התאחדות הקבלנים בוני הארץ מ.י. נ. כנסת ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 60/23 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרות: 1. התאחדות הקבלנים בוני הארץ מ.י. 2. הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל 3. י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ 4. י.ה.ו. חג'ג' בע"מ 5. יהלומית פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ נגד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים שירותי דת יהודיים 3. שר האוצר 4. משרד האוצר 5. המועצה הארצית לתכנון ובנייה 6. משרד התחבורה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: בשם המשיבות 2-1: בשם המשיבים 5-3: עו"ד מתן בן שאול; עו"ד אלישבע כהן עו"ד יצחק ברט עו"ד מיכל דניאלי; עו"ד עמרי אפשטיין פסק-דין הנשיא יצחק עמית: עניינה של העתירה, אשר הוגשה ביום 2.1.2023, בהשלכות חוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ"ב-2021 (להלן: החוק או חוק המטרו) ובכלל כך סעיף 19 לחוק, על בעלי זכויות במקרקעין המצויים ב"מתחמי השפעה זמניים" כהגדרתם בחוק. 1. החוק, אשר עבר במסגרת "חוק ההסדרים", קובע ומסדיר את הקמתה של רכבת תחתית באזור גוש דן, החוק קובע, בין היתר, את אופן מימון המיזם ומטיל מס שיחול על בעלי המקרקעין במתחמים עליהם חל החוק. 2. במסגרת העתירה ביקשו העותרות כי יבוטל סעיף 19 לחוק וכי תיקבע צורת מימון חלופית למיזם שתהא פחות פוגענית ביחס לבעלי המקרקעין עליהם חל החוק; לחלופין, כי ישונו הוראות סעיף 19 כך שתצומצם הפגיעה; לחלופין, כי יידחה מועד התחולה של החוק (1.1.2023); ולחלופין, כי יצומצמו מתחמי ההשפעה רחבי ההיקף עליהם יחול המס. 3. ביום 4.8.2024 אושר בכנסת חוק רכבת תחתית (מטרו) (תיקון מס' 4), התשפ"ד-2024 (להלן: החוק המתוקן). לאור תיקון החוק, העותרות הגישו בקשה לאפשר להן להגיש עתירה מתוקנת. במסגרת זו נטען, כי החוק לא מספק מענה לטענותיהן; כי מס השבחת מטרו לא בוטל כפי שהתבקש; כי החוק המתוקן לא מתייחס ליתר הסעדים שהתבקשו ובהם לדחיית מועד התחולה של המס, לקביעת צורת מימון חלופית ולצמצום מתחמי השפעה. עוד נטען, כי במסגרת החוק המתוקן נוספו סעיפים הפוגעים בזכויות העותרות, ובהם, למשל, סעיף 29 לחוק המתוקן, אשר קובע כי ניתן להפקיע 20% מההשבחה במקרקעין לטובת פיתוח מסחרי כחלף לתשלום יחסי של מס השבחת המטרו, ומאפשר לדברי העותרות הפקעה לצרכים כלכליים ולא לצרכי הציבור באופן העולה כדי "רעידת אדמה" בדיני ההפקעות בישראל. עוד טוענות העותרות, כי אין בתיקון המבוקש לפגוע במשיבים לאור כך שטרם הוגשה תגובה לעתירה וטרם התקיים דיון בה; וכי העותרות מיצו הליכים ביחס לחוק המתוקן במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני הוועדה. 4. המשיבות 2-1 סבורות כי אין מקום להתיר את תיקון העתירה. נטען, כי נוכח השינוי המשמעותי בהוראות הדין, כפי שעולה אף מתגובת העותרות, נדרשת פריסת תשתית עובדתית עדכנית, ותשתית משפטית שונה בתכלית שאינן סובלות תיקון העתירה בשלב זה בחלוף שנתיים ממועד הגשתה. 5. המשיבים 6-3 מתנגדים לבקשה לתיקון, ומטעימים כי העתירה הוגשה לפני למעלה משנתיים; כי חל שינוי מהותי בתשתית הנורמטיבית; כי העותרות מעלות טענות שכלל לא עמדו במוקד העתירה המקורית; וכי על העותרות חלה חובת מיצוי הליכים אשר חלה אף ביחס לחקיקה ראשית. 6. לאחר שעיינו בטענות הצדדים לעניין תיקון העתירה, הגענו לכלל מסקנה כי משתוקן החוק ומשהשתנתה התשתית הנורמטיבית העומדת בבסיס העתירה, העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה עצמה (בג"ץ 4442/21 הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות נ' שר התקשורת (5.9.2024); בג"ץ 48720-08-24 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת, פסקה 7 (14.11.2024)). כמו כן, בנסיבות העניין, לא ראינו לקבל את הבקשה לתיקון והיא נדחית בזה. 7. סוף דבר שהעתירה נמחקת בזה וטענות העותרות שמורות להן. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' אדר תשפ"ה (02 מרץ 2025). יצחק עמית נשיא יוסף אלרון שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת