שרה גוברין נ. משרד הבריאות

פסק-דין בתיק בג"ץ 6021/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6021/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס העותרת: שרה גוברין נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. שר הבריאות 3. ד"ר אמיר שנון - מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות 4. משרד החינוך והתרבות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד יוסי צור בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר פסק-דין השופטת ד' ביניש: העתירה שבפנינו מופנית כנגד סירובם של המשיבים 3-1 להעניק לעותרת תעודת הכרה במעמד כמטפלת ביצירה ובהבעה וכנגד סירובו של המשיב 4 להעסיקה כמטפלת בפסיכודרמה בשל העדר תעודה כאמור. רקע עובדתי 1. העותרת, המחזיקה בתואר שני בחינוך מיוחד, החלה בלימודי פסיכודרמה בשנת 1993. במסגרת לימודיה השתתפה העותרת בקורסים שונים בתחום במכללת אורנים ובמרכז לפסיכודרמה ולתנועה ברמת ישי וכן עברה התמחות מעשית אצל דר' אליאב נהרין ודר' עיניה ארצי, הנמנים על מייסדי המקצוע בארץ. את עיקר הכשרתה בתחום הפסיכודרמה עברה העותרת לפני שנת 1998, אז הוכרה, לראשונה, תוכנית הכשרה ללימודי פסיכודרמה, היא חטיבת הפסיכודרמה במכללת סמינר הקיבוצים. בשנת 2000 קיבלה העותרת תעודת מטפלת מוסמכת לפסיכודרמה מן האיגוד הישראלי לפסיכודרמה וכן התקבלה לשורות האיגוד הישראלי לתראפיה ע"י יצירה והבעה (להלן: י.ה.ת.). העותרת מועסקת על ידי משרד החינוך (הוא המשיב 4) משנת 1984, אך בין הצדדים לעתירה התגלעה מחלוקת בשאלה האם הועסקה כמטפלת בפסיכודרמה או שמא שימשה רק כמורה לחינוך מיוחד. לאחר בדיקת טענות הצדדים מתקבל הרושם כי אף אם הדבר אינו משתקף ברישומי משרד החינוך, ואף אם העותרת לא שובצה פורמאלית כמטפלת פרא-רפואית, כפי שטוענים המשיבים, הרי שבפועל הנחתה קבוצות פסיכודרמה במשך שנים מספר במסגרת העסקתה על ידי משרד החינוך, וזאת על דעת הממונים עליה. 2. בשנת 2000 פנתה העותרת למשיב 1, מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות (להלן: דר' שנון), בבקשה לקבל תעודת הכרה במעמד כמטפלת ביצירה ובהבעה. ביום 14.6.01 הודיע דר' שנון לעותרת כי בקשתה נדחתה, שכן "משרד הבריאות מכיר אך ורק בבוגרים שהשלימו לימודיהם במוסד מוכר". פניות נוספות מצד העותרת למשרד הבריאות נדחו אף הן מן הנימוק שלא למדה בתוכנית המוכרת על ידי משרד הבריאות. מדיניות המשיבים אותה עת הייתה כי תעודת הכרה במעמד הינה תנאי להעסקת מטפלים פרא-רפואיים במסגרת החינוך המיוחד ולפיכך לשיטתם לא התאפשר שיבוצה של העותרת כמטפלת בשנת הלימודים תשס"ג, והיא שובצה כמורה. מכאן העתירה שבפנינו. הסדרת מקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה 3. הפסיכודרמה נמנית על ענפי מקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה. מדובר במקצוע חדש יחסית, ורק בשנת 1988 הודיע משרד הבריאות במכתב שהופץ לכל לשכות הבריאות כי מקצוע זה מוכר כמקצוע פרא-רפואי. ההכרה במקצוע קיבלה משנה תוקף ומשמעות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיום 14.1.92, בו נקבעה ההגדרה הבאה: "טיפול ביצירה והבעה (טיפול באומנויות) הינו שם כולל לשימוש בתהליכי יצירה והבעה בתחומי האומנות בטיפול בהפרעות נפשיות, התפתחותיות ואורגניות הכוללים טיפול במוסיקה, תנועה, מחול, אומנות חזותית, דרמה וספרות". 