צבי שיינברום נ. הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל

פסק-דין בתיק על"ע 5997/03 בבית המשפט העליון על"ע 5997/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער: צבי שיינברום נ ג ד המשיב: הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל ערעור על החלטת הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מיום 30.6.03 תאריך הישיבה: י"א באלול התשס"ג (08.09.03) בשם המערער: עו"ד רון דרור בשם המשיב: עו"ד משה עליאש פסק-דין השופטת א' חיות: 1. הערעור שבפנינו נסוב על החלטת הועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בעניין קבלת המערער כחבר הלשכה. ביום 3.6.2003, החליט הוועד המרכזי לאשר את המלצת וועדת ההתמחות מיום 19.5.2003 שלא לקבל באותו שלב את המערער כחבר בלשכה, וכן לשוב ולדון בעניינו לאחר קבלת חומר רלוונטי נוסף שחיוניותו עלתה במהלך הדיון בפני וועדת ההתמחות. בינתיים, בעוד הערעור תלוי ועומד, החליט הוועד המרכזי כי המערער יתקבל כחבר הלשכה מיום 14.4.2004, וזאת בעקבות המלצה שגיבשה וועדת ההתמחות בדיון נוסף אותו קיימה ביום 24.6.2003. 2. סעיף 44 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א – 1961 קובע, כי בהתקיים תנאים מסוימים ולאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון את טענותיו, רשאית לשכת עורכי-הדין שלא לקבל מועמד כחבר הלשכה על אף כשירותו. סמכות הסירוב הנתונה ללשכה על פי סעיף 44 הנ"ל, פורשה ככוללת גם את האפשרות של "סירוב לשעה", דהיינו הגבלת הסירוב לפרק זמן נתון, כפי שהוחלט במקרה שבפנינו (ראו: על"ע 2/64 פלוני נ' לשכת עורכי הדין ואח' פ"ד יט(1) 180; על"ע 1/72 יהלי כהנוב נ' לשכת עורכי הדין פ"ד כו(1) 565, 569). שאלת קבלתו של המערער כחבר הלשכה עלתה לדיון בפני וועדת ההתמחות ואצל המשיב נוכח העובדה שהמערער הועמד לדין פלילי על מעשי תקיפה בנסיבות מחמירות, אותם ביצע כלפי שניים מילדיו. בית-משפט השלום בכפר-סבא, אשר בפניו התנהל הדיון בעניין זה, הטיל על המערער 250 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה. בית המשפט ציין כי שקל לעניין זה, בין היתר, את הפגיעה הקונקרטית שתיגרם למערער מבחינת עתידו המקצועי, אם יורשע, מאחר שבאותה עת סיים את לימודי המשפטים, השלים את התמחותו ועמד בבחינות הלשכה. משסיים המערער, ביום 14.4.2003, לבצע את עבודות השירות לתועלת הציבור שהוטלו עליו, ביקש להתקבל לאלתר כחבר הלשכה. לצורך כך הופיע בפני וועדת ההתמחות בדיון מיום 19.5.2003, הנזכר לעיל, אך בתום ההליכים בפני וועדה זו ובפני הוועד המרכזי לא נענתה בקשתו, כאמור, והוחלט על קבלתו כחבר הלשכה רק מיום 14.4.2004. 3. בפנינו מלין המערער על החלטתו זו של הועד המרכזי, ולטעמו היא נסמכת על המלצה בלתי מנומקת של וועדת ההתמחות. כמו כן, מעלה המערער חשש כי וועדת ההתמחות הביאה בחשבון לצורך המלצתה הליך פלילי נוסף, אשר התנהל נגדו בשנת 1995, הגם שבמועד הדיון בפני הוועדה חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי). המדובר באירוע שהתרחש במחסום של צה"ל, אשר במהלכו קילל המערער חייל שעמד במחסום והועמד לדין על הפרעה לחייל במילוי תפקידו. גם בהליך זה הוטלו על המערער 60 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור, מבלי שהורשע. 4. וועדת ההתמחות אכן הסתפקה במקרה זה בהמלצה קצרה, לפיה מן הראוי לקבל את המערער כחבר הלשכה רק לאחר חלוף שנה מיום שסיים לרצות את עבודות השירות לתועלת הציבור בגין עבירות התקיפה. אולם, נראה לנו כי הנוסח הקצר של המלצת הוועדה אין בו, בנסיבות העניין, כדי לפגום בהחלטת הוועד המרכזי לאמצהּ. השיקולים שהנחו את הוועד המרכזי לעניין זה היו שיקולים ראויים, ובגדרם מנה בפנינו בא-כוח המשיב את העובדה שהמערער החסיר את דבר ההליך הפלילי שהתנהל נגדו בשנת 1995 מתוך טופס ההצהרה שהגיש עם תחילת התמחותו באפריל 2001. זאת למרות שנתבקש לפרט בטופס כל הליך פלילי בו היה מעורב, בין אם הורשע בו ובין אם נגזר עליו עונש ללא הרשעה, וכן למרות שבאותו מועד, דהיינו אפריל 2001, טרם נקפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק המרשם הפלילי. חֶסֶר זה בהצהרת המערער אכן נושא משקל לחובתו, וזאת גם אם נקבל את טענתו כי ההליך הפלילי משנת 1995, עצמו, אינו צריך לבוא במניין השיקולים המעכבים את קבלתו כחבר הלשכה. שיקול נוסף אותו ציין בפנינו בא-כוח המשיב הוא בכך שהמערער סיים לרצות את עבודות השירות לתועלת הציבור בגין עבירות התקיפה באפריל 2003, ולשיטתו אין לאפשר למערער להתקבל כחבר הלשכה מיד עם תום ריצוי עונשו. עמדת המשיב, לפיה מן הראוי לקצוב פרק זמן אשר יחצוץ בין המועד שבו סיים המערער לרצות את עונשו ובין תחילת עיסוקו כפרקליט, נראית לנו סבירה והולמת בנסיבות העניין. חיץ זה אכן מתבקש נוכח העבירה שעבר המערער וכן נוכח מהות העיסוק שבו מדובר, במסגרתו הופך החוק אותו הפר המערער בעבר לכלי עבודתו בעתיד. בהתחשב בכך, וכן בהתחשב בעובדות שנשמטו מטופס ההצהרה, אנו סבורים כי פרק זמן של שנה, שנקבע על ידי המשיב בהמלצת וועדת ההתמחות, סביר אף הוא, ולא מצאנו מקום להתערב בו. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, י"א באלול, התשס"ג (8.9.2003). ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03059970_V02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il