רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ. ברי איצקין

פסק-דין בתיק ע"א 6014/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6014/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ברי איצקין 2. שרונה איצקין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 23.8.2015 בת"א 33958-11-10 שניתנה על ידי כבוד השופט י' דלוגין בשם המערערת: עו"ד פז רימר פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' דלוגין), מיום 23.8.2015 בת"א 33958-11-10, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בעניינה מטעמים של מראית פני הצדק, אך קבע כי עורך-דין פז רימר (להלן: עורך-דין רימר) מנוע מלייצג את המערערת בתיק שלפניו. 1. המשיבים הגישו תביעת פיצויים בגין ליקויים בדירתם, אותם דרשו לתקן. בפסק דין חלקי שנתן השופט י' דלוגין ביום 28.8.2013 חויבה המערערת לתקן את הליקויים בדירה ומונה מומחה לפקח על ביצוע התיקונים. כעת קיימת מחלוקת בין בעלי הדין האם תוקנו מלוא הליקויים והתביעה עודנה תלויה ועומדת. בעקבות בקשה שהגישה המערערת ביום 29.7.2015 באמצעות עורך-דין רימר, שהצטרף כמייצג משותף של המערערת יחד עם עורך-דין לירן הופשטיין, נתן השופט י' דלוגין החלטה ביום 3.8.2015 שלפיה: "על רקע הצטרפות משרד עורכי דין רימר מייצג הנתבעת בתיק, אני מוצא לנכון לשתף את הצדדים בקשר המרוחק שקיים ביני לעו"ד רימר ולקבל את עמדתם ביחס להמשך ניהלו של תיק זה על ידי. עו"ד רימר נשוי לבתה של בת דודתה של אמי. אציין כי אני איני בקשר עם דודתה של אמי ולמיטב זכרוני מעולם לא נפגשתי עם עו"ד רימר או עם אשתו בנסיבות משפחתיות או חברתיות ואיני ולא הייתי מעולם בקשר עמם. הקשר היחיד שקיים ואף הוא מתקיים בתדירות נמוכה מאוד (בעיקר אירועים משפחתיים מיוחדים כגון ימי הולדת, בר מצווה וכו'), הנו אך ורק בין הוריי ולבין דודתה של אימי ובעלה (הורי אינם בקשר עם עו"ד רימר ואשתו, למעט פנייה בודדת של אבי אל עו"ד רימר לפני שנים בקשר לעסקה כלשהי ומבלי שהדבר הבשיל לכדי ייצוג (אני עצמי פוגש את בת דודתה של אמי ובעלה באותם אירועים משפחתיים מיוחדים הנזכרים לעיל שמתקיימים בתדירות נמוכה כאמור". 2. המשיבים הודיעו כי אינם מתנגדים להמשך ניהול התביעה לפני השופט י' דלוגין וטענו כי פסילתו תגרום לנזק רב לניהול התביעה נוכח השלב בו היא מצויה. כן טענו המשיבים כי לא היה מקום שעורך-דין רימר ייקח על עצמו את הייצוג מלכתחילה נוכח הקרבה המשפחתית שלו לשופט, בהתאם לאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). לעומתם, סברה המערערת כי יש מקום שהשופט יפסול עצמו נוכח מראית פני הצדק. בין היתר, טענה המערערת כי אביו של השופט י' דלוגין פנה אל עורך-דין רימר יותר מפעם אחת; כי עורך-דין רימר הצטרף לתביעה לא כדי לעורר טענת פסלות, וכי למיטב ידיעתה של המערערת, תיקים בהם מופיע עורך-דין יובל פלדה, בנה של בת דודתה של אמו של השופט י' דלוגין, ואחיה של אשתו של עורך-דין רימר, אינם מנותבים לטיפולו של השופט. המערערת טענה כי סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין אינו חל במקרה דנן. 3. השופט י' דלוגין קבע בהחלטתו מושא הערעור כי לפי מבחן