פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6019/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6019/08
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
בנימין ברכה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - לשכת התביעות
ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב
(השופטת נ' פראג לבוא), מיום 29.6.2008, שלא לפסול
עצמו מלדון בתיק פל 1150/05
תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התשס"ח (24.7.2008)
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג לבוא) מיום 29.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פל 1150/05.
1. ביום 22.11.2005, הוגש כנגד המערער כתב אישום בעבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ובעבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. ביום 26.2.2006 נתקיים דיון בעניינו של המערער בפני בית המשפט בתל-אביב-יפו (השופטת נ' פראג לבוא). בפתח הדיון, העלה המערער שורה של טענות מקדמיות, אשר הצדיקו, כך לדעתו, את מחיקת כתב האישום. בית המשפט דחה טענות אלה. ביום 15.6.2008, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המערער. ביום 29.6.2008, לאחר שבית המשפט הסביר למערער את עיקרי הכרעת הדין, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו, טען המערער שהכרעת הדין נכתבה על ידי בית המשפט עוד בטרם הוגשו הסיכומים מטעם הצדדים. את טענתו זו ביסס המערער על הערה בכתב ידה של מזכירת בית המשפט שהופיעה על גבי עותק של כתב סיכומי המאשימה שנמסר לו.
בהחלטתו מיום 29.6.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין בהחלטתו, בין השאר, כי, בניגוד לטענות המערער, הכרעת דינו נכתבה אחרי הגשת הסיכומים מטעם הצדדים. בית המשפט הוסיף, כי ניתן לוודא עובדה זו במערכת הממוחשבת המשמשת את בית המשפט, וכי הדבר ברור גם מן העובדה שהכרעת הדין מצטטת חלקים מסיכומי המערער. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
2. בערעורו, חוזר המערער על טענותיו האמורות לגבי מועד כתיבת הכרעת הדין שניתנה בעניינו. כמו כן, מוסיף המערער טיעונים נוספים על אלה שטען בבקשת הפסלות המקורית שהגיש, וטוען כי דחיית טענותיו המקדמיות בידי בית המשפט, יחד עם אופן ניהול המשפט לאחר מכן, מעידים על משוא פנים מצד בית המשפט, ועל יחס בלתי הוגן כלפיו. לטענת המערער, בית המשפט ניהל את הפרוטוקול בצורה שאינה משקפת את הנעשה באולם בית המשפט, תוך שהוא מורה על הכנסת תיאורים עובדתיים שקריים אל תוך הפרוטוקול. לשיטת המערער, טענות אלה מצטרפות לטענותיו בדבר מועד כתיבת הכרעת הדין, באופן המצדיק את פסילת בית המשפט.
3. דין הערעור להידחות. בהחלטתה המנומקת לדחות את טענות הפסלות, ציינה השופטת, כי הכרעת הדין נכתבה ביום 14.6.2008 והוזנה למערכת הממוחשבת ביום 15.6.2008 – לאחר שהוגשו סיכומי הנאשם ביום 11.6.2008. בית המשפט ציין גם שניתן לוודא עובדות אלה ברישום המערכת הממוחשבת. כן ציין בית המשפט, כי כל המעיין בהכרעת הדין, יוכל לראות שהיא מתבססת על סיכומי הנאשם – ואף מתייחסת אליהם בציטוט ישיר. משנסתרה טענתו של המערער באופן זה, ומשכשל המערער מלהביא כל הוכחה או ראיה להשערתו, שהתבססה רק על הערה בכתב ידה של מזכירת בית המשפט שמשמעותה אינה ברורה, ברי כי דין טענתו להידחות.
אשר לטענותיו האחרות של המערער, הנוגעות לדחיית טענותיו המקדמיות ולאופן ניהול המשפט, הרי, ראשית, הן הועלו בשיהוי ניכר, ולא נזכרו בבקשת הפסלות המקורית מטעמו, ורק משום כך, דינן להידחות. גם לגופם של דברים, טענותיו הנוספות של המערער, בדבר דחיית הטענות המקדמיות שטען ובדבר אופן ניהול הפרוטוקול, אינן מקימות עילה לפסילת שופט. כבר נקבע פעמים רבות בפסיקתנו, וגם כאן יובהר שוב ויודגש, כי טענות דיוניות דוגמת טענותיו של המערער, בדבר פגמים שונים בהחלטותיו של בית המשפט, אינן מקימות עילה לפסלות שופט, אלא המקום הנכון לטעון אותן הוא בהליך של ערעור על החלטות בית המשפט, על פי סדרי הדין המקובלים (ראו: ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"א 11543/05 דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 19.7.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). אם סבור המערער כי החלטות בית המשפט לדחות את טענותיו המקדמיות היו החלטות שגויות או פגומות, עליו לטעון זאת בהליך של ערעור ולגופם של דברים, וטענות אלה אין להן דבר עם הליך של פסילת שופט. הדברים האמורים נכונים גם לגבי שאר טענותיו של המערער בנוגע לאופן ניהול הפרוטוקול והדיון בבית המשפט.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ' באב התשס"ח (21.8.2008).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08060190_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il