיד לטובת קופת פשיטת הרגל, ומעבר לכך לא נותר בידה דבר. אף בית המשפט קמא עצמו ציין, לדבריה, כי גם בחלוף זמן אין לצפות כי תעמיד דיבידנד משמעותי ביחס לחוב שנוצר. פרט לבנק הנושה, שאר הנושים, שעליהם ביקש בית המשפט להגן, כלל לא התייצבו לדיון, ולא הראו כל ענין בהליך. הבנק הנושה מצדו, לא העלה כל הצעה קונקרטית באשר לתנאים שיש בהם, לדעתו, כדי להצדיק הפטר. המערערת חזרה וטענה כי העיכוב הזמני בהעברת התשלומים והדו"חות לא נבע מחוסר תום לב, ובינתיים, כפי שקבע הכונס בתצהירו, היא ריפאה את הפגם, ותיקנה את מחדליה. עוד טענה, כי יש ללמוד גזירה שווה מההפטר שניתן לאחותה, ואף ממקרים דומים אחרים בהם העניק בית המשפט קמא הפטר, וכי עיקרון השוויון בפני החוק מחייב לאפשר גם לה לפתוח פרק חדש בחייה. לבסוף, שבה המערערת והדגישה כי אולצה לחתום על הערבויות לטובת אביה, שהוא זה אשר יצר את החובות, ולאחר מכן נטש אותה ואת אחותה לנפשן במצב של פשיטת רגל; וכי עקב הליך פשיטת הרגל, נקלעה למצוקה אישית קשה. 11. הכונס הרשמי חזר בתחילה על עמדתו כי יש להעניק למערערת הפטר. הוא ציין בטיעוניו בערעור, כי נכון ליום 13.3.2007 הצטבר בקופת פשיטת הרגל סך של כ- 125,000 ₪, וזאת לאחר שהמערערת הפקידה בקופה את חסכונותיה שהיו ניתנים למימוש, והיא ממשיכה לשלם את התשלומים כסדרם. סכום זה יאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של כ- 2% מקרן החוב (לאחר ניכוי הוצאות הכונס). כפי שצויין בתסקיר שהוגש, וכעולה מהחלטת בית המשפט קמא, אין למערערת פוטנציאל השתכרות העשוי להעשיר באופן משמעותי את קופת הכינוס, ולפיכך התועלת שתצמח לנושים מהמשך קיומם של הליכי פשיטת הרגל בעניינה, קטנה. בדיון על-פה שהתקיים לפנינו, הדגיש ב"כ הכונס כי זהו מקרה מובהק שבו ניתן לתת למערערת הזדמנות לפתוח דף חדש בחייה. הוא ציין, כי כאשר חייב אינו משתף פעולה עם הליכי פשיטת הרגל, ויש חשש שהתנהג בחוסר תום לב, המדיניות הנקוטה בידיו היא להתנגד נחרצות למתן הפטר. כאן, לעומת זאת, המערערת משתפת פעולה עם ההליך ככל שניתן, ולא נפל פגם של חוסר תום לב בהתנהלותה. הכונס הביע תמיהה על התנהלות הבנק, אשר התנגד למתן ההפטר, על אף שמידת מעורבותו בהליך פשיטת הרגל התאפיינה במינוריות רבה, בדומה ליתר הנושים. 12. בטיעוניו בערעור, סמך הבנק הנושה את ידיו על נימוקי פסק הדין קמא, והדגיש בעיקר את חוסר תום-הלב בהתנהלות המערערת בהליכי פשיטת הרגל. כמו כן, לטענתו, די בשיעור הדיבידנד הזעום המוצע לנושים, כ- 2% מקרן החוב, כדי להביא לדחיית הבקשה. הוא הוסיף, כי יכולתה הכלכלית של המערערת איתנה, וכי היא מנהלת אורח חיים פזרני למדי, אשר אינו עולה בקנה אחד עם המצג המוצג על ידה בענין זה, דבר שבא לידי ביטוי גם בהחלטה לפטור אותה באופן חלקי בלבד מאגרה ומערבון בהליך זה. התנהלות המערערת בהליכי פשיטת הרגל מאז הגשת הערעור 13. בחלוף מספר חודשים מאז הדיון בערעור שנערך בפנינו, בקשנו מהכונס הרשמי להגיש הודעת עדכון בדבר מצב קופת פשיטת הרגל אותה עת, ובאשר לאופן התנהלות המערערת ביחס לקיום חובותיה בהליכי פשיטת הרגל בזמן שחלף ממועד הדיון בערעור, ועד למשלוח הודעת העידכון. כן התבקש הבנק הנושה להודיע האם הוא עומד עדיין בהתנגדותו למתן צו הפטר למערערת. 14. בהודעת העדכון ששלח הכונס הרשמי ביום 25.3.08 צויין, כי החל ממועד הדיון בערעור, בחודש מאי 2007, לא שילמה המערערת אף תשלום חודשי אחד לקופת פשיטת הרגל; סכום הפיגורים הסתכם נכון לאותה עת לסך 15,000 ₪, הכולל עשרה תשלומים חסרים. מאז חודש אפריל 2007, המערערת לא קיימה את חובתה להגיש לכונס הרשמי דו"חות הכנסות והוצאות. קופת פשיטת הרגל עמדה, נכון למועד העדכון, על-סך של כ- 134,700 ₪. הכונס ציין, כי בהימנעות המערערת מלהמשיך לשלם את התשלומים החודשיים, ומלהגיש את הדו"חות על הכנסותיה והוצאותיה, היא פעלה לא כשורה. עם זאת, בהתחשב בהיקף התביעות הגדול בהליך, ובשאר הטעמים שעמדו בבסיס תמיכתו למתן הפטר, סבר הכונס כי אם המערערת תסלק את מלוא חוב הפיגורים שנצבר, ותגיש את כל הדו"חות שלא הוגשו על ידה – הוא יהיה נכון שלא להתנגד למתן הפטר. 15. הבנק הנושה ציין בתגובתו כי הוא עומד על התנגדותו למתן הפטר, ולו בשל הממצאים העולים מהודעת העידכון של הכונס הרשמי, המחזקים, וביתר שאת, את הטעמים שעמדו בזמנו בבסיס התנגדותו למתן הפטר. 16. המערערת אף היא מתנגדת לעמדת הכונס הרשמי, אך זאת משום, שלגישתה, הוא מחויב להסכמתו הקודמת לתת הפטר, הנסמכת על הסכום שנמצא בקופת הפירוק ערב הגשת הערעור הנדון. לטענתה, הכונס אינו רשאי להתנות כיום את הסכמתו להפטר בדרישה להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום נוסף. כמו כן, טוענת המערערת כי בשנה האחרונה מצבה האישי, הקשה בלאו הכי, הורע עוד יותר, וכי כל משאביה מושקעים בטיפולים רפואיים בסבתה. הכרעה 17. דין הערעור להידחות. הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת – להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. תכלית זו נועדה לקדם את הגשמת זכות הקנין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות-על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השניה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו. תכלית זו מקדמת את ההכרה בזכותו הבסיסית של החייב לכבוד אנושי, המוכרת אף היא בחוק היסוד (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 1397 (2003) (להלן – עניין בנבנישתי); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי, פ"ד כב(1) 23 (1968); רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004) (להלן – פרשת גרינברג)). 18. בין שתי התכליות האמורות שביסוד הליך פשיטת הרגל קיים מתח פנימי מובנה: התכלית הראשונה, שמעייניה מופנים להעשרת קופת פשיטת הרגל כדי למצות את יכולת הפרעון של החובות לתועלת הנושים, אינה מתיישבת בהכרח עם התכלית השניה, החותרת לשחרר את החייב מעולם של חובות שאין בכוחו לפרוע. ואכן, מתן הפטר לחייב אינו מתיישב על נקלה עם קידום זכות הקנין של הנושים במיצוי אפשרויות הגבייה מהחייב (ענין בנבנישתי, עמ' 204; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 164, 166 (1977)). בהחלטה שיפוטית הנוגעת לצו הכרזה של פשיטת רגל, ובמתן צו הפטר מהליכים אלה, נדרש, אפוא, איזון בין שתי המגמות הבסיסיות האמורות, וביישוב ראוי ביניהן, לעיתים תוך ויתור הדדי על הגשמה מלאה של כל אחת מהן. 19. אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 24 (מהדורה שניה, 2000) (להלן – לוין וגרוניס); ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55 (1994)). הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע. דרישת תום הלב בהליכי פשיטת רגל 20. סמכותו של בית משפט ליתן צו הפטר לחייב בפשיטת רגל קבועה בסעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל. זו לשון ההוראה: "(א) בית המשפט, בדונו בבקשה, רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, ואת כל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל. (ב) בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר, או לאחריו... לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית המשפט, מיוזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר" (הדגשה לא במקור). כעולה מההוראה האמורה, התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, ומידת תום הלב המאפיינת את התנהגותו, מהווים שיקול מהותי שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להחליט האם להעניק לו צו הפטר בהליך פשיטת רגל. אכן: "גורם חשוב ביותר, ששומה על בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו [במסגרת בקשה למתן צו הפטר] הוא התנהגותו של החייב, בין לפני פשיטת הרגל ובין במהלכה" (לוין וגרוניס, עמ' 194). 21. תום ליבו של חייב כשיקול מהותי בהליכי פשיטת רגל, אינו ייחודי לשלב מתן צו ההפטר. הוא שזור כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליכים כולם. כך לענין מתן צו הכינוס (ע"א 34/89 אגברייה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 24.10.90); ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435 (1995) (להלן – פרשת אליהו); סעיף 18ה(א)(2) לפקודה; לוין וגרוניס, עמ' 108-109); כך לענין מתן ההכרזה על פשיטת הרגל (סעיפים 18ג(ג) ו- 18ה(א)(2) לפקודה); כך לענין אישור הסדר עם נושים (סעיף 35(ה)-(ז) לפקודה; ע"א 334/71 אבייה נ' גולדמן, פ"ד כה(2) 595 (1971)); וכך לענין ביטול הכרזת פשיטת רגל שכבר ניתנה כאשר החייב נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל (פרשת בנבנישתי, פסקה 9, 11; ע"א 5503/92 קירצמן נ' הכנר, פ"ד מט(1) 749, 756-7 (1994) (להלן – ענין קירצמן)). הנה כי כן, בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, מהווה תום הלב של החייב תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש, והעדר תום לב עלול להביא לא רק לסירוב להיענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן (סעיפים 37, 54-55 לפקודה). 22. מעבר לתכליותיה המיוחדות של פקודת פשיטת הרגל, המחייבות התנהגות תמת לב של החייב לשם הגשמתן, מתמזגת דרישת תום הלב בתחום פשיטת הרגל עם דרישת תום הלב בתחומי השיטה המשפטית כולה – במשפט האזרחי, במשפט הציבורי, ובמשפט הפלילי. דרישת תום הלב עוברת, כמעשה שתי וערב בכל פעולה משפטית שאדם מעורב בה בתחום המשפט האזרחי, ובכלל זה, בתחום דיני החוזים, הנזיקין, הקנין, והתאגידים. דרישת תום הלב היא אחד מתנאי היסוד לפעולתה הנאותה של רשות מינהלית, ולפעולתו של נושא תפקיד בשירות הציבור. דרישת תום הלב היא גורם מרכזי בהחלת הנורמות הפליליות ובהליך הדיון הפלילי. תום הלב הוא אחד מעקרונות היסוד של השיטה, הפורש