נהאד עוואדאללה נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5999/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5999/07 בג"ץ 6922/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר בבג"ץ 5999/07: נהאד עוואדאללה העותר בבג"ץ 6922/07: עיסא אבו חומוס נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירות למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי התשס"ט (27.10.08) בשם העותר בבג"ץ 5999/07 והעותר בבג"ץ 6922/07: עו"ד חסן אגבאריה בשם המשיב 1: עו"ד עירית אלטשולר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו שתי עתירות המופנות כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). השאלה המשפטית בשתי העתירות זהה ובהסכמת הצדדים ניתנת בהן החלטה משותפת. השאלה המרכזית העולה מן העתירות היא האם יש להתערב בקביעת בית הדין הארצי לעבודה לפיה אדם שלא הוכיח זכאות לגמלת הבטחת הכנסה החל מראשית החודש המבוקש לא יזכה לתשלום הקצבה בגין אותו החודש. העותרים פנו בזמנים שונים למוסד בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. העותרת בבג"ץ 5999/07 פנתה למוסד ביום 13.5.2004 והחלה להתייצב בשירות התעסוקה ביום 16.5.2007. העותר בבג"ץ 6922/07 פנה למוסד ביום 8.6.2003 ואשתו החלה להתייצב בלשכת התעסוקה ביום 15.6.2003 (העותר עצמו היה פטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה). המוסד סירב לשלם לעותרים את הגמלה בחודש שבו הם הגישו את תביעתם והחל בתשלום רק בחודש העוקב. לטענת המוסד, העותרים לא היו זכאים לגמלה באותו החודש שכן זכאות לגמלה קמה רק במידה והמבקשים עומדים בתנאי הזכאות במשך חודש שלם, ואילו העותרים פנו ללשכת התעסוקה רק באמצע החודש. 2. תביעותיהם (השונות) של העותרים בבית הדין האזורי לעבודה התקבלו, ובית הדין חייב את המוסד לשלם לעותרים את הגמלה גם עבור החודש שבו התייצבו בלשכת התעסוקה לקראת אמצע החודש. בקביעה זו הסתמך בית הדין האזורי על פרשנות סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: החוק), הקובע כי "הגמלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה...". המוסד ערער לבית הדין הארצי לעבודה בשני המקרים, ובית הדין הפך את פסקי הדין שניתנו בהם וקבע כי לעותרים לא הייתה זכאות לקבלת הגמלה בחודש שבמחלוקת. בית הדין קבע כי סעיף 14(א) לחוק עוסק בתשלום הגמלה ולא בזכאות לגמלה. התשלום על פי סעיף 14(א) לחוק יעשה רק אם הוכחה זכאותו של המבקש לגמלה לפי התנאים ה מצויים בסעיף 2 לחוק. בית הדין הארצי פירש את החוק בהתאם לפסק הדין בעב"ל (ארצי) 151/04 המוסד לביטוח לאומי – שושנה נאבל, פד"ע כח 553 (1995) (להלן: עניין נאבל), שבו נקבע כי "רק מי שהתמלאה בו הזכאות חודש קלנדרי שלם, יהיה זכאי לגמלה". על פסק דין זה הוגשו העתירות שבפנינו. 3. העותרים טוענים כי סעיף 14(א) לחוק אינו קובע רק את מועד התשלום אלא גם את תנאי הזכאות. לטענתם, הסעיף קובע כי גם אדם הפונה ללשכת התעסוקה באמצע החודש, לאחר הפנייה מתאימה, יזכה לתשלום הגמלה בעבור אותו החודש. באמצם פרשנות זו, נסמכים העותרים על פסק הדין שניתן בדב"ע (ארצי) נז/0-64 שבתאי לביא – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 26.2.1998), שקבע: "משאין מחלוקת שהתובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקצבת הבטחת הכנסה ביום 18.7.95 ולאור הוראות סעיף 14(א) לחוק, הננו מקבלים את הערעור במובן זה בלבד שהגמלה תשולם החל מיום 1.7.95 (הראשון לחודש שבו הוגשה התביעה)". עוד מסתמכים