יצחק יעקב נ. שר הבטחון

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 6019/01 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור העותרים: 1. תא"ל (מיל') יצחק יעקב 2. עו"ד ריצ'רד רוברטס נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. יחיאל חורב - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו תשס"ב (12.12.01) בשם העותרים: עו"ד יצחק זיסמן בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן פסק-דין השופטת ד' דורנר: העותר 2 (להלן: הסניגור) הוא סניגורו של העותר 1, תא"ל (מיל') יצחק יעקב, במשפט המתנהל נגד האחרון בדלתיים סגורות בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במשפט זה מואשם יעקב בעבירות ביטחוניות, ולפיכך נזקק הסניגור לקבל אישור בלתי מסויג לשמש כסניגור לפי סעיף 318 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955-. הגם שאישור זה ניתן לסניגור על-ידי הגוף המוסמך בתאריך 9.7.01, מנעו רשויות הביטחון מן הסניגור מלעיין בחומר החקירה שנמסר ליעקב עצמו והוחזק בכספת, ואף להיפגש עם יעקב ביחידות. פניותיו של הסניגור לרשויות לא הועילו. או אז, בתאריך 30.7.01, הגישו הסניגור ויעקב עתירה לבית-משפט זה. הגם שהיועץ המשפטי לממשלה לא הציג עילה חוקית המאפשרת למנוע ממי שניתן לו אישור בלתי מסויג לשמש כסניגור, את הפגישה ואת העיון בחומר, לא ניתנה לסניגור אפשרות להיפגש עם לקוחו ולעיין בחומר הראיות. טענת המדינה הייתה, כי היא עותרת לבקש מן הרשות המוסמכת לסייג את האישור שניתן לסניגור באופן שיאופשר למדינה למנוע את המפגש בין הסניגור לבין יעקב ואת העיון בחומר הראיות. אלא שפניית המדינה לגוף זה נעשתה רק בתאריך 11.11.01, כשלושה וחצי חודשים לאחר הגשת העתירה וארבעה חודשים לאחר פניית הסניגור לרשויות הביטחון. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר שעל-פיו נשאר האישור הבלתי מסויג בתוקף בכפיפות לתנאים ולמגבלות מסוימים שעליהם הסכימו. העתירה מתייתרת איפוא ואנו מוחקים אותה. ברם, לאור הנסיבות המתוארות לעיל אנו מחייבים את המשיבים לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ז בכסלו תשס"ב (12.12.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01060190.L18 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444