תאמר גועבה נ. משרד האוצר/אגף נכסי נפקדים

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 60141-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: תאמר גועבה נגד המשיבים: 1. משרד האוצר/אגף נכסי נפקדים 2. רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 56943-03-24 מיום 21.4.2025 שניתן על ידי כב' השופט דוד זילר תאריך הישיבה: ט"ו חשוון תשפ"ו (6.11.2025) בשם המערער: עו"ד איימן אבורייה; עו"ד מחמוד חלאילה בשם המשיבים: עו"ד דפנה לנגפלד; עו"ד מרווה בז'ה פסק-דין הנשיא יצחק עמית: 1. המערער הוא נכדו של סבו המנוח עבד אלמנעם עבד אלחאפז ג'ועבה (להלן: ג'ועבה), שלטענתו רכש על פי הסכם מכר משנת 1971 את נכס המקרקעין הידוע כגוש 30285 חלקה 98 במזרח ירושלים (להלן: הנכס), ממי שהיה בשעתו הבעלים הרשום של הנכס, אחמד עבד אלרחמן מוחמד עבדאללה (להלן: עבדאללה). המערער הגיש בבית משפט קמא תובענה שבגדרה עתר להצהיר כי הנכס אינו בגדר נכס נפקד; כי עבדאללה אינו בבחינת נפקד; וכי הסכם המכר מכוחו רכש ג'ועבה את הנכס הוא בתוקף ועל כן יש לרשום את הנכס על שם ג'ועבה. המערער הקדים ותקף את העברת הנכס מהמשיב 1 (להלן: האפוטרופוס לנכסי נפקדים) לידי המשיבה 2 (להלן: רשות הפיתוח) מכוח סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1970 (להלן: חוק נכסי נפקדים או החוק), בטענה כי העברה זו בוצעה בחוסר תום לב, בלא תמורה ואף במרמה, וכי המשיבות הינן למעשה אישיות משפטית אחת. 2. חוק נכסי נפקדים הוחל במזרח ירושלים ביום 28.6.1967 (להלן: התאריך הקובע). נכון למועד זה, היה עבדאללה הבעלים הרשום של הנכס, ומאחר שהיה אזרח ירדני, ולא נכח בישראל בתאריך הקובע ולא היה רשום בקובץ מרשם התושבים באזור, הוצאה לגביו ביום 22.2.1974 תעודת נפקדות בהתאם להוראות סעיפים 30(א) ו-30(ב) לחוק נכסי נפקדים, וביום 25.7.1974 נרשמה בעלות רשות הפיתוח על הנכס. על רקע עובדות אלה, עתר האפוטרופוס לנכסי נפקדים לסילוק התובענה על הסף. 3. בית משפט קמא נעתר לבקשה בשל מספר טעמים כמפורט להלן: התיישנות: נקבע כי רשות הפיתוח נרשמה כבעלת המקרקעין ביום 25.7.1974, ובנקודת זמן זו נוצרה עילת התביעה והחלה תקופת ההתיישנות. על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), תקופת ההתיישנות במקרקעין מוסדרים היא 25 שנה, והיא חלפה לכל המאוחר בשנת 1999. התביעה דנן הוגשה בשנת 2024, דהיינו, 25 שנה לאחר תום תקופת ההתיישנות. העדר עילה: נקבע כי התובענה אינה מגלה עילה, מאחר שהנכס היה בגדר נכס נפקד עוד לפני שהוצאה תעודת הנפקדות, ועל פי החוק, כל פעולה שנעשתה בנוגע לנכס נפקד, בלא הסכמתו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים היא בטלה. אי צירוף צדדים: עוד נקבע כי המערער לא צירף לתביעתו את עבדאללה כבעל דין דרוש, וכמי שזכויותיו, ככל שקיימות כאלו, יכולות להיפגע. המערער טען כי הוא יורש של סבו, אך לא צירף צו ירושה למרות שהתחייב לעשות כן, ומכל מקום, היה עליו לצרף את כל יורשיו של ג'ועבה, או לקבל הסכמתם, מה שלא נעשה. בהצטבר עילות סף אלה, הורה בית משפט קמא על סילוק התביעה על הסף. 4. על כך נסב הערעור שלפנינו. הלכה למעשה, המערער חזר על טענותיו בפני בית משפט קמא. בין היתר, נטען כי התוצאה אינה צודקת, ושומה על בית המשפט לשקול גם שיקולים של "לב" ושיקולי צדק ומוסר. לטענת המערער, הליך של סילוק על הסף הוא הליך חריג שיש לנקוט בו רק במקרה קיצוני, מאחר שיש בכך כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות. עוד נטען לתחולת סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. בהקשר זה נטען כי העובדה שמדובר במרשם פומבי אין בה כדי לחסום טענת התיישנות, באשר קשה להלום כי כל אזרח מחויב לבצע בדיקה של המרשם, מחשש שנכס שבבעלותו עבר ידיים. לגישת המערער, במקרה דנן, כוח התביעה ניתן בידו רק לאחר ובעקבות תביעת הפינוי שהוגשה כנגדו בבית משפט השלום (ת"א 37078-09-22; הליך שעוכב עד לבירור נושא הבעלות בהליך דנן). עוד נטען כי החזקה בנכס הייתה מאז ומתמיד בידיו, כך שלא ניתן לייחס תום לב לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולרשות הפיתוח. 5. לאחר ששמעתי את טענות המערער במסגרת ישיבת קדם ערעור שהתקיימה בפניי ביום 6.11.2025, השתכנעתי כי יש לדחות את הערעור על הסף מכוח תקנה 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וכך אציע לחבריי שנעשה. 