עאטף אבו סביטאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5996/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5996/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: עאטף אבו סביתאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 3114/07 מיום 20/05/2008, שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: ז' בחשון התשס"ט (05.11.08) בשם המערער: עו"ד וסים דראושה; עו"ד רענן גלעדי בשם המשיבה: עו"ד בת עמי ברוט קצינת מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא ע' חבש) בביצוע עבירות של הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סיטרי, נסיעה לאחור, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. ההרשעה באה לאחר שהמערער הודה, בשני שלבים, בעובדות. בית המשפט גזר על המערער ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי יום אחד בו שהה במעצר), שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי ופסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות. המערער קובל על חומרת העונש. 2. ביום 21.10.06 נהג המערער באוטובוס ציבורי זעיר ברחוב חד סיטרי בירושלים. אותה עת לא היה רישיון תקף ברשותו של המערער וכן הוא לא החזיק בתעודת ביטוח. אחת משתי המראות השמאליות של כלי הרכב הייתה שבורה. ברכב היו מותקנים כסאות גבוהים שהגבילו את שדה הראיה של הנהג. המערער נסע לאחור, בניגוד לכיוון התנועה, לאורך 47.5 מטרים. הוא עשה כן בלא שבדק את השטח שמאחורי כלי הרכב ובלא שאדם אחר כיוון אותו במהלך הנסיעה לאחור. אותה עת חצה אדם את הרחוב (להלן – המנוח). כלי הרכב בו נהג המערער פגע באמצעות חלקו האחורי במנוח בעת הנסיעה לאחור. המנוח נפגע בצורה קשה בראשו. המערער יצא מכלי הרכב וראה את המנוח מוטל על הכביש כשהוא מדמם. ליד המנוח נמצאה אשתו כשהיא זועקת לעזרה. המערער חזר אל כלי הרכב ועזב את המקום. הוא התייצב במשטרה לאחר יומיים. המנוח הובהל לבית החולים ונותח שם. הכרתו לא שבה אליו עד לפטירתו ביום 4.2.07. 3. לפני הערכאה הדיונית הובא תסקיר מפורט של שירות המבחן. מתברר, כי המערער הינו בן 30 שנה, נשוי ואב לשני ילדים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהמערער הופנה לשירות המבחן. עוד בשנת 2002 טיפל שירות המבחן במערער בעקבות הרשעתו בעבירות סמים ורכוש. אותה עת התרשמה קצינת המבחן, כי מעורבותו של המערער בעבירות קשורה בקשיים אישיותיים ורגשיים ובמצבו הקשה בבית הוריו. בסופו של דבר נגזר על המערער באותו הליך, בשנת 2003, עונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל. על רקע של שימוש בסמים וביצוע עבירות נוספות שולב המערער בשנים 2006-2005 במרכז יום לטיפול במתמכרים. שירות המבחן ציין בתסקיר כי תחושות הטראומה של המערער, בעקבות האירועים נשוא ההליך הנוכחי, עלולות להביא בעתיד למשבר טראומטי. המערער אף הביע רצון, לפני שירות המבחן, להשתלב בהליך טיפולי ולעבור מחדש הליך גמילה. שירות המבחן ביקש שהמערער יועמד לטיפול במשך שלושה חודשים, כך שניתן יהיה להשלים את התמונה באשר למצבו לפני גזירת הדין. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשתו של שירות המבחן וגזר את דינו של המערער. מיד לאחר מתן גזר הדין ביום 20.5.08 נעתר בית משפט קמא לבקשת הסנגור וקבע כי ביצועו של גזר הדין יעוכב עד הכרעה בערעור, אם יוגש. 4. שירות המבחן הניח בפנינו תסקיר נוסף. מתסקיר זה עולה כי המערער נדרש לעבור שלוש בדיקות לגילוי שרידי סם אך הוא לא ביצע את הבדיקות. לטענתו, הוא שכח את המועדים שכן היה מעורב בהכנות לחג אלפיטר. עוד צוין בתסקיר, כי המערער ביטא רגשות קשים של צער וחוסר אונים בעקבות האירועים שהביאו למותו של המנוח. שירות המבחן הוסיף בתסקיר, כי לאחר מתן גזר הדין לא פנה המערער לשירות לשם השתלבות בהליך טיפולי. בסיכומו של התסקיר מסר שירות המבחן כי אין הוא חוזר על ההמלצה מן התסקיר שהוגש לערכאה הדיונית לעניין עריכת ניסיון טיפולי עם המערער. עם זאת, הומלץ לבחון הקלה בעונש. 5. המערער מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית. בפנינו נטען על ידי הסנגוריה כי המערער אינו אחראי לכך שלא פנה לשירות המבחן על מנת להשתלב בהליך טיפולי בעקבות גזר הדין וכי יתכן שהסנגוריה טעתה בכך שלא הפנתה, מיוזמתה משלה, את המערער לשירות המבחן. על כן נטען, כי אין מקום לפקוד על המערער את המחדל וכי ראוי שבית משפט זה יאפשר למערער להשתלב בהליך טיפולי טרם שתיפול הכרעה בערעור. עוד נטען, כי מצבו הנפשי של המערער קשה, כי הוא סובל ממחשבות אובדניות וכי העונש חמור יתר על המידה, כאשר מדובר בהרשעה בשל הריגה שמקורה בנהיגה בכלי רכב. 6. דעתנו היא כי דינו של הערעור להידחות לעת הזו וכי אין מקום להפנות את המערער לפני הכרעה על מנת שיעבור הליך טיפולי. מיותר לומר, כי העבירות שביצע המערער חמורות הן. נדגיש במיוחד את עבירות ההריגה וההפקרה אחרי פגיעה. כאמור, המערער נהג בכלי הרכב תוך נסיעה לאחור לאורך עשרות מטרים ופגע במנוח וגרם למותו. המקרה לא התמצה בכך שהמערער הביא למות המנוח אלא הוא הפקיר אותו במקום האירוע ועזב את המקום לאחר שירד מכלי הרכב וראה את המנוח מוטל על הכביש. מכאן שקיימת חומרה יתרה בהתנהגותו של המערער. נוסיף, כי למערער עבר פלילי לא רק בעבירות פליליות "רגילות" אלא גם בעבירות תעבורה. הוא ביצע עשרות עבירות תעבורה. נזכיר, כי המקרה אירע שעה שהמערער לא החזיק ברישיון נהיגה. על רקע דברים אלו, צדק בית המשפט המחוזי משלא נעתר לבקשתו של שירות המבחן להשים את המערער בהליך טיפולי טרם גזירת הדין. 7. כפי שצוין, המערער לא פנה לשירות המבחן לאחר שניתן גזר הדין ועוכב ביצועו. גם אם הסיבה לכך נעוצה בהתנהלות לקויה של הסנגוריה, הרי אין צידוק בנסיבות העניין שערכאת הערעור תאפשר בשלב זה למערער לעבור הליך טיפולי. המערער קיפד חייו של עובר אורח תוך כדי נהיגה חסרת אחריות ובניגוד לחוק. אין להתעלם מכך שהמערער כבר ריצה עונש בין כותלי הכלא (אם כי בשל עבירות פליליות "רגילות" שאינן קשורות בנהיגה) וכי לחובתו עבר "מרשים" גם בתחום התחבורה. השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבור חייבים לקבל משקל עודף במקרה הנוכחי ועל כן ראוי להכריע כבר עתה בגורלו של הערעור. 8. העונש שהשית בית המשפט המחוזי הינו עונש ראוי והולם. בית משפט קמא לא התעלם ממצבו האישי והמשפחתי של המערער. הוא שיקלל מצב זה שעה שגזר את הדין. עונש של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל אינו חורג מרמת הענישה במקרים דומים. סיכומו של דבר שדין הערעור להידחות וכך אנו מחליטים. ניתן היום, י"ב חשון התשס"ט (10.11.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08059960_S05.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il