העותרים על סעיף 3.2.4.1 לתדריך הבטחת הכנסה של המוסד הקובע כי "תובע שהופנה לשירות התעסוקה ובחודש הגשת התביעה דרש עבודה בכל ימי ההתייצבות ממועד ההפניה, אך התייצבותו חלקית מאחר שפנה באמצע החודש, אין לדחות את התביעה בגין התייצבות חלקית, אלא לאחר שנתנה לתובע הזדמנות לדרוש עבודה חודש מלא. כלומר, יש להחליט בתביעה לאחר קבלת הנתונים של החודש שלאחר חודש התביעה". סעיף זה מצביע – כך על פי העותרים – כי המוסד עצמו מכיר בנהליו בכך שבנסיבות אלה יש לשלם למבקשים גמלה. המוסד מצדו סומך ידיו על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. אשר לטענות העותרים בנוגע לתדריך, מצביע המוסד על כך שבאותו הפרק בתדריך קיים סעיף מפורש הקובע כי זכאות לגמלה מתאפשרת רק אם מחוסר העבודה "דרש עבודה במהלך כל החודש, דהיינו פנה בכל הימים שנדרשו ע"י הלשכה". המוסד טוען כי הסעיף בתדריך שהובא על ידי העותרים אינו קובע את הזכאות בחודש שבו ההתייצבות הייתה חלקית, אלא קובע כי המוסד ידון בתביעה רק לאחר מתן הזדמנות לתובע להתייצב באופן מלא בחודש העוקב כדי שהתובע לא יצטרך להגיש תביעה נוספת בסמוך לתביעה הראשונה. המוסד מדגיש כי גם אם מוגשת תביעה לקראת סוף החודש והתובע עומד בתנאי הזכאות, הוא יהיה זכאי לקבלת הגמלה עבור אותו החודש על פי סעיף 14(א). כלומר, המבחן לקביעת הזכאות לגמלה הוא מילוי תנאי הזכאות לגמלה במהלך החודש כולו ולא מועד הגשת התביעה. 4. דין העתירות להידחות. הכלל הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה אלא אם קיימת בו טעות משפטית מהותית והצדק מחייב את התערבותו של בית המשפט בנסיבות העניין (ראו: בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443, 453 (2003); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). המקרה שלפנינו אינו מגלה טעות משפטית מהותית ועל כן אין להתערב בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. 5. מעבר לצורך אומר כי גם לגוף העניין דין העתירה להדחות. פרשנותו של בית הדין הארצי לחוק מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליתו. מרכז הכובד בהחלטה אם להעניק גמלת הבטחת הכנסה נמצאת בשאלת הזכאות לגמלה ולא במועד הגשת התביעה. סעיף 14(א) עוסק אך ורק בשאלת מועד הגשת התביעה והשפעתו על תשלום הגמלה ואינו עוסק כלל בשאלת הזכאות לגמלה. ברי, שקבלת התשלום על פי סעיף 14(א) לחוק החל מה-1 בחודש יכולה להתבצע רק אם תובע הגמלה עומד בקריטריונים לקבלתה. מדובר בגמלה חודשית אשר הזכאות לקבלתה נמדדת על פי קריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו לפיו. אכן, כפי שהודגש בפסק הדין בעניין נאבל, מדובר בגמלה חודשית המשולמת לעיתים קרובות לתקופה ארוכה, ונראה כי יש לבחון את שאלת הזכאות לקבלתה על פי עמידה בקריטריונים במהלך החודש כולו. בנוסף, כפי שציין בית הדין הארצי באותו עניין, במקרים שבהם רצה המחוקק לאפשר זכאות לגמלה חודשית גם כאשר היא נוצרה באמצע החודש הוא עשה זאת במפורש (ראו: סעיפים 72(א) ו-239 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשי"ט-1959) (להלן: חוק הביטוח הלאומי)). במקרים אחרים קבע המחוקק גמלאות המשולמות על בסיס קצר יותר – שבועות או ימים (ראו לדוגמא: סעיפים 50, 51, ו-271 לחוק הביטוח הלאומי) . אשר על כן, העתירות נדחות. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י"ח בחשוון התשס"ט (16.11.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07059990_P05.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il