סידי קליין נ. הסיוע המשפטי - מחוז מרכז

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 60191-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערערת: סידי קליין נגד המשיבה: הלשכה לסיוע משפטי מרכז-לוד ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"ר 42709-07-25 מיום 11.8.2025 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"ר 42709-07-25 מיום 11.8.2025, בה נדחתה בקשת המערערת לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה בהליך ערעורי המופנה נגד החלטת רשמת בית משפט זה (מ' יהב) בהמנ"א 16074-03-25 מיום 6.4.2025. ברקע להליך שתי בקשות שהגישה המערערת ללשכת הסיוע המשפטי (להלן: המשיבה) לצורך קבלת ייצוג וסיוע משפטי בשני הליכים שונים – הליך גבייה שמתנהל נגדה בלשכת הוצאה לפועל; ותביעה שהגישה לביטול פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה. בקשות אלו נדחו על ידי המשיבה מחמת חוסר סיכוי משפטי, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי או החוק). נגד החלטות המשיבה הגישה המערערת שני ערעורים (עש"א 55268-12-21 ו-עש"א 49727-01-21) שנידונו במאוחד. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) מיום 11.9.2024, שניתן במעמד צד אחד בהיעדר התייצבותה של המערערת לדיון, דחה את הערעורים האמורים (להלן: פסק הדין), ובהחלטה מיום 12.12.2024 נדחתה גם בקשת המערערת לביטול פסק הדין (להלן: ההחלטה בבקשת הביטול). בהחלטה זו נקבע כי אף אם ניתן היה לקבל את טענת המערערת לפיה מצבה הרפואי מנע ממנה את ההתייצבות לדיון, אין להורות על ביטול פסק הדין, שעה שדין הערעורים להידחות לגופם. אשר לבקשה לקבלת סיוע משפטי בהליך הגבייה, נקבע כי בהתאם להחלטת המשיבה, הטענות שעומדות ביסוד הבקשה לא נתמכו כדבעי, ולא עלה בידי המערערת להניח תשתית ראייתית שיש בה להעיד על קיומו של סיכוי, ולוּ לכאורי, שניתן יהיה לאמץ את טענותיה בהליך משפטי. אשר לבקשה לקבלת סיוע משפטי בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה, נקבע כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה, שכן ההחלטה המקורית שדחתה את בקשה זו ניתנה כבר בינואר 2021, והפכה חלוטה. עוד צוין כי גם טענות המערערת לגופן לא מצדיקות התערבות, שעה שאין בהחלטת בית הדין לקבל את בקשתה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, עליה נסמכה בטענתה לקיומו של סיכוי משפטי להליך, כדי להעיד על סיכוי כאמור; כי ניצבת לפניה משוכה משמעותית להוכחת טענות בדבר מרמה בהתנהלות בית הדין; וכי העובדה שנתונים רבים עליהם נסמכת התביעה שהגישה לבית הדין מצויים בידיה מזה שנים רבות, אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה באשר להצדקה לביטולו של פסק דין. ביום 6.3.2025 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבקשת הביטול. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה (הרשמת מ' יהב) בהמנ"א 16074-03-25 מיום 6.4.2025, מן הטעם שלפי סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי לא ניתן לנקוט בהליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי לפי חוק זה, ודרך ההשגה היחידה העומדת לרשות המערערת היא הגשת עתירה לבית משפט זה ביושבו כבית הדין הגבוה לצדק. עוד הובהר כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה פסק הדין מיום 11.9.2024 אינו אלא החלטה דיונית אשר "מחקה" את הערעורים, שעה שמדובר בפסק דין אשר במסגרתו נדחו הערעורים האמורים, בהעדר התייצבות המערערת להליך. לפיכך ממילא אין מקום להידרש לטענה כי מחיקת הערעורים הייתה מקנה למערערת זכות ערעור ללא קשר לסיוע המשפטי. המערערת לא אמרה נואש והגישה ערעור נגד החלטת הרשמת, ועימו בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה. בהחלטת בית משפט זה (הרשם ר' גולדשטיין) בע"ר 42709-07-25 מיום 11.8.2025, היא מושא הערעור שלפנַי, נדחתה בקשת הפטור מן הטעם שלא עלה בידי המערערת להצביע על סיכויים מספקים להצלחת ההליך (להלן: החלטת הרשם). נקבע כי הגם שניתן להניח כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים, בהינתן שהדין לא מאפשר השגה על פסק הדין באמצעות הליך ערעורי, סיכויו הלכאוריים של ההליך מובילים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בהערת אגב יצוין עוד כי בהחלטות בית המשפט זה (השופט י' כשר) בהמנ"א 55022-10-25 מיום 3.11.2025 ומיום 23.11.2025 התקבלו בקשות המערערת להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטת הרשם, מן הטעם שמדובר בארכה של ימים בודדים בלבד. לצד זאת, בית המשפט ביקש להסב את תשומת לב המערערת, פעם נוספת, לכך שסיכוייו של הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי לפי חוק הסיוע המשפטי הם אפסיים לנוכח סעיף 5(ב) לחוק, השולל אפשרות לנקוט בהליך ערעורי כאמור. מכאן הערעור שלפנַי, בו חוזרת המערערת על טענתה כי פסק הדין וההחלטה בבקשה לביטולו רק מחקו את הערעורים שהוגשו על ידה, ולא דחו אותם. על כן, קמה לה זכות ערעור לבית המשפט העליון כדין כל פסק דין "רגיל". דין הערעור להידחות. עיון בפסק הדין ובהחלטה בבקשה לביטולו מלמד, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי בית המשפט לא הורה על מחיקת הערעורים שהגישה המערערת, אלא על דחייתם. וכפי שהובהר למערערת לא אחת, סעיף 5(ב) לחוק הסיוע המשפטי קובע כי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת ראש לשכת הסיוע המשפטי לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק היא החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור לפני בית משפט זה; ודרך ההשגה היחידה עליה היא הגשת עתירה לבית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 38388-05-25 נחמיאס נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה 7 ‏(‏21.5.2025‏)‏‏; בג"ץ 1762/21 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה 3 ‏(‏25.3.2021‏)‏‏). בנסיבות אלו, מקובלת עליי המסקנה כי סיכויו של ההליך הערעורי שהגישה המערערת הינם קלושים, בלשון המעטה, ולא מצאתי כי קמה כל עילה להתערבות בשיקול דעתו הרחב של הרשם בענייני אגרה וערובה (ראו למשל: ע"ר 13680-12-25 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (11.12.2025); ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז ‏(‏13.11.2025‏)‏; ‏ע"ר 55074-10-25 הרוש נ' וכטל ‏(‏11.11.2025)), שמצא לנכון לדחות את בקשת המערערת מטעם זה. הערעור נדחה. ניתן היום, ט' טבת תשפ"ו (29 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט