ויקטור גואטה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6020/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6020/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: ויקטור גואטה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 6.6.07 בתפ"ח 1089/04 שניתן על ידי כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' סלומון צ'רניאק וא' טל תאריך הישיבה: ז' באלול תשס"ח (7.9.08) בשם המערער: עו"ד י' הלוי, עו"ד א' אוחנה בשם המשיבה: עו"ד נ' לולב פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטים ס' רוטלוי, א' טל, ע' צ'רניאק), הרשיע את המערער בעבירת רצח על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בעקבות הרשעתו, נגזר על המערער עונש מאסר עולם, כמתחייב לפי החוק. הערעור שבפנינו מופנה כלפי הכרעת הדין, וממילא גם כלפי גזר הדין. האישום 2. בכתב האישום אשר הוגש כנגד המערער פורט כי בין המערער ליצחק (איזו) שוורץ (להלן: המנוח) התגלע סכסוך על רקע מאבק שליטה על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. בהמשך לכך, שידל המערער אדם בשם מוטי ביסמוט (להלן: ביסמוט) לסייע לו לרצוח את המנוח על ידי חניקה באמצעות חוטי חשמל. משזה נענה להצעה, הגיעו המערער וביסמוט לביתו של המנוח בליל יום 27.3.04, אך התוכנית לא יצאה לפועל כיוון שביסמוט התחרט ולא שיתף פעולה עם המערער. בבוקר יום 29.3.04, או בסמוך לכך, הגיע המערער בשנית לביתו של המנוח. לאחר שהכניס המנוח את המערער לדירתו, הכה המערער בראשו, הפילו, כפת את ידיו מאחורי גבו בעזרת חוט חשמל, וחנק אותו באמצעות חוט חשמל נוסף. בעקבות כך נגרם מותו של המנוח, וגופתו נמצאה בדירה ביום 9.4.04 ללא רוח חיים. 3. אנשי המעבדה הניידת שהגיעו למקום מצאו את גופת המנוח שוכבת על גבה על הרצפה, סביב לצוואר כרוך חוט חשמל, ועל פרקי הידיים כרוך במספר ליפופים חוט חשמל נוסף. בראש הגופה נמצא פצע עם רימות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 4. בפסק דינו מתאר בית המשפט המחוזי את ממצאי המעבדה בזירת האירוע, ומפרט את חוות דעתו של ד"ר קוגל מהמכון לרפואה משפטית, לפיו מותו של המנוח נגרם מתשניק מיכני בעקבות הידוק לולאה סביב צווארו. כן נמצאו שברים בבית החזה שמתיישבים עם לחץ שהופעל על בית החזה, ופצע בראש המנוח שמתיישב עם מכה או נפילה. 5. כאמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו בכתב האישום. הרשעתו של המערער נסמכה, בעיקרה, על עדויותיהם של ארבעה עדי תביעה עיקריים: ביסמוט, רחל פרץ (להלן: רחל), ושני מדובבים אשר חלקו את תאו של המערער במהלך המעצר והעידו על פרטים מוכמנים שמסר להם המערער בקשר לרצח. בית המשפט מצא שעדויות אלו, ככל הנוגע לאירוע הרצח, מהימנות, וקבע כי העדויות משתלבות זו בזו ונתמכות על ידי ראיות נוספות אותן הציגה המשיבה לכדי פסיפס ראייתי המשרטט תמונה ברורה וחד משמעית באשר לביצוע המעשה על-ידי המערער. מנגד, מצא בית המשפט את גרסתו של המערער כבלתי מהימנה, דחה את טענת האליבי מטעמו, וקבע כי המערער לא הצליח לספק הסבר ממשי לראיות המפלילות נגדו. להלן אפרט בקצרה את העדויות עליהן נסמך בית המשפט לצורך הרשעתו של המערער. 6. גרסתו הראשונה של ביסמוט נמסרה לראשונה למשטרה במסגרת חקירתו בחשד לפציעתו בירי של מיכאל כהן, אשר שימש כעד נגדו בהליך משפטי קודם, ולאחר שהושמעו לו קלטות המתעדות את התוודותו בפני מדובב כי ביצע את הירי במיכאל כהן. באותה עת, טרם נמצאה גופתו של המנוח, ודבר הרצח לא היה ידוע למשטרה. ביסמוט מסר כי הכיר את המערער מאז מאסרם המשותף בשנת 2001. בתקופה שקדמה לרצח שהה ביסמוט תכופות במחיצתו של המערער ואף לן בביתו. ביסמוט מתאר את הניסיון הראשון לביצוע הרצח ביום 27.3.04. ביום זה טוען ביסמוט כי המערער התוודה בפניו כי ירה במיכאל כהן "בעבורו" ובתמורה ביקש ממנו להתלוות אליו בכדי לפגוע במנוח על רקע תחרות על מכירת סמים. טרם יציאתם, פירק המערער חוט חשמל, באמצעותו הדגים על צווארו של ביסמוט כיצד יגרמו למות המנוח בחנק, הדגמה שבעקבותיה איבד ביסמוט את הכרתו. לטענת ביסמוט, הסכים להתלוות למערער כיוון שפחד מפניו. משהגיעו השניים לבניין מגוריו של המנוח, לבש המערער מסיכה לפניו, הסתתר, והורה לביסמוט לקרוא למנוח שירד למטה, במטרה לתפוס אותו בכדי שיתאפשר למערער לחנקו. ביסמוט אכן קרא בשמו של המנוח, וביקש שירד למטה כדי שיוכל לרכוש ממנו סמים, אך משירד, לא תפס בו ביסמוט כמוסכם. המערער ביקש כי יקרא למנוח בשנית, הפעם בבקשה לכוס מים, וביסמוט עשה כן, אך משירד המנוח נמנע ביסמוט במתכוון מלתפוס בידו בחוזקה כיוון שלא היה מעוניין בביצוע תכנית הרצח. המנוח השתחרר מהאחיזה של ביסמוט ועלה בחזרה לדירתו. בתגובה זעם המערער על ביסמוט ועזב אותו לבדו במקום. ביסמוט עלה על מונית שהסיעה אותו לביתו, אך כיוון שלא היה בידו הסכום הדרוש לתשלום דמי הנסיעה, לקח את פרטיו של הנהג והבטיח שיבוא למחרת לשלם כפי שנהג לעיתים, ואכן שילם לו ביום שאחרי. עוד העיד ביסמוט כי פגש במערער יומיים או שלושה לאחר אותו יום, ואז התוודה בפניו המערער כי ביצע את הרצח בעצמו, ובלשונו "עשיתי אותו אמלצ'ו". כנשאל המערער על מה הוא מדבר השיב, לדבריו של ביסמוט, "ההוא של אתמול... מה אתה חושב אני פראייר אני מדבר סתם". 7. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדותו של ביסמוט ככל שהיא נוגעת לאירועי הניסיון לרצח של המנוח, למרות שלא נתן אמון בעדותו בכל הקשור להתוודות המערער באשר לניסיון הרצח של מיכאל כהן, אשר לגביו סיפק המערער אליבי לפיו שהה באותה העת בחברת משכיר הדירה בה גר (להלן: היקרי). בית המשפט התרשם אף מהתנהגותו של ביסמוט במהלך העימות עם המערער וסבר כי הוא אמנם פוחד מהמערער, אך לא היה מסתכן ורוצח את המנוח בהעדר מניע משלו. כמו כן האמין בית המשפט לעדותו של ביסמוט על כך שהמערער התוודה בפניו על הרצח תוך שימוש בביטוי הייחודי "אמלצ'ו", שמשמעותו הרגתי אותו, שהוזכר גם בעדותה של רחל בנוגע להתוודות המערער בפניה. בית המשפט סבר כי המערער הסתמך על פחדו של ביסמוט ממנו ועל מעורבותו בניסיון הרצח שיניאו את ביסמוט מלהעיד נגדו. בית המשפט דחה את טענת ההגנה כאילו קיבל ביסמוט טובת הנאה מהמשטרה תמורת עדותו המפלילה. כן נקבע כי עדותו של ביסמוט נתמכת ביתר העדויות, של רחל ושל המדובבים, וכן באופן נקודתי נתמכת בעדותו המהימנה של נהג המונית שהסיע את ביסמוט חזרה לביתו באותו לילה, ובפתק שנתפס בידי ביסמוט ועליו כתוב "דוד (6)" שמשמעותו שמו של נהג המונית ומספרו בתחנת המוניות, פתק שרשם נהג המונית לביסמוט על מנת שיוכל לשלם לו ביום המחרת. לעומת זאת, את עדויות ההגנה הסותרות את עדותו של ביסמוט מצא בית המשפט כבלתי מהימנות מסיבות שונות. מכל מקום סבר בית המשפט כי גם ללא הסתמכות על עדותו של ביסמוט ניתן היה להרשיע את המערער על בסיס יתר הראיות. 8. עוד התבסס בית המשפט המחוזי על עדותה של רחל שנמצאה מהימנה עליו. רחל העידה כי ניהלה קשר רומנטי עם המערער אשר הסתיים זמן קצר לפני מועד הרצח. מן המנוח היא נהגה לרכוש סמים, ולעיתים לנה בביתו. רחל טענה בעדותה כי נכחה בדירת המנוח עובר לניסיון הרצח של המנוח. לדבריה, המנוח אמר לה שביסמוט קורא לו לרדת למטה, וראתה אותו יורד פעמיים. לאחר שעלה לדירה בפעם השנייה הבחינה שחולצתו של המנוח רטובה, ולשאלתה ענה המנוח כי ביסמוט שפך עליו כוס מים. בהמשך סיפרה כי בבוקר יום ה-29.9.04 העיר אותה המנוח לאחר שלנה בדירתו, אמר לה כי "ויקטור למטה", והנחה אותה להסתתר במרפסת. משעשתה כן שמעה בוקע מהדירה את קולו של המנוח צועק "כאילו מכאיבים לו". מחשש שמא המערער יראה אותה בדירת המנוח ויקנא לה ומחשש כי ירביץ לה, לקחה את חפציה וקפצה ממרפסת הדירה לרחוב. משם הלכה לבית ידידה, ויטו עמרה, לו סיפרה את שהתרחש, ומשם למרפאה, שם היה קבוע לה תור קודם לכן. רחל הוסיפה כי גם בפניה התוודה המערער הן ברצח המנוח בחניקה באמצעות חוט, והן במעורבות בירי במיכאל כהן. לטענתה אמר לה המערער כי חנק את המנוח מאחר שהיא היתה שוברת אצלו קריז ולא אצל המערער והיא לא צריכה אותו. 9. בית המשפט מצא את עדותה של רחל מהימנה במיוחד, וקבע כי ניתן להרשיע את המערער אף על בסיסה בלבד. בית המשפט ביסס את התרשמותו על התנהגותה של רחל במהלך החקירה הארוכה במשטרה, מעיון בתמלילי חקירתה ובקלטת המתעדת חקירה זו. בית המשפט קבע כי רחל לא ששה למסור את הדברים לא בפני החוקר ולא בפני בית המשפט, ונדרשו מאמצים רבים של החוקר עד שסיפרה את גרסתה. עם זאת, בית המשפט לא האמין לכך שהמערער התוודה בפני רחל כי שדד את הפיצוציה של מיכאל כהן, אך קבע כי לא ניתן לשלול שרחל הבינה מן המערער כי היה מעורב באופן כלשהו באירוע. עדותה של רחל נתמכה על ידי ראיות נוספות. שכנו של המנוח, מוריס שיינברג, העיד כי ביום המדובר ראה את רחל רצה מכיוון בית המנוח כשהיא מבוהלת. ד"ר אלי אלבז, רופא המרפאה בה טופלה, העיד כי אכן בבוקר אותו יום היה לרחל תור אליו הגיעה למרפאה. ויטו עמרה אישר בחקירתו במשטרה את גרסתה של רחל כי מייד לאחר שעזבה את בית המנוח הגיעה לביתו וסיפרה לו את ששמעה. גרסתה של רחל, כך נקבע, אף מתיישבת עם גרסתו של ביסמוט. חיזוק למהימנותה של רחל מצא בית המשפט בכך שלא הפלילה את המערער באופן ישיר ולא הגזימה בתיאוריה. בית המשפט שלל את מהימנותם של שני עדים, איציק סרור ואורי עטיה, אשר העידו כי רחל התוודתה בפניהם כי היא זו שרצחה את המנוח, וזאת מפאת סתירות שנמצאו בעדויותיהם וחוסר סבירות תוכנן בעיניו. באשר לסרור קבע בית המשפט כי עדותו אינה מהימנה שכן בתצהיר שנתן בפני אחותו של המערער לא הזכיר את התוודותה של רחל בפניו, וכן מסר גרסאות סותרות לגבי ההתוודות עצמה. באשר לעטיה נקבע כי לא הגיוני שרחל היתה מתוודה בפני אדם שכל היכרותה עימו היא על רקע שימוש משותף בסמים. גם עדותו כי רחל התוודתה שחשמלה את המנוח אין לה בסיס שכן המנוח לא חושמל. עוד ציין בית המשפט את הרשעתו של עטיה בעבר בשיבוש הליכי משפט. בית המשפט העביר ביקורת על אופן חקירתה של רחל שכלל איומים, צעקות והתנהגות נוקשה של החוקרים כלפיה. עם זאת, דחה בית המשפט את הטענה כי התנהגות זו של החוקרים כלפיה גרמה לרחל להעליל על המערער את מעשה הרצח. 10. לבסוף הסתמך בית המשפט לצורך ההרשעה על עדותם של שני מדובבים אשר הוכנסו לתאו של המערער, האחד מכונה סאקר והשני נ'. השניים תודרכו טרם תחילת הדיבוב כי המערער חשוד ברצח המנוח בחניקה. מרבית דבריו של המערער למדובבים לא נקלטו במכשירי ההקלטה, כיוון שבתא הושמעה מוסיקה רועשת. לטענת המדובבים ועד נוסף ששהה בתא המעצר באותה עת, המערער הגביר את עוצמת הווליום בכדי למנוע את הקלטת שיחותיהם. שני המדובבים מסרו כי המערער הודה בפניהם הן כי רצח את המנוח והן כי ביצע את הירי במיכאל כהן, באמצעות מילים והדגמות בתנועות ידיים. עוד מסרו המדובבים פרטים רבים לגבי המניע לרצח ואופן ביצוע הרצח - השימוש בחוטי חשמל, קשירת ידי המנוח מאחורי גבו, והמכה בראשו – פרט אשר אף החוקרים התוודעו לו רק מדיווח המדובבים, ואשר אושר בדו"ח הפתולוג אשר צורף לתיק החקירה רק לאחר שהמדובבים סיימו את מלאכתם. בית המשפט ייחס משקל מכריע לפרטים אלו, אשר היו בגדר פרטים מוכמנים שלא היו ידועים למדובבים קודם לכן. משלא העלה המערער הסבר חלופי לידיעת הפרטים המוכמנים, קבע בית המשפט כי יש להגיע למסקנה חד משמעית שהמערער הינו הרוצח. בנוסף, התבסס בית המשפט בקביעת המהימנות שיוחסה למדובבים גם לתגובותיו של המערער במהלך העימות עימם, והתנהגותו המחשידה בתא המעצר לפיה עשה מאמצים רבים שהחוקרים לא יוכלו להשיג שערות, דם או רוק שלו על מנת לבחון את ה-DNA שלו. 11. את גרסתו של המערער המכחישה כל מעורבות ברצח המנוח דחה בית המשפט כבלתי מהימנה. קביעת המהימנות נסמכה על העובדה שהמערער מסר למדובבים פרטים מוכמנים אותם לא היה יכול לדעת אלא אם היה מעורב ברצח, סתירות פנימיות אשר זוהו בעדותו של המערער עצמו, והסתירה בין עדות המערער לבין עדויותיהם של רחל וביסמוט אותן מצא כמהימנות. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת האליבי של המערער שהופרכה באמצעות ראיות פוזיטיביות מהווה סיוע ראייתי לעדויות המפורטות. טענת המערער כי מקורו של האליבי השגוי הינה בטעות, כיוון שהתבלבל בין תאריך הרצח לבין יום מעצרו נדחתה גם כן, לאחר שבית המשפט סבר כי הטענה לא מתיישבת עם תוכן עדותו של המערער. טענת ההגנה כי המערער הופלל במסגרת קונספירציה בין חוקרי המשטרה לבין עדי התביעה נדחתה מכל וכל על ידי בית המשפט. לטענה זו לא הובאה כל ראיה ממשית, והיא נותרה תיאורטית בלבד. כמו כן, בית המשפט סבר כי הטענה איננה מתיישבת עם נסיבות החקירה, כאשר העד ביסמוט הפליל עצמו בניסיון הרצח עוד טרם היה דבר הרצח ידוע למשטרה, וכאשר ביסמוט לא קיבל כל טובת הנאה בתמורה לעדותו. טענות המערער 12. ערעורו של המערער על הרשעתו בדין נסמך על מספר אדנים. ראשית טוען המערער כי בית המשפט ביצע פיצול מלאכותי בעדויותיהם של רחל, ביסמוט והמדובבים, כאשר האמין לדבריהם בנוגע להתוודות המערער בפניהם על רצח המנוח, אך לא האמין לדבריהם בנוגע להתוודות המערער בפניהם בפרשת הירי במיכאל כהן. לטענתו, מדובר בשני אירועים בעלי זיקה ישירה אחד לשני אשר לא ניתנים להפרדה. על כן, יש בקביעת בית המשפט כי המערער אינו האדם שירה במיכאל כהן כדי להעיב על מהימנות העדויות במלואן ולשלול את משקלן הראייתי, וזאת במיוחד לגבי עדותו של ביסמוט שהינו החשוד העיקרי בירי של מיכאל כהן. 13. שנית גורס המערער כי שגה בית המשפט בכך שהאמין לעדויות לפיהן הודה המערער מספר פעמים ברצח המנוח, ונתן להתוודויות אלו משקל רב בהכרעת הדין, בעוד שדחה כבלתי אמינות את העדויות על כך שגם ביסמוט ורחל התוודו בביצוע הרצח. הנמקת בית המשפט בעניין זה, לטענתו, משוללת היגיון ואינה מתיישבת עם השכל הישר ועם התרשמות בית המשפט בעצמו שהמערער הינו זהיר, חשדן ומיומן בהתמודדות עם מערכת אכיפת החוק. 14. לגבי עדותו של ביסמוט נטען כי היה על בית המשפט ליחס משקל מכריע לראיות המובילות למסקנה כי ביסמוט הינו היורה במיכאל כהן ורוצחו של המנוח. כמו כן, ראוי היה להכיר בהתנהגותו המניפולטיבית של ביסמוט אשר הפליל את המערער בעלילת שווא ואף "השתיל" פרטים מוכמנים בפרשת מיכאל כהן בידי מדובב במטרה להסיר חשד מעצמו ולהעבירו לפתחו של המערער. טענה זו אף נתמכת במועד הפללת המערער על ידי ביסמוט, מיד לאחר שהוצגה בפניו הודאתו החד משמעית בפני המדובב בירי במיכאל כהן. לטענת המערער, לביסמוט היו מספר עילות להפללת המערער, כגון, התחמקות מהרשעה בעבירות החמורות, ונקמה במערער אשר השפיל אותו ולקח ממנו את מכשירי החשמל שבבעלותו לשם השבת חוב. בנוסף, לא התייחס בית המשפט בהכרעת הדין לראייה המפלילה את ביסמוט ברצח והיא חוטי החשמל שנמצאו בתיקו האישי, אשר להימצאותם לא נתן ביסמוט כל הסבר, ולפלטי שיחות הטלפון מבית אימו של ביסמוט הסותרים את גרסתו. המערער מוסיף וטוען לחוסר היגיון בעדותו של ביסמוט בכל הנוגע לניסיון הרצח, דבר המלמד כי ביסמוט ביצע לבדו את ניסיון הרצח ללא המערער. 15. בעניינה של רחל נטען כי נפלו טעויות עובדתיות בנתונים שבבסיס הערכת מהימנות עדותה. המערער טוען כי רחל העלילה עליו, וכי אין להסתמך על עדותה, מאחר שכפי שקבע בית המשפט היא סובלת מבעיות נפשיות על רקע השימוש בסמים. לטענתו, קביעת בית המשפט לפיה גם ביסמוט וגם רחל השתמשו בביטוי "אמילצ'ו" לתיאור ההתוודות אינה נכונה, שכן רחל לא העידה על שימוש בביטוי זה על-ידי המערער. המערער מוסיף וטוען כי דברי רחל בדבר התוודות המערער נאמרו לה על-ידי החוקר מגורי בתשאול במשטרה ולאחר שאיים עליה החוקר במאסר וניצל את היותה ב"קריז". כמו כן נטען כי לא ניתן משקל כלל לעובדה שבמהלך עדותה בבית המשפט חזרה רחל שלוש פעמים על העובדה המזכה לפיה כשהגיעה לביתו של ויטו עמרה מיד לאחר שקפצה מדירת המנוח, המערער כבר נכח שם. במצב זה לא יכול היה המערער להספיק לרצוח את המנוח ולהגיע לביתו של עמרה לפני רחל שלגרסתה עזבה את הדירה לפני שהתרחש הרצח. המערער טוען כי לרחל היה מניע להפללתו שנבע מרצונה להתנקם בו על כך שהוא הפליל אותה ברצח, כפי שנמסר לה על-ידי החוקר מגורי. המערער סבור כי גרסתה של רחל רצופה בנקודות רבות חסרות היגיון. 16. לעניין מהימנותם של המדובבים טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שהאמין לעדות המדובבים כי המערער הודה בפניהם בביצוע הרצח, לאחר שהוכיחו בדבריהם שאינם ראויים לאמון וכי בהקלטות לא נשמע דבר הקושר אותו לרצח ואף נשמעו דברים המוכיחים את חפותו. לטענתו, הפרטים המוכמנים אותם גילו המדובבים, אשר היוו שיקול מכריע בהכרעת הדין, לא נחשפו בפני המדובבים על ידי המערער, אלא על ידי חוקר המשטרה. דבר זה נלמד, לטענתו, מחקירתה של רחל במהלכה שם החוקר בפיה פרטים רבים. עוד הוא טוען כי אין ממש בהנמקה לפיה הפרט הנוגע למכה שספג המנוח בראשו לא היה ידוע לחוקר טרם חשיפתו על ידי המדובבים. על אף שדו"ח הפתולוג, אשר ניתח פרט זה, הגיע רק לאחר סיום עבודתם של המדובבים, הפצע בראשו של המנוח היה נגלה לעין, ואוזכר בדו"חות מזירת האירוע אשר היו בידיו של החוקר. לטענתו, קיים חוסר היגיון בכך שיפליל עצמו על אף שחשד כי שיחותיו מוקלטות ואף מצולמות וכי נמצאים מדובבים בתאו. כמו כן, נטען כי שגה בית המשפט בפרשנותו את תגובות המערער בעימות שנערך בינו לבין המדובבים כמפלילות, והיה עליו לפרשן כהבעת ביטחון מלא בחפותו. 17. טענה נוספת אותה מעלה המערער הינה כי אין ליחס לאליבי המוטעה שמסר המערער לכאורה, משקל ראייתי לחיזוק הראיות נגדו. לטענתו, הוא נדרש לשחזר את האליבי מעל חודש לאחר האירוע, העיד על עצמו כי אינו מתמצא בתאריכים שהוצגו בפניו, וכן חש ברע במהלך החקירה, ואין לפרש את הדבר אלא כטעות בתום לב. המערער טוען כי נפלה טעות בכך שנדחתה גרסתו כבלתי אמינה, ותגובותיו להאשמות שהוטחו בו פורשו כמפלילות ולא כביטוי לחפות. משקל מיוחד יש ליתן לבקשתו של המערער לערוך מסדר זיהוי לאחר שנטען בפניו כי שכניו של המנוח זיהו אותו נכנס לדירת המנוח, בקשה אשר מביעה בבירור תחושת חפות. 18. לבסוף, גורס המערער כי עולה ספק לגבי שעת האירוע שצוינה בכתב האישום, אשר נסמכה על גרסתה של רחל. מניתוח המידע שנשלף ממכשיר הטלפון הסלולארי של המנוח עולה כי השיחה האחרונה שיצאה מן המכשיר הייתה בשעה 18:28 ביום 29.3.09, ולא בשעה 00:07 באותו היום. לטענתו, די בספק העולה בנוגע לראייה זו כדי לזכות את המערער. טענות המשיבה 19. המשיבה מתחילה בסקירת טיעוניה מעדויותיהם של המדובבים. הן החוקר מגורי והן המדובב סאקר העידו כי הפרטים היחידים שידעו טרם כניסתם לתאו של המערער היו כי המנוח נרצח בחניקה. לפיכך יתר הפרטים שנודעו להם מהמערער הם פרטים מוכמנים. בית המשפט קבע כממצא מהימנות שהמדובבים למדו פרטים אלו מהמערער ולא מהחוקר מגורי. ההגנה אף לא חקרה אף אחד מהעדים הרלוונטיים בנושא זה במהלך המשפט. לא הובאה כל ראיה אחרת לביסוס טענת הקונספירציה. המשיבה סבורה כי צדק בית המשפט קמא משקבע כי ניתן לבסס את הרשעתו של המערער אך על עדויות המדובבים. המשיבה טוענת כי המערער כלל לא הכחיש שהתוודה בפני סאקר אודות הירי במיכאל כהן אך טען כי רק התרברב. עוד טוענת היא כי סאקר למעשה העיד שהמערער סיפר על הירי במיכאל כהן בהקשר של העבירה שיוחסה לו במעצרו הקודם ולא כהתוודות על ביצוע המעשה. באשר למכה בראשו של המנוח, החוקר מגורי אמנם יכול היה לדעת על הימצאות פצע בראשו של המנוח אך לא יכול היה לדעת כי נגרם ממכה ולא ממקור אחר, כגון ירי, נפילה, חתך וכו'. לפיכך פרט זה מוכיח כי הפרטים שנודעו למדובבים נודעו להם מפיו של המערער. 20. המשיבה סבורה כי גרסתה של רחל אף היא מהימנה במיוחד בהתקיימן של שלוש ראיות התומכות בגרסתה. לטענתה, המערער לא מעלה טענות ממשיות כנגד ראיות תומכות אלו. החזקה שבהן, לטענת המשיבה, הינה עדותו של ויטו עמרה אשר העיד כי רחל הגיעה אליו נסערת מיד לאחר האירוע וסיפרה לו על דברי המנוח האחרונים "קומי, קומי, ויקטור בא". המשיבה מדגישה כי בית המשפט קבע ממצא מהימנות באשר לעדותה של רחל וכי אין מקום לערכאת הערעור להתערב בממצא מסוג זה. היא מציינת כי רחל לא הפריזה בעדותה ולמעשה לא הפלילה את המערער ישירות. באשר להתוודות המערער בעניין הירי במיכאל כהן הרי שבית המשפט קבע שיתכן ורחל הבינה כך מדברי המערער. כמו כן בית המשפט אף קבע כי למערער היתה מעורבות כלשהי בירי שכן לימד את ביסמוט כיצד להשתמש באקדח. בנוגע לחקירתה של רחל טוענת המשיבה כי בית המשפט היה מודע לחקירתה הקשה של רחל במשטרה, אך קבע כי התנהגות החוקרים כלפיה לא גרמה לה להעליל דברים על המערער. המשיבה דוחה את טענת המערער כאילו החוקר מגורי הכניס דברים לפיה של רחל. באשר לנוכחותו של המערער בביתו של ויטו עמרה עוד טרם הגיעה רחל לשם מבהירה המשיבה כי מעדויותיהם של רחל ועמרה עולה כי המערער היה פעמיים אצל ויטו עמרה ביום הרצח, פעם אחת בבוקר, לאחר שרחל עזבה את הדירה, ופעם אחת בערב, אז פגשה רחל את המערער. 21. לעניין מהימנותו של ביסמוט טוענת המשיבה כי עדותו נתמכת בראיות נוספות כגון עדותה של רחל; עדות נהג המונית שאישר כי הסיע את ביסמוט לביתו בליל ניסיון הרצח; עדותו של שוקי עטיה שהעיד כי המערער וביסמוט היו יחדיו בליל ניסיון הרצח; ואף עדותו של המערער עצמו אשר הודה כי היה עם ביסמוט באותו הערב עד השעה 3:00. המשיבה מדגישה כי הרשעתו של המערער אינה מתבססת בראש ובראשונה על עדות זו, כפי שקבע בית המשפט עצמו. עוד מציינת המשיבה כי לביסמוט לא היה כל מניע לרצוח את המנוח וכי לא היתה ביניהם היכרות ממשית. נסיבות הפללתו של המערער על-ידי ביסמוט אגב אורחא של חקירה אחרת מחזקות את מהימנותו, בייחוד שנראה כי ביסמוט אינו יודע בשלב זה כי המנוח אכן נרצח. באשר לפיצול עדותו של ביסמוט טוענת המשיבה כי לא ברורה מעורבותו של המערער בירי לעבר מיכאל כהן, וכי למעשה טעה בית המשפט קמא משקבע כי עדותו של היקרי מספקת למערער אליבי. 22. לבסוף, באשר לשעת המוות של המנוח טוענת המשיבה כי בפני בית המשפט קמא הוצגו ראיות ברורות באשר לשיחת הטלפון האחרונה שבוצעה ממכשיר הסלולארי של המנוח, וכי המערער לא מבסס בראיות טענה המצדיקה סטייה ממסקנתו של בית המשפט קמא בעניין. ראיות נוספות 23. המערער הגיש בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 17.7.08 צמצם בא-כוח המערער את בקשתו למזכר אחד בלבד המסומן ע/1. הסנגור הסכים לבקשת המשיבה להגשת הקלטת המכונה "מקור מס' 6" שלהשקפת המדינה המזכר נסמך עליה. לפיכך נתייחס לראיות אלו בלבד. 24. ע/1 הינו זכ"ד שנכתב על-ידי השוטר אהוד אקוע אשר האזין לקלטת שיחה בין ביסמוט למדובב בעת מעצרו של הראשון. מהמזכר עולה כי ביסמוט טען שהמערער ביקש ממנו לקרוא למיכאל כהן ואז המערער יגיע ויירה בו. לטענת הסנגור מזכר זה מצביע על דפוס עלילה של ביסמוט כנגד המערער, הן בפרשת מיכאל כהן והן בפרשת רצח המנוח. המשיבה מבהירה מנגד כי כבר בשיחתו הראשונה של ביסמוט עם המדובב הוא מרמז על מעורבות של אדם נוסף בירי במיכאל כהן. בשיחה השניה עם המדובב הוא אף מזכיר בהקשר זה את המערער. דיון והכרעה 25. טענותיו של המערער נסובות כולן כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, והמערער לא העלה כל נימוק משמעותי המצדיק את התערבותנו בממצאים אלו. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעת הממצאים העובדתיים וממצאי מהימנות על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק הדין (לא פורסם, 10.11.08)). איני סבורה כי מתקיים חריג זה או אחר המצדיק את התערבותנו במקרה זה (ראו ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.08)). מכל מקום, טענות המערער גם לגופן אינן חדשות, הן נידונו על-ידי בית המשפט המחוזי, והמערער לא הראה כי בית המשפט קמא שגה בקביעותיו. 26. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את העדים באופן בלתי אמצעי, התרשם מתוכן עדויותיהם, אופן מסירתן וסימני האמת שניכרו בהן, ביסס את הרשעתו על משקלן המצטבר של ארבע ראיות מרכזיות: עדותו של ביסמוט, עדותה של רחל, עדות המדובבים ושקרי המערער. המערער מעלה טענות רבות כנגד מהימנותן והגיונן של עדויותיהם של ביסמוט ורחל. אכן, אני נוטה להסכים כי עדויות אלו, של ביסמוט ושל רחל, כל אחת כשלעצמה לא היו יכולות להוביל למסקנה מעבר לספק סביר לפיה המערער הוא שרצח את המנוח. הקו שניסתה ההגנה להוביל הינו שביסמוט הוא הרוצח של המנוח. קו זה מסביר מדוע היה לו אינטרס להעליל על המערער את רצח המנוח ומדוע היו בידיו פרטים על רצח זה. באשר לעדותה של רחל הרי שקשה יותר לערער את מהימנותה כפי שאפרט בהמשך הדברים, אך גם לגבי עדותה ניתן לטעון כי מהימנותה מוטלת בספק לאור היותה של רחל משתמשת בסמים ויתכן גם שהיא סובלת מבעיות נפשיות כתוצאה מכך. כמו כן, בהמשך לקו המחשבה של ההגנה, החשדות שהופנו כלפיה הן בקשר לירי במיכאל כהן והן בקשר לרצח המנוח היו יכולים לגרום לה להעליל על המערער שהוא רצח את המנוח. עם זאת, מלבד שתי ראיות אלו מצויה ראיה חזקה ועצמאית המבוססת על התוודות המערער בפני המדובבים, התוודות שכללה פרטים מוכמנים מרצח המנוח. ראיה חזקה זו יכולה אף לבדה לבסס את הרשעתו של המערער ברצח המנוח, ויחד עם הראיות האחרות מתקבלת תמונה מלאה ושלמה של האירועים המצטיירת מאבני הפסיפס השונות, אשר אין לה כל הסבר סביר אחר מלבד היותו של המערער רוצחו של המנוח. עוצמתו של השלם נשענת על כל אחד מהבדידים כשהם ניצבים כל אחד בנפרד וכולם ביחד. עוד יצוין כי בא-כוח המערער ניסה לתקוף את משקלה של כל ראייה בנפרד, אולם אין בכך לסייע גם אם אין בכוחה של כל אחת לבדה להביא להרשעה כפי שנטען, שהרי משקלן הכולל של הראיות הוא המבסס את ההרשעה. אפתח תחילה בהתייחסות לעדויות המדובבים ואז אפנה ליתר הראיות בתיק. עדויות המדובבים 27. ראשית אומר כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין ההתוודות בפני המדובבים מקובלות עלי. מסקנתו של בית המשפט קמא נשענת ומעוגנת היטב בראיות שהיו בפניו, כפי שיפורט. בקצרה אזכיר כי לתאו של המערער הוכנסו שני מדובבים המכונים סאקר ונ', בין התאריכים 28.4.04-5.5.04. קודם לכן תודרכו כי המערער חשוד שרצח בחניקה את איזו שוורץ בנתניה לפני מספר שבועות. ההקלטות שבוצעו על-ידי המשטרה לא סייעו לחקירה מאחר שהמערער, כפי שקבע בית המשפט קמא, הפעיל רדיו בעוצמה חזקה כך שלא ניתן יהיה לשמוע את שיחתם. עם זאת, המדובבים העידו על התוודותו של המערער בפניהם. התוודות זו בפני המדובבים כללה פרטים רבים אודות רצח המנוח, פרטים שהמדובבים לא היו אמורים לדעת לפני שהוכנסו לתא, שכן תודרכו, כאמור, רק כי המערער רצח את המנוח בחניקה. בין פרטי ההתוודות בפני המדובבים מצויה עובדת חניקתו של המנוח באמצעות חוט חשמל אשר פורק מתוך כבל חשמלי, וכריכתו סביב צוואר המנוח במשיכה כלפי מעלה; קשירת ידיו של המנוח מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל; מכה שנתן המערער למנוח בראשו; המניע לרצח שבבסיסו יריבות בדבר מכירת סמים בנתניה; והעובדה שביסמוט שמע על הרצח מפי המערער אך לא ראה את הרצח בעצמו. טענת המערער, לפיה קיבלו המדובבים פרטים אלו מידי החוקר מגורי שתדרך אותם קודם שהוכנסו לתא, אינה יכולה להתקבל. ראשית, החוקר מגורי וכן המדובבים כלל לא עומתו עם טענה זו במסגרת חקירותיהם בבית המשפט. שנית, לטענה זו אין כל ביסוס, מעבר להשערה, ניחוש או אמירה בעלמא. כידוע, אין די בהעלאת גרסה תיאורטית בעלמא על מנת לעורר ספק סביר שיביא לזיכויו של נאשם מעבירה פלילית (ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 238 (2002)). הטענה כאילו הכניס החוקר דברים לפיה של רחל אף היא אינה נכונה, ואתייחס לכך בהמשך, אך ממילא אין בה כדי לבסס טענה כל כך חמורה כנגד חוקר המשטרה ללא אחיזה כלשהי. חיזוק להיותה של טענה זו מופרכת ניתן למצוא בפרט שסיפקו המדובבים לחוקר בדבר המכה שנתן המערער לראשו של המנוח בטרם הרצח. אמנם מדו"חות הזירה יכול היה החוקר לדעת כי ישנו פצע בראשה של הגופה, אך לא יכול היה לדעת איך וכיצד הפצע נגרם. הדו"ח הפתולוגי, אשר הגיע לידיו של החוקר רק לאחר סיום מלאכת המדובבים, מאשש את עדות המדובבים באשר למכה אשר נתן המערער למנוח בראשו, כפי שאכן התוודה בפניהם. 28. כאמור, מדובר בראיה עצמאית ומשכנעת המבססת מעבר לספק סביר את אשמתו של המערער ברצח המנוח. כראיה יחידה הודאה מעין זו דורשת תוספת ראייתית של "דבר מה", האמורה לספק את סימני האמת מחוץ לדברי המערער. במקרה דנן אין כל קושי בביסוס דרישה ראייתית זו, הן בשל קיומם של פרטים מוכמנים בהודאתו של המערער בפני המדובבים, פרטים אשר לא היו ידועים למדובבים, והן בשל קיומן של ראיות מסבכות נוספות כפי שיפורט בהמשך (ראו יעקב קדמי על הראיות – חלק ראשון 132-134, 141-144 (2003); רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי, פסקה 20 לחוות דעתו של השופט לוי, וההפניות שם (לא פורסם, 14.12.06)). התייחסותו של המערער לראיות אלו במהלך העימות שנערך בינו לבין המדובבים אף מחזקת את אשמתו. המערער הסביר כי רק התרברב בפני המדובבים, ולא סיפק הסבר מניח את הדעת מנין ידעו המדובבים את הפרטים אותם סיפרו על אודות הרצח. מכל מקום, כאמור, לראיה זו מצטרפות יתר הראיות אליהן אתייחס בהמשך, ואשר מחזקות אותה ומעצימות את הוודאות באשמת המערער. 