התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל ואח'

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5976/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרת: התנועה למען איכות השלטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. מפקד מחוז חוף, משטרת ישראל- ניצב פרץ עמר 3. מגן דוד אדום בישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד גילי גוטוירט; עו"ד הידי נגב בשם משיבים 2-1: עו"ד סיגל אבנון בשם משיבה 3: עו"ד ד"ר סער פאוקר פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מאז יום 31.7.2020 "מובילה" העותרת פעולות מחאה שונות סמוך למעון ראש הממשלה בקיסריה. בשלב מסוים, ביקשה העותרת לקיים תהלוכה והפגנה במסלול ה"מסתיים בנקודה הקרובה ביותר לבית ראש הממשלה אליה יכולים עוברי אורח להגיע" (להלן: רחוב הדר), אך בקשתה נדחתה על ידי משיבים 1-2 (להלן: משטרת ישראל), שהציעו מתווה חלופי: קיום תהלוכה ברחוב מקביל (להלן: רחוב רוטשילד) עד למפגש עם רחוב הדר, במרחק כ-230 מטרים מן המעון. העותרת קיימה ביום 22.8.2020 תהלוכה במתכונת זו, אך הוסיפה לפעול לאישור המתווה המקורי עבור תהלוכות עתידיות. מאמציה לא צלחו, ומכאן ראשה הראשון של העתירה הנוכחית. 2. לאחר העיון בעתירה ובתגובת משטרת ישראל, הגעתי למסקנה כי דין ראש זה של העתירה – המופנה כלפי המשטרה – להידחות על הסף, בהעדר עילת התערבות בהחלטה שלא לאשר את מתווה העותרת. אכן, "על מעמדה הרם של הזכות להפגין כאחת הנגזרות החשובות של חופש הביטוי וכמכשיר עיקרי להבעת דעות ולהעלאת סוגיות חברתיות על סדר היום הציבורי, עמד בית משפט זה לא אחת בציינו כי מדובר בזכות יסוד '[ה]שייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי'" (בג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל, פסקה 18 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות (8.10.2017)). לצד זאת, הזכות להפגין אינה זכות מוחלטת, וכבר נקבע כי משטרת ישראל רשאית להגביל אותה "כאשר מתקיימת וודאות קרובה לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בשלום הציבור" – וזאת, "במידה הנדרשת על מנת למנוע פגיעה כאמור" (שם, פסקה 19). אמת מידה זו עשויה להצדיק, אפוא, את העתקת זירת המחאה, גם כאשר המפגינים מייחסים חשיבות רבה להבעתה בסמיכות לסמל שלטוני כזה או אחר, לרבות מעונו הרשמי של ראש הממשלה (והשוו: בג"ץ 5078/20 פדידה נ' משטרת ישראל – מפקד מחוז ירושלים, פסקאות 21-24 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (19.8.2020)). 3. בחינת המקרה שלפנינו מלמדת כי, מבלי להידרש לשאלות העקרוניות שהעלו הצדדים, אין עילה להתערב בהכרעה המעשית של משטרת ישראל בענייננו. מן הצד האחד, הפגיעה בזכות להפגין זניחה: העותרת עצמה אינה מבקשת לאפשר לה לצעוד עד המעון, והיא מכירה בקו המחסומים – המרוחק ממנו למעלה מ-100 מטרים – כגבול המחאה. שעה שהמתווה שאישרה משטרת ישראל מאפשר למוחים להגיע כמטחווי קשת מן הבית, וליתר דיוק למרחק של כ-230 מטרים ממנו, קשה לייחס חשיבות רבה ל"קרב" על מאת המטרים שבין המחסומים לצומת הרחובות רוטשילד והדר. גם אם אין מדובר בזוטי דברים של ממש (וראו בג"ץ 7956/10 גבאי נ' שר האוצר, פסקה כב לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (19.11.2012)), ברי כי ענייננו, לכל היותר, בפגיעה מצומצמת בשולי הזכות, שכן המתווה המשטרתי אינו פוגע באופן משמעותי באפקטיביות של ההפגנה ומסריה. הוא אינו דוחק את המפגינים למגרש חשוך, ואינו מרחיק אותם מהמעון באופן המנתק את הקשר בינו ובין פעולות המחאה. מן הצד האחר, משטרת ישראל הצביעה על סיכון ממשי לשלום הציבור כתוצאה מקיום התהלוכה ברחוב הדר, הצר יותר. גם אם ניתן לספק לכך פתרונות בתנאי מעבדה, מקובלת עלי עמדת המשטרה לפיה חיי המעשה מורכבים יותר – וכי בשל ריבוי המארגנים והמשתתפים בפעולות המחאה לא ניתן לצפות את כמות המפגינים, ולהיערך באופן המונע את חסימת הכביש לרכבי חירום. המשמעות היא, שקיימת בענייננו ודאות קרובה לפגיעה ממשית בשלום הציבור – באופן המצדיק את ההגבלה המינורית על מקום התהלוכה וההפגנה. יש לזכור כי "בכל הנוגע לדרישת המידתיות, בחינתה של עוצמת הפגיעה הינה למעשה חלק אינהרנטי ממבחניה של דרישה זו, ובעיקר ממבחן המשנה השלישי, אשר במסגרתו נבחן היחס בין עוצמת הפגיעה ובין התועלת הצומחת מפגיעה זו" (דנג"ץ 9411/00 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' ראש עיריית ראשון לציון, פ"ד סג(3) 41, פסקה 10 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (2009)). נוכח היקפה המצומצם של הפגיעה בזכות להפגין, די בשיקולי שלום הציבור שהציגה משטרת ישראל כדי ללמד שהחלטתה באה במתחמי הסבירות והמידתיות, וכי – בנסיבות הייחודיות של ענייננו, לרבות אופי המעון בקיסריה – אין עילה להתערב בה. 4. אשר לראשה השני של העתירה, המופנה כלפי אגודת מגן דוד אדום בישראל (להלן: מד"א) – דינו להימחק על הסף בשל אי מיצוי הליכים. העתירה דנן הוגשה ביום 26.8.2020, יום אחד בלבד לאחר שהעותרת פנתה בעניין למד"א, ועל אף שהעותרת עצמה מציינת כי במהלך שיח שניהלה עם גורמים בארגון נודע לה כי מד"א מתכוון להשיב לפנייתה באמצעות באי כוחו. בהתחשב בסכום הנמוך יחסית שדרש הארגון, אין כל יסוד להניח – והעותרת לא טענה אחרת – שהדרישה עלולה הייתה לגדוע באופן מיידי את פעולות המחאה של העותרת, ומכאן שלא הייתה הצדקה לחיפזון שנקטה בהגשת ראש זה של העתירה. 5. מטעמים אלה, העתירה מסולקת בזאת על הסף – תוך שמירה על טענות הצדדים לגבי ראשה השני של העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באלול התש"ף (‏10.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20059760_Z03.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1