הישאם אבו סרייה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6002/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6002/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערער: הישאם אבו סרייה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.7.2015 בת"פ 62526-03-14 שניתן על ידי כבוד השופט מ' י' הכהן תאריך הישיבה: ט"ו באדר א' התשע"ו (24.2.2016) בשם המערער: עו"ד מחמוד רבאח בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל רוזנברג בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס מתורגמן: מר חליל חלאילה פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם יש להקל בעונשו של מי שהורשע בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים וסיוע לשוד, על יסוד התחשבות בנסיבותיו האישיות ובהשוואה לעונש קל יותר שהושת על מעורב אחר במעשים? זו השאלה שעמדה במרכז הערעור שבפנינו. כתב האישום וההליכים עד כה 2. ביום 11.11.2014 הוגש נגד המערער ואדם נוסף בשם מחמוד סווילם (להלן: מחמוד. המערער ומחמוד יכונו להלן ביחד: הנאשמים) כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בירושלים שנסב על אירוע של התפרצות למקום מגורים, שהתפתח לכלל שוד (ת"פ 62526-03-14). על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, הנאשמים, ביחד עם אדם נוסף בשם ראיד גמהור (להלן: ראיד), החליטו להתפרץ לבית מגורים ולהתחלק בשווי הרכוש שיגנבו. ראיד תכנן התפרצות לבית מסוים, הסמוך לוואדי בשכונת קרית מנחם בירושלים, וביום 25.10.2012 הגיעו השלושה למקום. המערער וראיד ניגשו לבית בעוד מחמוד, שהיה אחראי להסיע אותם למקום ההתפרצות ולמלטם בתום הפעילות, נותר לתצפת בחוץ. עוד נטען בכתב האישום כי ראיד גנב מן המקום חפצי ערך וטלפון נייד וכי המערער ומחמוד ביצעו זאת עמו בצוותא חדא. בעודם נמצאים במקום שב לביתו קטין מבני הבית. ראיד דחף אותו ושאל אם יש כסף בבית. בשלב זה המערער נמלט מהבית, אך ראיד הוסיף לאחוז בקטין ואף איים עליו לבל ידווח למשטרה על האירוע, שאם לא כן ירצח אותו. בגין מעורבותם באירוע זה יוחסו, כאמור, למערער ולמחמוד העבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושל סיוע לשוד לפי סעיפים 402(ב) ו-31 לחוק זה. 3. הנאשמים הורשעו לפי הודאתם בכתב האישום המתוקן – המערער ביום 11.11.2014 ומחמוד ביום 16.11.2014 (השופטת א' נחליאלי-חיאט). להשלמת התמונה יצוין כי ראיד הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום נפרד שהוגש נגדו ביום 7.5.2013, וביום 2.7.2014 הוטל עליו עונש של 33 חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 8,000 שקל. 4. לצורך גזירת דינם של הנאשמים הוזמנו בעניינם תסקירים של שירות המבחן. ביום 4.3.2015 הוגש תסקיר המבחן בעניינו של המערער. בתסקיר פורטה מסכת חייו הקשה, שממנה עלה כי הוא גדל בתנאי מצוקה וכי היה מעורב בעבר בפעילות עבריינית שכללה עבירות סמים ורכוש. עם זאת, צוין כי פעילות זו נפסקה למשך שנים רבות כך שהמערער לא היה מעורב בפלילים בשנים 2011-2000. בהמשך לכך צוין כי החל בשנת 2011 נפתחו נגדו מספר תיקים פליליים חדשים, ובגין אחד מהם אף הוגש נגדו כתב אישום, כך שהוא הועמד לדין, הורשע והושת עליו עונש מאסר בפועל של ששה חודשים. בתסקיר צוין עוד כי המערער נוטל אחריות חלקית למעשיו, תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי ראיד כמי ש"גרר" אותו לביצוע העבירה. בסופו של דבר, בשים לב לשינוי המהותי והחיובי שביצע המערער באורח חייו במשך שנים רבות, שכלל גם הקמה של משפחה והשקעת מאמצים רבים בדאגה לפרנסתה, המליץ שירות המבחן כי תינתן למערער תקופת שהות נוספת, שבמהלכה הוא יועמד בניסיון טיפולי, ולאחריה יוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים. ביום 19.3.2015 אימץ בית המשפט המחוזי את המלצתו של שירות המבחן וביום 31.5.2015 הוגש התסקיר המשלים בעניינו של המערער. בתסקיר המשלים צוין כי המערער נדרש בתקופת הניסיון למסור בדיקות לגילוי שרידי סמים, שנמצאו נקיות, למעט בדיקה אחת שערך ביום 15.4.2015 שבה התגלו שרידי סם מסוג הרואין. שירות המבחן ציין כי המערער הכחיש כי צרך סם מסוג זה וציין כי ייתכן שהממצא האמור קשור בתרופה לטיפול בדלקת חניכיים שנטל. בבואו לגבש המלצה עבור בית המשפט ציין שירות המבחן כי התרשם שההליכים המשפטיים המחישו למערער את חומרת מעשיו וסייעו לו בהבנת גבולות המותר והאסור. כמו כן, שירות המבחן הצביע על כך שהשמתו של המערער במאסר בפועל עלולה לגרום להתדרדרות במצבו, כמו גם לפגוע ביכולתו לפרנס את משפחתו. בהתחשב בכל אלה, שירות המבחן המליץ להורות כי המערער ירצה עונש של מאסר בפועל, ככל שיוטל עליו, בדרך של עבודות שירות. להשלמת התמונה יצוין כי מהתסקיר שהוגש בעניינו של מחמוד ביום 9.3.2015 עלה כי הוא הורשע בעבר פעם אחת בעת שהיה קטין בגין החזקת סכין. כמו כן, צוין לגבי מחמוד בתסקיר כי הוא חש בושה בגין ביצוע המעשים וכי ריצוי עונש מאסר בפועל יפגע בו בשל מצבו המשפחתי. 5. ביום 21.7.2015 ניתן גזר דינם של השניים (השופט מ' יועד הכהן, שאליו הועבר הטיפול בתיק עקב מעברה של השופטת נחליאלי-חיאט לבית משפט אחר). גזר הדין נדרש לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים – הפגיעה בקניינם ובכבודם של הקטין נפגע העבירה ושל בני משפחתו עקב הפריצה לביתם, כמו גם הפגיעה בביטחונם האישי ובביטחון הציבור. בהמשך לכך, נבחנו בגזר הדין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (מחד גיסא, התכנון המוקדם, ומאידך גיסא, הבדיקה שנעשתה כדי לוודא שהבית ריק מאדם, כך שהגעת הקטין למקום הייתה מפתיעה). כן נבחן התפקיד שמילא כל אחד מן המעורבים בביצוע התוכנית, תוך התייחסות לכך שחלקו של המערער היה גדול מזה של מחמוד, אך קטן מזה של ראיד, ונבחן הנזק שנגרם לנפגעי העבירה. בשים לב לכל אלה, כמו גם לעונש שהוטל על ראיד (שכלל, כמפורט לעיל, רכיב של 33 חודשי מאסר בפועל) וכן לענישה הנוהגת, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה בעניינם של הנאשמים נע בין ששה לבין 30 חודשי מאסר בפועל. 6. בכל הנוגע לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הדגיש בית המשפט המחוזי כי הן המערער והן מחמוד הם בעלי משפחה. לצד זאת, הוא התייחס לשוני ביניהם גם מהיבט העבר הפלילי והתייחסותם העדכנית לביצוע העבירות. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי התסקיר המשלים לא גילה כי חל שינוי משמעותי אצל המערער וכן כי לא ניתן הסבר ממשי לבדיקת השתן שבה נמצאו שרידים של סם. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי יש להביא בחשבון בגזירת העונש את הודאתו של המערער במיוחס לו ואת נסיבות חייו הקשות. 7. לבסוף, בית המשפט המחוזי נדרש גם לעיכובים שחלו בניהול ההליך נגד הנאשמים. במקור, כתב האישום נגד המעורבים בפרשה הוגש כבר ביום 9.11.2012 (ת"פ 16214-11-12), אולם עקב בקשה להפריד בין כתב האישום של ראיד לבין זה של הנאשמים הועבר עניינם של האחרונים למותב אחר בהחלטה מיום 29.4.2013. בהמשך לכך, החלו ביום 7.5.2013 הליכי גישור בהסכמתם של הנאשמים, אולם הגישור הסתיים ביום 20.6.2013 ללא הצלחה. חרף זאת, ההליכים בעניינם של הנאשמים לא חודשו באופן מידי, ורק ביום 12.2.2014 עתרה המדינה לבית המשפט המחוזי על מנת לקדם את ההליכים. בהחלטתו מיום 13.3.2014 ציין בית המשפט המחוזי כי "ככל הנראה עקב הליך גישור, או סיבה אחרת שאינה תלויה בצדדים, נפל התיק בין הכסאות ולא נקבע לו מותב. יש לתקן עניין זה עכשיו". בהמשך להחלטה זו, נקבע כי התיק ייקבע לשמיעה ויוגש נגדם כתב אישום מתוקן. יצוין כי במשך תקופה האמורה, החל מיום 24.4.2013 ועד ליום 24.3.2014, שהה המערער במעצר בית מלא. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן להתנהלות זו בעניינם של הנאשמים הסבר של ממש וציין כי העיכובים המתוארים בניהול ההליך עלו כדי עינוי דין. על כן, הוא שקל עובדה זה כשיקול לקולא בעת גזירת עונשו של המערער. 8. בסיכומו של דבר, החליט בית המשפט המחוזי להשית על המערער עונש מאסר בפועל של תשעה חודשי מאסר, וכן עונש מאסר על תנאי של 12 חודש, כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת רכוש או אלימות מסוג עוון או פשע בתוך שלוש שנים מעת שחרורו מן המאסר. כמו כן, המערער חויב בפיצויו של המתלונן בסך 4,000 שקל. לעומת זאת, על מחמוד הוטל עונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי של שמונה חודשים כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מעת שחרורו מן המאסר, וכן הוא חויב בפיצויו של המתלונן בסך של 3,000 שקל. 9. לקראת הדיון בפנינו הגיש שירות המבחן שני תסקירים משלימים בעניינו של המערער (ביום 7.12.2015 וביום 22.2.2016). בתסקירים אלה ציין שירות המבחן כי להתרשמותו המערער עבר תהליך של בדיקה עצמית וכי כיום הוא מצליח לבחון את חלקו בביצוע העבירות ולהבין הבעייתיות שבהתנהגותו. כן צוין כי המערער הביע צער וחרטה על המעשים וכי להערכתו של שירות המבחן הוא עשה זאת באופן כן. הערעור 10. המערער טוען בפנינו כי היה מקום להקל עמו יותר – תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות, לנטילת האחריות על ידו ובעיקר להבחנה שנעשתה בינו לבין מחמוד, שלטענת המערער לא הייתה מוצדקת. לשיטתו, היה מקום להשית גם עליו עונש מאסר בן ששה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, בעיקר כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהתרחק במשך זמן רב מביצוע עבירות, וביצוע העבירה דנן קשור במשבר שנקלע אליו ויש לאפשר לו להיחלץ ממנו. 11. המדינה טוענת כי דין הערעור להידחות. המדינה עומדת בהקשר זה על כך שיש בסיס להבחנה בין המערער לבין מחמוד. הבחנה זו באה לביטוי, כך נטען, בכל הנוגע לתפקידם ומידת מעורבותם באירועים מושא כתב האישום; לנסיבות אישיות ולהרשעות קודמות של כל אחד מהם; ולאופן ולעיתוי שבו כל אחד מהם נטל אחריות על מעשיו. המדינה מדגישה את החומרה הטמונה בכניסה ללא רשות לביתו של אדם אחר ולפגיעה בערכים מוגנים הנלווית לעבירת ההתפרצות ולעבירת הסיוע לשוד. בהמשך לכך נטען על-ידי המדינה כי אלמלא מספר שיקולים שהובאו בחשבון על-ידי בית המשפט המחוזי לקולא, ובהם העיכוב בניהול ההליך, היה מקום לגזור על המערער עונש חמור יותר. דיון והכרעה 12. לאחר ששקלנו את הדברים אנו סבורים שדין הערעור להידחות. 13. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בגזירת עונשו של אדם אלא במקרים חריגים שבהם מתגלה טעות מהותית הבולטת על פניה בגזירת הדין או סטייה קיצונית ממתחם הענישה המקובל בעבירות שנעברו בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 4221/13 ואנונו נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (26.3.2015); ע"פ 6520/14 בוקאעי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (30.4.2015)): 14. כתב האישום שהוגש נגד המערער מתאר אירוע חמור ביותר, שיכול היה אף להסתיים בתוצאות קשות בהרבה, גם אם המערער לא כיוון לכך מלכתחילה. התפרצות לבית מגורים, מעבר לפגיעה הקשה הכרוכה בה מבחינת קניינם, פרטיותם וכבודם של בני הבית, עלולה להידרדר על נקלה לאירוע אלים שקשה לחזות את תוצאותיו, בשל התפתחויות בלתי צפויות (ראו למשל: ע"פ 4815/13 מדינת ישראל נ' אלעוקבי, פסקה 13 (1.1.2014)). על הערכים המוגנים שנפגעים כתוצאה מהתפרצות לבית מגורים לצורך נטילת רכוש והחומרה הטמונה במעשים מסוג זה עמד השופט ח' מלצר בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (31.12.2008): "פריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ'עבירות רכוש', נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: 'ביתו של האדם – מבצרו'. ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם" (שם, בפסקה 8). בשים לב לכל אלה, בכל קנה מידה העונש שהוטל על המערער אינו חמור כשלעצמו, ולמעשה הושת מתוך גישה מקלה (ראו והשוו: ע"פ 1503/07 אבו רמילה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.5.2007); ע"פ 2038/14 בן מנחם נ' מדינת ישראל (23.6.2014); ע"פ 227/15 מדינת ישראל נ' חמד, פסקה 23 (26.5.2015)). 15. מבין השיקולים שהובאו בחשבון כשיקולים לקולא, אנו מבקשים להדגיש את העיכוב שחל בניהול ההליכים נגד המערער ומחמוד, אשר שהו מספר חודשים לא מבוטל בתנאים של "מעצר בית" מבלי שנעשתה כל התקדמות בהליכים נגדם. בהתייחס לעניין זה ציין בית המשפט המחוזי כי "ראוי שהעושים במלאכה מטעם המאשימה ייתנו את ליבם לכך ויהדקו את הליכי הפיקוח הפנימיים, על מנת להימנע מהישנות מקרים מסוג זה", ואין לנו אלא להצטרף לדברים אלה. בצד זאת, כפי שצוין בהרחבה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שיקול זה כבר הובא בחשבון בעת גזירת עונשו של המערער ואין מקום להתחשב בכך גם במסגרת הערעור. 16. ניתן להצטער על כך שהמערער סטה מדרך הישר שעליה עלה במאמץ. אולם, בשים לב למכלול הנסיבות בענייננו, לרבות עברו הפלילי של המערער וחומרתם של המעשים שבהם הוא נטל חלק, אין זה המקום להקל עמו הקלה מופלגת שתתבטא בהשתת עונש מאסר קצר יותר שירוצה על דרך של עבודות שירות (ראו והשוו: ע"פ 1521/14 אלפקיר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (16.9.2015); ע"פ 6615/15 אברבנל נ' מדינת ישראל (24.2.2016)). ההבחנה שנעשתה בינו לבין מחמוד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי היא הבחנה תקפה, בשים לב למידת מעורבותם במעשים כמו גם לרקע האישי שלהם. מחמוד לא נכנס יחד עם המערער ועם ראיד לבית המגורים. כמו כן, עברו הפלילי אינו מכביד (ולמעשה כולל רק הרשעה אחת מעת היותו קטין), והוא נטל אחריות מלאה על מעשיו בשלב מוקדם של ההליך. יש בכך כדי להצדיק הטלת עונש קל יותר ביחס לזה שהוטל על המערער. 17. יש לקוות שעם סיום ריצויו של עונש המאסר שהושת על המערער הוא ישכיל בפעם הזו שלא לשוב לדרך של הפרת החוק, ויחזור על המאמץ שעשה בכיוון זה בעבר. 18. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר "ניצן" ברמלה ביום 4.4.2016 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ט באדר א התשע"ו (‏9.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15060020_A05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il