פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 600/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. בית הדין השרעי לערעורים – ירושלים 3. בית הדין השרעי האזורי – באקה אלג'רבייה עתירה למתן צו על תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים בתיק מס' 278/2022 בשם העותרת: עו"ד אומימה חאמד פסק-דין השופט י' כשר: 1. עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים מיום 1.12.2022, אשר דחה את ערעור העותרת על החלטתו של בית הדין השרעי האזורי, והותיר על כנן את הסנקציות שהוטלו על העותרת. 2. העותרת והמשיב 1 (להלן: המשיב) הם בני-זוג לשעבר, אשר התגרשו בשנת 2013, ולהם ילדה משותפת. הקטינה נמצאת, מאז הגירושין, במשמורת האם. המשיב הגיש תביעה לבית הדין השרעי האזורי בבקשה כי יקבעו זמני שהות. ביום 29.3.20202, ובסופו של הליך ארוך שהתנהל על פני כחמש שנים, קבע בית הדין השרעי האזורי זמני שהות של המשיב עם בתו (להלן: החלטת זמני השהות). ערעור על החלטה זו נדחה בבית הדין השרעי לערעורים, ועתירה נגד החלטות אלו נדחתה אף היא בבית משפט זה (בג"ץ 6865/20 פלונית נ' פלוני (8.10.2020)). 3. בחלוף כשנתיים, הגיש המשיב תביעה חדשה לבית הדין השרעי האזורי, בבקשה כי העותרת תחויב לבצע את החלטת זמני השהות, בטענה כי זו אינה מקיימת את ההחלטה כאמור. ביום 16.5.2022 קיבל בית הדין השרעי האזורי את התביעה, והטיל על העותרת סנקציות על מנת לחייבה לבצע את החלטת זמני השהות: "קנס חודשי לטובת המדינה ב[ס]ך של 1000 ש"ח" ו-"פיצוי חודשי [ש]ישולם לתובע ב[ס]ך 2000 ש"ח", שניהם: "עבור כל חודש בו הנתבעת נמנעת [מ]לפעול בהתאם להחלטה"; "מעצר לא בפועל של הנתבעת לתקופה של חודש ימים למשך שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה". 4. ביום מתן ההחלטה האמורה, העבירה מזכירות בית הדין השרעי האזורי את ההחלטה לאישור נשיאת בית משפט העליון, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות). ההליך שנפתח בהתאם לכך עודנו תלוי ועומד בפני הנשיאה (בש"פ 3412/22). למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 19.5.2022 ניתנה החלטת כב' הנשיאה א' חיות בהליך האמור, במסגרתה נדרשו העותרת והיועץ המשפטי לבתי הדין השרעיים להגיש התייחסותם; וכן עונש המאסר שהוטל על העותרת עוכב. 5. במקביל להליך שנפתח בבית משפט זה, הגישה העותרת ערעור לבית הדין השרעי לערעורים, אשר נדחה ביום 1.12.2022. 6. מכאן העתירה דנן. העתירה תוקפת את פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים, ואת החלטת בית הדין השרעי האזורי. 7. דין העתירה להידחות על הסף. כאמור לעיל, בפני בית משפט זה תלוי ועומד, בפני נשיאת בית המשפט, הליך בנוגע לסנקציות שהוטלו על העותרת, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות (בש"פ 3412/22). בהליך הנ"ל נתבקשו העותרת והייעוץ המשפטי לבתי הדין השרעיים להגיש את עמדתם, וטרם ניתנה החלטתה של הנשיאה. בנסיבות אלו, אין לקיים דיון מקביל, הן בעתירה שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, והן בהליך התלוי ועומד בפני הנשיאה (וראו: בג"ץ 959/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (17.11.2016) (להלן: עניין פלוני)). אינני נוקט עמדה באשר לאפשרות שלאחר מתן החלטת הנשיאה בבש"פ 3412/22 העותרת תגיש עתירה מתוקנת שתשקף את הנסיבות החדשות ואת השלכותיהן. הדרך הראויה למהלך כאמור לא תהיה תיקון העתירה דנן, אלא הגשת עתירה חדשה (וראו את שנקבע בעניין פלוני, בפסקה 5). כל זאת מבלי לגרוע מההלכה הפסוקה באשר למסגרת ההתערבות המצומצמת של בית משפט זה בפסיקתו של בית הדין השרעי (בג"ץ 650/23 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 6 (25.1.2023)). העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' בשבט התשפ"ג (‏1.2.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23006000_L02.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1