סעד תייסיר מוחמד אחמד נ. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 6004/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6004/10 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית העותר: סעד תייסיר מוחמד אחמד נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד' כאסתרו בשם המשיבים: עו"ד ר' א' שויקה פסק-דין השופטת ע' ארבל: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בעניינם של צווי הריסה שהוצאו לשני מבנים, אשר הוקמו מבלי שניתנו להם היתרי בנייה. 1. נגד שני מבנים המוחזקים על-ידי העותר (חלקה מספר 63 בגוש 7 מאדמות הכפר נחאלין), תושב הכפר כרבת זכריה שבאזור יהודה ושומרון, הוצאו צווי הפסקת עבודות זמניים במהלך החודשים יולי ודצמבר 2005 (תיקי בב"ח ב' 161/05 ו-ב' 109/05), והעותר זומן לדיון בעניינם בפני ועדת המשנה לפיקוח על הבניה באזור יהודה ושומרון (להלן: הוועדה). בשני המועדים בהם התקיימו הדיונים בעניינו של כל אחד מהמבנים, לא הייתה התייצבות מטעמו של העותר, ועל כן הוצאו צווים סופיים להפסקת עבודות ולהריסתם של שני המבנים. לאחר הוצאת הצווים הגיש העותר בקשה להיתר בנייה בנוגע לשני המבנים נשואי העתירה. ביום 5.6.2008 התקיים דיון חוזר בוועדה בנוגע לשני המבנים במאוחד, במהלכו הוצגו הממצאים התכנוניים ביחס למבנים. בתום הדיון דחתה הוועדה את הבקשה להיתר, והורתה על הוצאת צו סופי להפסקת עבודות ולהריסת המבנים, תוך מתן ארכה של 30 ימים למימוש הצו או להגשת ערר על החלטתה. ביום 10.6.2008 הגיש העותר ערעור על החלטת הוועדה וזה נדון בפני ועדת המשנה לתכנון ורישוי ביום 30.12.2009. בתום הדיון בערעור הוחלט לדחות את הערעור, תוך אימוץ החלטת ועדת המשנה לפיקוח. ביום 12.8.2010 הוגשה על-ידי העותר העתירה דנן. 2. העותר טוען בעתירתו לבעלות על החלקה עליה מצויים המבנים מושאי עתירה זו, ואשר משמשת למגורי משפחתו בת שש הנפשות. לטענתו, בסוף שנת 2005 החל בעבודות שיפוץ של המבנה הקיים, שהיה לדבריו במצב קשה, ובנוסף הקים באר מים לאיסוף מי גשמים. העותר טוען כי מבנה זה משמש למגוריו שלו ושל בני משפחתו מזה מספר שנים, וכי הריסת המבנה תותיר בלא קורת גג את משפחתו, על ילדיו הקטנים. לטענת העותר, מחדלן של המשיבות, שלא הכינו תכנית לשימושי קרקע, ודחיית בקשתו להיתר, מביאים לפגיעה בזכויות היסוד שלו. העותר טוען כי הוצאת צו ההריסה יותר מארבע שנים לאחר בניית המבנה מעידה על השרירות בפעולת המשיבות, ועל חוסר תום ליבן. עוד מלין העותר על כי המשיבות מתבססות על תכנית מתאר שהוכנה לפני 60 שנים ואינה עונה עוד על הצרכים הנובעים מגידול האוכלוסייה. 3. המשיבות סבורות כי יש לדחות את העתירה מאחר שלא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בהחלטות סבירות שקיבלו רשויות התכנון. לעניין תכנית המתאר שחלה באזור משיבות הן, כי מאז שנת 1967 נערכו עשרות שינויים בתכנית זו נוכח צרכי אוכלוסיית האזור. המשיבות מציינות כי טענותיו הקונקרטיות של העותר נטענו בעלמא וחלקן אף לא הועלו במסגרת הערעור שהגיש לוועדת המשנה. בהודעת עדכון שמסרו המשיבות ציינו, כי מבדיקה שנעשתה על-ידן אל מול תצלומי אויר עולה כי מבנה המגורים של העותר הוקם מחדש, היות שהמבנה שנראה בתצלומי השטח בסמוך למבנה מושא הערעור – חדל להתקיים משנת 1999. בנוסף נטען, כי רק לאחר הוצאת צו הפסקת העבודה למבנה הושלמה בנייתו. העותר סבור כי תצלומי האוויר אך תומכים בטענותיו בדבר מצב המבנה, אשר הצריך שיפוץ. 4. לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. העתירה מכוונת להכשרת המבנים המוחזקים על-ידי העותר. אין חולק כי לצורך הקמת המבנים מושאי עתירה זו, נדרש העותר להוציא היתר בנייה. העותר מבקש להשיג על החלטת המשיבות לדחות את בקשתו להיתר, אולם הן בעתירתו והן בדיון, לא נטענו על ידו טענות לגופן של ההחלטות המעידות על פגם המצדיק את התערבותנו. עיקר טענותיו של העותר היו טענות בעלמא שנטענו כלפי תכנית המתאר RJ-5 והשימוש הנעשה בה על-ידי הרשויות. זאת, מבלי שיציג בסיס לטענות אלה, באופן שיצדיק התערבותנו בשיקוליה התכנוניים של רשויות התכנון והבניה. נטעים כי אף ביחס לטענה כי מדובר היה בשיפוץ המבנה הקיים – להבדיל מהקמתו מחדש – לא הצליח העותר לבסס טענה זו, אשר נסתרה על-ידי המשיבות בהודעתן ובתצלומי האוויר שצורפו לה. לאור זאת העתירה נדחית. לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות. הצו הארעי המורה למשיבות להימנע מביצוע צו ההריסה מבוטל. ניתן היום, כ"ג בחשון תשע"ד (27.10.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10060040_B12.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il