4. העיסוק במקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה אינו מוסדר, נכון להיום, בחוק או בתקנות. ההסדר היחיד שנהג בתחום היה מתן תעודת הכרה במעמד של מטפל מטעם משרד הבריאות. תעודה זו לא היוותה רישיון לעיסוק במקצוע, אך על המשקל שיוחס לה ניתן ללמוד ממכתבו של דר' שנון מיום 6.8.01, המצורף כנספח א' לעתירה: "לדעת משרד הבריאות, רק מי שעמד בתנאי השכלה והכשרה מתאימים, ראוי שיהיה זכאי ורשאי לעסוק במקצוע טיפולי. מוסדות רבים מסכימים עם גישה ודרישה זו, ואינם מעסיקים היום את מי שאין לו תעודת הכרה במעמד מטעם משרד הבריאות". זאת ועוד, החזקה בתעודת הכרה במעמד הייתה תנאי להעסקת מטפלים פרא-רפואיים במסגרת החינוך המיוחד, כפי שנקבע בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך מיום 1.6.99 ומיום 2.4.00. תעודות הכרה במעמד ניתנו למטפלים ביצירה ובהבעה מתחילת שנות ה-90', הגם שלא ברור על פי אילו קריטריונים הוענקו בתקופה ראשונית זו. לטענת העותרת, עד שנת 2001 נתן משרד הבריאות תעודת הכרה במעמד לכל מי שעמד בקריטריונים של י.ה.ת.. המשיבים דחו טענה זו מכל וכל, אך למעשה לא הצליחו להצביע על הקריטריונים לפיהם ניתנו תעודות הכרה במעמד בשנות ה-90'. כל שטענו בפנינו המשיבים בהקשר זה היה כי בתחילת שנות ה-90' זכו הנמנים על "דור המייסדים" של המקצוע, אשר רכשו את הכשרתם לפני הסדרתו הפורמאלית של התחום, לתעודות הכרה במעמד, וזאת על סמך סטנדרטים מקלים מאלה שהונהגו בהמשך. נראה כי גיבוש הקריטריונים להענקת תעודות הכרה במעמד למטפלים ביצירה ובהבעה החל, למעשה, במהלך שנת 2000. לקריטריונים אלה ניתן ביטוי במכתבו של דר' שנון לגברת רות פרדס, יו"ר י.ה.ת., מיום 10.5.01 (המצורף כנספח ח' לעתירה). בהמשך, במהלך הדיון בעתירה, עוגנו קריטריונים אלה, בשינויים מסוימים, בנוהל שפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיום 29.1.03. על פי הוראות נוהל זה: "לקבלת תעודת הכרה במעמד כמטפל ביצירה והבעה מטעם משרד הבריאות יש לעמוד בדרישות הבאות ולהציג מסמכים בהתאם: 1) תעודת תואר ראשון לפחות, כנזכר בסעיפים 3 ו- 5 בהתאמה [הכוונה היא לתואר ממוסד מוכר באחד מן המקצועות המנויים בסעיף 3, בכפוף להוראת המעבר הקבועה בסעיף 5- ד.ב.] 2) אישור על 600 שעות התנסות מעשית בתחום האמנותי הנלמד (מוסיקה, תנועה, דרמה, תאטרון וכד'). 3) תעודה המעידה על סיום לימודים ביצירה והבעה בתוכנית לימודים שהוכרה על ידי משרד הבריאות. 4) סיום 1,200 שעות סטאז' במקצוע הנלמד. 5) עמידה בהצלחה בבחינת רישוי ממשלתית (ראה סעיף 10)". יצוין כי נוהל זה כלל הוראות מעבר שונות, ובכללן הוראות הנוגעות לדרישה לתואר ראשון באחד המקצועות המנויים בו, אך לא הוראות המתייחסות לדרישה ללימודים בתוכנית מוכרת. 