רפי אוחנינה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 602/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' גרוניס המערער: רפי אוחנינה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.12.01 בת.פ. 40236/01 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר עודד מודריק תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ב (22.4.2002) בשם המערער: עו"ד ירום הלוי ועו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופטת ד' ביניש: 1. המערער, מלווה בריבית בשוק האפור, הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביחד עם אחרים, והואשם בשורה של עבירות חמורות. בכתב האישום יוחסו לו סחיטה באיומים וקשירת קשר לתקוף את המתלונן בגין חוב כספי, ואף יוחסה לו תקיפה חבלנית של המתלונן שבוצעה על-ידי שלושה אנשים המקורבים לו. לאחר שמיעת עדותו של המתלונן הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון. כל הנאשמים חזרו בהם מכפירתם והודו בעובדות כתב אישום מתוקן. על-פי ההסדר ויתרה התביעה על הטענה כי תוקפיו של המתלונן נשלחו על-ידי המערער. כל שנאמר בעניין זה היה כי הנאשמים האחרים - אחיו של המערער ואחיינו - ידעו כי המתלונן חייב כסף למערער. כן נאמר כי השניים ועובד שלהם התנפלו על המתלונן בהיותו על חוף הים, וביצעו בו מעשי אלימות קשים. עוד נאמר בכתב האישום המתוקן כי בעודם בחוף הים התקשר אחיינו של המערער אליו ממכשיר הפלאפון והודיעו כי המתלונן בידיהם. עבירות הקשר והתקיפה שיוחסו למערער הושמטו מכתב האישום, והמערער הודה ביתר העובדות, והורשע בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין. על-פי הנטען בעובדות כתב האישום בהן הודה המערער, הוא איים על המתלונן כי אם לא ישלם את הכסף יהרוג אותו. עוד נטען בכתב האישום כי בשל חששו מהמערער הסתתר המתלונן בתקופה הרלבנטית לכתב האישום בבתיהם של מכריו ונמנע מלהיכנס לתחומי העיר כפר-סבא. בגזר הדין הטיל השופט קמא על המערער בגין עבירת הסחיטה עונש של 42 חודשי מאסר מהם 24 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי; כמו כן, הפעיל עונש מאסר מותנה בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, מחציתו במצטבר, ומחציתו באופן חופף, כך שנגזרו על המערער לריצוי 27 חודשי מאסר מיום מעצרו. על אחיו ואחיינו של המערער אשר הורשעו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, ובעבירה של קשירת קשר, גזר בית המשפט עונש של שנה מאסר בפועל, וכן מאסר על-תנאי ואף הפעיל מאסרים על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדם. הערעור שלפנינו הוא על העונש שנגזר על המערער. עיקר טיעוניהם של באי-כוח המערער נסב על כך שהעונש שנגזר עליו הוא מופרז בהתחשב בעובדות כתב האישום המתוקן, ובהתחשב בכך שעל הנאשמים האחרים אשר ביצעו מעשי אלימות הקשורים באותה פרשה הוטלו עונשים קלים הרבה יותר. באת-כוח המדינה עמדה על כך שבשם המערער נטען בעת ובעונה אחת מחד גיסא, כי האישומים הופרדו, וכי המערער אינו קשור לנאשמים האחרים, ומאידך גיסא, כי יש לקיים יחס הולם בין עונשיהם של כל הנאשמים. היא ציינה כי העבירה החמורה המיוחסת למערער כשהיא לעצמה מצדיקה את העונש שנגזר עליו. 2. הערעור שלפנינו אכן מעלה תהיות באשר לאופן גזירת עונשו של המערער ושל הנאשמים האחרים באותה פרשה. העבירה המיוחסת למערער חמורה היא, ונסיבות ביצועה מלמדות כי איומי המערער על המתלונן לא היו בבחינת שיגרת דיבור מקובל כנטען על-ידי סניגורו. המערער עצמו הודה בעובדה שעקב האיומים הסתתר המתלונן ונמנע מלהיכנס לאזור מגוריו. עבירה של סחיטה באיומים פוגעת באושיות סדרי החברה. ניצול חולשתו של אדם באיומים על בטחונו ושלומו, והטלת אימה כדי להשיג דבר מהקורבן מחייבת תגובה עונשית קשה. הפרשה שנחשפה לפנינו היא חמורה במיוחד כיוון שלצד האיומים הופיעו מעשי אלימות מצד אנשים המקורבים למערער. ההסדר אשר הושג בין התביעה למערער יצר תמונה עובדתית הנראית על-פניה מלאכותית. התביעה ויתרה על הקשר הפסול שבין איומי המערער למעשי האלימות, עם זאת, נותרו בכתב האישום עובדות, שהוזכרו לעיל, המעידות על קשר מסוים בין המערער לאחרים גם אם אלה לא היו שליחיו. אין כל ספק כי העובדות בהן הודו הנאשמים ולפיהן הורשעו הן היוצרות את התשתית העובדתית הקובעת לעניין העונש. בנסיבות אלה עלינו להשקיף על גזר הדין כמתאר פרשה אחת. בפרשה זו יש לקיים יחס של מתאם בין העונש שהוטל על הנאשמים האחרים לעונש שהוטל על המערער. נראה כי ראוי היה להטיל על האחרים עונשים חמורים יותר מאלה שנגזרו עליהם, ואילו כך היה עושה בית המשפט קמא, לא היינו רואים להתערב בעונשו של המערער, אשר הוא כשלעצמו אינו עונש חמור מדי. אך בהתחשב בכך שמכתב האישום המתוקן נמחקו העובדות המייחסות למערער את החלק הדומיננטי בפרשה, ובשים לב לעונשם של שאר הנאשמים, לא ראינו מנוס מלהתערב כדי להקל במידת מה בעונשו של המערער. אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור, ולהטיל על המערער עונש של 30 חודשי מאסר מהם 15 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, וכן כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות או איומים באלימות. עונש המאסר על-תנאי שהופעל על-ידי בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו באותו אופן כך שהמערער ירצה שלושה חודשים ממאסר זה באופן מצטבר. המערער ירצה איפוא בסך הכל 18 חודשי מאסר בפועל. ניתן היום, י' באייר התשס"ב (22.4.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02006020.N02 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il