פלוני נ. פלוני

1 4 בבית המשפט העליון רע"א 6003/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. כונס הנכסים הרשמי 3. עו"ד סאלם סוהייל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.7.2020 בפש"ר 43760-12-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' דגן בשם המבקשת: עו"ד ירון אלטרזון בשם המשיב 1: עו"ד אחיאל הלוי בשם המשיב 2: עו"ד רועי נירון בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיב) נישאו ביום 18.5.2004. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים. בהמשך, עלו יחסיהם על שרטון, ובמסגרת הליך גירושין שניהלו, חתמו ביום 19.4.2015 על הסכם ממון, שאושר בבית הדין הרבני. בגדרו, התחייב המשיב לשלם למבקשת דמי מזונות ילדים, בסך של 8,000 ₪ מידֵי חודש בחודשו. המשיב לא עמד בתשלומי המזונות, ומשכך, נקטה המבקשת בהליכים משפטיים לגביית החוב שנצבר. בשלב כלשהו, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל. אכן, ביום 26.12.2018 ניתן צו לכינוס נכסי המשיב, המשיב 3 מונה מנהל מיוחד לנכסיו, והושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. ביום 3.6.2020, פנתה המבקשת לבית המשפט של פש"ר בבקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). בית המשפט הורה לצדדים להגיש תגובות לבקשה. המנהל המיוחד, מסר תחילה שאין בידו ליתן עמדה לגוף הבקשה, נוכח העדר מידע חיוני. המשיב טען בתשובתו, כי מצבו הרפואי אינו בכי טוב, ולפיכך אין ידו משגת לשלם את דמי המזונות שבתשלומם חוייב. ביום 24.7.2020, לאחר קבלת מסמכים רלבנטיים מאת המבקשת, הגיש המנהל המיוחד 'תגובה מסכמת', שבגדרה המליץ על קציבת מזונות בשיעור חודשי של 2,500 ₪ עבור כל חמשת הילדים. כעבור יומיים, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. במסגרתה, תמצת בית המשפט את המסגרת הנורמטיבית לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה, ולאחר מכן פסק כדלקמן: "לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועמדת המנהל המיוחד, ובשים לב לאמור בהסכם הגירושין, ובהתחשב בהכנסות ובהוצאות החייב, אני קוצבת את מזונות 5 הקטינים בסך כולל של 2,500 ₪, וזאת רטרואקטיבית מחודש 01/2019. לטעמי יש בתשלום זה כדי להוות איזון ראוי בין הזכאים למזונות מחד, נושי החייב מאידך והחייב עצמו". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענת המבקשת, כי חוב מזונותיו של המשיב הצטבר לכדי סך שלמעלה ממאה אלף ₪. בעקבות זאת, היא נאלצת להתמודד כמעט לבדה – למעט דמי מזונות בשיעור מופחת שקצב לה המוסד לביטוח לאומי – עם העול הכלכלי הכבד אשר כרוך בגידול חמישה ילדים. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי תגובתו של המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי נעדרת התייחסות מתבקשת למצבה הכלכלי הקשה, ולצורכיהם המרובים של הקטינים. אשר להחלטת בית המשפט המחוזי, סבורה המבקשת, כי מדובר בהחלטה לקונית, שמסתמכת באופן גורף על עמדת המנהל המיוחד. זאת ועוד, לא ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב ל'תגובה המסכמת' שהגיש המנהל המיוחד, לא התנהל דיון במעמד הצדדים, ולא התאפשרה חקירת המשיב. עוד נטען, כי המשיב לא חשף את מלוא המידע בנוגע למצבו הכלכלי. לסיכום, טוענת המבקשת, כי קצבת המזונות שנפסקה לטובת הקטינים – הריהי בשיעור נמוך ביותר, ואינה עומדת ברף המינימלי לקיום צרכיהם. אשר על כן, עותרת המבקשת לקציבת מזונות בשיעור גבוה יותר, ולחלופין, להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לצורך מתן החלטה חדשה. המשיב מתנגד לקבלת הבקשה. לטענתו, בחודש אפריל 2019 התגלתה בגופו מחלה שהפכה אותו נכה בשיעור של 65%, עד כי נבצר ממנו לעבוד ולהשתכר. בשל מצבו הבריאותי כאמור, איתרע מזלו, כעת הוא חי מקצבת המוסד לביטוח לאומי, ואינו יכול לכלכל את ילדיו. המשיב עדכן, כי הגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה (אשר זכתה מאוחר יותר לאישור בית המשפט של פש"ר), בגדרה עתר להפחתת דמי המזונות שהוא משלם לילדיו, ולהסדרי משמורת משותפת. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי החלטת בית המשפט המחוזי – מנומקת דיה, ואין עילה להתערב בה. בתשובת המנהל המיוחד הובהר, כי ב'תגובה המסכמת' שהגיש לבית המשפט המחוזי, פירט ונימק את עמדתו, אשר אומצה לאחר מכן בהחלטת בית המשפט. המנהל המיוחד הסביר, כי נקבעה למשיב נכות רפואית זמנית בשיעור של 60%, ודרגת אי-כושר השתכרות זמנית בשיעור של 65%; כי מחוות דעתו של רופא תעסוקתי פרטי עולה, שהמשיב אינו כשיר כלל לעבוד; וכי הכנסתו של המשיב, הכוללת קצבת נכות ודמי אבטלה, מסתכמת בסך של 6,500 ₪. עוד מסר המנהל המיוחד, כי ביום 15.11.2020 הגישה המבקשת בקשה לביטול הליך הפש"ר, נוכח מחדליו של החייב בתשלום דמי המזונות שנפסקו, וכי ההליך בבקשה זו – עודנו מתנהל. לסיכום, טוען המנהל המיוחד, כי "סיכויי הערעור נמוכים עד מאד, במיוחד לאור העובדה, כי בהתאם למידע ולמסמכים שהוצגו למנהל המיוחד, לא עלה, כי יש בידי החייב, המתקיים מקצבאות בלבד, יכולת לשלם יותר מהסכום שנקצב, וזאת גם תוך איזון ראוי בין ילדי המבקשת לבין שאר נושי החייב". יחד עם זאת, כיוון שאכן קופחה זכותה הדיונית של המבקשת להגיב על תשובות המשיבים, הוא אינו מתנגד להחזרת הדיון לבית המשפט דלמטה. ב"כ הכנ"ר סבור גם הוא, כי יש להורות על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, תוך ביטול ההחלטה שניתנה. בפתח תגובתו עדכן ב"כ הכנ"ר כי לאחרונה נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 50% בלבד. במישור הדיוני טוען ב"כ הכנ"ר, כי קופחה זכותה הדיונית של המבקשת להגיב על תשובות המשיבים, ודי בכך כדי להורות על ביטול ההחלטה. מעבר לכך, לגופו של עניין סבור ב"כ הכנ"ר, כי "ההחלטה מעלה קושי, או למצער: סימני שאלה, גם בפן המהותי. לפיכך, נראה כי על כבוד בית המשפט קמא לבחון בשנית את הבקשה, או למצער לנמק את החלטתו מעבר לנימוק שניתן". הוטעם, כי בנסיבות המקרה דנן – שעה שהצדדים "ובמיוחד המנהל המיוחד", לא הציגו לבית המשפט תשתית עובדתית נדרשת, וכאשר לא מדובר ב"החלטה שסבירותה מובהקת" – אין די בהנמקה התמציתית שבהחלטת בית המשפט המחוזי. ב"כ הכנ"ר הדגיש, כי פסיקת דמי מזונות בשיעור של 2,500 ₪ לחמישה ילדים, היא תוצאה קשה. זאת ועוד, על אף שהוברר כי מצבו הרפואי של המשיב אינו בכי טוב, לא נראה כי כושר השתכרותו אויין לחלוטין. ואולם, אם בית המשפט המחוזי סבור כי המשיב נעדר כושר השתכרות לחלוטין, כי אז, לכאורה – בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) – לא היה רשאי להשית עליו חובת תשלום כלשהי. אשר על כן, תומך הכנ"ר בהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, לצורך מיצוי זכותה הדיונית של המבקשת ולמתן החלטה מנומקת כדבעי. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שתבוטל ההחלטה מושא הבקשה, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי למיצוי הדיון ולמתן החלטה חדשה. כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זכאית היתה המבקשת להגיב על תשובת המשיבים. זכותה זו – קופחה; על כך לית מאן דפליג. כפי שנפסק לא אחת, על דרך הכלל, די בפגם זה כשלעצמו על מנת להצדיק ביטול החלטה, ולהורות על השבתו של תיק לבית המשפט דלמטה לצורך ריפוי הפגם (רע"א 5935/16 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 6 (25.9.2016); רע"א 4093/18 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 9 (7.8.2018)). בענייננו, לא מצאתי טעם לחרוג משורת הדין; ולתוצאה זו, הסכימו גם מרבית המשיבים. משאלו הם פני הדברים, לא אכביר מילים לגופו של עניין, על מנת שלא להצר את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. אומר רק את זאת, כי יש טעם בדברי ב"כ הכנ"ר, שלפיהם קציבת מזונות בסך של 500 ₪ בלבד לכל ילד, היא תוצאה קשה עבור הילדים ואמם. בהתאם לכך, ככל שמתקבלת החלטה כזו, יש צורך לנמק היטב את ההצדקות שעמדו בבסיסה. הערעור מתקבל אפוא בזאת, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת. התיק יחזור לבית המשפט המחוזי, על מנת שיאפשר לצדדים למצות את זכויותיהם הדיוניות עובר למתן ההחלטה בבקשה. סדרי הדיון, יקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי כראוי ונכון בעיניו. ניתן היום, ‏א' בטבת התשפ"א (‏16.12.2020). ש ו פ ט _________________________ 20060030_O04.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1