5. נציין כי שאלת תוקפם של נהלי משרד הבריאות לעניין הכרה במעמדם של מטפלים ביצירה ובהבעה היוותה נושא לעתירה שהוכרעה בבית משפט זה לאחר הגשת העתירה שבפנינו (בג"ץ 2921/03 קאופמן נ' דר' אמיר שנון (לא פורסם) (להלן: עניין קאופמן)). בעניין קאופמן הנ"ל נקבע, בהסכמת המדינה, כי נהלים אלה בטלים בשל העדר הסמכה בחוק להגביל את העיסוק במקצוע. בית המשפט הורה כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה בתום שישה חודשים, וזאת על מנת שהמדינה תוכל להסדיר את העיסוק במקצוע בחוק. בתקופת הביניים עד כניסת הצו המוחלט לתוקפו בחר בית המשפט שלא להתערב בהסדר הקיים, חרף הטענה בדבר העדרן של הוראות מעבר נאותות, והותיר את קביעתן של אלו למחוקק. משלא עלה בידי המדינה לגרום להשלמת הליכי החקיקה שיזמה בפרק הזמן שנקצב לה, נכנס הצו המוחלט לתוקפו. בהודעתם מיום 2.3.05 עדכנו המשיבים את בית המשפט בהתקדמות הליכי החקיקה להסדרת המקצוע. המשיבים מבקשים להסמיך את שר הבריאות לקבוע את תנאי הכשירות הנדרשים מאדם לשם העסקתו במקצוע בריאות – מושג הכולל את מקצוע הפסיכודרמה – וזאת במסגרת הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 18) (העסקת אדם במקצוע בריאות במוסד רפואי), התשס"ה-2005. מכל מקום, נכון להיום, כשנה וחצי מיום מתן פסק הדין בעניין קאופמן הנ"ל, טרם נתקבל החוק המוצע. בהעדר הסמכה כדין, חדל משרד הבריאות להנפיק תעודות הכרה במעמד למטפלים ביצירה ובהבעה. 6. זאת ועוד, ביום 20.6.05 נקבע בבג"ץ 1423/05 קדרון-קליין נ' שר הבריאות (טרם פורסם) (להלן: עניין קדרון-קליין) כי לעת הזו, משבוטל הנוהל למתן תעודות הכרה במעמד ומשטרם הוסדר העניין בחוק, הרי שאין בידי המשיבים לדרוש תעודת הכרה במעמד ממטפלות מקצועיות בתחום היצירה וההבעה שהוכשרו כמקובל בשנים עברו. על כן, באותה פרשה הוציא בית משפט זה מלפניו צו מוחלט לפיו מעסיקים ציבוריים, כמו גם אחרים, רשאים להעסיק את העותרות בעניין קדרון-קליין הנ"ל ללא תעודת הכרה במעמד. על רקע זה, בפרשה נוספת שעסקה בהסדרת מקצוע הכירופרקטיקה, נתנו המשיבים הסכמתם כי תעודת הכרה לא תהווה תנאי לקבלת כירופרקטים לעבודה על ידי מעסיקים ציבוריים או אחרים, לנוכח העדר הסמכה בחוק להגביל את העיסוק במקצוע זה בדרך של מתן תעודות הכרה במעמד (בג"ץ 4395/02 האגודה הישראלית לכירופרקטיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: עניין האגודה הישראלית לכירופרקטיקה). בעקבות התפתחויות אלה מסרו המשיבים בהודעה מיום 24.8.05 כי משרד הבריאות מפרסם כיום ברבים כי מעסיקים ציבוריים ואחרים רשאים להעסיק גם את מי שאינו בעל תעודת הכרה במעמד במקצועות בריאות שאינם מוסדרים בחוק ובכלל זה במקצוע הטיפול ביצירה והבעה. השתלשלות ההליכים בעתירה 7. כאמור, העתירה שבפנינו הוגשה בטרם בוטלו נהלי משרד הבריאות לעניין ההכרה במעמדם של מטפלים ביצירה ובהבעה. העותרת העלתה בפנינו מספר טענות נגד הקריטריונים למתן תעודות הכרה במעמד, ובכלל זה טענה כי הקריטריונים אינם מידתיים בשל העדר הוראות מעבר מספקות באשר לתחולתם על מטפלים וותיקים. בתוך כך טענה העותרת כי אין להכפיפה לדרישת הלימודים בתוכנית מוכרת משום שכאשר החלה את לימודיה לא היה בנמצא מסלול לימודים אשר הוכר על ידי משרד הבריאות. העותרת הוסיפה כי הופלתה ביחס למטפלים בעלי הכשרה זהה לשלה, אשר זכו לקבל תעודות הכרה במעמד. המשיבים, מצידם, הדגישו לכל אורך הדרך כי הכשרתה המקצועית של העותרת - אשר לא למדה בתוכנית מוכרת, אלא רק עברה, כהגדרתם, "מקבץ קורסים" בפסיכודרמה