רשתו על כל תחומי המשפט, וניצב כברית תיכון ביסוד המערכת הנורמטיבית כולה (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); בג"צ 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736 (1984); ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש קולוניאל, חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003)). דרישת תום הלב היא חלק ממושגי תקנת הציבור, המגלמת את ערכי המוסר וההגינות בחיי החברה (פרשת בנבנישתי, שם, עמ' 206). תום הלב בהליכי פשיטת הרגל אינו מושג העומד לעצמו, מבודד מערכי השיטה. הוא משתלב ומתמזג בתפיסה הכללית של שיטת המשפט כולה, המחייבת אדם לנהוג בהגינות במגעיו עם זולתו, כתנאי לנכונותה של השיטה לבוא לעזרתו בעת צרה. 23. עניינם של הליכי פשיטת הרגל אינו מתמצה בהסדרת מערכת היחסים שבין החייב לנושיו בלבד. נשקלים בגדרם גם היבטים הכרוכים בטובת הציבור בכללותו, וכן "שמו הטוב של עולם המסחר במובן הרחב של המילה" (לוין וגרוניס, עמ' 152). וכדבריו של השופט ש' לוין בע"א 206/88 גרינברגר נ' אייזנברג, פ"ד מה(3) 397, 399 (1991): "חייב בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לצו-הפטר, את התנהגותו של החייב, לרבות את התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל... וכן להביא בחשבון שיקולים שבטובת הציבור.." (הדגשה לא במקור). ובהקשר דומה (מפי השופט זוסמן): "משהחלו הליכי פשיטת רגל, אין סידור ענייני החייב נתון עוד להסכם פרטי בינו לבין נושיו, אלא לציבור ענין בסילוק חובותיו של החייב בשים לב לדרישות המוסר המסחרי" (ע"א 172/57 מקבל הנכסים הרשמי נ' נודלמן, פ"ד יא 1177, 1179 (1957) (הדגשה לא במקור)). בהקשר זה, ראוי להתייחס להיבט תום הלב הנדרש מחייב בפשיטת רגל מבחינת המשמעות הערכית והמסר הציבורי העולה ממנו, לפיו אין מקום לזכות אדם ביתרונות הנובעים מהליכי הסדר חובותיו, ולפוטרו מהם אלא אם נמצא ראוי לכך בדרך התנהגותו (השוו ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211, 224 (2003) (השופט גרוניס)). 24. בית משפט המתבקש לשקול מתן צו הפטר נדרש, אפוא, להתייחס למערכת ענפה של גורמים ולשקללם, כדי להגשים את תכליותיו של הליך פשיטת הרגל על מלוא מורכבותו. מעמדו של תסקיר הכונס הרשמי לצורך צו הפטר 25. הכונס הרשמי הוא גורם מקצועי, בעל מעמד סטטוטורי בהליכי פשיטת רגל. הוא גוף אובייקטיבי, הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, ומהווה זרוע של המדינה לצורך פיקוח על הליכי פשיטת רגל המתנהלים ברחבי המדינה. אחד מתפקידיו של הכונס הרשמי הוא לתת חוות דעת ותסקירים לבית המשפט לצורך הליכים שיפוטיים בענייני פשיטת רגל. לחוות דעת הכונס משקל נכבד בשיקולי בית המשפט, ועל האמור בהן חלה חזקת התקינות (סעיף 68 לפקודה). מעורבותו של הכונס הרשמי בבקשות החייב המוגשות במסגרת הליכי פשיטת רגל נושאת אופי מייעץ, וחובת ההחלטה הראשונית מוטלת על בית המשפט. יש, אכן, להבחין בין תפקידו של בית המשפט כגורם בקרה ופיקוח על פעולותיו של נאמן בפשיטת רגל, לבין תפקידו השיפוטי כבעל סמכות הכרעה ראשונית, אשר במסגרתה מביע הכונס הרשמי את עמדתו המקצועית מכח תפקידו כמפקח הציבורי על הליכי פשיטת הרגל (ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, הנאמן בפשיטת רגל, פ"ד נה(4) 410, 427 (2001)); בהליכים למתן צו הפטר, הכרעתו של בית המשפט היא בעלת אופי ראשוני, ובמסגרתה עמדת הכונס הרשמי היא בעלת אופי מייעץ. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהחליט בבקשה להפטר תוך התייחסות למכלול רחב של שיקולים, ובתוכם גם לעמדת הכונס הרשמי. לעמדת הכונס יש, מטבע הדברים, משקל רב, אך בית המשפט אינו כבול בעמדה זו. יפים לענין זה דבריהם של לוין וגרוניס בספרם, שנאמרו בהקשר דומה ביחס לסמכות בית המשפט לסרב להצעת הסדר נושים, אף שזכתה לתמיכת הכונס הרשמי, (שם, בעמ' 152): "בבואו לדון בבקשה לאישור הסדר, שומה על בית המשפט לתת דעתו לשני שיקולים: ראשית, האם ההסדר סביר הנהו? שיקול זה חשוב יותר מבחינתם של הנושים; שנית, האם יש משהו בהתנהגותו של החייב המונע אישור? שיקול זה ענין הוא לבית המשפט לענות בו, כיוון שהוא מתייחס לזכויות של הציבור, המעוניין בשמירת שמו הטוב של עולם המסחר במובן הרחב של המלה. מטעם זה, אפילו זכתה הצעת ההסדר לתמיכת הכונס הרשמי אין בית המשפט חייב לאשר את ההצעה, אם כי בוודאי שיביאנה בחשבון, ושומה עליו לגבש עמדה עצמאית משלו" (הדגשה לא במקור). כך הוא הדין גם בענייננו, בהליך למתן צו הפטר. מן הכלל אל הפרט 26. יישומם של העקרונות הכלליים שפורטו במיתווה הנורמטיבי, מביא למסקנות הבאות בענייננו: התנהגות המערערת במהלך פשיטת הרגל היתה נגועה בחוסר תום לב. אמנם, מאז הכרזתה כפושטת רגל בשנת 2001 ועד להגשת בקשת ההפטר הראשונה בתחילת שנת 2005, היא עמדה בכל תשלומיה, והגישה את הדו"חות הנדרשים לכונס הרשמי. אולם, עובר להגשת בקשתה הראשונה להפטר, ובמשך כשנה, הפסיקה המערערת את ביצוע התשלומים לקופת הכינוס, וכן נמנעה מהגשת דו"חות. ההסבר שנתנה לכך, כי סברה בתום לב כי, עם הגשת בקשת ההפטר, היא רשאית להשהות את תשלומיה, הוא מופרך, ומטבע הדברים לא נמצא אמין על בית המשפט קמא. מחדלים אלה היוו בסיס עיקרי לדחיית בקשתה הראשונה של המערערת להפטר. בקשתה השניה של המערערת להפטר הוגשה אך חודש אחד בלבד לאחר דחיית הבקשה הראשונה, שעליה לא הוגש ערעור. מהלך זה כשלעצמו מעורר תמיהה שלא ניתן לה הסבר. צדק, אפוא, בית המשפט קמא כשייחס לאותם מחדלים משקל נכבד גם לצורך דחיית הבקשה השניה, אשר היוותה, במהותה, מעין ערעור לאותה ערכאה על ההחלטה הראשונה, בלא שחל שינוי נסיבות מהותי בחודש שחלף מאז סיום ההליך הראשון. מעבר לכך, התברר כי גם בעת הגשת הבקשה השניה לא היתה המערערת נכונה להעמיד את כלל חסכונותיה לטובת קופת הכינוס, וזאת בניגוד להצהרתה בדיון הראשון. בענין זה כבר נפסק, כי אי ניצול מלוא היכולת הכלכלית של חייב על מנת לפרוע את חובותיו, עשוי להיחשב, כשלעצמו, חוסר תום-לב (פרשת אליהו; ע"א 16/62 הלבר נ' ספורמס, פ"ד טז 1311, 1315 (1962)). 