מראית פני הצדק אין מקום שידון בתיקים שבהם מייצג עורך-דין רימר. ואולם, הן על רקע סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, הן על רקע ההלכה הפסוקה והן על רקע השלב שבו נמצאת התביעה, קבע השופט י' דלוגין כי עורך-הדין רימר מנוע מלייצג את המערערת בתביעה. זאת, תחת שיפסול עצמו מלדון בתיק. 4. השופט י' דלוגין קבע כי מדובר במקרה גבולי: מצד אחד קבע השופט כי אין לו כל היכרות ממשית עם עורך-דין רימר, וכי "הקרבה המשפחתית שלנו היא על הנייר לחלוטין", ואף אין מדובר בקשר דם. השופט הוסיף כי אינו מכיר את אשתו של עורך-דין רימר וגם את עורך-דין רימר "בקושי". מצד שני, נקבע כי כן מדובר בקרבה משפחתית, גם אם רחוקה. בנוסף, ציין השופט י' דלוגין כי יש לו היכרות עם הוריה של אשתו של עורך-דין רימר וכי הוא נפגש עמם באירועים משפחתיים, בממוצע של פעם בשנה. השופט י' דלוגין הוסיף כי אכן אינו דן בתיקים בהם מייצג עורך-דין יובל פלדה, בנה של בת דודתה של אמו ואחיה של אשתו של עורך-דין רימר. זאת, משום שקיים ביניהם קשר דם והשופט פגש אותו לפחות פעם אחת בבית אמו באירוע משפחתי. 5. השופט י' דלוגין ציין כי גם בתיק אחר שנדון לפניו (ת.א. 59795-06-16 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' סי אנד סי שיווק טכנולוגיות בע"מ, להלן: התיק האחר), בו נודע לו כי עורך-דין רימר מייצג את אחד מבעלי הדין, לא ציין את דבר הקרבה המשפחתית בפני בעלי הדין ואף לא סבר כי עליו לפסול עצמו, אלא רק לאחר שניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה י' ענבר והשופטים י' שבח וש' שוחט) בע"א 9032-06-14 ורקשטל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (12.7.2015), שבו נדונה השאלה האם יש מקום לבטל פסק דין בדיעבד חרף העדר חשש אובייקטיבי למשוא פנים אך בשל מראית פני הצדק. בפסק דין זה קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום בשל מראית פני הצדק ומבחן החשש הסביר הסובייקטיבי, אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי. בדומה, כך קבע השופט י' דלוגין, נהג במקרה דנן. 6. השופט י' דלוגין קבע עוד כי הפתרון של פסילת עורך-דין רימר מלייצג את המערערת ראוי במיוחד נוכח העובדה שמדובר בהצטרפות לתיק קיים, כשהיה ידוע לעורך-דין רימר, כשקיבל את הייצוג, כי הוא אשר דן בתיק. השופט י' דלוגין הניח כי גם עורך-דין רימר לא סבר שיש מקום לפסילת השופט עקב קבלת הייצוג על ידו, וציין כי עורך-דין רימר החל לייצג את המערערת עוד בטרם נתן את החלטתו בעניין בתיק האחר. השופט קבע כי מסקנתו נכונה ביתר שאת נוכח ההליכים הרבים שהתנהלו מאז מתן פסק הדין החלקי בתביעה וההליכים שעוד ינוהלו בה, כמו גם החשיבות של הכרת ההיסטוריה בתביעה לשם המשך ניהולה. 7. עוד נקבע כי עורך-דין רימר מחויב שלא לייצג בתיק נוכח האמור בהוראת סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, שכן התנאי של "קרבה ממשית אחרת", מתקיים לכאורה במקרה דנן. לעומת זאת, הסייג של "הליך קודם" המנוי בסעיף לא חל, מאחר שנקבע כי בקשת רשות הערעור שהגישה המערערת על ידי עורך-דין רימר ביום 7.6.2015 (רע"א 12099-06-15) אינה יכולה להיחשב "הליך קודם" ואינה מקיימת את הרציונל של הסייג שבסעיף. על יסוד האמור קבע בית המשפט כי עורך-דין רימר מנוע מלייצג את המערערת בתיק הנדון לפניו, וכי המערערת רשאית לשכור עורך-דין אחר תחתיו או להמשיך להיות מיוצגת על ידי עורך-דין הופשטיין. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 8. המערערת סבורה כי בהחלטת בית המשפט קמא נפלו טעויות מהותיות היורדות לשורשם של דברים וכי יש בהן כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה. לטענת המערערת, החלטת בית המשפט לפסול את עורך-דין רימר ניתנה בחוסר סמכות וללא מקור נורמטיבי. לדברי המערערת, ההחלטה לפסול את עורך-דין רימר מבוססת על "מאזן נוחות" – אמירה שאינה נסמכת על מקור נורמטיבי כלשהו, חוקי או יציר הפסיקה, ואין בה כדי להקנות לבית המשפט סמכות להעביר עורך-דין מתפקידו. לטענת המערערת, אפילו היה בית המשפט מוסמך להעביר עורך-דין מתפקידו, הרי שלא רק שההחלטה נעדרת נימוק כלשהו, אלא שבית המשפט התעלם מהוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, ושלל זכות יסוד של עורך-הדין רימר במחי יד. 9. המערערת טוענת גם כי אין בנסיבות העניין תחולה לסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין. זאת, משום שבית המשפט עצמו הגיע למסקנה כי לא היה לעורך-דין רימר יסוד סביר להניח כי אם יקבל את ייצוג המערערת, יפסול בית המשפט את עצמו, ואף נקבע שעורך-דין רימר מונה כבא-כוחה של המערערת עוד בטרם עורר בית המשפט מיזמתו את שאלת הפסלות. בכך, לדעת המערערת, שמט בית המשפט קמא את תחולתו של סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין בענייננו. לדעת המערערת, הפרשנות שנתן בית המשפט לסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין אינה מפורטת, אינה מנומקת, אינה נתמכת במקור כלשהו ואינה משרתת את המטרה לשמה נחקק הסעיף. לדבריה, בית המשפט קמא פירש את המונח "קרבה ממשית אחרת" כמונח שיכול להכיל גם קרבת משפחה שלא מדרגה ראשונה, ללא כל נימוק או תמיכה. לטעמה של המערערת, סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין עניינו בחשש למשוא פנים, ואילו במקרה דנן כלל לא נטענה טענה זו, אלא שבית המשפט קבע כי הוא מנוע מלדון בתיקים בהם מופיע עורך-דין רימר בשל מראית פני הצדק. 10. המערערת מפנה לע"א 4110/14 פלונית נ' פלוני (7.10.2014) (להלן: עניין פלונית), שעובדותיו, לטענתה, דומות למקרה דנן. לדברי המערערת, יש ליישם את האמור בעניין פלונית ולקבוע כי יש מקום לפסול את השופט י' דלוגין מלדון בעניינה. 11. בהתאם להחלטתי מיום 21.9.2015 הגישו המשיבים תגובתם לערעור. המשיבים מתנגדים נחרצות לקבלת הערעור. לדעתם, אין כל הצדקה מעשית, הגיונית, מוסרית או משפטית לפסול את בית המשפט מלדון בתביעה. לכן, לדעתם, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות בשיעור ריאלי. לדעת המשיבים, הרושם הוא כי האינטרס מאחורי הגשת הערעור אינו של המערערת אלא של בא-כוחה ששוחרר מייצוג. לדברי המשיבים, בית המשפט מוסמך שלא לאשר ייצוג של עורך-דין, כאשר עילת הפסלות הנטענת היא (כביכול) במישור יחסי השופט ועורך-דינו של בעל הדין. 12. המשיבים מוסיפים כי המקור הנורמטיבי עליו הסתמך בית המשפט קמא הוא פסק הדין שניתן בע"א 4687/00 רוזנטל נ' רוזנטל (28.8.2000). לטענתם, לאור פסק דין זה, הסמכות לשחרר עורך-דין שחרור כפוי הייתה מוקנית לשופט עובר לחקיקת הוראת סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין. המשיבים סבורים כי לצורך הפעלת הסמכות לשחרר עורך-דין מייצוג, אין משמעות לשאלה אם עילת הפסלות נובעת מחשש ממשי למשוא פנים או מ"מראית פני הצדק". בשני המקרים, לדעתם, אין הצדקה לפסול את השופט היושב בדין, כאשר בעל דין מבקש להוסיף עורך-דין נוסף בשלב מאוחר וצירופו הוא שיוצר את עילת הפסלות הנטענת. אשר לעניין פלונית, נטען כי מדובר בנסיבות שונות לחלוטין מהמקרה דנן. 13. המשיבים מציינים כי תביעתם נושא הערעור החלה להתברר בשנת 2010 לפני השופט י' דלוגין, אשר נתן בו פסק דין חלקי, על פיו נעשים כעת הליכי תיקון ועבודות בדירתם, העומדים לפני סיום. לדברי המשיבים, בהליך בו אוזכר לראשונה שמו של עורך-דין רימר כמייצגה של המערערת, לא התבקשה פסילת השופט י' דלוגין. לכן, לטענתם, קיים שיהוי בהעלאת הטענה. לדברי המשיבים, לאור הגשת ההליך ביקש השופט י' דלוגין לדעת אם מדובר בהחלפת ייצוג, והמערערת הבהירה כי מדובר בתוספת לייצוג; רק לאחר שהשופט פנה ביזמתו לבעלי הדין ביום 3.8.2015 בנוגע לקשר בין מי ממשפחתו לעורך-דין רימר, העלתה המערערת לראשונה את טענת הפסלות. 14. לטענת המשיבים, לוּ היה הקשר בין השופט י' דלוגין לבין עורך-דין רימר מצדיק פסילה של השופט, היו הם מעלים טענה זאת. לכן, לדעתם, מדובר בניסיון של המערערת להחליף את השופט י' דלוגין. לדבריהם, אין המערערת חייבת להיות מיוצגת דווקא על ידי עורך-דין רימר. עוד טוענים המשיבים כי אם סבר עורך-דין רימר שקיימת עילת פסלות, היה עליו להימנע מלקבל על עצמו את הייצוג מלכתחילה על יסוד הוראת סעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין. לדעת המשיבים, מורכבות התביעה, והשלב המתקדם בו היא נמצאת מצדיקים אף הם את דחיית בקשת הפסלות; החלפת השופט י' דלוגין תגרום להם נזק חמור ותסבך את ההליכים. לכן מבקשים הם, כאמור, לדחות את הערעור. 15. ביום 19.11.2015 קיבל בית משפט זה בקשות רשות ערעור שהוגשו על פסק הדין שניתן בע"א 9032-06-14 ורקשטל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (12.7.2015) – פסק הדין שהשופט י' דלוגין הזכיר בהחלטתו. בפסק הדין מפי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, בהסכמתי ובהסכמת השופט נ' הנדל, נקבע כי "... הפגיעה במראית פני הצדק במקרה דנא, ככל שהיא מועלית כרכיב סובייקטיבי של תחושת אי נוחות, אינה מגיעה לרמה המצדיקה ביטול פסק הדין שנתנה השופטת ס' רסלר-זכאי" (רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל, פסקה מ (19.11.2015), להלן: עניין ורקשטל). עוד קבענו כי "המקרה דנא מוכיח, שאין לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי לעיקרון של מראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים", וכי כל מקרה ייבחן על פי מכלול נסיבותיו (שם, פסקה מא). 16. אחזור כעת למקרה שלפניי: כזכור, השופט י' דלוגין דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלדון בעניינה מטעמים של מראית פני הצדק, אך קבע כי עורך-דין פז רימר מנוע מלייצג את המערערת בתיק שלפניו. קביעתו זו התבססה על מבחן מראית פני הצדק שלאורו קבע כי אין מקום שידון בתיקים שבהם מייצג עורך-דין רימר בשל הקרבה המשפחתית ביניהם. לדעתי לא היה מקום שבית המשפט יפסול את עצמו, וממילא גם לא היה מקום לקבוע כי עורך-הדין רימר אינו יכול להופיע בפניו. איני מחווה דעה בשאלה האם בהנחה של קיום עילת פסלות היה מקום לכך שהשופט יפסול את עורך הדין. 17. הקרבה המשפחתית עליה מדובר בערעור היא העובדה שעורך-דין רימר נשוי לבתה של בת דודתה של אמו של השופט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט מורה כי שופט לא ישב בדיון בידעו שמתקיים אחד מאלה: "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת". "בן משפחה" מוגדר בסעיף זה כך: "בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או השופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו". קרבת המשפחה שבין השופט י' דלוגין לבין עורך-הדין רימר אינה נכנסת בגדר הגדרת "בן משפחה" שצוטטה לעיל. אכן, יכולה קרבת משפחה להיות קרבה רחוקה אך בכל זאת מדובר ב"קרבה ממשית אחרת". אולם, בנסיבות שתוארו על ידי השופט י' דלוגין בהחלטתו אין מדובר לענייננו ב"קרבה ממשית אחרת" (סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט, בדומה לאמור בסעיף 53ב(א)(1) לחוק לשכת עורכי הדין: "השופט שנקבע לדון בהליך הוא בן משפחה של עורך-הדין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת"); מדובר בקרבה "על הנייר" בלבד, כפי קביעת השופט. משכך, קרבה זו שבין השופט י' דלוגין לבין עורך-הדין רימר אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית. כחלק מחובת הגילוי הנאות, השופט י' דלוגין חשף בפני הצדדים את הקרבה הרחוקה, ויפה עשה. ראוי היה שהצדדים יסתפקו בהודעה זו, כפי שנעשה בדרך כלל נוכח הודעה כזו של שופט. 18. יתרה מכך, לאור פסיקתנו בעניין ורקשטל, ומשלא קמה עילת פסלות בעצם ייצוג המערערת על ידי עורך-דין רימר, דומה כי בנסיבות העניין אף לא היה מקום לעשות שימוש במבחן מראית פני הצדק במקרה דנן. לאור תוצאה זו, ממילא לא היה מקום לשחרר את עורך-דין רימר מלייצג את המערערת במקום לפסול את השופט י' דלוגין מלדון בתביעה. בנסיבות העניין איני נדרשת כלל כאמור לסוגית שחרור עורך-דין מייצוג בעל דין תחת פסילת שופט, שהיא סוגיה מורכבת, ואותיר אותה לעת מצוא (השוו: ע"א 133/99 סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ (20.4.1999); ראו בעניין זה יגאל מרזל דיני פסלות שופט 372-370 (2006); ל' זר-גוטמן "מתי צריך עורך הדין להתפטר למען השופט" עורך הדין 48 ספטמבר 2004)). 19. לאור האמור, דין הערעור להתקבל במובן זה שאני קובעת כי אין מניעה שהשופט י' דלוגין ידון בתיקים בהם מייצג עורך-דין רימר; ואין עורך-דין רימר מנוע מלהופיע בתיקים המנותבים לטיפולו של השופט י' דלוגין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות, התיק יוחזר לשופט להמשך טיפול. ניתן היום, ‏ד' בטבת התשע"ו (‏16.12.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15060140_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il