29. ההתוודות של המערער בפני המדובבים התבססה על האמון שהצליחו לרכוש המדובבים, ובמיוחד המדובב סאקר. יש לזכור כי המדובבים שהו עם המערער בתאו מספר ימים, וכן שבמהלך השיחה ביניהם הגביר המערער את הרדיו, ככל הנראה על מנת שלא תתאפשרנה הקלטות של דבריו. לא בכדי נקבע כי קבילותם ומשקלם של דברים שנאמרו על-ידי נאשם בפני מדובבים מנותקים הם מקבילותם ומשקלם של דברים שנאמרו על-ידי נאשם בחקירתו הגלויה: "החקירה הסמויה - באמצעות המדובב - מציגה הליך עצמאי ונפרד מן החקירה הגלויה; ובתור שכזו, אין קבילות הדברים שנאמרו... במהלכה ומשקלם הראייתי קשורים לקבילותם ומשקלם של הדברים שאמר [הנחקר באותו עניין] בחקירה הגלויה. הדברים שנאמרו... אלה הם דברים שנאמרו... בגילוי לב ומתוך רצון כן לשתף אותו במשא הכבד של המצוקה הנפשית בה היה נתון" (ע"פ 6366/98 סולטאן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של השופט קדמי (לא פורסם, 13.10.99)). עדותה של רחל 30. רחל, כזכור, העידה לגבי ליל הניסיון לרצח כי המנוח אמר לה שביסמוט בא, ביקש ממנו כוס מים ושפך אותה עליו. באשר לבוקר הרצח עצמו העידה רחל כי המנוח העיר אותה בביתו ואמר לה שויקטור בא. היא יצאה אל המרפסת ובדרכה החוצה שמעה את המנוח צועק. זו היתה הפעם האחרונה בה ראתה את המנוח בחיים. כן העידה שמשם רצה לביתו של ויטו עמרה וסיפרה לו בהתרגשות את מה שאירע. משם המשיכה לבדיקה שנקבעה לה במרפאה. כפי שציינתי, לא ניתן לתת לעדות זו את מלוא המשקל, אך עדיין סבורה אני כי יש לעדות זו משקל משמעותי בתוך מארג הראיות. העובדה כי רחל משתמשת בסמים ואולי סובלת מבעיות נפשיות אינה הופכת את עדותה לבלתי מהימנה מיסודה. בית המשפט המחוזי מצא שעדותה של רחל הינה קוהרנטית והגיונית. מקריאת תמליל החקירה במשטרה ניתן להתרשם כי לא הוכנסו לפיה של רחל דברים כפי שניסה בא-כוח המערער לטעון בפנינו. אמנם הופעל עליה לחץ לספר את מה שידוע לה, אך דבר זה הינו טבעי ומתבקש בחקירה ובוודאי בחקירת רצח מסוג המקרה שבפנינו. אף בית המשפט קמא התרשם ממהימנותה של עדות זו וקבע: "יש בדברי רחל באשר למה שהתרחש בדירת המנוח על מנת להביא להרשעתו של הנאשם שכן הדברים ששמעה רחל מפי המנוח "ויקטור למטה" מהווים ראייה עצמאית לחובתו מכוח הוראות סעיף 10(2) לפקודת הראיות בהיותם אמירה של קורבן אלימות המתייחסת לזהותו של מבצע המעשה כשלא ניתן להעיד את המנוח... אני מאמין לדבריה של רחל פרץ באשר למה שקרה בדירתו של שוורץ לפני שקפצה ממנה ולהתוודותו של הנאשם בבצוע הרצח ויש בהם, אף מבלי להתחשב בעדויותיהם של ביסמוט והמדובבים, כדי לגרום להרשעתו של הנאשם ברצח המנוח" (פסקאות 171, 173 לפסק הדין). הנקודה היחידה שאין לדעתי ליתן לה משקל היא אמירתה של רחל כי המערער אמר לה שרצח את המנוח בחניקה, וזאת מאחר שלפני דבריה אלו הראה החוקר לרחל תמונה של גופתו של המנוח, כך שיכלה היתה לדעת ממקור אחר שהמנוח נרצח בחניקה. המערער העלה גם טענה לפיה רחל החליטה להעליל על המערער לאחר שהחוקר אמר לה שהוא ניסה "להפיל עליה" את מעשה רצח המנוח. כאמור, לא ניתן לשלול טענה זו לחלוטין, אך מדובר בטענה חלשה לאור העובדה שעדותה של רחל נתמכת בראיות נוספות ובעיקר בעדותו של ויטו עמרה המאשר את הדברים שהיא סיפרה לו מיד ובסמוך לאחר האירוע, ובמיוחד את אמירתו של המנוח כי ויקטור בא (אם כי יש לציין כי עדותו ניתנה יום לאחר עדותה של רחל במשטרה, כאשר ביום החקירה של רחל, עמרה לא העיד על כך). עדותה של רחל אף נתמכת בעדות רופא המרפאה בה טופלה, לפיה אכן הגיעה לשם רחל באותו הבוקר; וכן בעדות שכנו של המנוח שראה את רחל רצה מכיוון בית המנוח והיא נראתה מבוהלת. באשר לעדותה של רחל כי פגשה את המערער בביתו של עמרה, הרי שעולה מעדויותיהם של רחל ועמרה כי רחל אכן פגשה את המערער בביתו של עמרה, אך זאת רק בשעות הערב, ובביקורה אצל עמרה בבוקר האירוע לא פגשה כלל את המערער אלא המשיכה משם מיידית למרפאה (עמ' 232, 534, 535 לפרוטוקול). אכן דבריה של רחל בעדותה בבית המשפט היו מבולבלים בעניין זה, אך זאת ניתן להסביר בהתחשב בסערת הנפש בה היתה מצויה רחל באותו היום בעקבות האירועים, וכן על רקע הזמן שחלף עד למסירת העדות. ואכן רחל מעידה כי הזיכרון שלה בעניין זה מעורפל (עמ' 231 לפרוטוקול). 31. יש להדגיש כי בית המשפט המחוזי התרשם "מהתנהגותה של רחל במהלך חקירתה ובמהלך עדותה... שהיא נקרעת בין אהבתה לנאשם, הגם שניתקה את קשריו איתו זמן קצר לפני הרצח, והפחד שפחדה ממנו... לבין היחס החם שהיה לה כלפי שוורץ, שארח אותה בדירה וסיפק לה סמים..." (פסקה 165 לפסק הדין). דברים אלה עשויים להסביר את המצב הנפשי בו היתה נתונה רחל, הקושי להפליל את המערער מול הרצון לספר את שאירע כפי שאכן עשתה. שיאה של עדותה של רחל הינו בדברים ששמעה מפי המנוח "ויקטור למטה", המהווים ראיה עצמאית ומשמעותית. בצדק קבע בית המשפט קמא כי לו רצתה רחל להעליל על המערער היתה מספרת למצער ששמעה את קולו ביום הרצח או אפילו שראתה אותו לפני שקפצה. עדותו של ביסמוט 32. כפי שציינתי כבר לעיל עדותו של ביסמוט אינה יכולה להיות בעלת משקל רב כאשר היא נבחנת במנותק מיתר הראיות. זאת בעיקר בשל החשש שהיה לו אינטרס להפליל את המערער, והן בשל קו ההגנה לפיו הוא עצמו ביצע את רצח המנוח. עם זאת, בהצטרפותה של עדותו ליתר הראיות והעדויות עולה כי עדות זו משתלבת באופן מלא עם יתר הראיות ויוצרת תמונה מלאה ושלמה המובילה למסקנה כי המערער ביצע את המעשה. ביסמוט העיד על אודות ליל הניסיון לרצח אשר בוצע ביוזמתו של המערער. המערער הבהיר לביסמוט כי המניע הינו תחרות על שוק הסמים בנתניה. כמו כן הדגים המערער לביסמוט את שיטת הרצח המתוכננת – חניקה באמצעות חוט חשמל, שהיא השיטה בה נרצח לבסוף המנוח יום וחצי לאחר מכן. ביסמוט העיד כי קרא למנוח לרדת למטה פעמיים, פעם באמתלה של רכישת סם ופעם באמתלה של שתיית כוס מים. לדבריו, לאחר שלא תפס ביסמוט את המנוח כפי שנדרש על-ידי המערער, זעם עליו המערער ועזבו לבדו שם ללא כסף. הוא נאלץ לקחת מונית ולבקש מהנהג לאפשר לו לשלם למחרת היום. עוד העיד ביסמוט כי המערער התוודה בפניו אודות הרצח יומיים או שלושה לאחר האירוע. 33. עדותו של ביסמוט מתיישבת כאמור עם יתר הראיות. עדותו משתלבת עם עדותה של רחל אודות ליל ניסיון הרצח, הגעתו של ביסמוט ובקשתו לקבל כוס מים. אין לתמוה שרחל לא העידה על נוכחותו של המערער באותו אירוע, שהרי המערער, לפי עדותו של ביסמוט, הסתתר מאחורי השער ולא נגלה לא לעיני המערער וודאי לא לעיניה של רחל. נקודת השקה זו בין עדותה של רחל ועדותו של ביסמוט, כל אחד ממקור וממקום אחר, מחזקת ביותר את עדות שניהם, זו של רחל וזו של ביסמוט. עדותו של ביסמוט אף נתמכת בעדותו של נהג המונית אשר הסיע אותו באותו לילה מבית המנוח, ואשר תמך בעדותו של ביסמוט לפיה נאלץ לשלם לו יום למחרת. יתרה מכך, המערער עצמו הודה כי שהה בחברתו של ביסמוט באותו ערב (אם כי לא היה בטוח באיזה יום בשבוע זה היה) עד לשעה 3:00, כאשר ניסיון הרצח בוצע, לפי עדותו של ביסמוט, בשעה שתיים או שלוש לפנות בוקר. המערער העיד כי הלך יחד עם ביסמוט לגבות חוב משוקי עטיה (ת/40א, בעמ' 4). ואכן, שוקי עטיה אף הוא מאשר בעדותו כי במוצאי שבת, ה-27.3.04, הגיעו לביתו המערער יחד עם ביסמוט לגבות חוב שמגיע למערער (עמ' 558-559 לפרוטוקול הדיון). כאמור, בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על התמונה הכוללת המצטיירת, כאשר כל אחת מהראיות משלימה את האחרת ומשתלבת בה כמעשה פסיפס. השתלבות מלאה זו ביתר העדויות והראיות יש בה כדי לבסס את הרשעתו של המערער ברצח המנוח. פיצול העדויות – פרשת מיכאל כהן 34. אחת מהטענות המרכזיות בערעור נוגעת לפיצול עדויותיהם של ביסמוט, רחל והמדובבים על-ידי בית המשפט. העדים כולם העידו כי מלבד התוודותו של המערער בפניהם ברצח המנוח, התוודה הוא על מעורבותו בירי במיכאל כהן. בית המשפט בחר להאמין לעדויותיהם בחלקים הנוגעים למנוח ולא להאמין לעדויות הנוגעות לפרשת מיכאל כהן. בא-כוח המערער טוען כי פיצול זה הוא מלאכותי ובלתי מתקבל על הדעת. לטעמו, כפי שהאמין בית המשפט כי המערער לא ביצע את הירי במיכאל כהן, כך היה עליו לקשור זאת גם לחפותו בפרשת רצח המנוח. 35. איני סבורה כי יש בטענה זו ממש. לטעמי, בית המשפט המחוזי הניח לטובת המערער את ההנחה הטובה ביותר עבורו. בית המשפט לא קבע ולא היה יכול לקבוע קביעות חד משמעיות בעניין זהות היורה במיכאל כהן ובדבר המעורבים בפרשה. עד היום זהות המעורבים אינה ידועה. האליבי שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי אינו מספק למעשה למערער הגנה מפני מעורבותו בירי זה, שכן בעל הדירה, היקרי, העיד כי ישב בביתו של המערער בליל הירי עד השעה "כמעט ארבע בבוקר" (עמ' 775 לפרוטוקול), בעוד שאירוע הירי התרחש בשעה 5:45 באותו בוקר סמוך לביתו של המערער. אין בדברים אלו כדי לקבוע כמובן כל קשר או מעורבות של המערער בפרשת הירי במיכאל כהן. אלא שיש בכך להוביל למסקנה כי גם ללא פיצול העדויות היה ניתן להסתמך עליהן כמהימנות. יתכן שהמערער אכן היה מעורב באופן כזה או אחר בירי במיכאל כהן (כפי שמציינת המשיבה, ביסמוט העיד שביום שקדם לירי במיכאל כהן לימד אותו המערער כיצד להשתמש באקדח); יתכן כי בדה התוודות זו מליבו. מכל מקום, אין בהתוודות זו כדי להפריך את הווידוי האחר, הנתמך בראיות חזקות וחיצוניות להודאה, בדבר רצח המנוח. הראיות הנוספות שהוגשו במסגרת הערעור אף הן עוסקות בפרשת הירי במיכאל כהן, ועניינן דברים שאמר ביסמוט למדובב בעת מעצרו, בהם הפליל את המערער בירי במיכאל כהן. מאחר שכאמור, ראיות אלו הוגשו בהסכמה, החלטנו לקבל אותן ולעיין בהן. לטעמי אין בראיות אלו כדי להועיל למערער וכדי לבסס עלילה שיטתית של ביסמוט כנגד המערער, כפי שניסה המערער לטעון. ראשית, כאמור, אין וודאות שהמערער לא היה מעורב בפרשת הירי במיכאל כהן. שנית, גם אם לביסמוט היה אינטרס להפליל את המערער בירי מיכאל כהן, שכן הוא היה חשוד בירי זה, אין לכך בהכרח קשר לפרשה שבפנינו. שלישית, ומעל הכל, עדותו של ביסמוט אינה הבסיס היחידי להרשעתו של המערער ברצח המנוח, וכאמור ישנן ראיות חזקות אחרות המבססות הרשעה זו מעבר לספק סביר. עדויות על התוודויות ברצח על ידי ביסמוט ורחל 36. טענה חשובה נוספת בערעור קובלת על האמון שנתן בית המשפט המחוזי לעדים השונים אשר העידו בדבר הודאתו של המערער בפניהם על רצח המנוח, בעוד שבית המשפט בחר שלא להאמין לעדויות אחרות לפיהן הן ביסמוט והן רחל הודו ברצח המנוח. 37. גם לטענה זו, שעניינה במהימנות העדים, לא מצאתי בסיס או טעם המצדיק התערבות בממצאים שנקבעו לחובתו של המערער. בית המשפט המחוזי נימק באופן מפורט מדוע ביכר להאמין לעדויות כאלה ולא אחרות. הוא ביסס את מסקנתו על ראיות נוספות ועל נימוקים כבדי משקל ושיקולי היגיון, ולטעמי לא ניתן לומר כי טעה בית המשפט בהערכתו ולא בשיקול דעתו. כך לשם ההדגמה, קבע בית המשפט באשר לעדותו של רוני מימון, אשר העיד כי ביסמוט התוודה בפניו שהעליל על המערער, כי עדות זו אינה מהימנה. בית המשפט ציין כי מימון העיד שהכיר את ביסמוט בבית המעצר והכחיש תקרית אלימה איתו. לאחר חקירה נגדית הודה כי היתה תקרית כלשהי, אך ניסה להמעיט בחשיבותה. בית המשפט התרשם כי למימון וביסמוט היתה הכרות מוקדמת ולא האמין לכך שמימון פגש באקראי את אחותו של המערער ומסר לה את דבריו. כן ציין בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של מימון ואת התרשמותו כי הוא פוחד מהמערער. צוין כי החוקר מגורי הכחיש דברים שעליהם העיד מימון כאילו היוו את המניע להפללת המערער על-ידי ביסמוט. 38. עד מרכזי עליו הסתמכה ההגנה הינו עדיאל קרלאונה (להלן: קרלאונה). בתום שלב ההוכחות ובמועד שלאחר תחילתם של סיכומי הצדדים, ביקשה ההגנה להשמיע עדותו של עד זה בבית המשפט. קרלאונה העיד שהיה שותפו לתא של ביסמוט במעצר, וכי ביסמוט חשף בפניו כי בכוונתו לפגוע באחותו של המערער ששימשה גם כבאת כוחו באותה עת. כמו כן טען כי ביסמוט הודה בפניו כי הוא זה שרצח את המנוח, ומסר לו פרטים רבים לגבי אופן ביצוע ניסיון הרצח והרצח עצמו. זמן מה לאחר ששמע את הדברים פנה קרלאונה לקמ"ן הכלא ולאחות המערער, ודיווח להם את ששמע. אלא שגם את דחיית עדות זו ביסס בית המשפט המחוזי באופן מנומק והגיוני. בית המשפט קבע כי אין ליחס מהימנות לעדות זו, והעלה חשד כי סיפור ההתוודות נולד בעקבות הפגישה שערכה אחות המערער עם קרלאונה. במסקנתו זו הסתמך בית המשפט על השיהוי בין מועד ההתוודות לכאורה לבין המועד בו חשף קרלאונה את הדברים, ולכך לא ניתן הסבר סביר, כמו גם על כך שקרלאונה בעברו מסר דיווחי כזב לרשויות, והוא הוערך על ידי הקמ"ן כבלתי אמין. יתרה מכך, במזכר שערך הקמ"ן לגבי שיחתו עם קרלאונה, תועד כי קרלאונה ציין את רצונו של ביסמוט לפגוע באחות המערער בלבד, ולא הזכיר כלל את נושא הוידוי ברצח, וכך גם עלה מעדותו של הקמ"ן. נימוקים אלו משכנעים ולא מצאתי במסקנתו של בית המשפט קמא בעניין כל פגם. שקרי המערער והפרכת אליבי 39. לצד הראיות שפורטו לעיל יש להזכיר גם את שקריו של הנאשם התומכים אף הם באי חפותו. יש להזכיר כי בית המשפט התרשם באופן שלילי מעדותו של המערער ומצא אותה כבלתי מהימנה. המערער מסר בחקירתו אליבי אשר אין חולק כי הופרך מכל וכל. המערער סבור כי אין להעמיד ראיה זו לחובתו מסיבות שונות, ביניהן מצבו הנפשי והפיזי בעת החקירה והזמן הרב שחלף מעת יום האירוע למועד החקירה. גם אם אקבל את טענתו בעניין הרי ששקריו הנוספים עומדים לו לרועץ. כפי שציינה השופטת רוטלוי, נמצאו סתירות מרובות בגרסאותיו של המשיב באשר לטיב היכרותו עם המנוח: "19. הנה כי כן, מטענה של הכחשה גורפת שלא ביקר בביתו של המנוח, עובר לטענה שהיה שם רק פעם או פעמיים, ועד לטענה שלא רק שנהג לבקר בדירת המנוח לצורך רכישת סמים, אלא אף נהג לקנות עבורו מוצרים ושילם את חובו במכולת, ניתן לראות כי בנקודה מהותית ביותר לאשמה שהוטחה בפני הנאשם, הוא סתר את עצמו ולמעשה שיקר כאשר רצה להסתיר את ביקוריו בביתו של המנוח ואת מידת היכרותו איתו. 20. הכחשה גורפת מפי נאשם בפרט מהותי, שכמוה כשקר של נאשם לכל דבר ועניין, כשלא ניתן לגביה הסבר ע"י הנאשם, היא בעלת משקל ראייתי עצמאי לחובתו ובכך היא מצטרפת למכלול הראיות. (ראו לדוגמא ע"פ 4443/95 אפרים פלח נ' מ"י, תק-על 96(3) 242)". גם שקרים אלו מחזקים את הראיות כנגד המערער. שעת הרצח 40. לסיום אתייחס לטענת המערער בדבר שעת הרצח. בצג השיחות היוצאות במכשיר הסלולארי של המנוח מופיעות שתי שיחות אחרונות: "29 מרץ 00:06, 18:28", "29 מרץ 00:07, 18:28". לטענת המערער הספרות 18:28 מייצגות את השעה בה בוצעו השיחות, והספרות 00:06, 00:07 מייצגות את משך השיחה. לפיכך, לטענתו, היה המנוח חי ביום ה-29 במרץ בשעות הערב, בניגוד לתיאורית התביעה. לטענתו, אין היגיון בטענה שהספרות 00:06 ו-00:07 מצביעות על שעת השיחה וכי הספרות 18:28 הן משך השיחה. טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו, ואינה מבוססת על ראיות אחרות כלשהן. ממזכר מאת נציגת סלקום עולה כי הספרות 00:06 ו-00:07 מציינות את שעת השיחה בעוד שהספרות 18:28 מציינות את משך השיחה (ת/33ב). מניסוי שערך החוקר באותו פלאפון עולה מסקנה דומה, לפיה הספרות 00:06 ו-00:07 ממוקמות על מסך הטלפון הסלולארי היכן שמצויים פרטי שעת השיחה, בעוד שהספרות 18:28 ממוקמות היכן שמצויים פרטי משך השיחה על המסך (ת/49). אכן, לא יתכן כי שתי שיחות שנערכו בהפרש של דקה אחת מהשנייה ארכו כל אחת 18:28 דקות, ואף לא הגיוני ששתי שיחות עוקבות ארכו בדיוק אותו זמן. לפיכך ביקשו חוקרי המשטרה הסברים מחברת סלקום. בחברה טענו כי הסיבה היחידה להופעת הספרות 18:28 בשתי השיחות האחרונות נובעת מתקלה (ת/34א). ניתן אולי לשער כי השיחה הראשונה התנתקה מידית, בעוד שהשיחה השנייה ערכה 18:28 דקות. גם אם כך הדבר, והשיחה השניה ארכה 18:28 דקות, אין בכך כדי לסייע למערער, שהרי השיחה בוצעה בשעה 00:07, ולפי קביעת בית המשפט קמא, המבוססת על הדו"ח הפתולוגי ועל העדויות השונות, המנוח נרצח רק מספר שעות אחרי כן, בשעות הבוקר של אותו יום. סיכום 41. סיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה כי בדיקת הראיות על-ידי בית המשפט המחוזי נעשתה בקפידה ואין אבן אשר לא נהפכה על ידו במסעו המפורט והקפדני לגילוי האמת. לפיכך, אין עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות כפי שקבע. ניסיונותיו של המערער לקעקע קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, כמו גם מסקנות הגיוניות, דינן להידחות. הרשעתו של המערער מבוססת כדבעי על ראיות חזקות ועדויות ברורות, ובעיקרן התוודויות המערער בפני אנשים שונים שעדויותיהם היו מהימנות על בית המשפט, המשתלבות לכדי תמונה שלמה ומלאה. בבסיסן של ראיות אלו נמצאות עדויותיהם של המדובבים, שהינם עדים אובייקטיבים אשר מסרו פרטים מוכמנים מאירוע הרצח. ראיות אלו הינן ראיות עצמאיות וחזקות כנגד המערער, ולצידן ראיות נוספות הכוללות את עדויותיהם של ביסמוט ורחל, כל אחד מצידה האחר של הזירה, כשעדויותיהם נתמכות אף הן בראיות נקודתיות שפורטו בהרחבה; וכן את שקריו של המערער עצמו בסוגיות מהותיות, כמו מקום היותו בעת ביצוע הרצח או מידת היכרותו עם המנוח, כאשר הסתירות בגרסאותיו השתנו עם התקדמות החקירה. המערער הפנה אצבע מאשימה לכל עבר, לעבר רחל, לעבר ביסמוט ולעבר חוקרי המשטרה והמדובבים כאילו פעלו כולם במכוון וביחד כנגדו. לטענות אלו בדבר קונספירציה לא נמצא בדל של ראיה או בסיס, ובדין לא עוררו ספק ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי. על-פי כל האמור, אם תישמע דעתי היינו דוחים את הערעור ומותירים על כנם את הרשעתו של המערער בעבירת הרצח ואת העונש שהושת עליו. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, י"ג בכסלו תש"ע (30.11.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07060200_B11.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il