פסק-דין בתיק בג"ץ 5994/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5994/03
בג"ץ 5995/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותר בבג"ץ 5994/03:
שאדי טלאל סדר
העותר בבג"ץ 5995/03:
אברהים עלי שנאיטה
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
עתירות למתן צו-על- תנאי
תאריך הישיבה:
י"ז בתמוז תשס"ג
(17.7.03)
בשם העותרים:
עו"ד א' רוזנטל
בשם המשיב:
עו"ד ד' חורין
פסק-דין
השופט א' מצא:
העותרים בשתי העתירות הם תושבי אזור
יהודה והשומרון. מכוח חידוש תוקפם של צווים, שהוציא המשיב נגד כל אחד מהם, מוחזקים
העותרים במעצר מינהלי. העילה להארכת תקופת מעצרם - כמו למעצרם מעיקרא - נעוצה
בהערכת שירות הביטחון הכללי, שכל אחד מן העותרים מסכן את ביטחון האזור. שופטת
צבאית משפטאית, שבדקה את צדקת המעצרים על-פי צווי ההארכה, החליטה לאשר את הצווים;
ובית-המשפט הצבאי לערעורים, שלפניו ערערו העותרים על החלטות השופטת המשפטאית, פסק
לדחות את ערעוריהם. בעתירות שלפנינו חזר בא-כוח העותרים והשיג על קיום עילה מוצדקת
להחזקת שולחיו במעצר מינהלי. בנימוקי העתירות הועלו טענות שונות, אך בפתח הדיון לפנינו
נאות בא-כוח העותרים להגביל את עניינן של העתירות לטענה אחת בלבד, והיא, כי
פסקי-דינו של בית-המשפט הצבאי לערעורים אינם עולים בקנה אחד עם הילכתו של
בג"ץ 4400/98 ברהם נ' שופט משפטאי אל"מ משה
שפי, פ"ד נב(5) 337.
2. בפרשת ברהם נפסק, כי לאור הפגיעה בחירויות הפרט, הכרוכה בשימוש
בסמכות המפקד הצבאי לבצע מעצרים מינהליים, יש להכיר ב"מודל רחב" של
ביקורת שיפוטית על החלטות המעצר. בפסק-הדין (מפי השופט אור) נקבע, כי בבקרו את צדקתו של צו מעצר מינהלי, שהוצאתו
התבססה על מידע חסוי, אין השופט המשפטאי יוצא ידי חובה בבדיקת השאלה, אם "על
פני הדברים הייתה הרשות המוסמכת רשאית להחליט את שהחליטה על בסיס החומר שהיה
בפניה", אלא שעליו גם "להידרש לשאלת מהימנותו של החומר המוגש, כחלק
מהערכתו בדבר משקל החומר", ובמסגרת זאת אף "לדרוש ולקבל הסברים מאת
הגורמים המסוגלים לספק אותם" (בעמ' 346 לפסק-הדין). עם זאת דחה בית-המשפט
טענה שהועלתה לפניו, כי במסגרת בדיקת אמינות המידע החסוי מוטל על השופט הצבאי גם
לחקור את המודיעים שמסרו לרשויות את המידע נגד העצור, במטרה להתרשם באורח
בלתי-אמצעי ממהימנותם. בית-המשפט נמנע מנקיטת עמדה בשאלה, אם ומתי ניתן לקיים
חקירה כזאת, ולעניין זה הסתפק בהנחה, "כי גם אם ניתן לקיים חקירות כאמור,
ברור הוא כי הדבר לא ייעשה כעניין שבשיגרה, כי אם רק במקרים חריגים שייקבעו על-פי שיקול-דעתו של השופט המשפטאי, בהתאם לאיזון בין צורכי הביטחון
החיוניים ... לבין זכויות היסוד לחירות ולהליך ראוי" (שם).
3. בדיון לפני שופטת בית-המשפט לערעורים טען
בא-כוח העותרים, כי בגדר בדיקת אמינותו של חומר מודיעיני, שעל יסודו הוצא צו מעצר
מינהלי, מוטל על השופט המשפטאי לבחון גם את טיב הקשרים שהתקיימו בין מוסרי המידע
לבין שירות הביטחון הכללי. בדחותה טענה זו - ביחס לכל אחד משני העותרים - הזכירה
השופטת את הנחיות בית-המשפט בפסק-הדין בפרשת ברהם, והוסיפה לאמור:
בעניננו, סבורה אני כי, אף אם נאמץ את הגישה הדוגלת בביקורת שיפוטית
מרחיבה, אין מקום שביהמ"ש יעסוק בחקירה מדוקדקת של הקשרים בין מוסרי המידע
לבין השב"כ ובבחינת אמינות העובדות הקשורות למוסרי המידע. מקובלני כי במסגרת
הביקורת השיפוטית על מעצר מנהלי, ביהמ"ש בוחן את מהימנות המידע. אולם, זאת
בהתבסס על החומר המודיעיני אשר נפרס בפניו במלואו. ביהמ"ש בוחן האם מדובר
במקורות מהימנים, וכיצד גובשה העמדה בדבר מהימנותם; האם עסקינן במספר מקורות או
שמא במקור אחד וכיו"ב, וזאת על סמך הנתונים שאספו גורמי הביטחון.
4. בטיעונו לפנינו הבהיר בא-כוח העותרים, כי
בטענתו שעל השופט המשפטאי לבדוק את קשריהם של מוסרי המידע עם שירות הביטחון הכללי,
לא כיוון לכך שעל השופט לחקור בעצמו את מוסרי המידע (טענה שכאמור הועלתה ונדחתה
בפרשת ברהם). כל שטען, לדבריו, היה, כי אין השופט
יכול להסתפק בעיון בחומר המודיעיני המוגש לו על-ידי התביעה הצבאית, אלא עליו לדרוש
שנציג שירות הביטחון, אשר טיפל בריכוז החומר נגד העצור, יתייצב לפניו וימסור לו
נתונים אודות מוסרי המידע וקשריהם עם רשויות הביטחון. ככלל, לטענתו, מסתפקים
השופטים המשפטאים בעיון בחומר חסוי, המוגש להם על-ידי התביעה הצבאית, ואינם נדרשים
לקיום בדיקה נוספת. כך, לדבריו, עשתה גם השופטת המשפטאית, שאישרה את הצווים להארכת
מעצרם של העותרים, ועל כך הלין בערעוריו על החלטותיה. משהחליט בית-המשפט לערעורים
לדחות את טענתו, מתחייבת - לגישתו - המסקנה שהחלטותיו של בית-המשפט לערעורים אינן
עולות בקנה אחד עם הנחיות בית-המשפט בפרשת ברהם.
בטיעונו לפנינו הוסיף בא-כוח העותרים, כי אין הוא מתעלם מן המספר הגדול של עצורים
מינהליים, שעל השופטים המשפטאים לבקר את צדקת מעצרם. על רקע זה הציע לקבוע, כי
למצער בחלק מן המקרים - שייבחרו על-ידו באורח אקראי - מוטל על השופט המשפטאי להעמיק
בבדיקת הנתונים; שאם ייווכח כי הדיווחים שנמסרו לו במקרים שנבדקו לעומקם היו
ראויים ואמינים, יוכל להניח כי גם הדיווחים שנמסרו לו במקרים אחרים אף הם ראויים
ואמינים.
5. טיעוני בא-כוח העותרים לא שכנעונו, כי
הביקורת השיפוטית שקיים בית-המשפט הצבאי בדבר הארכת צווי המעצר שהוצאו נגד שולחיו
חרגה מאמות המידה הראויות לקיום הביקורת, עליהן עמד בית-המשפט, בין השאר, בפרשת ברהם, ואשר נועדו למתן את הפגיעה בחירות העצור, הנשללת ממנו על
יסוד קיומן של ידיעות מודיעיניות חסויות, מבלי שניתנת לו האפשרות לדעת את תוכנן
ולהתמודד כנגדן בהצגת גירסתו (השוו: עמ"מ 1/80 כהנא נ' שר הביטחון, פ"ד לה(2) 253, 259; עמ"מ 2/86 פלוני נ' שר הביטחון, פ"ד מא(2) 508, 513; ובש"פ
3514/97, עמ"מ 6/97 פלוני נ' מדינת ישראל,
תק-על 97(2) 176, פיסקה 7 להחלטה). יצוין כי החומר המודיעיני החסוי, שעל יסודו
נעצר כל אחד משני העותרים, נבחן הן על-ידי השופטת שצווי המעצר הובאו לאישורה, והן
על-ידי שופטת בית-המשפט לערעורים; ובשתי הערכאות נקבע - ביחס לכל אחד מהעותרים -
כי החומר החסוי מצביע בבירור על מעורבות העותר בפעילות חבלנית עוינת המסכנת את
ביטחון האזור וביטחון הציבור.
אמנם נראה, כי בשני המקרים הסתפקו
השופטות בחומר החסוי שהוגש לעיונן, ולא נדרשו לחקירה ודרישה מקיפות ומעמיקות יותר
בדבר אמינותם של מוסרי המידע. אך מדחיית טענתו של בא-כוח העותרים, שעל בית-המשפט
מוטל לבחון את מהות קשריהם של מוסרי המידע עם שירות הביטחון הכללי, לא נובע, כלל
ועיקר, כי שופטת בית-המשפט לערעורים סברה, שהשופטים המשפטאים פטורים מלבחון את
אמינות המידע המוגש לעיונם. אדרבה, מן האמור בהחלטותיה עולה בבירור, כי הייתה ערה
ומודעת לחובתה לבחון גם את אמינות המידע המודיעיני, אלא שבנסיבותיהם הקונקרטיות של
שני המקרים הנדונים לא ראתה צורך להידרש לחקירה ודרישה נוספות, מעבר לעיון בחומר
המודיעיני עצמו, כדי להיווכח שהמידע אמין. נמצא כי דין העתירות להידחות.
6. במישור הכללי נבקש להעיר: לא בכדי נקבע,
בפרשת ברהם, כי היקף הבדיקה
שמוטל על שופט משפטאי לקיים, בגדר ביקורתו על צדקתו של צו מעצר מינהלי, נתון
לשיקול-דעתו. קביעה זו מבוססת על הניסיון השיפוטי והשכל הישר. הלוא היקף הבדיקה והאמצעים
הנדרשים לקיומה נגזרים מכמותו, מרמתו ומאיכותו של החומר החסוי המוגש לעיונו של
השופט. לא הרי מידע המתייחס למספר אירועים כהרי מידע המתייחס לאירוע בודד; לא הרי
מידע ממקור אחד כהרי מידע ממקורות שונים; ולא הרי מידע המבוסס, כל-כולו, על דברי
סוכנים ומודיעים בלבד כהרי מידע שנמצא לו ביסוס או חיזוק גם במסמכים שהושגו על-ידי
שירותי הביטחון או במודיעין הניזון מהפעלת אמצעים מיוחדים. זאת ועוד: מניסיוננו המצטבר
עולה, כי במקרים רבים כולל המידע המוגש לשופט גם נתונים אודות מוסרי המידע, לרבות
נתונים אודות מהות קשריהם עם שירות הביטחון הכללי או עם רשויות אחרות. על יסוד
עיון בחומר הכתוב - העשוי להיות מלווה בהצגת שאלות למי שהגיש את החומר לעיונו
(נציג התביעה או נציג שירות הביטחון הכללי) - בידי השופט להחליט אם די בחומר המצוי
כדי לשכנעו בדבר קיומו של מידע אמין שבכוחו להצדיק את המעצר. ואם סבר השופט, כי
המקרה שלפניו מחייב בדיקה יותר מעמיקה ומפורטת של המידע, חזקה עליו שיורה על קיומה
ויקבע את הדרכים המתאימות לעריכת הבדיקה. כך, למשל, עשוי השופט להזמין גורמים
נוספים מקרב אנשי שירות הביטחון הכללי, שהיו מעורבים באיסוף החומר, במטרה לעמוד
מקרוב על הערכותיהם בדבר אמינותו ולבחון את שיקוליהם.
לא למותר להוסיף,
כי הצעת פרקליטם של העותרים שיוטל על השופטים להעמיק בבדיקה בחלק מכלל המקרים
שייבחרו על-ידם באורח אקראי - במטרה להעמיד במבחן "מידגמי" את איכות
הדיווחים המוגשים לבתי-המשפט על-ידי שירות הביטחון הכללי - אינה נראית לנו. העמקת
הבדיקה, במקרה מסוים כלשהו, אינה יכולה להיות פרי בחירה אקראית, אלא ראוי לה
להתבסס על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון.
7. העתירות נדחות.
ש ו פ ט
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, כ"ז בתמוז תשס"ג
(27.7.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03059940_F06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.