27. בענייננו, בית המשפט קמא אימץ את עמדתו העקרונית של הכונס הרשמי, בדבר קיום הצדקה למתן הפטר למערערת בשל היעדר תועלת ממשית לנושים מהמשך הליך פשיטת הרגל. עם זאת, בניגוד לעמדת הכונס, הוא סבר, כי מתן הפטר לחייבת, שנהגה בחוסר תום לב, אינו עולה בקנה אחד עם השיקול הציבורי שיש לשוקלו בהפעלת הליכי פשיטת רגל, ובכלל זה, לצורך מתן הפטר. על כן, וחרף המלצת הכונס הרשמי להעניק למערערת פטור מיידי, העדיף בית המשפט מוצא לפיו הבקשה הנוכחית להפטר תידחה. עם זאת, הוא לא סתם את הגולל על יכולתה של המערערת לזכות בהפטר, והותיר לה פתח תקוה בדמות תנאים שאותם נדרשה למלא כדי שבקשתה להפטר, שתוגש בעתיד, תישקל בחיוב. התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט לצורך מתן הפטר בעתיד היו ברי השגה מבחינת המערערת. בכך, נקט בית המשפט קמא בפתרון מידתי, ולא קמה עילת התערבות של ערכאת הערעור בהחלטתו. 28. החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה בחודש אפריל 2006. סברתי, כי אילו היה מתברר כי מאז ועד עתה מילאה המערערת את כל חיוביה בהתאם להחלטה, דהיינו: העמידה את כל משאביה הנזילים לטובת קופת פשיטת הרגל, ביצעה את תשלומיה במועדם, והגישה דו"חות כנדרש, כי אז היה מתקיים התנאי לפיו קופת פשיטת הרגל הועשרה בסכום משמעותי נוסף, והיו מתמלאים התנאים שבית המשפט קמא הציב לצורך מתן הפטר. ומעבר לכך – היה ניכר תום לב בהתנהגותה של המערערת. אילו אכן היה מתממש תרחיש כזה, אפשר שניתן היה אז אף למחול על הגשת בקשה חדשה להפטר, ולהתקדם בהליך התלוי ועומד במסלול מתן צו ההפטר, לאור הנסיבות החדשות שהתרחשו (ענין קירצמן). 29. אלא שהתקוה כי תרחיש כזה יתממש נכזבה. לצורך בירור המצב העובדתי העדכני, נתבקש הכונס הרשמי על ידי בית משפט זה להגיש הודעת עדכון בדבר התנהלות המערערת, ומצבה של קופת פשיטת הרגל. למרבית הצער התברר, כי מאז הגשת הערעור לבית משפט זה, הפסיקה המערערת לחלוטין לשלם את התשלומים העיתיים, ופסקה מהגשת דו"חות לכונס. למחדלים אלה, החמורים לכשעצמם, נילווית חומרה מיוחדת בנסיבות עניין זה, שכן התנהגות המערערת נפגמה במחדלים כאלה גם בעבר, עובר להגשת בקשת ההפטר הראשונה. בפני בית משפט קמא, טענה, כזכור, כי מחדליה נבעו מטעות בתום לב. המחדלים החוזרים, באין כל טעות בתום לב, מצביעים על דפוס התנהלות החוזר על עצמו, המצביע על ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, ועל התנהגות חסרת תום לב מצד המערערת. המערערת לא עשתה אף את המעט הנדרש ממנה כדי לזכות בהפטר חובותיה, והפגינה בהתנהגותה זלזול ואי אכפתיות ביחס למצבם של קופת הפירוק והנושים, והתנכרה לחובתה להגיש דו"חות ולתת דין וחשבון לכונס הרשמי על הכנסותיה והוצאותיה. דרך התנהלות מתמשכת זו של המערערת, המתנכרת למעמדה ולחובותיה, מביאה בהכרח למסקנה כי אין מנוס מדחיית ערעורה, ומאימוץ גישתו של בית המשפט קמא, אשר סירב למתן צו הפטר למערערת. 30. אולם גם כך, לא פסה תקוה למתן צו הפטר, אם המערערת תפנים את ההבנה כי עליה לשנות מדרכה, ולקיים לאורך זמן, בדייקנות ובתום לב, את החובות השונות המוטלות עליה במסגרת הליכי פשיטת רגל. אם תעשה כן בהגינות, תוכל לטעון, בחלוף זמן סביר, כי הגיעה העת לקבל את בקשתה לצו הפטר, משנסיבות התנהגותה השתנו באופן מהותי (השוו רע"א 1345/02 קורנגולד נ' הכנ"ר (לא פורסם, 16.6.02)). סוף דבר: אציע לדחות את הערעור בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלון אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ט באב תשס"ט (9.8.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06060210_R10.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il