6. כאמור, דין הערעור להידחות. אקדים ואומר כי אין כל מניעה לסלק על הסף תביעה מקום שבו המחלוקת בסוגיית ההתיישנות מעוררת שאלות משפטיות שאינן מצריכות בירור עובדתי. אדרבה, בנסיבות כאלה, אף רצוי כי הערכאה הדיונית תכריע בסוגית ההתיישנות כבר בפתח ההליך (ראו, מני רבים: רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ, פסקה 20 (2.12.2020); רע"א 6209/22 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' פאהום, פסקאות 9-8 (2.11.2022); רע"א 7265/20 בריטמן אלמגור זוהר ושות' רואי חשבון נ' משמרת – חברה לשירותי נאמנות בע"מ, פסקה 11 (19.1.2021); רע"א 193/23 נתנאלי נ' מפעל הפיס, פסקה 14 (27.6.2023)). 7. התביעה דנן הוגשה 50 שנה לאחר שהנכס נרשם על שם רשות הפיתוח, דהיינו, 25 שנה לאחר תום תקופת ההתיישנות, וסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו יכול לעמוד למערער בהינתן תקופה ארוכה זו. אכן, אין לדרוש מבעל מקרקעין להוציא נסח טאבו כל שני וחמישי כדי להיווכח שהוא עדיין רשום כבעלים, אך ככלל, "מדיניות משפטית וחברתית רצויה היא שעל בעלי מקרקעין להפגין התעניינות ממשית ושוטפת במקרקעין שבבעלותם" (ע"א 2159/19 דיוה נ' סבן, פסקה 7 (9.3.2020); ע"א 8880/13 וינשל נ' מדינת ישראל משרד הביטחון, פסקה 36 (30.8.2016); ע"א 2295/23 קיים נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (30.4.2024)). הדברים נכונים במקרה דנן על דרך של קל וחומר, מאחר שג'ועבה לא היה הבעלים הרשום, אלא מי שלטענתו רכש את הנכס, כך שקשה להלום כי עד לפטירתו, ויורשיו לאחר פטירתו, לא טרחו לבדוק את הרישום משך 50 שנה. די בכך לדחות את הטענה לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. אף איני רואה תחולה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, באשר טענת התרמית נטענה מצוות עורכי דין מלומדה. גם אם תובע שוזר בכתב התביעה פעם אחר פעם את המילה "תרמית" או "מרמה" על הטיותיה ונגזרותיה, לא סגי בכך כדי למנוע את סילוק התביעה על הסף. ככלל, על הטוען תרמית נטל הוכחה גבוה, וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו "הטענה הועלתה באופן סתמי ובלא כל פירוט ו/או ראשית ראיה כלשהי, ומובן כי בכך בלבד, אין כדי להקים את יסודות הסעיף". די בהתיישנות התביעה כאמור לעיל כדי לדחות את הערעור. 8. למעלה מן הצורך נציין כי צדק בית המשפט קמא במסקנתו כי התביעה אינה מגלה עילה לנוכח הוראת סעיף 22 לחוק. הלכה עמנו כי נכס נפקד מוקנה לאפוטרופוס עם התקיימות תנאיו של החוק, ואין ההקנייה מותנית בפעולה משפטית מצד האפוטרופוס או ברישום (ראו, לדוגמה: בג"ץ 4713/93 גולן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מח(2) 638, 645 (1994); ע"א 4630/02 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' אבו חאטום, פסקה יב(3) (18.9.2007)). במקרה דנן, ג'ועבה הוא אזרח ירדני והנכס הפך לנכס נפקד עם התקיימות התנאים הקבועים בחוק כבר במועד הקובע, קרי, בשנת 1967, ולא בעת הוצאת התעודה בשנת 1974. לכן, הסכם המכר הנטען משנת 1971, שנעשה ללא הסכמת האפוטרופוס, אינו תקף, ומעמדו של הקונה הנטען כמי שאינו נפקד אינו משנה את בטלות העסקה. 9. לכל אלה יש להוסיף כי המערער לא צירף צו ירושה; לא צירף כבעלי דין יורשים אחרים של ג'ועבה; ולא צירף את עבדאללה, מי שהיה הבעלים הרשום. 10. עוד למעלה מן הצורך אוסיף כי דומה שהתביעה חסרת תוחלת על פניה, לאור הוראות סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 וסעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עוד עומדת לחובת המערער תקנת השוק המיוחדת הקבועה בסעיף 17 לחוק. המערער טען כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות הפיתוח חד הם, אך טענה זו כבר נדונה בפסיקה ונדחתה (דעת הרוב בע"א 7793/19 מדינת ישראל-רשות הפיתוח נ' עזבון המנוח סאלם עקל ז"ל (8.5.2022)). 11. כאמור, לטענת המערער הוא מחזיק בנכס זה חמישים שנה. אין בתוצאה אליה הגענו כדי לגרוע מטענות אחרות של המערער, אם בכלל, בתביעת הפינוי. 12. סוף דבר שהערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ו (12 נובמבר 2025). יצחק עמית נשיא = אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת