רוסלאן איסקוב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6013/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערערים: 1. רוסלאן איסקוב 2. ולרי איסקוב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.7.01 בת"פ 155/01 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ח' פיזם, ש' שטמר ור' ש' צמח תאריך הישיבה: כ"ב בחשון תשס"ב (08.11.01) בשם המערערים 2-1: עו"ד א' תגר בשם המשיבה: עו"ד ד' זכריה בשם שרות המבחן לנוער: גב' ב' ויידנפלד בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פ ס ק - ד י ן המערערים, בן ואביו, היו מעורבים בקטטה שהסתיימה בגרימת מותו של אחד מיריביהם ובפציעה קשה של אחיו. במסגרת הסדר טיעון בין סניגורם לבין התביעה הוגש נגדם כתב אישום מתוקן, שלפיו הואשם הבן (המערער 1) בעבירת הריגה ובחבלה בכוונה מחמירה, ואילו האב (המערער 2) הואשם בגרימת חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות. במועד המעשים היה הבן כבן שש עשרה וחצי. משהודו השניים בעובדות של כתב האישום המתוקן פסק בית המשפט המחוזי להרשיע את האב בעבירה שיוחסה לו ואילו ביחס לבן הסתפק בקביעה שהוא אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו. בעקבות זאת דחה את המשך הדיון להגשת תסקיר מבחן ביחס לבן; ומשהוגש תסקיר המבחן, שמע טיעון לעונש וקצב את עונשיהם של שני המערערים, מבלי להחליט קודם לכן אם להרשיע את הבן בעבירות שיוחסו לו. טעות זו ניתנת לתיקון. נראה לנו כי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי לא יכול להותיר ספק כי הנחתו הייתה שהבן כבר הורשע. לפיכך נשלים את החסר הפורמאלי ונודיע כי אנו מרשיעים את הבן (המערער 1) על יסוד הודייתו, בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 1 (הבן) עונש של אחת עשרה שנות מאסר, תשע שנים מתוכן לריצוי בפועל, ויתרת התקופה מאסר על תנאי; ואילו על המערער 2 (האב) גזר שבע שנות מאסר, חמש מתוכן לריצוי בפועל ויתרת התקופה מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונשים. קורות הארוע שבעטיו הובאו המערערים לדין פורטו בכתב האישום המתוקן, אשר בו הודו ואשר על יסודו הורשעו ואך לשווא ניסה סניגורם של המערערים לשכנענו כי עובדות המעשה היו שונות מאלה אשר בהן הודו שולחיו. לתיגרה היו שני שלבים: בשלב הראשון לקחו בה חלק שני המערערים והמנוח. בסיום שלב זה נפגע המנוח בפניו ופנה לדירת אחיו. בעקבות זאת בא אחיו של המנוח לקראת המערערים ובין הצדדים התפתח דין ודברים. בשלב מסוים חזר המנוח אל המקום, ואילו אל המערערים הצטרף אדם נוסף שזהותו לא נתבררה. המערערים והאדם השלישי תקפו את המנוח, וכשניסה אחיו לסייע לו, אחז בו האדם השלישי ומנע ממנו מלהתערב. המערער 1 עזב את המקום לפרק זמן קצר וחזר כשבידו סכין. בעוד אביו רוכן מעל המנוח והאדם השלישי אוחז באחיו, דקר הבן את המנוח שתי דקירות בגבו ודקירה נוספת בזרועו. באחת מן הדקירות האלו הוחדרה הסכין לתוך ריאתו הימנית של המנוח וקרעה את העורק הריאתי. כתוצאה משטף הדם הפנימי נפטר המנוח, זמן קצר לאחר מכן. אחיו של המנוח הצליח להיחלץ מאחיזתו של האדם השלישי וניסה לגונן על המנוח, אולם האדם השלישי דקר אותו בחזהו ובבטנו ולאחר שהצליח להשתלט עליו שוב, תקף אותו גם המערער 1 ודקר אותו בבטנו דקירה עמוקה. כתוצאה מן הפגיעות הללו נגרמו למתלונן (אחיו של המנוח) חבלות חמורות באברים הפנימיים של גופו, אשר הצריכו אישפוז וניתוח. הסניגור טען לפנינו כי העונשים שנגזרו על המערערים חמורים יתר על המידה. אין בידנו לקבל טענה זו. המדובר במעשי אלימות קשים שביצעו המערערים בעזרת אדם נוסף ושהסתיימו במוות ובחבלה חמורה. העונשים שגזר בית המשפט המחוזי על המערערים נותנים ביטוי מאוזן לחומרת המעשים מחד ולהתחשבות מסוימת בנסיבותיהם האישיות של המערערים מאידך. אף-על-פי כן החלטנו להקל במידת מה בעונשיהם של השניים. מתסקיר המבחן המשלים שהוגש לנו ביחס לבן עולה כי אצל מערער זה חל מפנה חיובי במהלך תקופת מאסרו. הוא מבין את חומרת מעשיו, הוא נזקק לקשר טיפולי ומתמודד בקשיים רבים הנובעים מאורך תקופת המאסר שנגזרה עליו. נראה לנו כי בהתחשב בגילו הצעיר, ומתוך רצון לעודדו להמשיך במסלול התיקון האישי, מן הראוי לקצר במידת מה את תקופת מאסרו. בגזר-דינו של האב מצאנו מקום להתערב בעיקר בשל טעות שנפלה בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בפתח דבריו הניח כי האב הורשע בעבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, בעוד שלאמיתו של דבר הורשע בעבירה לפי סעיף 333 + סעיף 335(א) לחוק. לא מן הנמנע שטעות זו השפיעה כלשהו על התוצאה העונשית. כן נראה שבית המשפט המחוזי זקף לחובת האב את מחדלו למנוע מבנו מלעשות שימוש בסכין כלפי המנוח וכלפי המתלונן; וזאת למרות שבכתב האישום המתוקן לא יוחסה לאב אחריות לאיזה ממעשי בנו. מן הנימוקים הללו, אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שעונש המאסר הממשי שנגזר על המערער 1 יועמד על שמונה שנים (תחת תשע שנים), ואילו עונש המאסר הממשי שנגזר על המערער 2 יועמד על ארבע שנים (תחת חמש שנים). עונשי המאסר על תנאי שנגזרו על שני המערערים יעמדו בעינם. ניתנה היום כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________ העתק מתאים למקור 01060130.F01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.