במוסדות לימוד שונים - רחוקה מן הסטנדרטים המקצועיים הנדרשים ועל כן אין להכיר בה כמטפלת בפסיכודרמה. המשיבים הבליטו את חשיבות ההקפדה על סטנדרטים אלה, לנוכח אופיו הטיפולי של המקצוע. בתוך כך הביעו בפנינו המשיבים חשש כי במידה והכשרתה של העותרת תוכר כמצדיקה מתן תעודת הכרה במעמד, הרי שיהיה בכך כדי להשליך על בקשות רבות להכרה במעמד מטעם מי שלא עמדו בקריטריונים לקבלת תעודה, אך הכשרתם אינה נופלת מהכשרתה של העותרת. בעקבות החלטה שניתנה על ידינו ביום 6.1.05 במטרה לבחון את רצינות הטענה, הגישו לנו המשיבים נתונים בדבר בקשות לתעודת הכרה במעמד התלויות בפניהם, ואשר לטענתם, קבלת העתירה תשפיע על ההכרעה בהן. עוד טענו המשיבים כי למעשה אין לראות את העותרת כמי שעברה את הכשרתה בתקופת מעבר, שכן תוכנית הלימודים של סמינר הקיבוצים, שהינה התוכנית המוכרת כיום, כבר פעלה עת החלה העותרת את לימודיה ואף זכתה להכרה בטרם השלימה העותרת לימודים אלה. 8. במסגרת הטיפול בעתירה זו עשינו מאמץ להביא את הצדדים לפיתרון נקודתי לבעייתה של העותרת, אשר יאפשר לה לזכות בתעודת הכרה במעמד מבלי לפגוע במאמצי המשיבים להסדיר את מקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה בכללותו. במסגרת זו הורינו למשיבים בדיון מיום 13.2.03 לקיים בדיקה מקצועית נוספת בשאלת הכשרתה של העותרת. בעקבות החלטה זו פנו המשיבים לפרופ' מולי להד, ראש המכון ללימודי דרמה-תרפיה במכללה האקדמית תל-חי, על מנת שיחווה דעתו ביחס להכשרתה של העותרת. פרופ' להד קבע, על סמך המסמכים שהגישה העותרת, כי אין כל דרך לוודא את רמתם האקדמית או הקלינית של הקורסים שעברה. כמו כן חיווה פרופ' להד את דעתו כי אין להכיר בלימודים בשיטת ה"שוליה" בה למדה העותרת. על רקע עמדתו זו ובהעדר מידע מפורט יותר על תוכנם של הקורסים שעברה העותרת, הגיע פרופ' להד למסקנה כי לא ניתן להמליץ על לימודיה של העותרת כשווי ערך ללימודי תעודה מסודרים בתחום הטיפול בהבעה וביצירה. בעקבות זאת הגישה העותרת לבית המשפט חוות דעת נגדית מטעמה של דר' עיניה ארצי, רכזת תוכנית הפסיכודרמה בסמינר הקיבוצים, שהיא, כאמור, התוכנית המוכרת כיום על ידי משרד הבריאות. דר' ארצי קבעה בחוות דעתה כי בתחומים המהותיים להכשרת מטפל בפסיכודרמה, תהליך ההכשרה של העותרת מקביל לתהליך הלימודים בתוכנית המוכרת של סמינר הקיבוצים ולכל הפחות שווה ערך ברמתו. דר' ארצי התייחסה בחוות דעתה להיכרותה רבת השנים עם העותרת, אותה הנחתה במהלך הכשרתה, וציינה כי העותרת אינה בתחילת דרכה המקצועית, אלא נחשבת למטפלת מנוסה ומוערכת בקרב הקהילה המקצועית. בתוך כך הסתייגה דר' ארצי מחוות דעתו של פרופ' להד, המתבססת, בין היתר, על התנגדותו ללימוד בשיטת השוליה. דר' ארצי ציינה כי לימודי טיפול בהבעה וביצירה בכלל ולימודי פסיכודרמה בפרט - ובכלל זה אף הלימודים בתוכנית המוכרת שבריכוזה - מתאפיינים באלמנטים של הוראה שולייתית. המשיבים, מצידם, הסתייגו מחוות דעתה של דר' ארצי, וטענו כי זו נגועה בניגוד עניינים, מאחר שדר' ארצי שימשה כמורתה של העותרת ואף העניקה לה המלצות בשלבים שונים של דרכה המקצועית. יצוין, כי בצעד יוצא דופן זימנו את דר' ארצי להעיד בפנינו ואף בעדותה שבה והדגישה כי הכשרתה של העותרת שוות ערך ברמתה להכשרה הנרכשת בתוכנית הלימודים המוכרת שבראשה היא עומדת. חרף פערי העמדות ביניהם, קיבלו על עצמם הצדדים בדיון מיום 5.8.03 לנהל מגעים בכדי לגבש הסכמה ביחס להשלמת הכשרתה של העותרת לצורך קבלת תעודת הכרה במעמד. במסגרת זו ביקשו המשיבים כי העותרת תעביר להם מידע מפורט ככל הניתן אודות הקורסים שעברה, על מנת שניתן יהיה להשוותם אל מול התוכנית המוכרת של סמינר הקיבוצים ולקבוע אילו מרכיבים תידרש העותרת להשלים. העותרת, מצידה, טענה כי אין לדרוש ממנה לעבור הכשרה זהה לתוכנית ההכשרה המוכרת כיום, אלא רק הכשרה שוות ערך. בתוך כך פנתה העותרת לדר' ארצי על מנת שתחווה דעתה אילו קורסים עליה להשלים. לאחר ששבה ובחנה את הנושא, עמדה דר' ארצי על דעתה כי הכשרתה של העותרת אינה טעונה השלמה, והצליחה להצביע רק על קורס אחד ממנו תוכל העותרת להפיק תועלת. הצעת העותרת כי תשלים קורס זה על מנת לזכות בתעודת הכרה לא התקבלה על ידי המשיבים. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה באשר להשלמת הכשרתה של העותרת, הסכימו המשיבים בדיון ביום 6.1.05 כי נדון בעתירה כאילו ניתן בה צו על-תנאי. 9. בעקבות ההתפתחויות המתוארות לעיל בעניין מעמדן של תעודות ההכרה במעמד בהעדר חקיקה מסמיכה, על פי פסקי הדין בעניין קדרון-קליין ובעניין האגודה הישראלית לכירופרקטיקה, התבקשו הצדדים להודיע מהי עמדתם המעודכנת ביחס לעתירה. העותרת טוענת בהודעתה מיום 31.8.05 כי במצב הדברים הנוכחי אין משרד הבריאות רשאי להתנות את העסקתה בהצגת תעודת הכרה במעמד. כן טוענת היא כי ללא קשר לפסקי הדין הנ"ל ולהסדרי החקיקה העתידיים בתחום זכאית היא לתעודת הכרה במעמד. העותרת שבה ומדגישה כי הוכיחה את טיב הכשרתה, אשר לדעת דר' ארצי, הינה לכל הפחות שוות ערך להכשרה המקובלת כיום במסגרת תוכנית הלימודים המוכרת. המשיבים, מצידם, טוענים כי בעקבות פסילת פרקטיקת הנפקת תעודת ההכרה במעמד על ידי בית משפט זה בעניין קאופמן הנ"ל ובהעדר חקיקה מסמיכה, אין משרד הבריאות מוסמך כיום להנפיק תעודות הכרה במעמד לאיש. ואכן, על פי פסיקת בית המשפט, אין מונפקות עוד תעודות הכרה במעמד בתחום הטיפול ביצירה ובהבעה ואף לא בשאר המקצועות הרפואיים שטרם הוסדרו. מטעם זה, טוענים המשיבים, ברי כי גם לעותרת לא ניתן להנפיק כיום תעודת הכרה במעמד, וזאת אף מבלי להידרש לכך שלגופו של עניין אין איכות הכשרתה מספקת בעיני משרד הבריאות. בה בעת מציינים המשיבים כי על פי פסיקת בית המשפט מפרסמים הם כיום ברבים כי מעסיקים ציבוריים ואחרים רשאים להעסיק גם את מי שאין בידו תעודת הכרה במעמד. בנסיבות אלה סבורים המשיבים כי דין העתירה להימחק או להידחות. דיון 10. כאמור, העתירה שבפנינו הוגשה בטרם נפסלו נהלי משרד הבריאות למתן תעודות הכרה במעמד למטפלים ביצירה ובהבעה. במהלך הדיון המתמשך בעתירה עמד לנגד עינינו הקושי שבהכפפת העותרת לקריטריונים של משרד הבריאות למתן תעודות הכרה במעמד, ובכלל זה לדרישה בדבר לימודים בתוכנית לימודים מוכרת. זאת, לנוכח העובדה כי העותרת החלה בלימודיה בטרם הוכרה תוכנית הכשרה בתחום וסיימה את הכשרתה בטרם נקבעו קריטריונים מגובשים בעניין. עוד שמנו ליבנו לכך שתעודות הכרה במעמד ניתנו בראשית הסדרת המקצוע אף למי שלא עמד בסטנדרטים שהתגבשו בהמשך. התרשמנו כי משגובשו הקריטריונים למתן תעודות הכרה במעמד, לא נתנו אלה מענה הולם בדמות הוראות מעבר מתאימות למטפלים במצבה של העותרת. בנוסף יש לציין כי לאחר עיון במכלול חומר הראיות שהונח בפנינו לא שוכנעו כי יש תשתית מספקת לטענת המשיבים כי קיים פער משמעותי בין רמת הכשרתה של העותרת לבין רמת ההכשרה הנדרשת כיום. על כן, נטינו לדעה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, עמדתו של משרד הבריאות, אשר עמד בסירובו להעניק תעודת הכרה במעמד לעותרת, איננה מבוססת. עם זאת, לנוכח ההתפתחויות שאירעו בתחום הסדרת מקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה בעקבות פסיקתו של בית המשפט, אין צורך להכריע בשלב זה בשאלה מורכבת זו. 11. משבוטלו נהלי משרד הבריאות למתן תעודות הכרה במעמד למטפלים ביצירה ובהבעה, עם היכנס הצו המוחלט שניתן בעניין קאופמן הנ"ל לתוקפו, ומשטרם עלה בידי המשיבים לעגן את הסדרת העיסוק במקצוע בחוק, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי בשלב הנוכחי אין משרד הבריאות מוסמך להנפיק תעודות הכרה במעמד לאיש. בנסיבות אלה אין באפשרותנו להיענות לבקשת העותרת כי תינתן לה תעודת הכרה במעמד. בתוך כך נוסיף כי אף אין ביכולתנו להיעתר לבקשתה כי נקבע שהינה זכאית לקבל תעודת הכרה במעמד ככל שזו תידרש במסגרת הסדרתו העתידית של העיסוק במקצוע בחוק. עניינה של העותרת ייבחן על ידי משרד הבריאות לכשיוסדר העיסוק במקצוע הטיפול ביצירה ובהבעה בחוק, וזאת בהתאם להסדרים שייקבעו בו ומכוחו. בהקשר זה נעיר כי אנו מניחים שבמסגרת עיגון הסדרת העיסוק בחוק, ייתן המחוקק דעתו לצורך לקבוע הוראות מעבר מקיפות, אשר יתנו מענה הולם גם לבעייתם של מטפלים וותיקים שאינם בעלי תעודת הכרה במעמד. הסעד האחר שהתבקש על ידי העותרת היה המשך העסקתה במשרד החינוך כמטפלת בפסיכודרמה. כאמור, עמדת המשיבים היא כי על פי פסק הדין בעניין קידרון-קליין הנ"ל, רשאים מעסיקים ציבוריים ואחרים להעסיק גם את מי שאין בידיו תעודת הכרה במעמד מטעם משרד הבריאות. מעמדה זו עולה כי אף משרד החינוך רשאי להעסיק את העותרת כמטפלת בפסיכודרמה, אף שאין בידה תעודת הכרה במעמד, וזאת בהתאם לשיקוליו. מעבר לכך נבהיר כי בעקבות פסילת נוהל מתן תעודות ההכרה במעמד ועל פי פסק הדין בעניין קידרון-קליין, לא זו בלבד שמשרד החינוך רשאי להעסיק את העותרת, אלא שהוא כלל אינו רשאי להתנות את העסקתה בהחזקת תעודת הכרה במעמד. בנסיבות הנוכחיות, בהעדר תוקף לתעודת ההכרה במעמד, אין בעצם העדר תעודה כאמור כדי להוות מחסום בפני העסקת העותרת, ועניין העסקתה יוכרע, כאמור, בהתאם לשיקולי ההעסקה של משרד החינוך. לפיכך התייתר לעת הזו הסעד האחר המבוקש על ידי העותרת. אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, העתירה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהעותרת רשאית כיום לעסוק כמטפלת בפסיכודרמה ללא תעודת הכרה במעמד. יתר חלקי העתירה נדחים. בנסיבות העניין ישאו המשיבים בהוצאות העותרת וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ה (2.10.2005) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02060210_N20.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il